שירן יקרה!

לא יספיקו לי מילות התודה בשבילך.. אני כ"כ ברת מזל שמצאתי את הפורום הזה.. שמצאתי אותך ואת התמיכה שלך ושל השאר כאן.. אני לא יכולה שלא להודות על כך.. את מאמינה בי..יותר ממה שאני מאמינה בעצמי..וזה מחזק אותי..! את צודקת בכך שעלי למצוא עבודה שתקל עלי..ולא משהו מלחיץ.. החלטתי בסוף לוותר על ראיון העבודה מחר במספרה כי ראיתי מודעת דרושים בעיתון לעבודה בסגנון פקידותי יותר ונראה לי שלפני שאלך על משהו פיזי אעדיף לנסות את זה קודם.. אני לא רוצה לקבל החלטות תחת לחצים.. נורא מפחיד אותי לחשוב על לצאת לעבודה פתאום..אני ישר חושבת: "איך אצליח לאכול? האם אצליח לדבוק בתפריט ולא אעלה במשקל?" זה הפחד הראשון שמטריד אותי.. למרות שאני מנסה כמה שיותר ללכת נגד זה ופחות להיסחף אחרי הפחד .. כי אני מבינה שרק הניסיון יאמר לי בסוף אם אמת המוח שלי "דובר" או לא.. אך עדיין זאת מחשבה שלא מרפה אף פעם..=/ אני מרגישה כמו ילדה קטנה שעודנה מפוחדת ומבוהלת מהעולם שבחוץ.. לא יודעת לאן ללכת ולאן לפנות.. שהכל חדש לה.. כאילו נולדתי מחדש.. אך לרעה.. בעניין לימודי הפסיכולוגיה <אגב, העו"ס שלי אוסרת עלי לחשוב מחשבות על העתיד ולעסוק בהן כי היא אומרת שזה רק מוסיף לי לחץ וחרדות נוספות כי זה במילא לא רלנווטי כרגע לתקופה הנוכחית> תהיתי לגבי משהו שאמרת.. תואר שני לא אמור לקחת 4 שנים? רשמת שזה אורך בעצם 8 .. די התייאשתי רק מהמחשבה על כך.. רציתי לשתף אותך בעוד דבר שקרה לי לא מזמן.. לפני כמה שעות יצאתי לבילוי עם אמי ואחותי..לבשתי את הבגדים שאני אוהבת אך הרגשתי פתאום נורא שמנה לראות את עצמי בהם..התחלתי "לצבוט" כל חלק בי ולשאול את אמא שלי ללא הרף אם גם היא רואה שעליתי במשקל ואם גם היא חושבת שאני שמנה... וכשהגענו למקום הומה אדם חשתי איך אלפי מבטים של אנשים ננעצים בי ואיך כולם חושבים ובטוחים שאני נראית גרוע ונורא.. ואני יודעת ובטוחה שזאת רק פרשנות שלי! הקול הבריא אומר לי זאת.. אני רואה את עצמי בצורה כה מעוותת. היום הבנתי את זה הכי הרבה..ובכלל העלייה במשקל עוד תורמת לראייה המעוותת הזאת רק להתחזק עוד יותר..התביישתי בעצמי בכ"כ.. וכאב לי על שאני מרגישה כך.. כעסתי על עצמי.. אמא תמיד אומרת לי שאני דווקא נראית טוב ושעכשיו שהתמלאתי אני אפילו נראית טוב מבעבר.. ושנכון שהבטן קצת גדלה אך עדיין לטעמה זה "מושלם" כך..ואני מבינה אותה.. אחרי שהיא ראתה אותי ברזון כה חולני איך מצב כה בריא ומשקל תקין ייראה לה פגום פתאום?! אני לא מצליחה להפנים את המחמאות שאני מקבלת מהסביבה..תמיד נראה לי שזאת קונספירציה אחת גדולה כנגדי .. איך להתמודד עם הגוף החדש הזה? איך לקבל אותו? =/

שירן יקרה..בוקר טוב איך להתמודד עם הגוף שלך? לקבל אותו, להבין שזה גופך ואינך צריכה לרדת כלל, לא להזיק לו כי הוא חלק ממך, ואנחנו צריכים להגן על הדברים שלנו, כבר בעתיד שתהיי אמא-את הרי תגני על ילדייך כי הם חלק ממך, הם שלך. שירן, תתחילי לתת לעצמך דרקיט, ותראי שלא תהיה לך ביררה אלא לדבוק בהחלמה.! עוד יום..עוד שבוע..שנוסף להחלמה שלך, כבר אמרתי לך לעשות רישומים????? שיעבור עלינו יום קל וטוב, שלך, תקווה לבנה. (קרן אור-נשיקות ותחילת יום נעים).

אני יודעת שהפתרון הכי טוב עבורי יהיה לקבל את גופי כמות שהוא.. אך עצם היותי לא מרוצה ממראהו הנוכחי לא אומר שאני רוצה לחזור להיות חולה <חס וחלילה>.. כבר הזכרתי את הדוג' של אישה לאחר היריון שרוצה ומעוניינת לחזור למידותיה הקודמות..ואיני רואה בכך שום רע.. שוב אני יודעת שמדובר ב-2 מקרים שונים לגמרי אך מקווה שאת מבינה את כוונתי..ושהאופק החולה כבר לא בתוכניותיי.. תודה לאל.. אני חולמת כבר על להבריא.. לערוך רישומים? דווקא נראה לי שזה עשוי לייאש אותי עוד יותר =/

קחי את המלחמה כמלחמה יומית,כך יהיה לך יותר קל להתמודד.ובסופו של דבר את תגלי כמה יום ועוד יום שעוברים הם כ"כ הרבה צעדים קדימה..והאמונה בעצמך תגדל אף היא כי את תביני שאת בלתי מנוצחת אחרי שתחלימי,הרי הכי קשה זה להתמודד עם עצמנו,כך שאחרי הכול נראה כ"כ קל,כמשהו שלא צריך להתאמץ בשבילו.
גם אני חושבת שכרגע עדיף לא לתכנן תוכניות לטווח הרחוק,תני לעצמך פשוט להיות.אחרי שתחלימי ותהיי בטוחה בכוחות שבך וביציבות שלך תוכלי לעשות מה שתרצי,זה יגיע יקרה,אולי הרבה יותר מהר ממה שאת חושבת.
ואני שמחה שאת יודעת היום לנתק את עצמך מהקולות של המחלה ולהבין שאת באמת ניראת יותר טוב היום.רזון חולני משדר חולשה,כאב ,מצוקה..כל מה שאת לא!!

אני שמחה שהפורום הזה נותן לך מנוף וכוחות להתמודד,
זה מאוד מחמיא ומרגש אותי כאחד.
איתך במלחמה,כבר אמרתי??
קרן אור.

אני לוקחת את מילותייך עימי ומאמצת אותם..! מחר השקילה <אני מדברת על זה כמשהו כה גורלי =/ > מקווה שיילך בסדר.. שיהיה לך יום מעולה! אוהבת, שירן

קרן אור , האם ידועה לך מהי עבודת טלמרקטינג? אני יודעת שמדובר במשהו של שירות טלפוני אך לא מעבר.. זאת עבודה מלחיצה למיטב ידיעתך?

בוודאי שידוע לי מהי עבודת טלמרקטינג,בעברי הייתי ראש צוות של מחלקה כזאת..חחח..
זאת עבודה של פנייה טלפונית יזומה לקהל יעד ומכירה באמצעות הטלפון.
מה את אומרת,מתאים??מכירה היא לא עבודה קלה,אבל אם את אוהבת לדבר בטלפון ועם אנשים ומוכנה לא להיעלב מטריקת טלפון(וכן,זה קורה כי לאנשים נמאס מכל המוכרים שמתקשרים ונכנסים אליהם לפרטיות)ולא לקחת את זה באופן אישי,אז לכי על זה..
חוץ מזה,תמיד את יכולה להתחיל ולנסות ולראות אם זה זה ,מקסימום עוזבים.

קרן אור

שירן, התכוונתי לערוך רישומים של ימיי ההבראה..כל יום הוא חשוב ומשמעותי. אבל עשי כרצונך, מה שיעשה לך טוב.. אני יודעת שלאנשים אחרים זה מאוד עוזר לרשום עוד יום של ניקיון.....נקיון מהמחלה, נקיון מהדברים ששולטים בנו ולא אנו בהם. נשמע נחמד העבודה, תתחילי, נסי, וכמו שקרן אור אמרה, אם לא..אז עוזבים. שלך, תקווה לבנה.

על רישומי הבראה עוד לא שמעתי :] אבל זה נשמע לי דבר בהחלט טוב ומעודד.. מעין יומן אישי כזה.. הבעיה היא שעיסוק יתר במחלה לעיתים נורא מתיש אותי נפשית <אפילו בכתיבת הדברים הטובים שעשיתי כנגדה> .. לכן אני כותבת במחברת מיוחדת שיש לי- את כל מה שעל הלב בשעת הצורך. אני מרגישה בימים האחרונים שינוי חיובי בי.. אני כבר לוקחת החלטות יותר בקלות ועומדת בהן כנגד המחלה בתקיפות! אני פחות מקשיבה לקול החולה שבי <בהרבה מובנים> ומרגישה יותר חזקה מול האנורקסיה.. אני מוכנה ללכת עד הסוף הפעם... אני מקווה רק לא להתאכזב.. ושהגוף יחליט לחבור אלי סוף סוף ויפסיק לתעתע בי.. וכדאי באמת שאני אערוך רישומים של ההבראה שלי.. זה יכול להיות מאוד מעודד ברגעים שאני אחוש נפילה ונשלטת ע"י הקול החולה.. תודה לך!