שירה מקסימה!

הצטערתי לשמוע שלא הרגשת כ"כ טוב בימים שעברו ואני מקווה שתרגישי יותר טוב בימים הקרובים!!! לשימחתי, מחר תהיה לי קצת הקלה... מחר אני מגישה את המתכונת שלי באומנות מעשי... אני לחוצה ממש!! מקווה שילך בסדר... היום ההיתי אצל הדיאטנית, ונשארתי אותו הדבר במשקל... אבל אפילו כשאני עכשיו כותבת עולות לי דמעות.... זה כ"כ מתסכל להתאמץ כ"כ ולא לרדת את הקילו המיותר האומלל הזה... אני יודעת שזה טיפשי שהקילו הזה מנהל לי את החיים, אבל אין לי שליטה על כך... אני מפחדת כי הקול ה"חולה" אומר לי להוריד בכמויות, להתעמל כל הזמן.... אני מרגישה שלאט לאט כל הכוחות נגמרים.... אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי... אני כל הזמן חושבת על השנה הנוראית הזאת.... המצב שלי היום הוא הרבה יותר גרוע מהמצב שההיתי בו כשאיבחנו את ה"א...אני מרגישה שאני מגעילה, דוחה, שמנה... אני מרגישה לא שייכת, שהיה יותר טוב אם לא ההיתי... אוף... נמאס ליפול כל הזמן... מחר אני חוזרת לפסיכולוג ואני בספק אם הוא יעזור... אני מרגישה שאני נאבקת לבד... אימא חולה ועסוקה בלהבריא, החברות (אלו שלא הסתכסכתי איתן) לא מבינות... לא יודעת מה ההיתי עושה בלעדיי הפורום הזה... אני מרגישה שפה מבינים אותי ועוברים את הדברים שאני עוברת... תודה לך קרן אור... את קרן שמש נפלאה בתוך כל האפור של החיים... שירה

אתחיל מהסוף-אני שמחה שמחר מגיעה הפגישה עם הפסיכולוג.את כותבת שאת לא יודעת אם זה יעזור וע"כ יש לי להעיר-אף אחד לא יוכל לעזור לך אם לא תרצי,ואם לא תאפשרי לו ויהיה מדהים ונכון כפי שהוא .אם לא תגיעי לטיפול ממקום של נכונות ורצון אמיתי וכן להחלים ולהתמודד,אז שום תהליך לא יתחיל להתרחש.אני חושבת שחיכית מספיק זמן עד לפגישה הזאת וחבל עכשיו לוותר כשאת יכולה כ"כ להיעזר,כפי שנעזרת בעבר.תזרמי,אל תחליטי מראש על תסריט שלילי,כי לפעמים הנחה כזאת מזינה את עצמה.
למה את נאבקת בקילו הזה??בואי נניח שהיית יורדת אותו היום,האם היית מרגישה אחרת??האם הוא היה גורם לך לאהוב או לקבל את עצמך יותר??אני מניחה שלא,נכון??זה רק הניסיון שלנו לחיות במען מטרה שאין לה יעד סופי או מטרה ולתלות בה את כל תקוותינו.את הרי זוכרת שגם לא מזמן כשהיית חולה מאוד לא אהבת את עצמך ולא משנה מה הראה המחוג,נכון??אז ותרי לעצמך ושימי את הדגש היכן שחשוב עכשיו והוא להבריא,ולהתחיל תהליך שיעזור לך בסופו לקבל את עצמך בלי קשר למה שמראה המחוג.את יודעת שאפשר.צר לי שאת מרגישה לבד ואת נלחמת לבד עם הפרעת האכילה שלך,אני יודעת כמה זה היה יכול לעזור יותר אם אמך היתה זמינה יותר ואם חברותייך היו נשארות איתך למרות הכול.אבל גם כשאין את זה,זה לא פותר אותנו מלהאבק ,כי בסופו של דבר אלו חיינו ואנחנו צריכות לחיות אותם ולא כתלות באנשים אחרים.
ואני כאן,מציעה לך את הבמה של הפורום להרגיש כמה אני מאמינה בך,ואני אתמוך בך תמיד,וזה כבר לא אף אחד,נכון??הרי ראי כמה איכפת לי ממך ואני לא מכירה אותך באמת,אז אני מאמינה שאם הייתי מכירה יותר אפילו הייתי מגלה עוד ועוד יתרונות שחבויים בך ללא קשר למראך.
מאחלת לך בהצלחה מחר בהגשה של המתכונת..
ויותר מכל-בהצלחה עם הפסיכולוג,אני חושבת שזה דבר חיובי מאוד שאת עושה למען עצמך,
שלך,
קרן אור

תודה רבה על דברייך... אני מעריכה מאוד את הדאגה שלך... זה מחמם את הלב לדעת שאיכפת לך ושאת מאמינה בי...! את צודקת... הקילו הזה הוא לא הפתרון שיוביל אותי לקבלה עצמית... אבל זה היה מנחם אותי, ולו רק בשעה אחת, שבה ההיתי יותר רגועה לגבי המשקל... בא לי שיגיע כבר היום בו השקל לא יעניין אותי בכלל... מעניין אם הוא יגיע... שיהיה לך ערב נעים שירה