משהו שכתבתי אתמול בלילה

גזלתי ממך כ"כ הרבה וכעת איני יכולה להשאיר לך כ"כ מעט. רוצה להחזיר לך את הביטחון בי ולגרום לך להבין שאיני האויבת שלך ומעולם לא הייתי, גם אם תקופה ארוכה התנהגתי כיאה לאויבת. היית הקורבן שלי- כלי בידיי כדי להכיל ולהתמודד עם כל הסבל שהציף את חיי. ואם המשקל הנוכחי הוא זה שגורם לך להרגיש קצת פחות מבוהל- הישאר עימו. אני לא אקח זאת ממך הפעם. אני מעניקה לידייך את מושכות השליטה ונותנת לך לבצע בחוכמתך את הצעדים הדרושים לך כדי להבריא. כדי להתאזן. כדי שתרגיש שבע אחת ולתמיד, כדי שתחבור אלי ותחדל מרעידותייך המפוחדות. אני מבטיחה לעשות כל שביכולתי כדי להפסיק לבחון אותך כ"כ הרבה למול הראי, כדי לחדול מהצביטות הכואבות שלי, מהנגיעות הטראומטיות שידיי מעוררות בך בכל מגע כזה מחדש. ואם את הבטן הזו אתה רוצה לשמר- הבטן שכה מפריעה לי- אקבל גם אותה. אקבל את המראה הבריא שלך. העיקר שאוכל ביום מן הימים לראותך מחלים לחלוטין. בריא רשמית. הפעם מחליטה אני לקרוא לך מאשר לאטום את אוזניי לשמע בקשותייך וחשקייך. הצק לי אם צריך- אני מבטיחה לנסות שלא לצרוח עלייך ולכלות בך את כל זעמי ותסכולי. אני חדורת מוטיבציה להשאיר את תקופת המחסור מאחורייך. שם היא תישאר. לא תסבול ולא תחווה עוד הרעבה בגללי. אני מקבלת אותך כפי שהנך. הפעם ללא תנאים.

כמה דמעתי לקרוא את מה שכתבת.דמעות של התרגשות והערכה כלפייך על האומץ והכוחות שקיימים בך להילחם חרף הכול.את יותר ממדהימה אותי באופן המהיר שבו את בוחרת לדבוק בשינוי.אני חושבת שבדרך הזאת את גם מצליחה לגלות תובנות חדשות על עצמך ולהבין שלא משנה מה קורה ויקרה את היא זאת שנלחמת כדי להביא את עצמך למקום בריא ושלם יותר עם עצמך.
כתבת על דברים שקשורים לאימך,אני מאוד מתחברת למה שכתבת.גם אני חייתי שנים בציפייה שישימו לב אליי,שאני לא מסתדרת כמו שציפו רק ממני שנים..ומצד שני,לפעמים רציתי להיות כה קטנה שלא ישימו לב אליי ולא יפגעו בי.אבל יודעת מה-אלו הם אנחנו והרעב הזה לתשומת לב יבוא על סיפוקו ברגע שאנחנו נשים לב לעצמנו ונלמד לתפוס את המקום ולהשלים עם הנוכחות שלנו בעולם.וזה יגיע גם אלייך,לאט לאט זה יזדחל,ההכרה שאת מישהי בזכות עצמך ומי שטוב לו שישאר ומי שלא,גם כך אנחנו לא ממש צריכות אותו.
גם אני לומדת עם הזמן להקיף את עצמי רק באנשים שעושים לי טוב,ויודעת להרחיק ולבנות חומות בפני אלו שמחפשים להרע או שלא ביודעין מכאיבים לי.וזה לא פשוט,כי לפעמים אלו הם אנשים מאוד קרובים.אבל למדתי שאני חייבת את זה בשביל עצמי.ותאמיני לי שהמחלה שלי היום לימדה אותי המון על עצמי,על חיי ועל האנשים שמקיפים אותי.השתנתי בשנה האחרונה.אולי התפקחתי יותר מידי.אולי כאבתי.אבל ללא ספק הפסקתי להתכחש,כי יש רק מציאות אחת עבורנו,האמת הפנימית שלנו.
אגלה לך משהו,אני במצב רוח טוב היום כי אני חוגגת סגירת עשור בחיי.סוגרת שנה קשה ומצפה בכיליון עיניים לזו שלאחריה ,שתפתח טוב יותר מאיך שהיא נסגרה.
שלך,
קרן אור.

שרק דברים טובים יקרו לך השנה מדהימה שאת...רק דברים טובים שבריאותך תגיע למקום יותר טוב-כי מגיע לך..כל כך מגיע לך אני מחזיקה את כל אצבעותיי בכל מקום בגופי, ומתפללת, מתפללת בשבילך רק לטוב, והרי ברור שיהיה טוב-את כזאתי בנאדם מדהים...ובסוף יהיה רק טוב, לאחר המכשולים והקשיים..יהיה טוב, אני מאמינה בכך. אוהבת אותך, תקווה לבנה

דמעות זלגו מעיניי למראה מילותיכן הכ"כ תומכות.. הייתי זקוקה למילים האלו ברגע הזה שכ"כ קשה לי בו עכשיו.. חזרתי לפני שעה מיום הולדת של חברה במסעדה..אתן יכולות לנחש מה קרה כבר אני מניחה.. כל האוכל הוגש לפנינו, מיטב הריחות והמטעמים ואני בוהה בו- לא מסוגלת לסבול את הריח את המראה..קולות של "אסור לך!" צועקים בראשי.. הגעתי לאחר שאכלתי ארוחת ערב אך אפילו לשתות לא הייתי מסוגלת..לא רציתי להזמין לי שתייה בעוד כולם אוכלים ונהנים ללא רגשי אשמה ונקיפות מצפון ורק אני עם הפרעת האכילה יושבת בצד בעונש..ככה הרגשתי- שאני נמצאת בעונש.. קללה חמורה שהביאה עלי הפרעת האכילה הזו.. נזכרתי איך פעם לפני המחלה הייתי מסוגלת לשבת ולהצטרף לארוחות ערב בחוץ ולהינות! וכעת אני בן אדם אחר. אני לא מזהה את עצמי.. בסופו של דבר החלטתי שאין טעם שאשאר <במילא גם לא הכרתי שם אף אחד חוץ מחברה שלי שגם לא טרחה לעשות בינינו היכרות רבה> בעוד כולם נהנים ואני סובלת. חזרתי הביתה עצובה כמו תמיד, מיואשת מאי פעם.. עם בטן מקרקרת כבכל ערב..מכניסה אל פי את אותו ירק קר ותפל כדי להרגיע את הרעב הזה.. אותו אני לא יכולה לסבול..אני יודעת שהבטחתי לנסות לקבל אותו אבל קשה לי.. קשה לי מדי כדי שאוכל להכיל את הקולות הגוועים האלה.. הם גוזלים ממני את הכל..את הקרביים שלי..הרעב הזה אוכל אותי מבפנים.. נמאס לי להיות שירן בעלת הפרעת האכילה..כמה עוד אוכל להתאבל על עצמי ועל מי שהייתי? כמה עוד אשב כאן ואבכה דמעות כאב ויגון, אכתוב על דפים מילים של צער וייאוש הממחישים את חיי בצל ההפרעה ודבר לא ישתנה.. היא תמשיך להיות שם ולהתקיים בי..