יקרות שלי!

דבר ראשון תרגישו טוב, את וילדייך!! שנית, רק אחרי שאני קוראת את שכתבת אני מצליחה לראות שבאמת התקדמתי, זה פרט שלא שמתי לב אליו.. אני רוצה לספר לך שקשה לי מאוד, אני כמעט ולא ישנה וגם כשאני כבר כן נרדמת אני מתעוררת אחרי שעתיים בערך, מזיעה מחלום רע.. ההתמודדות לוקחת ממני הרבה ואני שמחה שלמרות הכל אני מצליחה לעמוד בזה... יש לי וידוי- היום בבוקר קמתי רעבה מאוד ולא אכלתי.. בצהריים חזרתי הביתה מהעבודה ורק אז אכלתי ואני אוכל גם בערב... אני מפחדת מהרעב הזה שמגיע בלי סוף מאז שהתחלתי לאכול, זה לא מוכר לי ואני מפחדת מזה, בחיים, מאז שאני זוכרת את עצמי, לא הייתי רעבה בבוקר ופתאום הבטן מתחילה לקרקר ולהכאיב.. הכאב הזה כבר מיותר בעיני ואינני זקוקה לו, אך אני מפחדת שכל האכילה הזאת תצא מכלל שליטה.. אני יודעת שאם אני רוצה להחלים אני אהיה חייבת באיזשהו שלב לאכול גם בבוקר, אבל בינתיים, באישור הרופאה שלי, החלטנו שזה בסדר שבינתיים אוותר על ארוחת הבוקר כדי שלא יקרה מצב שאני ארגיש שזה יותר מידי ואפול שוב ואצנח! היום בצהריים כשחזרתי הביתה, החלטתי שדבר ראשון אני נכנסת למטב, עם כל הקושי והחרדה. יה בי קול שניסה בכל הכוח להגיד לי "לא אל תאכלי, את תשמיני" ואחרי כמה דקות של וויכוחים עם עצמי הבנתי שאם אמשיך להילחם בקול הזה באותו רגע, הזמן פשוט יעבור ואיתו גם הרעב ואז אני לא אשב לאכול, לכן עצרתי את זה ואמרתי די! הכנתי את מה שהרופאה רשמה לי התפריט והתיישבתי לאכול, על רגשות האשמה שהיו לי אחר כך, אני בכלל לא רוצה להיזכר, בל אני יודעת שזאת הדרך ואין ברירה אחרת, בסך הכל אני אשמה גם בכאב הנפשי ברכילה וגם בכאב הפיזי.. אני משתדלת להעסיק את עצמי כדי לא לחשוב על אוכל, אכילה וכל דבר אחר הקשור במחלה, גיליתי שככל שאני חושבת על הדברים יותר, ככה הרצון לאכול נחלש, לכן החלטתי שכדי להפחית מחשבות מיותרות אני יעבוד קצת יותר וזה עוזר לי מאוד.. בכל מקרה, קצת בלבלתי את השכל, אז אחזור ללמוד בינתיים- הפסיכולוגיה קוראת לי ואומר לך תודה, זה מאוד עוזר ומשחרר, עושה לי טוב בלב!! :) תרגישי טוב וחג שמח, שלך מחפשת מוצא...

מחפשת מוצא יקרה- אני קודם כל רוצה לומר לך שאני שמחה על התחלת המחשבות שלך על הבראה...יפה שאת מתחילה לפחות לחשוב בכיוון..אבל זכרי שגם לבצע ולהתחיל ל"העביר" הילוך קדימה צריך להגיע...כי להישאר בארוחות המצומצמות האלה שמתחילות החל מהרציים גם לא בריא. ודבר שאני שאני רוצה לומר לך, ואני מקווה שזה לא ישמע לא טוב. הבנתי שאת לומדת פסיכולוגיה תואר ראשון..את מתכוונת להמשיך גם לתואר שני אגב? או שרק תואר ראשון ואז להגיע למקצוע טיפולי ולא דווקא פסיכולוגית? בכל מקרה-בעבר כאשר הייתי חולה, חשבתי שאוכל לרפא אנשים גם ככה..חשבתי שמה שחשוב זה איך שאני באמת, וזה בכלל לא משנה שקיימת אצלי מחלה, שהעיקר זה מה שאני יכולה לתת לאחרים, ועוד יותר-ההרגשה שהם יוצאים אחרי שיחה לא ארוכה איתי... לקח לי המון המון זמן להבין שאני טועה ובגדול, טעות מאוד גדולה!!! אני לא מסוגלת לטפל באף אחד באמת כאשר אני חולה בעצמי...באיזו זכות אני יכולה לעשות דבר כזה? איך אני יכולה לתת עיצות כאלה חכמות לאחרים בזמן שאני הורסת את חיי? איך אני יכולה לשכנע אנשים להילחם ולא לסגת לאחור כאשר אני חופרת לעצמי בור עמוק מאוד? את מוסיפה על עצמך הרבה מדי לדעתי, את באמת חושבת שהיום את לומדת ממקום נקי ונכון? כי הרי את קודם כל צריכה טיפול בעצמך, לפני שאת לומדת את תורת הנפש..... קודם כל את צריכה לטפל בנפשך שפצעת אותה כ"כ הרבה ומנעת ממנה את הדברים הבסיסיים לקיום של עצמך. טוב בכל מקרה זאת דעתי האישית. וקרן אור-לילה טוב שיהיה לך וחלומות פז! גם לך מחפשת מוצא יקרה. ליל מנוחה, תקווה לבנה

הי, אני חייבת להגיד לך שאני עושה צעדים והחלטות משמעותיות בדרך להחלמה, שנית אני לא ממשיכה לתואר שני בפסיכולוגיה, אני רוצה ללמוד פסיכותרפיה ותהיי בטוחה שאני מודעת לזה שעד שלא אחלים לא אוכל לטפל באנשים ובעיקר לא הנושא הזה! לרוב אני לא מרגישה שיש עלי עומס וכשאני מתחילה להרגיש שדי אז אני פשוט מצמצמת את הפעילויות שלי בדברים שאפשר.. בינתיים אני מתקדמת מאוד יפה ואל תשכחי שאני חוזרת למרפאה להפרעות אכילה שטיפלה בי עד לפני מספר חודשים, בעוד כשבועיים בערך, ככה שאני יודעת שאז כבר יהיה שינוי יותר דרסטי ומשמעותי ובתוספת אורחה ליום.. אני לא יודעת אם טופלת במרפאה כזאת, אבל גם בטיפול הקודם הם התחילו איתי מאוד בקטן (אל תשכחי שאסור להעמיס על קיבה מצומקת וקטנה..), ארוחה קטנה ביום, אחרי מספר שבועות העלו את גודל הארוחה והוסיפו ארוחה קטנה ואחר כך גם את זה העלו וכל מספר שבועות מעלים את התפריט הן מבחינת ערך קלורי והן מבחינת כמות הארוחות ביום.. ככה שאני חושבת שאחרי תקופה ארוכה שלא אכלתי, היום אני נמצאת במקום טוב יותר- אני אוכלת ולא מפספסת יום אחד בלי לאכול, זאת התקדמות יפה ומשמעותית שמפה יכולה רק לעלות ולטפס... אני משתדלת לשמר את המצב כמו שהוא ומקווה שהכל יסתדר בסוף... אני רוצה להגיד לך תודה על הכנות ועל התמיכה החמה ואני מתנצלת אם תגובתי קצת קשה, זאת לא כוונתי אלה הרצון להסביר את עצמי קצת יותר טוב... מה איתך? מה שלומך? שיהיה לילה טוב, שלך, מחפשת מוצא...

קרן אור- הצטערתי לשמוע על מחלתך ושל ילדייך.. מאחלת לך שתרגישי טוב וגם ילדייך.. ובהזדמנות זו אני רוצה גם לומר לך תודה.. על כך שגם כשאת עסוקה וגם כשקשה לך את מוצאת זמן להתפנות אלינו, הבנות בפורום.. זה מעודד לדעת שיש מי שמקשיב ותומך כ"כ.. מחפשת מוצא- אתחיל הפעם מהסוף, לימודי פסיכותרפיה ופסיכולוגיה תואר שני זה לא כמעט אותו הדבר? מה ההבדל עד כמה שידוע לך וכמה שנים זה לימודי פסיכותרפיה? <אני שואלת משום שגם אותי זה עניין..> סיפרת על קרקורי הרעב שלך- ומיד הזדהיתי.. אני זוכרת כשרק התחלתי לאכול.. את הימים והשבועות הראשונים..בדיוק היום יצא לי להיזכר בזה.. ההרגשה הייתה כ"כ קסומה..סוף סוף אוכל, סוף סוף שובע..לא האמנתי וגם לא גופי לתחושות שהתחוללו בי לנוכח האכילה.. ונכון שהיה לי קשה מבחינה נפשית אבל היה לזה גם פן מאוד חיובי בעיניי...פן של החלמה ובריאות.. כשחלפו השבועות הראשונים נהיה לי קשה יותר ויותר.. הבטן קרקרה לי כל הזמן גם כשאכלתי, והייתי כל הזמן רעבה.. נאלצנו להגדיל כמויות עם הזמן וכשסיפרתי על כך לדיאטנית שלי היא אמרה לי שזו תגובה טבעית ונורמלית של הגוף. שהוא מנסה לפצות כעת על כל תקופת ההרעבה ולהחזיר לעצמו את כל המזון שאבד... תנסי לראות את זה כך.. אני יודעת שזה קשה כי אלה תחושות שלא מוכרות לך..אבל עד עכשיו רק דיכאת את הרעב הזה- לא הבחנת בו- סתמת אותו בכוח.. וכעת את סוף סוף נותנת לגוף שלך ביטוי- אל תקחי את זה ממנו..תחשבי על כל מה שהוא עבר ועוד נאלץ לעבור עם כל החסרים שיש לו..ואני לא אומרת לך את זה כדי לשפוט אלא כדי שתנסי יותר להתייחס לגוף שלך בחמלה.. ודבר נוסף, בטח שמעת על המושג הזה "רעב מוחי/מנטלי" וזה קורה הרבה ברגע שמתחילים לאכול.. שלפעמים לא הגוף עצמו רעב אלא המוח..שרוצה עוד עוד.. את כל מה שגזלנו מהגוף.. אני עד היום נאלצת לחוות את הרעב המוחי הזה ולעיתים אני אפילו מתבלבלת בין סוגי הרעב הללו.. חשוב שתבחיני בין אם מדובר ברעב פיזי או רעב של המוח מה שנקרא.. גם אני לא האמנתי שאני אוכל כפי שאני אוכלת היום..לא האמנתי שאי פעם אני אחזור לאכול ארוחת בוקר בימי שישי..והנה- חזרתי לכך..ויש לי עוד הרבה דברים לחזור אליהם ולשם אני שואפת.. את בדרך טובה תאמיני בכך! שולחת לך המון כוחות!! שיהיה לך לילה רגוע וחלומות פז.. שלך, שירן

את מדהימה, פשוט מצליחה לחמם לי את הלב ואת נותנת לי משהו שקשה לי למצוא- המציאות.. אני מבינה שכל התחושות שיש בי הן לא מוכרות ושונות ממה שהכרתי עד היום, אך תדעי שאני מנסה כמה שיותר לקחת אותן כמשהו חיובי שרק יכול לעזור לי ולא להזיק! אני אספר לך שיש בי קול, שממש קשה לי להיפטר ממנו, שיש לו רצון להחזיר אותי אחורה שמנסה למשך אותי חזרה לרשת האנורקסיה ואני מתנגדת לו ולא מקשיבה לו, כי אחרת כל מה שאני עושה כרגע פשוט יהרס והצד הבריא שבי לא מוכן לוותר על החיים שלי ועל הבריאות שלי. כשאני נכנסת למיטה בלילות האחרונים הדיכאון תוקף אותי ומתחילים אצלי המחשבות הנוראיות של איך אצא מהבית כשאני נראית כמו שאני נראית ומחשבות של לא מגיע לי להחלים, אבל אני כן יוצאת מהבית ואפילו יש בי חלק שבאמת מאמין שכן מגיע לי להחלים. הבנתי שההרעבה הזאת פשוט לא שווה את מה שאני עוברת היום עם הרצון להחלים. יש הבדל בין פסיכולוגיה לפסיכותרפיה הוא שכשאת לומדת פסיכולוגיה את יכולה להיות פסיכולוגית קלינית או פסיכולוגית ארגונית ויש עוד הרבה תחומים בפסיכולוגיה. בפסיכותרפיה את עובדת עם אנשים ומטופלים גם במובן הפיזי ולא רק במובן הנפשי, בעיני זה יותר מעניין ומאתגר.. אין לי מושג כמה שנים זה לימודי הפסיכותרפיה באוניברסיטה מכיוון שעוד לא התחלתי לברר על זה, יש לי עוד זמן עד שאסיים את התואר וכשיגיע הרגע אעשה זאת. איך עוברים עלייך הימים? תודה על החיזוקים את מחממת לי את הלב ומרגיעה.. שיהיה לילה טוב וחג שמח שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..

אני כ"כ שמחה שהצלחתי לעזור.. ואני מוכנה תמיד לתמוך בך ולהרגיע כשתצטרכי! אני יותר ממבינה אותך.. ואת מה שאת עוברת.. חוויתי ואני חווה הכל עד בשרי עד ליום הזה אפילו. אפילו כשאני בתהליכי החלמה יש בי עדיין את הקול שרוצה אותי בתת משקל, עור ועצמות.. אני אתוודה בפנייך ואומר לך שכרגע סיימתי לאכול ארוחת בוקר ואני מרגישה אכזבה גדולה.. ואת בטח שואלת למה? במשך רוב הארוחה פעלתי לפי קולות המחלה..בלי לשים לב את מאמינה לי?! ממש בתת מודע.. הלכתי לפי מה שהיא אומרת לי בראש מבלי לעשות סטופ ומבלי לעשות אחרת.. ואני מאוכזבת מעצמי המון כרגע.. אך לקראת סוף הארוחה אמרתי לעצמי: "שירן אל תקשיבי לקולות בראש שלך! שני את התנהגותך ופעלי אחרת מהם.. עשי מה שאת <דגש על את> באמת רוצה!" וכך עשיתי.. לקראת סיום הארוחה הפקתי לקחים וחזרתי לעצמי.. לקול הבריא שאמר לי לא להקשיב למחלה הארורה הזאת.. ההתנדנדות הזאת בין הקולות היא קשה ואני יודעת ומבינה אותך..אך מה שחשוב זה תמיד להשתדל לעשות את ההיפך בסוף ולהזכיר לעצמו שהבריאות מחכה לנו שנקטוף ממנה ונטעם.. וזה מגיע לנו! זה מגיע לך! יש לך חיים עשירים שמחכים לך בפתח.. להזכיר לך? הלימודים שלך, המקצוע שאת שואפת אליו, בעלך לעתיד, הילדים שאת מתכננת , את עצמך! כל אלה מחכים שתחלימי.. אני בטוחה שאם תתגברי על זה ותעלי במשקל לטווח התקין את תאהבי יותר את המראה שלך למרות שיהיה לך קשה עם זה.. אבל את תאהבי לראות את עצמך פתאום מצליחה כן לעמוד על רגלייך בחוזק, שהבגדים יושבים עליך ולא נופלים ממך, שאת נראית חיה! ויותר יפה אפילו.. ואת כל זה אני אומרת לך מניסיון..! אני עכשיו הרבה יותר אוהבת את הגוף שלי מאז תקופת החולי..אני לא רוצה לחזור למראה השלדי שהיה לי..ונכון שקשה לי עם המשקל הנוכחי אבל אני מנסה לקבל אותו ולהבין את הגוף שלי ..שזה בעצם לא משקל כתוצאה מאוכל אלא ממחלה קשה שעברה עליו.. שיהיה לך יום קל עד כמה שאפשר יקירה.. תזכירי לך תמיד לנגד עינייך את החלומות והשאיפות שלך ומהם תשאבי כוחות!! כאן בשבילך, שירן.