מחפשת מוצא יקירה!

הי, אני רוצה לשתף אותך בהחלטה שעשיתי. לפני מספר ימים החלטתי שכשאני קמה בבוקר, אני משננת לעצמי מספר משפטים חיוביים כמו "אל תשכחי לאכול" או "בלי אוכל איך תעמדי על הרגליים" וכדומה, כמה שזה אולי נשמע מטומטם, אבל עובד כי בינתיים אני אוכלת. אני חייבת להרגיל את הגוף המסכן שלי, אחרי מה שעוללתי לו, להתרגל לאכול מחדש וחשבתי שאולי זה יעזור וזה עוזר קצת. אם כל הדיכאון והעצב שבי בגלל האכילה, אני מרגישה שאני נמצאת היום במקום אחד אולי אפילו בריא יותר ממה שהייתי לפני מספר שבועות.. אין לי מושג איך ולמה, אבל קיבלתי סוג של פוש רציני והחלטתי לנצל אותו לטובת החלמתי. איפשהו, אני אפילו מרגישה טוב יותר וחזקה יותר. אני חייבת להגיד לך שלא קל לי בכלל עם כל במצב הזה וקשה לי מאוד, בעיקר בנושא התזונתי. אני לא יודעת מה זה לאכול ועוד לאכול כ"כ הרבה דברים, אבל זה בריא וחשוב לשיקום הגוף ואחרי כל הנזקים שעשיתי לו (ועשיתי הרבה) זה מה שהוא צריך ונמאס לי למנוע ממנו את הדברים האלו.. אני עדיין מרגישה אשמה בכל מה שעשיתי לו ולפעמים זה מאוד מקשה עלי לתת לו את הדברים, אבל אני כן מרגישה שזה מגיע לו ולי ואני לא אוותר על כך!! זאת פעם ראשונה שאני באמת מרגישה את הרצון החזק הזה להחלים ואני שמחה על כך!! מה איתך? איך את מרגישה? מקווה שאצלך ואצל ילדייך הכל בסדר ושכולם בריאים... שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..

אני שמחה שאת מוצאת את הכוחות להתמודד ,חרף כל הקושי הטבעי והמובן,עם כל מה שהויתור על הפרעת האכילה גורר בעקבותיו.
ניכר כי מצאת את הדרך,ולא משנה מה היתה הסיבה שהאיצה את התהליך הזה,כל עוד שהוא קיים וצריך לשמור עליו כזה.כל אחת מוצאת את הדרך שלה להתמודד,ואני רק מברכת על כך.

אני בסדר,תודה.וגם הילדים כבר בהטבה ואני מניחה שעוד יום ואוכל להגיד שזה מאחורינו.

קרן אור.

:) אני שמחה לשמוע שהכל בסדר!! אני בהחלט שומרת ואוחזקת בחוזקה רבה בכוח הזה שקיבלתי כדי להחלים.. תרגישו טוב בינתיים, שלך, מחפשת מוצא...