בוקר טוב או לילה טוב...

שלום לך, בוקר טוב..מקווה שהצלחת לישון קצת. יש לי הרבה מה לכתוב לך-גם בהקשר להודעה הזאת וגם בהקשר להודעה שרשמת לי מקודם.. והאמת שכרגע אני מאוד קצרה בזמן. כך שאני משאירה את זה לאחה"צ. מקווה שיעבור יום קל, תקווה לבנה.

מחפשת מוצא יקרה- קראתי את הודעתך ופשוט נדהמתי! נדהמתי מהכוח שלך! נדהמתי מהרצון שלך.. זה באמת ראוי לשבח..תני לעצמך טפיחה על השכם.. הקשבת לקול הבריא, זרקת את הבגדים החולים והמשלשלים..ואין טוב מזה...זה רק יועיל לך ואת תביני את זה יותר ויותר במשך הזמן.. אני חושבת שהחלום שלך בעצם מתאר את מה שאת חווה ביום יום.. את הסירוב העיקש הזה לאכול.. הסירוב העיקש לאוכל בכלל..הרעבה.. החלומות שלנו הם הראי הכי טוב למה שהולך אצלנו בפנים.. במוח ובנפש.. קחי את זה ככלי לראות איפה אפשר לתקן... אל תצטערי על שום צעד שעשית היום.! למרות שקולות המחלה מתרוצצים בראשך.. תני להם לומר לך מה שהם רוצים.. ופעלי אחרת.. מקווה שלא כאב לך לאכול גם הפעם <פיזית ונפשית>.. את תראי שלאט לאט הגוף יסתגל למזון..וזכרי שאם לא תיתני לו- הוא לעולם לא יסתגל ותמיד יכאב לו ברגע שתכניסי לו אוכל.. אוכל זה דבר קיומי..בלי זה את תהיי חלשה מדי כדי להגשים את כל מה שאת רוצה להגשים.. ויש לך הרבה חלומות ושאיפות לא כך???! גאה בך.. מקווה שגם המשך היום שלך ייראה כך.. חיובי! אוהבת ושולחת חיבוק שירן

דיברת על חיזוקים בהודעה לפני האחרונה..אז היני קבלי אותם ממני עכשיו כי הם מגיעים לך!!אני שמחה שהחלטת שלא עוד,ואפילו יום אחד של התמודדות הוא המון!.מחכים לך לא מעט ימים שיהיה לך קשה,אבל אני יודעת בבטחה שאם תדבקי בשאיפה שלך להחלמה את תצליחי לעבור אותם בקלות יחסית.
יקרה,תדפיסי לעצמך את ההודעה הזאת ואת החיזוקים שקיבלת(וודאי עוד תקבלי) ותקראי אותם בכל פעם שתרגישי כמה קשה לך לאכול או כשתתעוררי מחלום מפחיד(ותאמיני לי אני יודעת כמה מפחיד זה יכול להיות עד כי כשקמים לא יודעים אם זה באמת קרה במציאות..).
מה עם טיפול נפשי??האם משהו התקדם??אל תוותרי,זה בדיוק השלב שיתמוך בך בהחלטה של היום.

אין דרך קצרה,אבל אני אשמח ללוות אותך בה ככל שידרש..
קרן אור.

היי, מה שלומכן? קרן אור היקרה- אני חושבת שפשוט הגעתי למצב שאי כבר לא יכולה לעמוד הזה הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, לכן עשיתי את הצעד הזה שמאוד קשה לי איתו!! החיזוקים שלך והתמיכה מאוד עוזרים לי ומחזיקים אותי אפילו עם במעט, אבל כן חשובה לי הכנות שלך ומחשבותייך לגבי.. מקודם ישבנו לאכול צהריים אני וחברי, לא אכלתי הרבה אבל אכלתי ואני ממש גאה בעצמי!! היה לי קשה ועדיין כי הקולות והמריבות שרצות לי בראש מתסכלות, אבל הפעם אין יותר לחפש דרכים להוציא את האוכל שהכנסתי ואין יותר להיכנע לאנורקסיה, אני אשקר אם אגיד שזה הכי פשוט בעולם וקל, אבל זה ממש לא, ממש רע לי ומגעיל לי ואני מרגישה שנאה גדולה אלי על מה שעוללתי לגופי!! אני מקווה שהדברים רק ילכו ויפרחו מכאן, אם כל הקושי... מחר יש לי תור לרופאת המשפחה שלי "שמחזיקה" אותי בינתיים עד ינואר, אני צריכה להישקל מחר וזה אחד החששות היותר גדולים שלי, אבל אני מנסה להתעלם מכך.. לשירן היקרה- אני רוצה לציין ולהגיד שהרבה מהדברים שאת כותבת כאן עוזרים לי(ואני מאמינה שלא רק לי...) לנסות ולשקם את חיי, הרבה מדברייך אני מנסה ליישם על עצמי, הדבקות בתפריט, הרצון לאכול, הרצון לקבל אותי כמו שאני... אפילו שזה נראה לי עוד רחוק ממני ואפילו שלפעמים נדמה לי שזה לא יגיע, אני רוצה להאמין שמגיע לי להחלים ולחיות בשלווה ובאהבה עם עצמי.. אני רוצה להגיד שאני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיי, לכל דבר יש סיבה ובין עם זה טוב או רע, לדעתי, אסור לנו להתחרט על דברים שעשינו, כי מה שלא הורג אותנו מכשל!! כואב לי מאוד כשאני אוכלת ולא רק באופן הפיזי ואני בהחלט מבינה שברגע שהגוף יסתגל לאכילה יהיה לי הרבה יותר קל... רציתי לספר לכן, שהצלחתי להירדם אתמול רק ב-5 וחצי לפנות בוקר וקמתי ב9. כשהתעוררתי מהחלום הרע, לפני הכל, התקשרתי לחבר שלי שהיה בעבודה וסיפרתי לו על החלום הרע ועל כך שאני לא מצליחה לחזור לישון, הוא חזר בשעה 5 הביתה, נכנס למיטה וחיבק אותי וקצת אחר זה הצלחתי להירדם.. כשקמתי בבוקר הלכתי להכין לי כוס קפה והוא השאיר לי על השיש מכתב אוהב וחטיף שוקולד של קליק "כדי שיהיה לי יום מתוק" הוא הכי מדהים בעולם!! כשקמתי הרגשתי טיפה יותר טוב פיזית, אולי כי אכלתי ונתתי לגוף שלי את מה שהוא היה זקוק לו, אני לא יודעת, אבל היום קמתי עם הרגשה ששום דבר לא יביס אותי, גם לא המחלה!! תודה לכן על התגובות החיוביות זה מעלה חיוך על פני וממלא אותי מבפנים.. הלוואי והייתי יכולה להיות גאה כ"כ בעצמי כמו שאתן גאות בי.. שיהיה המשך יום נעים לכולנו! שלכן מחפשת מוצא..

תמשיכי כך יקרה... את עושה הכל נכון ואת בדרך הנכונה!! אל תיתני למחלה לגרום לך לחשוב שאת לא! מקווה שיילך טוב מחר לשתינו אצל הרופאה/דיאטנית אני שמחה לשמוע שאני עוזרת..ושיש לך גם תמיכה מסביבך..<בן זוגך> זה מאוד חשוב.. בהצלחה שירן

ערב טוב, באמת שיהיה לנו בהצלחה מחר!!! תגידי מה עם ראיון העבודה? איך הלך? מקווה שהיה בסדר ושאת מרוצה... מחכה לתשובה מחפשת מוצא

קודם כל, מה שלומך? מקווה שעבר עלייך היום בסדר..למרות התחושות הקשות.. זיכרי שמבחן התוצאה הוא הקובע.. בקשר לריאיון העבודה בסוף לא הלכתי כי ראיתי בעיתון מודעת דרושים לעבודות בסגנון פקידותי יותר והייתי מעדיפה לנסות קודם כל לנסות להתקבל לעבודות מהסוג הזה מאשר ללכת על עבודה מאומצת/פיזית. (יש לי טראומה מעבודות פיזיות מעברי..ולא בכדי) אני כרגע עובדת בחנות של אחי. ואת האמת שאני מרגישה שם שנוח וטוב שלי.. הכל נורא מוכר.. זאת חנות שאני מכירה מאז ילדותי ואני רוב הזמן נמצאת ומבקרת בה. אני נורא אוהבת לעבוד בחנות בייחוד כשמתחשבים בי ובבעיה שלי- זה הופך עבורי את החיים ליותר קלים וגם את המצב. אך אני מרגישה שאם לא אחפש עבודה אחרת מחוץ ל"קליפה" המשפחתית המוגנת- לעולם לא אצליח להתקדם הלאה ולחזק ולבנות מחדש את הביטחון העצמי והתעסוקתי שהאנורקסיה גזלה ממני.. <אגב, גם העו"ס שלי סבורה כמוני> מה דעתך על כך? בכך שאני עוזרת לאחי בעסק אני גם מקלה על אמא שלי שלא במיטבה ומחליפה אותה במקום העבודה..<ואני מקבלת על זה שכר כמו בכל מקום עבודה רגיל> ובכל פעם שאני רק חושבת על לעבוד במקום עבודה אחר כרגע אני נתקפת בהלה ופאניקה.. קשה לי להאמין שאוכל לעבוד במקום אחר ולתרום מעצמי כשאני מרגישה כה חלשה והרוסה.. אני עדיין מרגישה תל חורבות מדמם.. שבורה..

היי, אני חושבת שאת צודקת בכך שלא הלכת לראיון העבודה במספרה, לדעתי את צריכה לחזק את עצמך נפשית ופיזית ולעבוד בעבודות שדורשות ממך פחות לחץ, פחות אקטיביות ושנותנות לך סדר. במספרות לא תמיד יש לך את הזמן לאכול והכל קורה מאוד בלחץ.. אני חושבת שעבודה מסודרת וקלילה יותר תעזור לך יותר לשמור על התפריט שאת מתמידה בו.. אני עובדת 3 פעמים בשבוע בממוצא של 6 שעות בכל פעם, אני יכולה לאכול מתי שבא, לשתות קפה ובקיצור לעשות מה שבא לי ואני מאחלת גם לך למצוא עבודה כזאת.. אני מצטערת לשמוע שאימך לא במיטבה ואני מקווה ומאמינה שהכל יהיה בסדר!! לגביי שאלתך, אני חושבת כן צריכה להתנסות גם במקומות עבודה אחרים, שהם לא "הקליפה" המגינה עלייך, את צריכה ללמוד לשמור על עצמך אבל קחי את הדברים לאט ואל תלחצי על עצמך לעשות את המעבר הזה... אם יש לך את מקום העבודה הזה, שנוח לך בו ושעוזר לך מבחינת התפריט אני הייתי מחכה עוד קצת, עוד טיפה להתחזק מעט ואז לחפש מקום אחר ובינתיים להינות ממה שיש לי (אפילו שאני בטוחה שהעו"ס שלך צודקת במיליון אחוזים...), אני אתן לך דוגמא ממני.. האנורקסיה גזלה ממני המון מתוחם העצמאות והעבודה, חלק הצלחתי להחזיר לעצמי וחלק לא, אבל לכל דבר יש את הזמן שלו!! יש לי חברה מאוד מאוד טובה, שגדלה איתי ויש לה מכון יופי באיזור מגורי.. אחרי שהיא פתחה את העסק שלה היא ביקשה שאבוא לעבוד אצלה והסכמתי.. היה לי מאוד נוח אצלה כי הכרתי אותה, היא ידעה על הפרעת האכילה שלי והיא איפשר לי לא לעבוד בימים שאני הולכת לטיפול אז במרפאה בגלל העומס הנפשי הכבד, היא תמיד נתנה לי לדבוק בתפריט, שאז היה לי, ונתנה לי הפסקות לאכול, היא אף פעם לא דרשה ממני יותר ממה שהייתי מסוגלת לתת לה ולעסק מבחינה פיזית ובקיצור היה לי נוח אצלה.. אחד הדברים שהפרעת האכילה גזלה ממני היא ביטחון עצמי בעיקר במקומות עבודה ועד היום אני מרגישה את ההשפעה הזאת, לפני כל ראיון עבודה אני חושבת פעמיים, לפעמים אני אפילו לא הולכת לראיון מהפחד ולכן אני מבינה את תחושותייך ורגשותייך!! לשאלתך, אני מרגישה הרבה יותר טוב מאתמול, יותר חזקה אם כל הקושי.. אני די לחוצה לקראת השקילה מחר ובעיקר מפחד הירידה שאני מקווה שלא תהיה כזאת! אבל ככה זה כל פעם לפני פגישה כזאת, תמיד אני לחוצה והיסטרית ומפחדת ממה שיהיה.. איך עבר עלייך היום? ספרי לי את החלטותייך לגבי העבודה... אשמח לשמוע שלך מחפשת מוצא..

יש לי כל הזמן תחושה שאני מפסידה המון המון דברים כרגע בגלל המחלה.. אני טיפוס נורא פרפקטציוניסט שתמיד מאיץ בעצמו וזה מלחיץ אותי נורא! אני משתדלת כמה שפחות לחשוב על העתיד אך זה בלתי נמנע ממני לעיתים.. אתמול חברה שלי שאלה אותי: "מה איתך? את לא מתכוונת להתחיל ללמוד משהו?" והלב שלי פשוט נקרע כששמעתי את השאלה הזאת! הרגשתי כזאת כישלון באותו הרגע שאם הלב שלי יכול היה לדבר באותו הרגע הוא היה פשוט בוכה מרוב צער וייאוש.. השאלה הזאת היא לא כזאת פשוטה עבורי כמו שהיא נשמעת לכל.. מבחינתי ששואלים אותי למה אני לא עושה עם עצמי דבר כרגע/למה אני לא מתחילה ללמוד אני מרגישה בעצם בצורה הכי ממשית כמה המחלה גזלה ממני ורגשות החולשה שבעקבותייה מציפות אותי וחונקות.. אני לפתע שוב פעם מתפכחת ומבינה כמה אני הרוסה וחלשה לאחר כל הטראומה הזאת שעברתי ואני עדיין נאלצת לעבור.. החלטתי להמשיך לעבוד אצל אחי בינתיים כל עוד זה משפר את הרגשתי ותוך כדי גם לנסות למצוא עבודה אחרת..אני יודעת שזה רצוי מאוד עבור ההתפתחות האישית שלי. לפעמים אני עושה דברים שאני באמת לא מצליחה להבין איך אני עושה אותם.. מאיפה הכוחות בכלל.. אני מתנגדת לקולות במוח שצורחים לי : "חלשה! שבר כלי" אך איני יכולה שלא להאמין להם לעיתים ולחוש בעוצמות הנוראיות של הכאב שהם גורמים לי להרגיש. אני שמחה שעבר עליך היום בסדר..גם לי היה יותר קצת יותר סביר.. שיעבור עלינו לילה שקט ללא סיוטים.. ובהצלחה מחר.. אוהבת, שירן

אני שמחה לשמוע שהחלטת להישאר בעבודה אצל אחיך ובמקביל לנסות ולחפש עבודה אחרת.., זה טוב שאת לא מלחיצה את עצמך ומנסה למתן את התחושות שלך למען עתידך!! אני מבינה את הרגשת לגבי ליבך שנקרע, זו תופעת לוואי של המחלה ואני בטוחה שעם הזמן זה יעבור, עתידך יסתדר אפילו שזה לא נראה כך היום ואת תראי שהזמן יעשה את שלו ואת תפרחי וכשישאלו אותך חברותייך מה איתך? ומה עם לימודים? את תספרי להן שאת כבר בתואר שני בפסיכולוגיה... :) ככה אני מאמינה! עוד אני שמחה שאת ממשיכה להיאבק בקולות שמנסים להחליש אותך ולפגוע בך, את חזרה כ"כ ואני גאה בך, אני תופסת ממך בן אדם חזק ואני מתחזקת בעצמי ממך ומדברייך, כל הכבוד!! בכל מקרה, שיהיה לך יום יפה מחר ומקווה שיעבור לך בקלילות... שיהיה לנו לילה טוב, שלך ובאהבה מחפשת מוצא..

תודה על המילים המעודדות.. הצלחת להעלות חיוך על פניי העצובות.. את מאמינה בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי..ואני מתחזקת מכך! עבר עלי יום נוראי.. איך הלך אצל הרופאה? מקווה שהלך בסדר.. כאן כדי לשמוע .. אוהבת, שירן

גם עלי עבר יום נוראי, אני לא צליחה לשמור על משקל קבוע ועל דיאטה מאוזנת ואנו מנסות, אני והרופאה לזרז את התהליכים בקבלתי למרפאה מחדש!! המצב קשה יותר ממה שחשבתי.. בינתיים עשינו חוזה ואני מנסה להתמיד בו.. אני מאמינה שבסוף יהיה בסדר.. למה היה לך יום נוראי? ספרי לי... מחכה לשמוע מחפשת מוצא..