שירן ומחפשת מוצא יקרות!

בוקר טוב, אני רוצה להגיד שממש לא התכוונתי לפירוט של תפריט ואם כך זה נראה אז אני מתנצלת על כך, אני מסתכלת על מה שכתבתי וזה באמת יכול להתשתמע כך, אך התכוונתי לערך קלורי של תפריט. לי למשל יש תפריט יומי של 700 קלוריות שקיבלתי מהדיאטית שטיפלה בי אז... אני מתנצלת על אי ההבנה- ככה זה כשכותבים הודעות אחרי סערת רגשות של ארוחת ערב.. שוב אבקש סליחה על אי ההבנה.. שנית, אנחנו הולכים לארוחה המלווה בכאב לב גדול.. אני לא רוצה ללכת אבל אני הולכת כי אני חייבת את זה לעצמי, אי אפשר יותר להמשיך ככה, אני במצב שכבר קשה לי לקום מהמיטה ודי!! אני עושה לזה סטופ, נמאס לי מהמחלה הזאת שגורמת לי ליפול ולהרגיש לא טוב, החלטתי ואלחם בה עד טיפת הכוח האחרונה שתישאר בי!! אני חייבת לספר לך שאת מזכירה לי את המטפלת שהייתה לי (חס וחלילה אני לא עושה השוואה), כשהמצב היה קשה היא תמיד היתה סותרת לי ומחזירה אותי בחזרה על הרגליים, אז תודה ואני מעריכה את זה מאוד.. אני מקווה גם לעדכן אותך ובכל יום לרשום שאכלתי!! זאת השאיפה שלי, לאכול כל יום, מקווה שאצליח לגרום לזה להגיע רק שבינתיים אחרי תקופה שלא אכלתי קשה לי לאכול באופן פיזי, אז גם על זה אני צריכה לעבוד ולעבוד חזק!! תדעי שאת מחזקת אותי מאוד ועוזרת, התמיכה שלך היא מעל ומעבר ואני שמחה שפגשתי אותך.. שיהיה שבת שלום בינתיים, ושוב תודה..

גם אם לשאול על ערך קלורי של תפריט אסור אז אשמח אם תוכלי לתקן אותי! לא ארצה להפר חוקים פה בפורום... תודה על סבלונתך והבנתך מחפשת מוצא..

קרן אור- אני שמחה לשמוע שאת כבר רואה אותי כמעט צועדת אל הסוף.. באמת שזה מרגש אותי.. אך למה אני מרגישה שאני כ"כ מאחור? אני מוצאת את עצמי מדברת כל הזמן על אוכל ובריאות.. מנסה להראות את בקיאותי..וזה שוב משרת את הקול של המחלה.. אני מביטה בעצמי המון במראה כדי לראות אם עליתי או לא.. עדיין יש בי דברים שמסרבים לעזוב! והגוף והמשקל הזה שלא מפסיקים להטריד אותי.. אך למרות זאת אני מתכוונת להמשיך.. ולראות מה יהיה הלאה.. =/ הציעו לי גם עבודה חדשה <הגבתי בשרשור של "מחפשת מוצא"> .. אשמח אם תאמרי לי מה דעתך.. מחפשת מוצא- עניתי לך בשרשור שפתחת.. אך אני באמת חושבת שעצם עיסוקינו בקל' רק משרת את קול המחלה וחבל שאנחנו מתעסקות בזה כרגע כשהעיסוק היחידי צריך להיות בהחלמה ולא בחולי.

רק אחרי שעניתי לך בשרשור הארוך יותר ראיתי שהשארת גם פה הודעה! רציתי להגיד לך שאני מזדהה לחלוטין עם דברייך לגבי אכילה נכונה ועל בריאות, אצלי זה בדיוק אותו הסיפור! אנחנו מנסות להיות בקיעות בנושאים האלה ולא ממש מצליחות ליישם אותן על עצמינו... בכל מקרה נתתי לך תשובה בשרשור של "שירנוש" אשמח לקבל תגובה.. יום טוב בינתיים

קראתי את תגובתך בשרשור הארוך יותר.. תודה על מילות החיזוק שלי.. אני כבר ממזמן איבדתי את האמון בעצמי וביכולות שלי.. יש לי קול תמידי שצועק לי בראש: "את חלשה מדי.. תראי כמה סבל את עוברת ועברת. את מעולם לא תצליחי במשהו מבלי להישבר ולהיכשל".. אני מאוד מקווה שמתישהו אני אהיה חזקה מספיק כדי לממש את הלימודים שאני כ"כ שואפת אליהם.. אגב, מותר לשאול איפה את לומדת ומה היו תנאי הקבלה לכך? <כמה פסיכומטרי?> וכמה שנים זה תואר ראשון ותואר שני? משך השנים לא מייאש אותך? אני יודעת שזה מקצוע מאוד מעניין.. האם יצא לך לחשוב על איך תצליחי והאם תצליחי לעבוד עם אנשים עם קושי נפשי? אינך חוששת שזה עלול להכביד עליך? אני שואלת אותך בדיוק את אותם תהיות ופחדים שעולים לי בראש...והייתי שמחה לשמוע מה דעתך.. מצטערת על ריבוי השאלות.. את לא חייבת לענות על הכל. יום טוב, שירן

הי, זה בסדר תרגישי חופשי לשאול אותי כל שאלה שאת רוצה- אשמח לענות לך על הכל... אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה מכיוון שיש לי תעודת בגרות חלקית ואין לי פסיכומטרי.. כשהייתי בתיכון- קצת אחרי שהתחילה אצלי הפרעת האכילה והגוף נחלש, נכנס לי חיידק לגוף (שעד היום לא יודעים מהו..) וגרם לכך שכל מספר חודשים החום עולה ל-40 ומכניסים אותי לאשפוז בבית חולים בגלל הסכנה, כך קרה שאת חלק מהבגרויות לא הצלחתי לעשות בגלל האישפוזים בבית החולים.. אחרי הצבא ניסיתי לעשות פסיכומטרי, אך התייאשתי באמצא, מרוב שכל הזמן חשבתי על אוכל ועל כמה אני שוקלת ואיזה שמנה או איזה רזה אני לא הצלחתי להתרכז בלימודים, לכן נרשמתי באוניברסיטה הפתוחה, פשוט את רוב הלימודים אני עושה עצמאית.. ובשבילי זו הדרך הכי טובה ללמוד.. התואר הראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה עומד בין 3-4 שנים, אך הכל תלוי ביכולות שלך.. יכול להיות מצב שתעשי את התואר תוך 3 שנים ויכול להיות מצב שתעשי אותו ב-5 שנים, באוניברסיטה הפתוחה את מכתיבה לעצמך את הקצב!! אני חושבת, אך אני לא בטוחה שהתואר השני בפסיכותרפיה הוא 4 שנים, אבל אני עוד לא התחלתי לברר על זה פרטים אז אל תתפסי אותי במילה.. מטבעי אני בן אדם שאוהב לעזור לאחרים ולא משנה במה הוא צריך עזרה.. אני חושבת ויודעת שזו הדרך שלי בחיים, את זה כבר הבנתי מזמן, וכמה קשה שזה לא יהיה זה נותן סיפוק אדיר לדעת שבעזרת יכולות מסוימות אני יכולה לעזור לאחרים... להכביד עלי? לשמוע את העול שיש לאנשים ואת כאב הלב שלהם בהחלט יכול להכביד, הכל שאלה של איך את לוקחת את הדברים והאם את יודעת לעשות את ההפרדה.. אני מכירה מישהי באופן אישי שהיא מטפלת באנשים אם הפרעות אכילה אחרי שהיא בעצמה החלימה וזה מדהים לראות כמה שזה מחזק אותה כשהיא יודעת שהיא עוזרת לאנשים במצוקה- עם כל הקושי שבדבר.. אני שמחה שאת שואלת את מה שעולה בראשך... זה חיובי ועוזר!! אני יודעת שאת תצליחי במה שתעשי (וזה מבלי להכיר אותך...) ואני יודעת שיגיע היום שבו תרגישי שזה הזמן ללכת ללמוד ולבנות את העתיד בדיוק כמו שמגיע לך.. תגידי, יש לך איזה טיפ לגבי איך להתגבר על הפחד מללכת למקרר ולאכול? אני במצב קשה... תודה וערב נעים..

תודה על התגובה המפורטת שלך..ועל האמונה שלך בי..זה מחזק אותי :] אני מקווה שגם אני אצליח בסוף.. תדעי שאני ממש תופסת ממך על זה שאת לומדת תוך כדי המחלה שלך.. זה מראה על כוחות עצומים!! טיפ ממני: תחשבי על החלמה... אימרי לעצמך שאם את רוצה חיים טובים ויפים יותר עליך להזין את עצמך.. ובמצב של רעב את לעולם לא תוכלי לממש את עצמך ולהיות מאושרת.. ואם מחשבות בכיוון ההחלמה לא עוזרות.. הדבר שאני תמיד עושה הוא פשוט מאוד לא להתנגד למחשבות האלה.. אני חווה אותן במלואן.. ברגע שהן מופיעות וצועקות לי: "אל תאכלי את תשמיני וכו'" אני נותנת להן לצרוח בראשי כשבפועל אני מרשה לעצמי לנהוג אחרת..אני לא מנסה להתווכח איתך או להילחם כי כך אני רק אגרום להם להילחם בי חזרה.. אגב, את העצה שאני נותנת לך קראתי מתוך ספר שעזר לי להתחיל לאכול! אני חייבת המון לספר המושלם והמקסים הזה שהחזיר אותי לתלם ואת החשיבות שבאכילה.. הספר הזה גרם לנק' מפנה משמעותית בחיי.. הוא נקרא- אנורקסיה מדריך לפעילות עצמית - כיצד לקבל את עצמך, לרפא את סבלך ולחזור לחיים" של מישל הפנר.. אני ממליצה לך עליו בחום!! וגם לשירה ולכל אחת שסובלת מאנורקסיה.. זה שינה לי את החשיבה בהרבה מובנים.. גרם לי להבין שעצם הילחמותי במחשבות האנורקסיה היא מקרה אבוד.. ושיש לחוות אותן ולתת להן ללהיעלם ולעבור כגלים בים.. כי "מחשבות הן רק מילים ומילים הן רק צלילים" <משפט הלקוח מהספר> נסי לגשת את המקרר בעוד המחשבות צורחות בראשך..עשי ההיפך ממה שהן צועקות לך.. תחווי אותן ואת תראי כמה אנרגיה תחסכי בכך שלא תצטרכי להתעמת איתן.. זה קשה אני יודעת אבל לי אישית זה עוזר כשאין לי כוח להיאבק בהן יותר.. את יכולה ואני יודעת שאת יכולה! אוהבת, שירן

הי מתוקה, תודה... !!! דבר ראשון שאני עושה זה הולכת לקנות את הספר, הוא נשמע ממש מעניין... זה נכון, הרבה פעמים, כדי לא לבזבז כוחות, אני לא נלחמת עם הקולות שיש לי בראש, הקולות החולים ואז אני פשוט נכנעת לקולות המחלה ובמקום ללכת לאכול אני שותה קפה ומדליקה סיגריה.. כשאמא שלי הבינה שיש לי הפרעת אכילה, היא קנתה לי את הספר "להיות מושלמת" של מיטל שחר, שמעת עליה? בנוסף היא גם הביאה לי את מספר הטלפון של מיטל, אין לי מושג מאיפה היא השיגה אותו, אך דבר ראשון, אחרי הדמעות שירדו לי התקשרתי אליה.. בחורה מקסימה!! הקל עלי לדבר איתה על הנושא כי זה שחרר אותי וגרם לחלק ממחשבותי להתפוגג.. היום עוד לא אכלתי, אני מנסה ולא מצליחה, זה כ"כ קשה.. כבר אין לי כוח.. פשוט אין!! אגב, שכחתי לציין שחבר שלי בדיאטה, הוא רוצה להוריד 3-4 קילו ממשקלו הנוכחי, לפי המלצת רופא כמובן, אז גל הבית שלי מכיל מזון לייט ודיאטטי, מה שבכלל משרת את הפרעת האכילה שלי, אני מקווה שהוא ירד מהר כדי שאתחיל למלא את הבית באוכל טעים "ושמן".. עכשיו אני יוצאת לעשות קניות לבית, כמו כל שבוע.. אני מקווה שמראה האוכל יתן לי תחושת רעב ויגרה אותי אפילו במעט, כדי שאחזור הביתה ואלך לאכול- תאמיני לי שרק בשביל זה אני הולכת לסופר ואפילו שלפעמים זה לא נראה ככה, אני מנסה לתפוס כל קצה חוט שאני יכולה כדי שארגיש רעב ואלך לאכול.. המצב הוא שאני פשוט לא רעבה, פשוט לא מקרקרת לי הבטן ובא לי למות מהמצב הזה!! נשבר לי!! נמאס לי להיות חולה!! אחזור אחרי הסופר לראות את תגובתך- היא חשובה לי אני כ"כ מזדהה איתך עד שאשמח לשמוע את תגובתך לגבי הכל.. החיזוקים שלך מעודדים אותי!! חיבוקים ונשיקות... :) מחפשת מוצא..

כמה כאב לי לקרוא מה שכתבת.. אני מבינה שזה מאוד קשה לך.. אני מבינה אותך כ"כ.. הייתי במצב הזה תקופה כה ארוכה והדבר היחיד שגרם לי להצליח לחזור לאכול היה הספר.. כן כן, הספר הזה שדיברתי איתך עליו.. הוא פשוט מושלם ו"תפור" לבנות הסובלות מאנורקסיה.. כ"כ שמחתי לשמוע שהחלטת ללכת לקנות את הספר הזה! :) אין לי ספק שהוא יחזיר לך את הצורך לאכול.. רציתי להבהיר משהו שנראה לי שלא הבהרתי נכון.. כשהתכוונתי לומר לך שלא תילחמי בקולות החולים , לא התכוונתי שתיכנעי להם ותעשי כרצונם.. להיפך.. אל תילחמי במובן הזה שתיתני להם לזרום.. עם כל הקושי..תני להם להיות צלילים חזקים בקולך ובפועל- תפעלי אחרת.. זה נורא קשה אני יודעת.. ולא קל לי לומר לך..כי אני בעצמי כל יום ויום עושה מאמצים עילאיים לא להקשיב להם.. חישבי על כל מה שאת רוצה להגשים.. כל החלומות שלך, השאיפות, הרצונות.. כל מה שאי פעם תרצי להיות בעתיד.. לא תצליחי לממש דבר מאלה אם תמשיכי להיות חולה ולסרב לאכול! כן אני יודעת שזה נשמע כואב אבל זאת האמת.. אני מקווה שמחר אצליח לצטט לך כמה משפטים מהספר הזה שיגרמו לך להבין בעצם כמה המלחמה הזאת בגוף שלנו היא מלחמה אבודה... אני יודעת ששכחת כבר מה זה לאכול בצורה שפויה ונורמלית.. לכן אני מקווה שהטיפול שתתחילי יעזור לך וייתן לך את התקווה שאת צריכה.. יש לי הרבה יותר כוחות ממה שנדמה לך.. אני כרגע בתהליכי החלמה ואם לומר את האמת אני מצטערת על כל רגע ורגע של רעב שגזרתי על הגוף שלי.. מה עשיתי לו אני שואלת את עצמי פעם אחר פעם..גודל האסון נתפס בעיניי רק כעת.. כשאני עולה במשקל כל פעם מחדש ומבינה כמה לגוף היה חסר אוכל וכמה הוא אוגר כעת כי הוא מפחד ממה שעשיתי לו.. מפחד להיות רעב.. מפחד ממני.. ריכשי את הספר הזה.. אין לי ספק שהוא יעזור לך כמו שלי הוא עזר! אני כאן בשביל לתמוך בך.. אוהבת, שירן

התכוונתי לכתוב ש: "יש לך הרבה יותר כוחות ממה שנדמה לך" ככה זה כשכותבים מהר ובשעה כה מאוחרת :]

אני שמחה לשמוע את תגובתך המחזקת.. כמבן שלא לקחתי את דבריי ויישמתי אותם לגבי ההתעלמות מהקולות החולים אלא שפוט סיפרתי לך מה קורה אצלי לפעמים, באופן כללי... אני תמיד שמחה כשממליצים לי על דברים חיוביים וזה לא משנה באיזה נושא.. תקראי את השרשור החדש שכתבתי, אשמח לקבל את תגובתך עליו :) שלך מחפשת מוצא..