שירה ומחפשת מוצא..

תודה על ההתעניינות!!! נשארתי אותו הדבר במשקל... מבאס... ההיתי היום אצל הפסיכולוג! ובאופן מפתיע היה בסדר גמור... אני מנסה לא לטפח תקוות בקשר לעתיד ( אמונות תפלות...)... ההגשה באומנות הלכה יחסית טוב, היה לי קשה לבטא את עצמי בעל פה (חלק מהציון זה פרזנטציה של העבודה) כיוון שהעבודות עסקו בנושאים מאוד אישיים של דיכאון ועצב... אבל המורה די אהב, הוא לא קטל אותי בצורה נוראית אז אני חושבת שיהיה טוב בעיניין הזה... איך עובר עליך היום? את מרגישה טוב יותר?

אני בטוחה שהיית מדהימה אתמול בהגשה!!(אני מעבירה אותך.חח...)
לגביי הפסיכולוג-אם את לא רוצה לפתח תקוות זה בסדר,כל עוד שאת לא שוכחת כן לבוא עם מוכנות לקשר אמיתי וכן.אני בטוחה שיהיה בסדר עם הזמן,רק תאפשרי לעצמך להיות.

בהצלחה,
קרן אור.

בוקר טוב, שלומי יכול להיות יותר טוב... לפני כמה ימים עשיתי עוד צעד ברצון להחלים! החלטתי שאני דוחקת הצידה עד כמה שאפשר את הקולות החולים ואת המחלה.. וכך עשיתי, איך אני לא ממש יודעת, אבל עשיתי.. הצחלתי לאכול קצת יותר- לפחות פעמיים ביום וקצת יותר מהכמות הרגילה.. שמתי לב שהקיבה ממש כואבת לי כשאני אוכלת ככה, אבל אני מבינה שהיא פשוט צריכה להתרגל ולכן אני מנסה לתת לה זמן להסתגל ופשוט להתעלם מהקולות שצועקים עלי שאני מכאיבה לה. ביום שני אני נשקלת ואני ממש ממש מפחדת כי אני יודעת שאם אעלה קצת יותר מידי במשקל יהיה לי מאוד קשה להילחם בקולות שסובבים אותי ואני מםחדת שוב ליפול! וזה קורה לי כל פעם שאני מנסה!! נמאס לי להתקדם צעד אחד משמעותי ולחזור אחורה 20 צעדים, כאילו לא עשיתי דבר.. אני מפוחדת וחרדה לכל המצב הזה שתוקף אותי כל פעם מחדש ואני באמת מקווה שלא הפעם! מה איתך? מה שלומך? כיף לי שאת חושבת עלי ועל שאר הבנות, שאת באמת פה... שתהיה שבת שלום, מחפשת מוצא..