רוצה לשתף אתכן..

אני מבינה אותך, בעיני את נשמעת מאוד הגיונית.. גם אני חווה דברים דומים. זה נכון שמותר ללעוס מסטיקים רק אל תשכחי שהרבה פעמים לעיסת המסטיקים עוזרת בהרגשת שובע וזה משרת את המחלה, אני לא שופטת אותך או אומרת שזה מה שאת עושה, להיפך אני חושבת שלעיסת המסטיקים אצלך לא מגיעה ממקום חולה.. נכון? אני חושבת שאת במקום טוב היום וחיובי, תנסי אולי פחות לחשוב על הדברים שעלולים להפריע לך במשימה, כדי שיהיה לך יותר קל לעבור את הימים בתופה הקשה הזאת שאת עוברת... תמשיכי לשתף כי זה רק יעזור לך ויעשה לך טוב. אני שולחת לך חיבוקים וחיזוקים מכל הלב.. מקווה שזה עוזר! שלך, מחפשת מוצא..

אני מכירה את הנושא הזה גם מעצמי... אבל אצלי זה בא במקום האוכל... סוכריות ללא סוכר, מסטיקים וכ'ו פשוט מילאו אצלי את תפקיד האוכל והקנו לי תחושת שובע (מלאכותית כמובן...) אני לא חושבת שבמקרה שלך כפי שאת מתארת אותו יש איזושהיא בעיה להמשיך ולאכול את המסטיקים, כל עוד הם לא באים במקום טיפול או משהו בסגנון.. אני לא חושבת שכדאי לך להדחיק ולהרחיק את הרגשות האלו, אלא כדי לך לדבר, לפרוק ולנסות לפתור אותם... בתכלס, המסטיק לא "יפתור" לך את ההרגשות אלא רק ירחיק אותם... המסטיקים הם לא שונים משום דרך התמודדות אחרת כמו שציינת, ואם הם עוזרים לך להתמודד אז יש להם מקום... אבל רק אם באים עוזרים להתמודד ולא באים במקום ההתמודדות האמיתית... אני בעד אם זה עושה לך טוב וממתיק לך את היום... אבל אם את מרגישה שזה מפצה או ממלא ריקנות כלשהי, אני חושבת ששווה לבדוק אם יש דרכים אחרות למלא את הריקנות הזו... את תמיד מוזמנת לכתוב את הרגשותייך כאן ברגעי ריקנות שכאלו.. אולי זה יעזור! שלך תמיד שירה

קודם כל אני מברכת אותך שוב על ההתמודדות האמיצה שלך ועל התובנות החדשות על עצמך.אני חושבת שזה חיובי ומשמעותי.
לגביי עניין המסטיקים-אני חושבת שאל לך לייסר את עצמך בגלל שתי מסטיקים עם סוכר.ואני לא חושבת שהם משרתים את קולות המחלה.כי הם עושים לך טוב.אם היית כותבת שהצורך בללעוס אותם הוא גדול יותר ומדובר בכמויות גדולות יותר שמהוות תחליף לאוכל,אז כן הייתי ממליצה להימנע.אבל אם שתי המסטיקים האלו גורמים לך לחוש יותר טוב לגביי הרגשות שלך,אל תחשבי על זה יותר מידי ולכי על זה.
את מתמודדת כרגע עם המון דברים,עם קשת של רגשות שאת רק עכשיו מתחילה להבין,לא נראה לי שיש להוסיף להתמודדות הזאת גם את הייסורים על המסטיקים,אלא אם כן הצורך בהם גדל ו\או נהיה אובססיבי.כל עוד שזה ברמה שתיארת,לא נראה לי שזה בעייתי.
כך או כך,המשיכי בתהליך שהתחלת.אני שמחה שהרופא והדיאטנית אמרו לך שהכול יסתדר ושלא נגרם נזק משמעותי פרמננטי,את צריכה להיות גאה בעצמך על שעצרת דקה לפניי...

שיהיה יום מקסים,
קרן אור.

תודה על תגובותיכן.. עזרתן לי להתייחס אל הדילמה הזו קצת יותר בסלחנות מאיך שאני התייחסתי אליה. איני לועסת אותם כדי ליצור תחושת שובע..אני דואגת לאכול ורק אח"כ לקחת מסטיק בשביל הטעם המתוק.. קרן אור את צודקת שאין עניין של מה בכך ב-2 מסטיקים <ואף ללא סוכר>.. אני פשוט מרגישה לעיתים קרובות תחושות של ריקנות, פחד, חרדת רעב לאחר שאני מסיימת לאכול ארוחת בוקר..אני מרגישה מין צורך עז לעוד, למשהו שימלא את החלל הריק הזה שאני מרגישה .. וכדי להתגבר על התחושות הקשות הללו עבורי אני חייבת מסטיק כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי..ובכדי להירגע.. שוב זה לא עולה יותר מכמות של 2 ליום. אך עדיין זה נשמע לי כמעין בריחה מתחושות קשות שלי.. מה דעתך? יכול להיות שאני שוב מחמירה עם עצמי ואוסרת על עצמי הנאות קטנות? אגב, מה שלומך, איך את מרגישה היום? תודה לכולכן.. אתן מקסימות! שירן

כמו שכתבתי לך לפני -כל עוד שזה בא לאחר אכילה מספקת,ואת נהנית מכך,אין בכך כל פגם,ולא נראה לי שיש למה להיאבק בזה,שעה שאת מתמודדת עם דברים ורגשות משמעותיים יותר.

אני בסדר,כפי שכתבתי.הייתי היום בעבודה לכמה שעות וחזרתי כדי לנוח בבית ולהתאושש לגמריי.
טוב שסוף השבוע בפתח ואני מקווה שאצליח לנוח בו ולהשלים שעות שינה חסרות...

שלך,
קרן אור.

אני אקח את הדברים שאמרת לתשומת ליבי.. לאחרונה אני מבינה שללא קשר למסטיקים- אני מוצאת באוכל את תחושות הרוגע והנחמה להם אני כה זקוקה.. וזה מעציב אותי.. מעציב אותי שהאוכל ממלא תפקיד וחלק כ"כ משמעותי בחיים שלי..לטוב ולרע.. לפעמים כשאני אוכלת אני מייחלת שהארוחה לא תיגמר רק משום שאיני רוצה לחוש בתחושות הריקנות והעצב שבאות לאחר מכן.. אני מתביישת אפילו להודות שהגעתי עד למצב כזה =/ אני ממש מחכה לארוחה הבאה, מחכה שהשעות יעברו כדי שאצטרך לטעום שוב מהאוכל- זה רעב מוחי מטורף! האם התחושה הזאת מוכרת לך? אני מרגישה כ"כ שונה ומוזרה עם זה.. אני נלהבת ומתרגשת מאוכל יותר מכל דבר אחר..! ואני חושבת שזה נוצר כתוצאה מכמה סיבות ביניהן התקופה הארוכה בה הרעבתי את עצמי וכעת מזון נתפש בעיני כחדש ומלהיב וגם משום שזה ממלא המון חללים בתוכי, המון ריקנות , ומשכך מעט את הסבל שבעקבות המחלה הזו.. האם חווית דברים דומים בתקופת ההחלמה שלך? אני מרגישה מבוכה ובושה בעקבות התחושות הללו.. אני שמחה לשמוע שמצבך השתפר..ואני מקווה שגם יישאר כך! תודה שאת תמיד כאן כדי לתמוך בי ובשאר! אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו.. שלך, שירן