מחפשת מוצא

הי, אני מתנצלת בעיכוב עם תשובתי, הייתי חולה בשפעת ורק היום הצלחתי לצאת מהמיטה!! המרפאה עדיין לא יכולה לקבל אותי, הם טוענים שכרגע אין הם יכולים להקדים את בקשתי לחזרה לטיפול, אני עדיין הולכת לרופאה בכל שבוע ואנחנו עדיין מנסות להקדים את כניסתי למרפאה. בינתיים אני נלחמת ומנסה, הבעיה העיקרית היא שאני לא מצליחה לשמור על משקל יציב, אני מנסה לאכול ומנסה להילחם בקולות שעוטפים אותי אחרי, הקולות הרעים ולא אשקר ואומר שלפעמים זה מצליח ועובר חלק ולפעמים אני פשוט נכנעת לקולות האלה.. הלוואי והייתי מצליחה לחזור אחורה לימים בהם לאוכל לא היתה משמעות כזאת גדולה, לימים שהייתי אוכלת בלי לדפוק לעצמי חשבון כ"כ גדול.. אני מקווה שהדברים יזרמו קצת יותר חלק ויותר מהר!! נ.ב: קראתי שאת נלחמת כרגע בעצמך.. אני מקווה שתעברי את הכל ומהר.. שחייך יחזרו למסלולם!! אני מאחלת לך החלמה מהירה :) שלך מחפשת מוצא..

הצטערתי לשמוע ע"כ שחלית,אבל שמחה שעכשיו את בריאה.
אני מאוד מעריכה את הכנות של דברייך,אבל יש לי להוסיף ע"כ משהו-את כותבת שהלוואי ויכולת לחזור לאותו מקום שהיית בעבר,ואני רוצה לומר לך שאפשר.אני באמת מאמינה שכשרוצים משהו,מגיעים לשם(וראי כמה אנרגיה וכוחות השקעת בעבר בכדי להפסיק לאכול,זוכרת כמה זה היה קשה בהתחלה??)-הנקודה היא שצריך לקחת את כל הרצון והאנ רגיה הזאת בכיוון ההפוך,כלפיי עצמנו ולא כנגדנו.
ה"א שלנו היא לא מי שאנחנו,אם כי נתנו לה את הכוחות להיות חלק מאיתנו.להיות זאת שתשלוט בנו ותגרום לנו לזנוח את מי שאנחנו,ואת מי שרצינו אי פעם להיות.היא האויב שלנו ולא באה כעזרנו.וכשתבינו זאת,באמת,זה יהיה השלב שאת תקומי ותלחמי.כל התהליך הזה לא יתחיל לקרות אם לא תגיעי בעצמך,בשביל עצמך,למקום הזה.
אני יודעת שאת יכולה,שני את הכיוון,האם גם את מאמינה בזה??
אם כן,את יודעת מה את צריכה לעשות.

מחר יש לך תור אצל הרופאה,נכון??

ערב נעים ובריא,
שלך,
קרן אור.

הי, היום הייתי אצל הרופאה, רק שהפעם בשקילה העליתי 250 גרם! אני יודעת שזה לא הרבה, אבל באיזה שהוא מקום אני שמחה על כך.. ממזמן כבר בגעתי להכרה שהמחלה הזאת שולטת בי ובמעשיי והיא זו שמחליטה מה יהיה, ובאמת כשהבנתי את זה הצלחתי לטפס למעלה. היום המצב קצת שונה. בגלל כמה בלאגנים שעברתי נפלתי ומאז אני כל הזמן מחליקה, הפעם אני מנסה שוב לדאוג לכך שהמחלה תחזור למקום שממנו היא באה.. אני זוכרת כמה היה לי קשה בהתחלה לדכא את הרעב, אבל יותר קשה להחזיר אותו לחיים! בכל מקרה, אני עושה מאמצים כבדים ובאמת משתדלת בינתיים לשמור על ימים עם אכילה כדי שאצליח לחזור לעצמי. שבוע הבא אני הולכת להישקל שוב והפעם אני מקווה שיהיה קצת יותר טוב, כי מבחינתי כל גרם הוא טוב, ואני אומרת את זה לעצמי הרבה- אולי ככה המחלה תרצה ללכת ממני... אני מקווה שזו תהיה הדרך שתגרום לי להצליח לנצח את זה ואני אמשיך להגיד את זה עד שזה יקרה, בתקווה שהיא לא תפיל אותי שוב!! שיהיה לנו שבוע טוב ולילה טוב בינתיים... שלך מחפשת מצא..

שמחתי לשמוע על השינוי שחל בך,גם הוא הוא מתקמט לכדי 250 גרם.אני יודעת עד כמה זה נראה לאנשים מבחוץ כעניין של מה בכך,אבל אצלנו זה מערער את כל חומות ההגנה שבנינו סביבנו-אז יקרה,כל הכבוד!!גם 250 גרם הם התחלה של שינוי,וכל שינוי כזה מבורך בעיניי.

מאחלת לך ששבוע הבא יהיה קל וטוב יותר,
החזיקי מעמד!
קרן אור.

אני כל כך גאה בך.. על המילים שלך.. על הרצון שלך להחלים. על כך שאת אומרת לעצמך כמה חיובי וכמה חיוני זה עבורך העלייה הזו במשקל.. כל עלייה היא משמעותית ואת יודעת את זה .. זה רק מוביל אותך להחלמה..כך את צריכה תמיד לחשוב.. ואני בטוחה שכרגע הקול החולה שלך בטח צועק ונוזף בך על ש"זנחת" אותו.. מנסה לגרום לך לחשוב שהעלייה הזאת נוראית ושזה סוף העולם.. עצה שלי- אל תגיבי לו פשוט.. שיאמר מה שהוא רוצה לומר לך.. תני לו לצרוח עליך ולצעוק- ואת, המשיכי בשלך גם אם יש נפילות בדרך.. באמת שהיה לי כיף לקרוא מה שכתבת..! שלך, שירן

אני ממש שמחה בשבילך שאת בדרך להחלים! אני גאה בך שאת עושה את הצעדים הנכונים ונאבקת במחלה! שיהיה לך יום נעים שירה

תודה, אתן מקסימות ומעלות חיוך על פני!! אני מקווה שמפה אנחנו רק נטפס למעלה ונמשיך ללכת בלי להסתכל אחורה אל המחלה הארורה הזאת!! אני מקווה שיגיעו ימים קלים יותר!! הימים האחרונים קשים לי בצורה שקשה לי לתאר.. אני אוכלת ואם כל אכילה הקולות מתחזקים ואני מוצאת את עצמי מתווכחת עם הקולות בלי סוף. זה גוזל ממני הרבה כוחות ואני לא מצליחה להתעלם מהם, הם פשוט כ"כ חזקים!! בינתיים אני לא נכנעת להם ואני יודעת שבסוף הם יבינו את המסר וילכו ממני- עד אז, אני סובלת. שירן, מה איתך? איך הולכת הדרך להחלמה? אני מקווה שהכל בסדר! הייתי חולה מאוד בשמך השבוע האחרון ולא יצא לי להיכנס לפורום... שירה, אותך אני לא כ"כ מכירה.. אשמח אם תספרי לי מה איתך? תודה לכן על הכל, שלכן, מחפשת תשובה..

קודם כל כל הכבוד שאת נלחמת בקולות שבראשך, ומפנה מקום לקולות של בריאות! אני מקווה שעם הזמן הדברים יהיו יותר קלים עבורך! אני בסדר.... ביום רביעי יש לי דיאטנית ואני מפחדת מאוד.... הגוף לא מצליח להתאזן... אבל אני מקווה שבסוף יהיה בסדר... די לחוץ לי השבוע... יש לי מבחן ענקי באזרחות מחר ומתכונת באומנות ביום חמישי... שונאת לחץ...! מה איתך חוצמזה? מה התוכניות שלך להשבוע? זזתי ללמוד =[ שלך שירה

אני מקווה שהשבועות הקשים שעוברים עלייך יעברו במהרות! גם אני מאוד לחוצה.. השקילות האלה מחלישות אותי כל פעם מחדש, גם לטובה וגם לשלילה. כל שבוע זה אותו הסרט על מה יהיה בשקילה? גם אני לא מצליחה לשמור על איזון במשקל ואני חושבת שזה די מקשה על כל המצב... התוכניות שלי השבוע הם בעיקר לנסות ולאכול ולהתמקד בבריאות שלי וברצון שלי להבריא למרות כל הכעס, העצב והלחץ שיש בי בגלל המחלה!! אני מנסה להתמקד בעיקר במחשבות הבריאות ובעיקר בלהשאיר אותן בראש לפרקי זמן ארוכים יותר מבדרך כלל, אולי כך הקולות החולים יבינו שאין להם מקום וילכו... גם אני לומדת, יש לי מבחנים בפברואר.. שיהיה לך המון בהצלחה במבחנים ותחזיקי מעמד, תחשבי חיובי ואל תתני למחלה לתפוס עלייך שליטה, תחשבי על הדרך שאת עושה בשבילך ואני מקווה שתצליחי בכך!! אשמח לשמוע על התקדמותך... שיהיה שבוע טוב שלך, מחפשת מוצא

תודה רבה... שגם לך יהיה המון בהצלחה (במבחנים ובהתגברות על ה"א)! וכמובן שתנצחי את המחלה ושהקולות הטובים יביסו את הקולות הרעים...! שבוע נעים!! שירה

היי יקרה, אני מבינה את הקושי שבפעולת האכילה שלך.. אבל אל תרפי.. אל תיכנעי.. כשאת מתווכחת עם הקולות האלה את רק מוציאה יותר אנרגיה ולשווא..תנסי כמה שפחות להתווכח איתם ולפעול בדרך להחלמתך. אני יודעת שזה קשה אבל זה אפשרי לפעמים. עשית צעדים מאוד יפים השבוע הזה ואת צריכה להיות גאה בעצמך.. אל תאמיני למחלה שצועקת לך מילות כישלון בראשך..האמיני לקול הבריא שאומר לך שאת בדרך הנכונה! זה מעולה שעלית במשקל..שנני לך זאת כל הזמן.. הרי את אינך רוצה להישאר כך לנצח נכון?? חלשה פיזית ונפשית ובתת משקל נוראי..אלה לא חיים.. אני מקווה שהשבוע הזה יהיה לך רגוע וקל יותר מהקודם.. תמשיכי כך.. אני מאמינה בך!! ולשאלתך, הדרך להחלמה קשה עבורי מנשוא.. אני מרגישה שאני עושה 2 צעדים קדימה אבל הולכת חמישה צעדים אחורה.. השבוע הצלחתי לשמור על משקלי אך משהו בתוכי אומר לי שבשבוע הבא זה לא הולך להיות כך וכי המשקל שוב יתעתע בי ואני אעלה עוד הפעם.. ואני נוטה להאמין למחשבות האלה..אני חוששת כי הרסתי לגמרי את חילוף החומרים שלי והאטתי אותו לתמיד.. אני קוראת כ"כ הרבה על ההשפעה הארוכת טווח של דיאטות רצחניות < שזה בעצם מה שעוללתי לעצמי =/> ואני מבועתת רק ממה שגרמתי לעצמי! אני לא יכולה להירגע... המוח שלי עוד רגע מתפוצץ לאלפי חתיכות :(

תודה על החיזוקים, זה תמיד עוזר ומקל עלי! אני מבינה אותך ואת המצב בו את נמצאת.. זה נכון שבעצם הדיאטה הנוראית הזו אנחנו הרסנו לעצמינו את חילוף החומרים בגוף, אך תדעי שבסוף, עם הרבה מאמץ, חילוף החומרים חוזר לתפקד כמעט כרגיל ובצורה תקינה... תנסי לשמור את המילים האלה אצלך כדי שיהיה לך יותר קל לעבור את התהליך הזה.. היום קמתי בבוקר בהרגשה רעה, אני מרגישה כמו בלון מנופח וזה מאוד מקשה עלי לאכול, יש בי קול שאומר לי לא לאכול, שאני השמנתי וזה מכוער, אבל הקול הבריא מנסה להילחם בזה.. קשה לי מאוד והמלחמה לוקחת ממני כוחות אדירים.. מתי זה יגמר? בכל מקרה, אני פה... אשמח לשמוע מה שלומך היום? שלך באהבה מחפשת מוצא..

אני קוראת את מילותייך וליבי נצבט...כי אני כ"כ מבינה אותך.. כל יום זה מלחמה יום יומית עבור שתינו! וזה מאוד קשה.. גם אני עדיין מרגישה מנופחת כמו בלון לאחר שאני אוכלת.. זה לא מרפה ממני.. אבל אני מעבירה את התחושה הזו הלאה...אני מזכירה לעצמי שמחר יבוא יום חדש והנפיחות הזו שאני מרגישה עכשיו והבטן המלאה ייעלמו.. התחושות האלה יעברו וזה רק משום שאכלתי כרגע.. תזכירי לעצמך כמה חשוב עבורך לאכול ולהזין את עצמך! לא היית רוצה הרי לחיות כל חייך בחולשה תמידית...את בטח גם מרגישה מאוד חלשה פיזית וזה מקשה עליך לבצע המון דברים.. אני זוכרת שבתקופת המחלה כשהייתי בתת משקל לא הייתי מסוגלת לעמוד על רגליי שלא לדבר על לשבת.. גם לשבת כאב לי, לעמוד כאב לי, ללכת כמה צעדים כאב לי.. כאב לי לסחוב את הגוף החולה הזה איתי לכל מקום..ועכשיו כשאני נזכרת בזה אני מבינה כמה אני לא רוצה לחזור לשם! לא היית רוצה סוף סוף להרגיש חזקה פיזית כדי שתוכלי לבצע את כל הדבים שאת חולמת לעשות? עם חולשה תמידית אי אפשר להתנהל! זה לא חיים ככה.. תזכירי לעצמך את חלום ההבראה.. שיהיה תמיד לנגד עינייך.. את מסוגלת אל תאמרי לעצמך שלא... זה קשה אבל זה משתלם בסוף! כי מגיע לנו לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר ללא פיקוח המחלה הרצחנית הזו. בנוגע אלי, גם אני מרגישה שאני מתנודדת כל הזמן בין הקול החולה לבריא.. הקול הבריא עדיין לא מקובע אצלי לצערי ופעמים רבות אני מוצאת את עצמי מותשת ומנסה לבחון את המחשבות שלי- איזה מהן נאמרות ע"י החולה ואיזה ע"י הבריא ומנסה לסנן כמה שיותר את הקולות הלא טובים ולא לפעול על פיהם.. וזה מה שאני עושה בסופו של דבר..כשאני מזהה שבעצם המחלה היא זו שפוקדת עלי כל מיני בקשות ופקודות כמו למשל היום..הייתי נורא נורא עייפה והמחלה ציוותה עלי בקולי קולות לקום ולעשות פעילות גופנית כי הרבה זמן לא עשיתי ואם לא אעשה אז אעלה במשקל.. אך גופי היה עייף מכל היום שעבר עלי והתלבטתי מה לעשות. בסוף בחרתי ללכת לפי מה שהייתי רוצה באמת לעשות- וזה לנוח.. לישון כמה שעות ..החלטתי לא להקשיב למחלה ולעשות את מה שהיא מצווה עלי.. נמאס לי להיות עבד נרצע שלה ולמלא אחר פקודותיה כשפחה.. אני מניחה שגם לך נמאס.. אני חייבת לומר לך שמילותייך נתנו לי קצת תקווה כשאמרת שחילוף החומרים חוזר לתקנו בסופו של דבר אך אני נוטה להסס אם זה באמת נכון..זה דבר שאת יודעת שקורה בודאות? הכוונה שרופא אמר לך שזה חוזר להיות כבעבר בסוף? אני לא רוצה להשלות את עצמי סתם... איך עבר עליך היום? ושוב תודה. טוב שיש מי שמקשיב שירן

אני כ"כ מבינה על מה את מדברת.. ברור שאני לא רוצה לחזור למצב שבו לא יכלתי לקום מהמיטה, לצאת החוצא לקניון, להסתובב, לקנות, לראות ולחיות חיים נורמליים!!! הרי שזאת הסיבה שבגללה בעיקר אני מחלימה.. אני מתחתנת בקרוב ואני רוצה ילדים, ואם המחלה אני פשוט יודעת שזה לא יקרה!! אי שמחה לשמוע שנכנסת לנוח במקום להקשיב לקול החולה, לי יש בעיה אחרת... אני מחוייבת לעשות הליכות לפחות 3-4 פעמים בשבוע בגלל הצפיפות עצם ונכון, ולא אשקר, זה בהחלט משרת את המחלה, אבל מצד שני אם לא אעשה את זה המצב יכול להתדרדר.. אני משתדלת לא לתת למחלה להנות מהפעילות הספורטיבית שאני עושה בכך שאני משתדלת להכניס משהו לפה אחרי כל פעילות כזאת, מבחינתי הספורט הזה הוא למטרה חיובית למען בריאותי ולא למען המחלה.. אני שמחה שאני נותנת לך תקווה ואשמח לתת לך אפילו יותר... גם רופאים ודיאטנים אמרו לי לא לדאוג ואמרו לי שבסוף (לפעמים אחרי הרבה זמן ולפעמים אחרי פחות זמן...) מערכת העיכול מסתדרת ומתייצבת.. יש לי גם חברה שהייתה במצב הזה.. כשהיא ניסתה להחלים מהמחלה שלה היא העלתה בסביבות ה-10 קילו שמתוכם 4 קילו היו מעל המשקל שהיא היתה צריכה להיות בו, אחרי זה הדיאטנית שלה עזרה לה לייצב את משקלה בעזרת דיאטה נכונה ואכילה.. אני מבטיחה לך שה-4 קילו האלה כבר לא עליה, היא שומרת על משקל תקין ואוכלת (לפי מה שהיא מספרת... ואני מאמינה לה- היא חברה ממש ממש טובה וקרובה!).. אני לא אגיד לך שהיא אוכלת 3 ארוחות גדולות ביום, אבל היא אוכלת כמה ארוחות קטנות, בריאות ומערכת העיכול שלה מתפקדת כמו בימים שלפני המחלה!! לדעתי כן צריכה להיות תקווה אצל כולנו לגבי הנושא- אני מאמינה שבסוף הכל מסתדר!! למרות שאני מבונה שהמצב יכול להיות מאוד מאוד מאוד מייאש- גם אותי זה מתסכל מאוד וגם אני מגיעה למצבים שאני מתחילה לפחד שאשמין מעל מה שאני באמת צריכה ושאולי אני לא צריכה לאכול גם את המשהו הזה, אבל אני חייבת את זה לעצמי ואני משתדלת להזכיר לי את זה לפחות 30 פעם ביום... זה מדכא וקשה, אך אני יודעת שיגיעו ימים טובים יותר ואת כל זה אני עושה למען עתידי.. נמאס לי כבר מכל הקולות, החולשות, העייפות המתמדת, הכן לאכול או לא לאכול כי זה משמין, נמאס לי מרגשות האשמה שיש בי אחרי אכילה, נמאס לי מהדיכאון, נמאס לי מלספור קלוריות על כל דבר שנכנס לי לפה, נמאס לי מהאובססיה והכי חשוב, נמאס לי להיות נשלטת ותלויה במחלה.. אני מקווה שאת מבינה אותי ואני מקוהה שתצליחי לאמץ לך את דבריי כדי שתצליחי!!! אתמול היה לי יום קשה, לא היה לי חשק לצאת מהמיטה (אני עוד מרגישה לא כ"כ טוב), אני מקווה שהיום יהיה אחרת ויותר שמח עם פחות קולות והפרעות... איך עובר עלייך היום ואתמול? מחכה לשמוע ממך שלך מחפשת מוצא..