התעצבתי..

הי, החלטתי שאענה לך בשירשור שפתחת כדי שיהיה יותר סדר. דבר ראשון אני רוצה להגיד לך תודה שאת מקבלת את תגובותיי, שנית תודה על החיזוקים שלך, מילותייך מאוד עוזרות לי.. את צודקת כשאת אומרת שהרזון הזה הוא לא טיבעי אבל קשה מאוד להיפטר מהקול החולה הזה שלא עוזב את הראש. אני אספר לך שאף פעם לא הייתי שמנה, תמיד הייתי רזה עד היום שהכל התחיל ואז רזיתי עוד, אבל עד המחלה משקלי היה תקין בלי עליות ובלי ירידות.. אני מנסה בכל הכוח להיזכר בתקופה היפה הזאת, התקופה שאכלתי מה שרציתי בלי ששום קול יפריע לי בתקווה שאולי זה יהיה עוד משהו שיעזור לי בהחלמה. ארוחת הערב עוד לא התקיימה, היא תהיה היום בערב ואני מפחדת ממנה! אבל אני יודעת שאם אני רוצה להחלים באיזה שהיא צורה אני חייבת ללכת ולנסות ולהכריח אותי לאכול כמה שאני יכולה, גם כי אני לא יכולה לא לאכול ליד המשפחה וגם כי הצד הבריא שבי חייב את זה לעצמו.. עד לפני שבוע וחצי בערך שקלתי 48 קילו בערך ואז נבהלתי ושוב אני בצום, היום שקלתי את עצמי 45 קילו. המשקל התקין שלי הוא 52 קילו בערך, לדעתי אני עומדת על bmi 17 . בטיפול הקודם אמרו לי שמשקל של 48 קילו אניאהיה על bmi18 שנחשב לתת תזונה אך לא מסכן חיים ושאפנו, אני והמטפלים להגיע לשם, כי לחשוב על 50 קילו ומעלה זה משהו שמאוד קשה לי להתמודד איתו.. אין לך מושג כמה משמח אותי לשמוע שאת במקום בריא יותר ואני אפילו מקנאה בך. אני יכולה רק לאחל לך שתצליחי לעבור את זה אפילו שזה קשה ואנ יודעת עד כמה, ושתמשיכי במאבק על החיים שלך, אני מחזיקה לך אצבעות ושולחת חיבוקים לחיזוק נוסף!! אני מבינה את "השאיפה" שלך להוריד במשקל את "התוספת" שהעלית, אך אני חושבת שלא כדי לך לחשוב על זה בכלל, אל תשימי לעצמך רגליים.. אני לא יודעת כמה את שוקלת היום וכמה העלית (אשמח אם תרצי לשתף אותי), אבל אני כן יודעת שזה צעד גדול בהחלמה שלך ואני חושבת שאם תחשבי לנסות ולהוריד את תיפלי עוד פעם.. אם המשקל שלך תקין היום, את יכולה פשוט להתאזן מבחינת האכילה ולשמור עליו מבלי לרדת ומבלי להעלות עוד!! אני לא מתכוונת להיות קשה איתך חס וחלילה, אני פשוט הייתי שם ואני מדברת רק מהניסיון הכואב שלי ואני מקווה שאת לוקחת את דברי בהבנה.. :) הכל מגיע מהלב ובאופן חיובי!! מחכה לשמוע את המשך מחשבותייך ואת החלטותייך.. שלך מחפשת מוצא..

התחלת כבר טיפול ומעקב דיאטני? אני מקווה שאת מבינה בשבילך עד כמה זה חשוב.. אני כרגע 3 ק"ג וחצי מעל למשקלי התקין המינימלי..וזה תקין לחלוטין..אך עדיין אותה תוספת משקל שאני מדברת עליה ללא הרף מציקה לי.. אמרת שאת מדברת מניסיונך הכואב.. האם גם את הגעת למצב של מעל למשקל התקין וכשניסית לרדת את אותה "תוספת" זה הכשיל אותך והחזיר אותך למחלה? כואב לי כשחושבים שהשאיפה שלי לרדת מעט משרתת את קולה של המחלה..זה לא בהכרח נוגד את השאיפה של להיות בריאה.. ואני באמת רוצה להחלים ולהבריא.. אין לי כל ספק בכך.. אני לא רוצה לחזור אחורה.. יש לי אפילו ווידוי קטן שמציק לי עכשיו.. התעוררתי רעבה לפני חצי שעה בערך לאחר שישנתי.. ורציתי מאוד להרגיע את הרעב הזה..אך ע"פ התפריט כבר אכלתי את כל מה שצריך..והדבר היחיד שחשבתי עליו היה לקחת לפחות איזה ירק.. אז הלכתי לכיוון המטבח ואכלתי את אותם ירקות הפעם מבלי לספור אותם ואפילו קצת הוספתי.. לאחר מכן הרגשתי שבא לי משהו מתוק ושאני מאוד רוצה מסטיק..אך חששתי גם מזה <כן גם מזה =/> אבל החלטתי בכל זאת לקחת 2 מסטיקים למרות שהמחלה עכשיו צורחת לי בראש ואומרת לי: "מה עשית? את יודעת שאסור לך ..מבטיחה לך שתעלי במשקל עוד יותר בשקילה הבאה כי סירבת לי".. אבל חלום ההבראה הופיע מול עיני פתאום והחלטתי שאני עושה את זה עם כל הקושי.. ואני עדיין לא מאמינה שהרגע סירבתי למחלה פעמיים! דבר שלא עשיתי לפני כן מעולם! התגובות שלכן זה מה שעזר לי!! באמת! נזכרתי במשפט שנכתב כאן <איני זוכרת של מי בדיוק.. או של קרן אור או של תקווה לבנה> שאמר משהו בסגנון : "אם אני רוצה להבריא אני חייבת לעשות את זה".. והמשפט הזה חיזק אותי.. ואני מרגישה כ"כ חזקה עכשיו שסירבתי לה..אני יודעת שאולי לחלקכן זה נשמע פשוט.. אבל עבורי עולם ומלואו.. זה מוכיח לי שאני כן בכיוון ההחלמה.. אז למרות כל מה שסיפרתי לכן הרגע, אתן עדיין חושבות שעצם התעקשותי לרדת את מה שהעליתי בעקבות ההרעבה- משרת את הקול החולה? ומחפשת מוצא- אני מאחלת לך המון בהצלחה בארוחת הערב היום! את יכולה .. את חייבת את זה לקול הבריא שלך תזכירי את זה לעצמך!! מגיע לך חיים טובים יותר.. שולחת חיבוק בחזרה! שירן

היי שירן, קודם כל אני שמחה שלא נעלבת מתגובתי, משום שבאמת לא היה שום רצון להעליבך..ממש לא. עכשיו בהקשר לשאלתך בסוף ההודעה, אם זאת בקשה מוגזמת מדי לחזור לאותו משקל שהיית לפני המחלה..האמת, יכול להיות שכן שירן. אל תשכחי שהעברת את הגוף שלך טלטלה..ולא בטוח שכעת נכון לו לחזור למשקלו לפני ההרעבה.. בכל זאת, עברה תקופה, הגוף שלך עבר שינויים, השתנה...ואולי זה בסדר לו. אולי ההשמנה היא רק אצלך במוח? אולי המשקל שאת נמצאת בו כעת הוא בסדר לך? אני זוכרת שאמרת שאת מעל המשקל התקין שלך ב-3 ק"ג. אבל אל תשכחי ש bmi תקין הוא ממספר 18 וחצי...אז גם אם ה- bmi שלך הוא 19 וחצי, זה ממש לא אומר שאת אפילו מלאה!! אני יכולה לשאול מהו משקלך? על מנת להכניס קצת את הפרופורציות למקומן..ואולי להבהיר לך שבעצם אינך כלל צריכה לרדת.! אם את לא רוצה להגיד, אינך חייבת, שוב אני מזכירה לך-את לא נמדדת לפי המשקל שלך..לי ממש לא חשוב מהו משקלך...אבל חשוב לי מה את מרגישה, ואולי הרגשות שלך (כנראה) בלכל אינם תואמים באמת את המשקל שלך..וקצת פרופורציות לא יזיקו אני חושבת. מקווה שיעבור עלייך סופ"ש קל. תקווה לבנה (פשוט אני).

תודה על תגובתך.. ואני מבינה את מה שאת מנסה לומר לי.. אך הבעיה היא שאני מרגישה סנטימנטליות וזיקה חזקה לגוף ה"קודם" שלי.. אני כרגע שוקלת 55.5 וגובהי 1.64.. אני יודעת שמשקלי תקין לחלוטין.. אך הבטן פתאום בולטת החוצה <מה שלא היה לי בעבר> והתמלאתי קצת יותר בשאר האיזורים.. ולא אשקר לך . זה מאוד מציק לי.. כי לפני המחלה לא נראיתי כך.. אני מרגישה שאם לא אשאף לאיך שהייתי בעבר אני בעצם משלימה עם הנזק שגרמה לי המחלה וכאילו "מוותרת" לה על המשקל שהתווסף לי בעטייה. אני לא חושבת שזה דבר רע לשאוף למשקלי הקודם..זה מזכיר לי את שירן של פעם.. הבריאה עם אותם הנתונים הפיזיים שהכרתי כל חיי.. עכשיו זה ממש לקום כל בוקר ולראות גוף חדש.. תארי לעצמך כמה קשה לי עם זה.. ואני לא רוצה להרעיב את עצמי שוב.. ולא שואפת לכך.. מבינה גם שזה לא הפתרון.. נ.ב: הגבתי גם למעלה למחפשת מוצא.. מקווה שקראת את התגובה שרשמתי לה.. שיהיה גם לך סופ"ש רגוע וטוב! אוהבת, שירן

נזכרתי בדוגמה שאולי תמחיש לך ולשאר, למה הדבר דומה ולמה אני מתכוונת.. זה כמו שאישה בהיריון מעלה המון במשקל ולאחר לידה היא שואפת לחזור לנתונייה הקודמים.. או אדם שעבר טראומה גופנית אחרת בעקבות מחלה כלשהי והעלה במשקל ושואף לרדת את מה שעלה בתקופת המחלה.. אני יודעת שיש הבדל בין אחת שסובלת מהפרעת אכילה לבין אותם אנשים בריאים שציינתי למעלה.. אך איני רוצה לחזור לצד החולה שלי..

בדיוק השורה האחרונה שלך למטה, היא הנכונה ביותר.. אותם אנשים לא הזיקו לבריאות שלהם עם עליה חריגה או ירידה מהירה וחדה במשקל..את מבינה? ואולי הנכון לך הוא להישאר כמו שאת היום, ולא לרדת.. יקרה אולי נפסיק לחשוב על לרדת במשקל? יש לי איזו הרגשה שזה קצת תוקע אותך,ויכול להזיז אותך מהצד הבריא שלך שרוצה להילחם ולהבריא. מה שיהיה בעתיד, יהיה...כרגע אין שום סיבה לדבר על זה כרגע...במיוחד לא על ירידה במשקל! תקווה לבנה.

ערב טוב, הייתי בטיפול המרפאה להפרעות אכילה כ-3 שנים בערך ואציין שהוא עזר כי מהרגע שהופסק הטיפול (ביוזמתם) המצב רק הולך ומתדרדר. גם אני העליתי באחת מהתקופות היפות שלי קצת יותר מהמשקל הרצוי והחלטתי להוריד 3 קילו בערך כדי לרדת למשקל שאני רוצה שהוא בריא ולא מזיק, אך יותר נמוך ממה שהייתי בו וכמובן שהברקסים כנראה התקלקלו לי כי משם רק ירדתי וירדתי.. כשאת אומרת משקל תקין למה את מתכוונת? אני באופן אישי בודקת מהו משקל תקין ע" בדיקת ה- bmi שלי, bmi18-20 נחשב לתת משקל אך לא מסכן חיים, bmi20-25 נחשב למשקל תקין (אפילו שאני מבינה שלהגיע לשם זה להעלות כמה קילוגרמים טובים וזה קשה) ןbmi18 ומטה נחשב לתת משקל מסכן חיים ואנורקסי וכל זה למדתי מהמרפאה בה טופלתי.. לדעתי זה הכל שאלה של איזה bmi את נמצאת? וגם אם את 3 וחצי קילו מעל המשקל הנורמלי (אפילו שזה לא כזה נורא אבל אני בהחלט מבינה אותך..), אם יש לך את היכולת לעצור את עצמך בזמן אז תורידי אותם אבל אני אדגיש ואומר שאת מסכנת את כל מה שבנית עד היום לעצמך ואני לא ממליצה לך ללכת לכיוון של הורדת ה3 וחצי קילו האלה, לא כרגע בכל אופן.. זה נורא מצחיק, כי בזמן שאני רושמת לך את הדברים אני אומרת לעצמי בלב- "הלוואי שהייתי מיישמת חלק מהעצות שלי על עצמי"! זה נורא מצחיק שאני יודעת לתת עצות בריאות לאנשים אחרים ולא לעצמי.. אני שמחה לשמוע שאת ממש מתנגדת לקול החולה שבך ומצליחה לאכול, הלוואי ויכלתי ללמוד ממך את זה, אם תמשיכי ככה את תצליחי לנצח לא רק את המחלה אלא את הכל!! ותודה, אני מקווה שארוחת הערב כבר תהיה מאחורי.. שיהיה לך המשך ערב נעים ואני אחזור לפורום אחרי הארוחה- כרגע אני הולכת להתארגן.. חיבוקים ונשיקות..

שוב תודה.. את יודעת מה מוזר? כשאני קוראת את ההודעה שלך אני מבינה שבעצם אני לא עושה דבר כדי לרדת במשקל אלא ממשיכה לאכול את התפריט על בוריו..לא מפחיתה ואפילו פוחדת להפחית כי יודעת שאני עשויה להיות רעבה ולהזיק לגוף שלי.. אני לא בעד לעשות דיאטה אם זה מה שהתרשמת ממני <וגם השאר> ..אני אוהבת את התפריט שלי איך שהוא עכשיו ומתמידה בו..וכמו שאת רואה אני גם מסרבת לקולות המחלה שלי שקוראות לי לקזז.. כך שזה רק מראה כמה אני כן רוצה להחלים.. אך למרות שאיני עושה דבר כרגע כדי לרדת במשקל <וזה טוב אני חושבת> אני לא יכולה להימנע מהשאיפה לחזור למשקל הקודם שלפני המחלה..ולא יכולה גם להימנע מרגשי האשמה והעצבות כשאני מביטה בגוף ה"חדש" שלי.. זה כואב לי יותר ממה שאוכל להסביר..

אני מבינה אותך,יקרה.זה אכן טיבעי שיהיה לך קשה אבל את עומדת בכך בגבורה,וכל הכבוד על הצעדים להניח לקולות של המחלה ולהדוף אותם,אני יודעת כמה משהו שנראה לאנשים כ"כ פשוט,הוא ממש לא פשוט עבורך.וזה כבר התחלה.אני כן מאמינה שאת רוצה להבריא,ואני גם רואה את הצעדים ואת שינוי החשיבה(והוא לא מגיע ביום אחד וזה בסדר להרגיש כך,כל עוד שלא מיישמים) שמתרחש אצלך מיום ליום.

מאחלת לך ערב שישי נעים,
שלך,
קרן אור.