בנות יקרות ומקסימות

אני כ"כ אוהבת לקרוא את המילים שלך.. יש בהן כ"כ הרבה אופטימיות ורוגע! זה מדהים.. היום עבר עלי בסדר אפשר לומר..ניסיתי לישון כמה שיותר כדי לא להרגיש רעבה =/ קשה לי עם תחושת הרעב -עדיין.. למרות שאני מנסה ואני יודעת שהבטחתי לקבל את התחושה הזו- היא מקשה עלי. התפריט הזה מקשה עלי , המונוטוניות המשוועת שלו, הרצון שלי לפרוץ מסגרת ולאכול כאחד האדם.. כבר נמאס .. אני מרגישה שכל יום זהה למשנהו.. מקנאה בכל אותם אנשים שמסוגלים ויכולים לאכול מיני מאכלים, לצאת לבתי קפה ולבלות ואני- אסור לי.. אני בעונש.. כך אני מרגישה.. עד שמשקלי לא ייבלם וייעצר איני יכולה ואני חוששת עד מוות לעשות שינויים באכילה.. קשה.. =/

שירן יקרה.. אני אמשיך להשמיע לך את מילותיי כל ע תרצי בכך :) ושמחה שהן עושות לך טוב! שירן, אני כל הזמן שומעת ממך את המילה "אסור", מי בעצם אוסר עלייך לאכול? את אוסרת עלייך את ה"מאכלים" האלה לפי דברייך?? או שדיאטנית אוסרת עלייך? אני פשוט לא כל כך מצליחה להבין.. זה נראה לי יותר מדי מוחלט כל העיניין הזה של לא לאכול דברים שהם כיביכול "מחוץ למסגרת". אני לא מצליחה להבין את זה.. אשמח להבין אם תסבירי. מה את עושה היום?

תודה על ההתעניינות! ההגשה באומנות הלכה יחסית טוב... היה לי קצת קשה להתבטא בע"פ (הייתי צריכה לעשות פרזנטציה- חלק מהציון..) אבל אני חושבת שהצלחתי להעביר את המסר של עבודתי... אני יכולה מאוד להתחבר למקום של לא להראות לאף אחד את ציוריי, כי זה פרטי ומדבר על נושאים אישיים... במובן מסויים להראות את העבודות זה כמו להישאר עירום... סתם מתוך סקרנות- האם למדת אומנות? ואיך עובר עלייך סופהשבוע? יום נעים שירה

הי, הרבה זמן לא דיברנו כי אני כבר לא זוכרת לאיזה ארוחה את מתכוונת מרוב שהיו לנו כ"כ הרבה בזמן האחרון- אבל, לרובן הלכנו ואכלנו ובאופן אישי גם כאבתי!! השבוע החלטתי לצעוד קדימה ולדחוק את הקולות החולים ואת המחלה כמה שאפשר הצידה ואני אוכלת קצת יותר.. סיפרתי לקרן אור הכל בתגובה ואת יותר ממוזמנת להגיב שם גם!! אני אשמח!! אני פשוט מרגישה לפעמים שאני תקועה וזה מפחיד!! מה שלומך את? איך עבר עלייך השבוע? לי היה שבוע קשה, מלא בעבודה והשפעת הזאת שלא עוזבת אותי... שתהיה לנו שבת שלום, שלך, מחפשת מוצא...

מחפשת מוצא יקרה- אני שמחה על התהליך שאת עוברת כעת...גם אם הוא קשה, אל תסוגיי לאחור...תשארי במקומך והמשיכי להילחם למען עצמך, למרות כל הקושי והכאבים הכרוכים בכך. שירה-למדתי אומנות רק שנה....הלכתי לשם משום שתמיד אהבתי לצייר וגם ציירתי, שהגעתי והתנסתי בעוד דברים, הבנתי שכנראה זה לא בשבילי, מאוד קשה לי להיות כפופה להוראות של מישהו אחר בקשר לציוריי...אני מעדיפה ללכת לפי מה שהרגש אומר באותו רגע ולצייר בצורה שעולה לי במוח, ולא ע"פ הכתבות של מישהו אחר...אז לאחר שנה באמת עזבתי, אבל הציור נשאר אצלי, בדיוק כפי שהיה לפני שהתחלתי ללמוד...הלמידה היא יותר טכניקות, היא לא למידה של ציור, אני אכן מאמינה שלמי שיש את זה-יש את זה, ולמי שאין-אין!! ולדעתי גם לא פעם טכניקות מקלקלות אותנו...וגורמות לנו לצייר ממקום פחות טהור ואמיתי...ככה אני מאמינה, וכבר הבנתי שיש המון אנשים שחולקים עלי. ואני מקווה שהציון הסופי שלך בבגרות יהיה טוב, אני בטוחה..כי הרי למה שלא?? שלכן, תקוה לבנה.

אני בהחלט מסכימה איתך.. לפעמים הוראות של איך לצייר ומה לצייר כובלות אותנו ולא נותנות לנו להתבטא בדרך שאנו רוצים...ציור שבא ממקום אמיתי הוא הכי נכון שיכול להיות בעולם.... למזלי, המורה שלי נותן לי חופש כמעט מוחלט בכל הנוגע לציור... הוא תמיד אומר שהרבה מהכללים שמלמדים במוסדות האומנות השונים הם לא נכונים, וצריך לנפץ את כל "המיתוסים" למיניהם...רק ככה אפשר "ליצור" באמת... שלך שירה

המילים שלך הם כמו שיר ערש מרגיע.. ובוודאי שאני ארצה לשמוע אותם תמיד!! :] את צודקת שבגלל המחלה אני אוסרת על עצמי המון דברים.. וזה מכמה סיבות: האחת, היא סיבת השובע- איני רואה את עצמי כרגע מחליטה להתנסות באכילת חטיף שוקולד כארוחת ביניים ולוותר על מעדן שיותר ישביע אותי וירגיע את המוח הרעב שלי.. יש לי חרדת רעב מטורפת..רק המחשבה של התנסות במשהו חדש שפחות יקנה שובע- מטריפה את חושיי :( השנייה, היא סיבת המשקל.. משקלי עדיין לא יציב דיו... ועד שהוא לא יתאזן וייבלם מעלייתו איני מסוגלת להתנסות בדברים חדשים שעלולים להעלותי במשקל.. אני פוחדת פחד מוות!! כשסיפרתי לדיאטנית שלי על תחושת ה"אסור" שאני מרגישה היא אמרה שלא לכך היא התכוונה.. היא דווקא כן בעד שאני אתנסה אך היא הולכת עימי לאט משום שהחרדה שלי גדולה מאוד כרגע.. הייתי מאוד רוצה להתנסות באכילה בבית קפה למשל.. להזמין אחת ולתמיד מאכל שאין לי מושג מה כמות הקלוריות שבו! להסכים לצאת עם חברות לבתי קפה מבלי להזמין כל הזמן משקה דיאט תפל..נמאס לי מהשגרה "האסורה " הזו.. לאכול גם מאכלים שתכולתם הקלורית גבוהה יותר כמו שוקולד ודברים אחרים.. לא טעמתי תקופה ארוכה מאכלים כאלה שהמוח שלי פשוט "רעב" לנסות אותם..:( אבל משהו כובל אותי.. וזה חרדת הרעב וחוסר האיזון של המשקל.. שגורמים לי להיצמד כמו דבק מגע אל התפריט המונוטוני שלי .. היום ניסיתי להקשיב לחשק והצלחתי..סירבתי לקולות המחלה שאסרו עלי ללעוס אפילו מסטיק =/ - כן זה קורה לי המון המחשבות האלה.. אני מתביישת שאני כותבת את זה פה אפילו כי זה בטח אבסורד..אבל בשבילי זה הישג עצום.. מקווה שהסברתי את עצמי טוב יותר.. שלך, שירן