שירן אהובה,

תודה על התגובה המעודדת! ולמרות מה שקרה אתמול- אני לא חושבת לוותר למחלה! להיפך, עם כל עלייה כזו במשקל אני מבינה כמה אני שונאת אותה וכמה אני עוד יותר מוכנה להילחם בה אפילו.. אני לא רוצה בה יותר.. אני רוצה את שירן-נקייה ללא מחלות והפרעות נפשיות..שהמחלה הזו לא תהיה חלק ממני ומהזהות שלי.. אני מוכנה לעשות הכל כדי לפלוט אותה מתוכי.. את זה הבטחתי לעצמי ולגוף שלי ממנו אני לא חדלה לבקש סליחה ולהתנצל על כל שעוללתי לו.. אך עדיין למרות המאבק הארוך עקוב הדם שלי באנורקסיה אני מרגישה ויודעת שמתו בי כ"כ הרבה דברים שלא יחזרו להיות כבעבר.. וזה יותר ממעציב אותי.. ומי יודע אולי כבר הרסתי את הגוף שלי והוא לעולם לא יתאזן ויחדל מלעלות כ"כ הרבה? אולי לעולם לא אחווה תחושת שובע ורק רעב תמידי? כבר אמרתי שהמוח שלי תמיד רעב? הוא לא חדל לצרוח לאוכל כל הזמן ואני חוששת שגרמתי לו נזק בלתי הפיך..ושלעולם לא אוכל לקבל את פעולת האכילה כמובן מאליו..כמו ששאר האנשים הרגילים לוקחים זאת.. וגם היום היה לי קשה..התארגנתי ליציאה ובחרתי באופן שרירותי מכנס מארון הבגדים <לא מתקופת המחלה> ונוכחתי לגלות שגם הוא כבר לא נסגר עלי יותר..שום דבר לא נסגר.. הכל צמוד ולוחץ עלי ועל הבטן..אני נאלצת לשבור את הראש כל פעם בתכנונים מה ללבוש כדי שארגיש נוח בבגדיי.. אין לי ברירה אלא להמשיך.. אחורה אני לא רוצה לחזור..מחר אני מתחילה בתפריט המקוזז שקיבלתי..ואני חוששת נורא.. זה עוד יותר מחזק אצלי את התחושה שלא מגיע לי להיות שבעה.. קרן אור יקרה כאב לי לשמוע מה שאת עוברת.. אני בטוחה שזה קשה יותר ממה שאני מעלה בדעתי..ואף אחד לא יוכל להבין אותך חוץ ממך ומאנשים שחווים את אותו הדבר.. אבל התנחמי בעובדה שהגידול שלך הוא שפיר ויש סיכוי גדול יותר שיצליחו לרפא אותך.. אגב, מה אומרים הרופאים? יש התקדמות כלשהי? איך את מרגישה היום? אני מאחלת לך רפואה שלמה וכוחות אינסופיים.. אני כאן גם כדי לשמוע איך עובר עליך.. אוהבת, שירן

איזה כיף היה לי לקרוא את מה שכתבת! את לוחמת אמיתית,אמרתי לך כבר??
הגוף שלך ישתקם,לא נראה לי שנגרם לו נזק לצמיתות,וכהוכחה לכך ראי איך הוא מנסה לשקם את עצמו ולספק לעצמו אוכל שנמנע ממנו כ"כ הרבה זמן..הרי רעב הוא מנגנון חיובי,לאט לאט מנגנון השובע יתפקד רגיל ברגע שהגוף יצא מתוך "המגננה" שלו לאגור לימים קשים,רק עוד קצת.
אני חושבת שמגיע לך לחזור ולהיות שירן הבריאה והמאושרת,גם אם זה אומר שתצטרכי לקנות בגדים חדשים שיתאימו לך יותר(תירוץ לשופינג תמיד טוב..).החיים שווים שתחיי אותם ואת כבר מבינה זאת.

לגביי-אני בסדר.נחתי כמה שעות.נתתי לגוף שלי את מה שהוא צריך,אם כי כ"כ התחשק לי לצאת להליכה באוויר החורפי הזה...אבל אני חלשה והגיע גם זמני להקשיב לגוף.
יהיה בסדר,כבר אמרתי לא??בכול אופן,הכי חשוב שנלמד תמיד לעשות את המקסימום שאנחנו יכולות בשביל עצמנו,לדעת שלא ויתרנו ויהיה מה שיהיה.

חיזקי ואימצי אהובה!
קרן אור.

כשאת אומרת לי שאני לוחמת אמיתית זה תמיד מחזק אותי!! כי לעיתים אני לא מרגישה כך..אלא כה חלשה ושבורה..נשלטת ע"י המחלה והפחדים.. האם גם את חשת רעבה באופן מתמיד בתקופה שהתחלת לאכול ולהחזיר לגוף את כל מה שהיה חסר לו? אני חיה כל הזמן ברעב <מנטלי /פיזי> שלעיתים אני כבר לא מאמינה שיכול להיות אחרת.. אך אני רוצה מאוד להאמין למילותייך, שבסוף זה ישתנה ואהיה יותר שבעה במשך הזמן..שלא אזדקק לכ"כ הרבה אוכל כדי לשבוע.. יש משהו שקצת לא מובן לי עדיין.. ואני חשה כי יש בו סתירה מדברים שאמרת.. בעניין הבגדים- אמרת כי בתקופת ההחלמה נמנעת לגמרי מלקנות בגדים חדשים עד לתקופה שתתאזני/תחלימי <זאת את אמרת או תקווה לבנה? אני לא בטוחה> ועכשיו אני מבינה ממך שאולי כדאי כן לרכוש בגדים חדשים.. והדגש הוא לא על עניין הבגדים.. זה לא מה שמעניין אותי כ"כ אלא יותר הקבלה שלי את הגוף.. ובמצב הנוכחי עם כל הכאב שבדבר, אני לא מקבלת את הגוף שלי.. לא אוהבת אותו ואת איך שהוא נראה כי מעולם לא שקלתי במשקל הזה.. תמיד הייתי הרבה פחות.. ויש לי תמיד תקווה שאולי בסוף כן אצליח לחזור למימדים שלי..אני לא רוצה לתת למחלה לצאת כשידה על העליונה ולומר: "שיבשתי לך את הגוף והמשקל ועכשיו תהיי כך לתמיד"..אני רוצה לחזור למי שהייתי , למשקל ולמימדים שהייתי בהם.. ואני לא רואה בכך משאלה המנווטת ע"י הקול החולה אלא משאלה רלנווטית לגמרי.. אז למה עלי להשלים עם המשקל הנוכחי ולצאת מובסת? לא מגיע לי לחזור לבגדיי הרגילים שלפני המחלה? לחזור לגוף של אותה שירן שתמיד הכרתי.. כואב לי שלא מבינים אותי..שאומרים לי: "את נראית בסדר גמור כך..אז מה אם את עולה עוד כמה ק"ג זה רק יוסיף לך".. אני לא יכולה לקבל את זה..ולכן אני גם לא מסוגלת לרכוש עכשיו בגדים חדשים כל עוד לא אחזור למשקל הקודם שלי.. או לפחות קרוב אליו.. אני יודעת שאני מעלה את הנושא הזה הרבה פעמים אבל זה נורא מציק לי.. אני קמה בבוקר והולכת לישון עם גוף חדש שממש זר לי! ולא מוכר.. והשאיפה הזאת שלי לא חייבת להתנגש עם רצוני להחלים.. מה דעתך על כך? אני שמחה אגב לשמוע שאת בסדר היום.. אין לי ספק שהתקופה הקשה הזאת תישאר בסוף מאחורייך.. הרפואה היום כ"כ מתקדמת שבטוח יצליחו להעלים את הגידול הזה בסופו של דבר..<בייחוד שהוא שפיר ולא ממאיר> הצלחת להתגבר על כל כך הרבה משברים בחייך שזה עוד אחד מהם שגם אותו תנצחי בסוף! כי את חזקה ותמיד היית.. יש הרבה מה ללמוד ממך! אוהבת, שירן

לא שמעתי ממך כמה ימים ואני מקווה שאת בטוב.. לא אני כתבתי לך לא לקנות בגדים עכשיו.אני חושבת שדווקא כן כדאי לך לקנות בגדים אבל מתוך כוונה שלך יהיה נוח בהם.את הרי כל הזמן מספרת כמה הבגדים צמודים עלייך וכמה רע זה גורם לך להרגיש,אז למה להכניס את עצמך מראש למקום הזה,עכשיו כשאת צריכה לגייס את הכוחות שקיימים בך כדי להחלים?אז אני חושבת שכן כדאי לך לקנות כמה פריטים,לא צמודים,אך גם לא רחבים,שלא תצטרכי למדוד את עצמך כל הזמן בהם.מהחדש אין זכרונות,וכך מתבטלות להן הציפיות והאכזבה. כן,גם אני הייתי רעבה רוב הזמן כשהחלמתי.יש בזה משהו מאוד בריא,מן ניסיון של הגוף לחזור להרגיש תחושות של "הגנה"-וכרגע זה רעב,כי הוא היה המון זמן במחסור.. שירן,אני מאמינה שזה יתאזן,אבל הניחי לזה כרגע.תתמקדי במטרה שלך,והיא זאת שצריכה לעמוד כל הזמן לנגד עינייך ולא כמה את רעבה או לא,כמה עליתי או לא.אני מבינה שזה מפריע לך,אבל בכך שאת מתעסקת רק בזה את "משמרת" את המחלה,כאילו נאחזת במין רצון של "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". אני יודעת ששוב יש לך שקילה ביום שני,ואם לא אשמע ממך עד אז תדעי לך שאני מחזיקה לך אצבעות,פחות בנושא המשקל אלא יותר ברצון שלי שתקבלי את עצמך ולא משנה מה יראה המחוג. כך או כך,שיהיה לנו תחילת שבוע נעים והכי חשוב-בריא! שלך, קרן אור

היי יקרה, שמחה לשמוע שאת בסדר ושאת מבלה זמן איכות עם ילדייך.. מאז השקילה האחרונה אני כולי באובססיה לפעילות גופנית <דבר שאני ממש שונאת לעשות> .. ולא רק שאני לא נהנית מזה אני גם סובלת תוך כדי הפעילות הזאת.. אני מרגישה שאני ממש מתעללת בעצמי לא משנה מה אעשה או לא אעשה..אך הפעילות מגבירה את התחושות הללו של : "את שמנה ועליך לרדת במשקל".. לא משנה איזה פעילות אבחר לעשות , אפילו רכיבה על אופניים שאני אוהבת - המחלה תמיד זועקת בראשי : "המשיכי עוד! אל תעצרי..את חייבת לרדת"..המחשבה הזאת אצלי כבר בתת מודע.. למרות שחלו הרבה שינויים חיוביים בשבוע הזה ביניהם הקשבתי פחות לקול החולה והקשבתי יותר לגוף.. אך בכל פעם שאני מביטה בראי או מבצעת פעילות- היא מרימה את ראשה ועומדת לנגד עיני בכל עוצמה והאימתנות שלה. אני כ"כ מאוכזבת מעצמי.. חשבתי שהקולות האלה נחלשו מאוד..אך הם עדיין שם מציקים לי.. תמיד כשנראה לי שאני מתקדמת קדימה אני לפתע מגלה כמה אני אחורה.. זה כ"כ מתיש.. :( מה גם שאני מרגישה תמיד תחושה של "אסור לי".. אני רואה את כולם במשפחתי אוכלים בצורה ספונטנית וליבי נצבט- כי גם אני רוצה! גם אני רוצה לטעום שוקולד בספונטניות כמוהם, לאכול מאכלים "אסורים", מאכלים שהלב שלי כמה אליהם.. שעושים טוב לנפש ולא רק לגוף.. אך אני יודעת שכרגע יהיה זה סיכון מצידי..כי עלי קודם כל לאזן את הגוף ולבלום את העלייה ואח"כ להתנסות.. אבל הזמן עומד מלכת ואני נשארת באותה שגרת אכילה מונוטונית ומרגיזה ללא שום נקודות אור שייתנו לי מעט תקווה.. שירן. <אם השם מתחלף לי במקרה ל"מישל" זה בטעות..מישהו השתמש לי במחשב כנראה ושינה את זה>

היתה לי הרגשה לגבייך של צניחה..אבל אני מעדיפה לראות זאת כירידה לצורך עלייה.אף אחד לא הבטיח לך שברגע שתחליטי שאת מתכווננת על החלמה הקושי יהיה קל ואת תעברי זאת בלי ירידות.אז נפלת,אז מה,ההצלחה האמיתית היא להתמודד עם הנפילה הזאת ולקום.זה לא "שחור או לבן",אנחנו חייבות להתחיל לחשוב במונחים אחרים.אל תשכחי שבסופו של יום מה שמשנה היא ההצלחה במלחמה כולה.אותי לא איכזבת,כי ציפיתי למקום הזה,אבל את כן תאכזבי את עצמך אם תשארי במקום הנמוך ולא תקומי ממנו.
למה את מבצעת פעילות גופנית אם זה עושה לך כ"כ רע??כל המטרה של פעילות גופנית היא לגרום לנו להרגיש יותר טוב,אבל לא כשהיא נעשית באובססיביות ותוך כדי שנאה עצמית שרק מחמירה את המעגל שאת נמצאת בו.שירן,יש בך את היכולת להפסיק את המעגל הזה,את יכולה להפסיק אם תרצי את ההתעללות הזאת.את צריכה לזכור כל הזמן שהמקום החולה הזה רק מרחיק אותך מהשאיפה שלך להיות "כאחד האדם" ולאכול נורמלי ובלי לחשוב פעמים.
יש משהו בתפריט המאוד עיקבי הזה שאת עושה שלטעמי מקבע כן את המחלה.הרי אכילה ספונטנית אינה חד משמעית והיא מתבססת על צרכים פיזיים ונפשיים כאחד.אבל ברור לי שקודם כל השאיפה היא למלא את הצרכים הפיזיים ושתרגישי עם הצורך הזה לא מאוימת,ורק אז האכילה ה"ספונטנית" גם היא תבוא.את יודעת-האור נמצא שם מעבר לפינה-רק שהסיבוב מעט מסתיר אותו...

הגיע הזמן שתתייחסי לגופך בסבלנות,ושתקשיבי לו,כי הוא יודע מה נכון עבורך.
אני מאחלת לך שמחר יעבור עלייך יום קל יותר משני שקדם לו,
שלך ואיתך כשתרצי,
קרן אור.

קרן אור ממש רעדתי שקראתי את מה שכתבת. אני מאחלת לך מעל הכול בריאות ואושר! ואת כל כך צודקת לגבי מה שכתבת! אני פונה אליכן בנות יקרות בבקשה לא שווה להיות יותר רזה,זה לא מספק לעולם,המחלה הזאת הרסנית היא הורסת את הגוף ואת הנשמה שיש גוף בריא,כלומר שמספקים לו את כל אבות המזון,שהנפש שבריאה מבפנים טוב מאוד! המשימה הראשונה של כל בני האדם היא דבר ראשון להעריך את מה שקיים בתוכינו ולתת לעצמינו כבוד שיהיה לכולכן סופ"ש נעים ושבת שלום ושלכל אחת מכן תזרח השמש בפנים ושיהיה טוב:)

תודה על האיחולים,אני מאמינה שאני בדרך לשם.. אשמח אם תספרי יותר על עצמך.אני מבינה שסבלת מה"א והחלמת,האם כך הדבר??ואם כן,אשמח אם תשתפי אותנו . שלך, קרן אור.