קרן אור היקרה!

אכן אתמול היה יום הולדתי וחגגתי אותי בחברת המשפחה הקרובה מאוד..היה לי ממש כיף.ואני דובקת במצב רוח הזה גם היום,כי עוד מחכה לי היום בילוי בערב עם בעלי בעוד הילדים ילונו אצל הוריי...(דבר ששנים לא קרה).
לגביי אתמול-אני חושבת שדווקא ניתן להסתכל על מה שקרה בצורה חיובית כיוון שאם תשימי לב כל מה שקורה לך רק ממחיש כמה המחלה כבר לא חלק ממך,כמה היא רק מזיקה לך,כמה היא מבודדת אותך,וכמה בניגוד לעבר היא גורמת לך להרגיש רע עם עצמך עוד יותר..שונה...-בדיוק המקום שאפשר להתחיל ממנו לשנוא אותה ולהילחם נגדה.את החלטת כבר,ואת יודעת מה לעשות,ואת גם מספרת לנו שבסופו של דבר את עושה זאת.נכון,זה עדיין לא ספונטני,ואת עדיין מונעת ממקום של היצמדות לתפריט מתוך פחד,אבל לפחות את לא מחסירה מעצמך כלום,וזה חשוב מאוד.לאט לאט את תלמדי גם לפרגן לעצמך דברים שכרגע הם בבחינת איסור עבורך(ותגלי יחד עם זאת שלא קרה כלום מלהתיר קצת את הרסן..).תתייחסי אל הקולות כאלו שיציבותם התערערה ותמשיכי להילחם בהם בדיוק כפי שאת עושה,עד שחומות ההגנה יתרסקו והם יעזבו אותך(או לפחות יהפכו לכאלו שלא משפיעים על יומך וניתן להרגיע אותם במהירות..)
מאחלת לך סוף שבוע הכי מדהים שתרצי בשביל עצמך,
שלך,
קרן אור.