שבוע מלא באור

באמת שיהיה לנו שבוע מדהים וקל, מלא בחיוכים ובאושר שימלא את רוחינו!! תקווה לבנה- אני בהחלט שמחה שיש בי רולות בריאים שממשיכים להילחם ומאפשרים לי ופותחים בפני את דלת היציאה המחלה הארורה הזאת. אני גם מאמינה שהזמן יעשה את שלו ולאט לאט אתחיל להרגיש יותר קל במצבי ובמצב רוחי. ומה איתך יקרה? קרן אור, שירן ושירה- מה שלומכן? איך עבר הסוף שבוע? רציתי לספר לכן שקרא לי דבר מדהים היום. ישנו אצלינו זוג חברים מאוד טובים וקמנו מאוד מאוחר בבוקר והחלטנו שניסע לטייל קצת לנשום אוויר. נסענו לצפון והיה ממש כיף ופתאום הסתכלתי על השעון שבפלאפון וראיתי שהשעה כבר 14:30 ועדיין לא אכלנו, למרות שממש לא הייתי רעבה ואפילו שממש לא רציתי לאכול, לא קירקרה לי הבטן והמחלה צווחה עלי: "על תעשי את זה", הבאתי לתשומת ליבם שהגיע הזמן לאכול ואפילו "שיקרתי" ואמרתי שאני ממש רעבה. פשוט פחדתי שאם לא נשב לאכול ואפספס את הארוחה, אני אפספס גם את ארוחת הערב ואחרי כמה דקות ברגל מצאנו מסעדה והתיישבנו לאכול שם. אני מתגעגעת לימים בהם באמת הרגשתי את הצורך באוכל, ימים בהם הרגשתי רעב. אחרי האוכל הרגשתי ממש רע, בעיקר נפשית. הפעם החלטתי שאני לא מענישה את עצמי יותר, די! אני חושבת שמגיע לי יותר טוב מהמצב בו אני נמצאת.. גם ארוחת ערב אכלתי. אני שמחה, עצובה וכועסת ביחד... בכל מקרה, שיהיה שבוע טוב ושמח לכולנו... אוהבת את כולכן, מחפשת מוצא...

כל הכבוד על הצעד הענק שעשית! זה באמת צעד חשוב וראוי להערכה.. שאת צריכה להיות גאה עליו! לאט לאט כשתתחילי לאכול באופן סדיר את תתרגלי לכך וזה יהיה חלק בלתי נפרד מחייך.. ואת גם תביני כמה זה חשוב להחלמתך.. החשוב הוא מבחן התוצאה- ומבחן התוצאה היה שפעלת בניגוד למחלה..! לשאלתך, עבר עלי סופ"ש לא קל בלשון המעטה.. סיפרתי על כך קצת יותר בהרחבה בפוסט של תקווה לבנה.. מחר את אצל הרופאה נכון? אני מקווה שיילך לך טוב! אגב, את שמה לב כמה השתנית לטובה?? אוהבת, שירן

שירן- באמת פעלתי בניגוד למחלה, ואני מקווה להמשיך כך!! מחר אני אצל הרופאה ויש לנו פגישה ארוכה מחר. בנוסף, אני גם נשקלת ואני די חרדה ממה שיהיה. גם לטובה וגם לרעה. אני בלחץ מטורף כמו כל יום שלפני השקילה, אבל מחר הלחץ ירד ויהיה בסדר. היום בבוקר הייתי אצל חמותי לעתיד ודבר מדהים קרה, היא קנתה סופגניות, משהו ששנים לא העזתי לחשוב על להכניס לפה שלי ושהייתי חרדה ממנו, וממש היה לי דחף, התחלקנו בסופגניה ואכלתי את החצי שלי. היה לי ממש ממש טעים. תחושת הטעם הטובה והבריאה הזאת מילאה אותי בחום ונהניתי מכל רגע. באמת ששנים לא ידעתי מה זה "הטעים" הזה. פעם יום לפני שקילה, לא הייתי מעיזה לאכול ובטח שלא דברים שמנים כמו סופגניה והיום אני מרגישה כמו בן אדם אחר לגמרי. אני מתחילה להרגיש את השינוי החיובי הזה שנוצר בי ואני חייבת את רובו לכן, אתן עזרתן לי מאוד לפתוח את העיניים הסוגרות ולהבין שאני נשלטת ע"י המחלה. קראתי את מה שרשמת לתקווה לבנה וממש כואב לי לקרוא את דברייך. אני מבינה אותך ומזדהה. גם עלי שורר דיכאון וגם אני לא מרבה לצאת, למעט עבודה או משפחה שזה חובה. למדתי ש50% ממחלה של בן אדם כמו שפעת לדוגמא היא פסיכולוגית והבנתי שכשאני לא מרגישה טוב ואני יושבת בבית זה מחמיר את המצב. אני יודעת שאין להשוות בין הפרעת אכילה לשפעת אבל צריך לנסות. כמה שלא בא לי לצאת לעבודה ולראות אנשים אני יוצאת ומרגישה אולי קצת יותר טוב אחר כך. אני יודעת שקל להגיד הכל וליישם זה קשה, אבל שווה לך לנסות כן לצאת קצת ואולי להשתחרר מהדיכאון. כשאנחנו עסוקים אנחנו פחות חושבים על הדברים שמטרידים אותנו וזה מקל. את חזקה ומדהימה ואל תשכחי את זה, עשית דרך ארוכה כדי להגיע לאן שהגעת ואני גאה בך!! כמו שאת אומרת שאם הזמן הגוף יתרגל לאכול באופן סדיר ויהיה לא יותר קל, אותו הדבר גם פה, בסוף הטיפולים שאת עוברת, עם עוד קצת כוחות, יוציאו אותך מהמצב הזה והכל יהיה בסדר. תראי מה את עושה למענך: את בטיפול פסיכולוגי, את אוכלת עם כל הקושי, את משתחררת פה בפורום ותומכת גם באחרות ואת מתמודדת עם הפרעה שלא הרבה מסוגלות להתמודד איתה. את עושה המון ותאחזי בכך. אני שולחת לך חיבוקים ונשיקות שיחזקו ויחממו את ליבך.. קרן אור- הבנתי שזה הכרחי שאכריח את עצמי לאכול גם כשאני לא רעבה, כי אחרת אני לא אצליח להתרגל לאכול באפן סדיר. אני מנסה בכל הכוח להלחם ומחכה כבר שיגיע הרגע בו אגיד בקול רם "אני רעבה, בא לי לאכול" ואלך למטבח ואכין לי. אני מבשלת ואופה המון רק שעד היום פינקתי והאכלתי את כולם ולא את עצמי, אבל מגיע לי לפנק את עצמי, מגיע לכולנו! המחלה לקחה את זה ממני ואני אדאג להחזיר את זה לעצמי.. אני שמחה לשמוע שהכל בסדר וכולם מרגישים כבר יותר טוב... שלכן ובאהבה, מחפשת מוצא...

את מקסימה! התגובה שלך עודדה אותי ושיפרה את הרגשתי.. ותודה לך על כך! נדהמתי ממה שכתבת!- על המקרה שהעזת לאכול סופגנייה- פשוט התמלאתי גאווה והערכה כלפייך! זה צעד מדהים מה שעשית! גם אני לפני השקילות לא מעיזה לאכול מאכלים שונים חוץ מהתפריט הנוכחי אך השבוע החלטתי גם אני לשבור את זה.. העזתי לאכול את המאכל שאני אוהבת עוד מהימים שלפני המחלה <קורנפלקס אם לדייק> למרות שאני יודעת שזה מאכל שונה מבחינה קלורית מארוחת הערב הרגילה שלי.. אבל אני לא מוכנה לוותר על המאכל הזה רק בגלל המחלה..זה הזכר היחיד שנשאר לי מזהותי הקודמת... אני זוכרת ערבים בהם הייתי יושבת עם קערית קורנפלקס לארוחת הערב ומוזגת לעצמי מבלי רגשות אשם, מבלי מדידות כפייתיות- הנאה מוחלטת וטהורה...לא חשבתי על קלוריות ולא על שום דבר.. אני כ"כ מתגעגעת לזה! וקשה לי להאמין שאני אחזור לזה אי פעם.. ואם כבר הזכרת סופגנייה- החלטתי שהשבוע אני הולכת למאפייה וקונה לעצמי סופגנייה..לא דלת קלוריות ולא קטנה מדי- סופגנייה רגילה כמו כולם.. להרגיש כמו כולם.. נורמלית וטבעית.. אני חייבת את זה לעצמי.. תדעי לך שהאירוע שלך עם חמותך לעתיד רק חיזק אותי עוד יותר!! החדרת בי מוטיבציה.. אני יודעת שהזמן יוכיח מתי אני מסוגלת להתחיל לעבוד ולתפקד אך הזמן זוחל לו כמו צב ואני מרגישה מעין בזבוז, שהחיים שלי מתבזבזים בכל יום כזה שעובר ושהמחלה רק מנצחת אותי בזה שהיא כ"כ מחלישה אותי ומרחיקה אותי מהציפיות שקבעתי לעצמי.. איך את מצליחה לתמרן בין עבודה ללימודים? כשאני רק חושבת על לימודים אני מיד נתקפת חרדה והזכרתי את זה כאן פעם.. אני לא רואה את עצמי לומדת ומתקדמת.. קשה לי להעלות בדעתי שאצליח אי פעם לעבוד בחוץ.. <לא במסגרת המשפחה> ושיש עבודה שתעורר בי מוטיבציה ללכת אליה.. את נהנית בעבודה שלך? אני בטוחה שעם השקילות והשבועות שעוברים את תראי את השקילה כפחות ופחות מאיימת.. וזה מניסיון.. <אגב בינואר אמרת שאת מתחילה טיפול.. את מתאשפזת או שמדובר בטיפול על בסיס שבועי?> שיהיה לך יום נפלא מחר! אוהבת, שירן

סליחה שאני מתערבת...אבל ממש בא לי לחבק אותך שירן, באמת....את מעלה לי דברים שגם אני זוכרת מעצמי...."לאכול סופגניה רגילה כמו אנשים רגילים", אצלי אמנם זה לא היה סופגניה כי אני לא אוהבת..אבל זה היה דברים אחרים. וגם אני מאוד אוהבת קרונפלקס מאוד מיוחד, זה בעיקרון קרונפלקס בריאותי אבל הוא נפלא ואני אוכלת אותו כמו חטיף, לגמריי בלי חלב!!!! בקיצור הזכרת לי את עצמי לכמה רגעים...והיה בא לי לחבק אותך יקרה!!! ותפסיקי כבר להגיש שקשה לך להאמין שיגיע רגע ו.... יגידעו כל הרגעים שכרגע קשה לך להאמין.....אם כל כך קשה לך אז אל תנסי להאמין , זה פשוט עוד יגיע..תדבקי במטרותייך וכל הרגעים עוד יגיעו... שלך, תקווה לבנה

בוקר טוב, אני שמחה לשמוע שאני מצליחה, אפילו אם זה בקצת, לעודד אותך ולשפר את הרגשתך! אני מזדהה מאוד עם נושא הקורנפלקס. לפני המחלה, הייתה לי תוכנית בטלוויזיה שאין מצב שהייתי יושבת לראות אותה מבלי להכין לי קערת קורנפלקס. זה מאכל שעדיין לא הצלחתי להחזיר לעצמי, אבל אני מאמינה שעם הזמן אני אתחיל לאכול קורנפלקס שוב. הימים הטובים שלפני המחלה, בלי לספור קלוריות, בלי לחשוב כמה אכלתי היום ומה אכלתי, הימים של השקט נטול האובססיה על האוכל, גם אני מתגעגעת אליהם מאוד ואני בטוחה שאני ואת לא לבד וששאר הבנות איתנו ומתגעגעות לימים האלו גם. אני חושבת שאת מסתכלת על הדברים בצורה לא נכונה, תנסי להסתכל על הצד החיובי, אפילו שזה קשה. תנסי להגיד לעצמך שאת לא מבזבזת את הזמן גם אם זה נדמה לך שכן, להיפכך את מחזקת את עצמך ומנסה להחלים וגם כשהמצב נראה כאילו שהוא עומד במקום, הוא לא. בגוף עוברים שינויים שאת פשוט לא מרגישה ועם הזמן את תראי עוד ועוד התקדמויות במצב שלך. גם אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה ואפילו שזה לא תמיד מצליח אני ממשיכה לנסות. אני חושבת שאם נעבוד על זה נצליח לשנות את קו המחשבה שלנו. זה קרה לי גם בטיפול הקודם, שהרגשתי שאני צקועה במקום ומבזבזת את הזמן ובשלב מסויים, זה אפילו הגיע למצב שחשבתי, אז, שאני פשוט מתייאשת ורוצה לעזוב את הכל, המזל היה שהמטפלת שהיתה לי, לא נתנה לי לעשות את זה ואני מבינה ומעריכה אותה עד היום. אני בטוחה שיגיע היום שבו תהיי חזקה כדי למצוא עבודה במקום אחר ולא במשפחה. אל תשכחי שאת מנסה להחלים מהפרעה קשה שגושלת המון כוחות וזה טוב שאת עובדת במסגרת המשפחה, מקום בו יש לך תמיכה והבנה למצבך.. אל תדאגי!! אני נהנית מהלימודים, עם הקושי. ונהינת מאוד בעבודה. אני עובדת עם בעלי חיים שזה בערך הדבר שאני הכי אוהבת לעשות. כשאני הולכת לעבודה אני לא מרגישה את הזמן וזה מקל עלי מאוד. אגב, כמה פעמים בשבוע את עובדת? אני מתחילה טיפול בינואר שכולל טיפול פסיכולוגי, דיאטנית ואחות שתשקול אותי ותיקח מדדים. לאשפוז אני לא נכנסת. אני חוזרת לטיפול הקודם במרפאה הקודמת בה טופלתי. מדובר בטיפול שבועי ועם יש צורך אז גם מעלים את הפגישות מ-1 ל2 ו3 בשבוע. עוד מעט אני הולכת לרופאה, להישקל ואני לחוצה מאוד. מה יהיה? מה יראה הצג? מקווה שיהיה בסדר.. מקווה שקמת היום לבוקר חדש ונפלא מלא באור וחיוכים. אני שולחת לך חיזוקים ליום מדהים. שלך ובאהבה, מחפשת מוצא...

תקווה לבנה- את מקסימה אמיתית! אני נורא אוהבת לקרוא את התגובות שלך..הן משרות עלי רוגע מסוים.. לצערי, אני נאלצת להשאיר כרגע מאחור את ההתנסויות שאני חולמת עליהם..<ארחיב על זה אח"כ בפוסט חדש> אני אנסה באמת שלא להילחם בתחושות האלה שצועקות לי "שבר כלי" ואתן לניסיון לעשות את שלו.. ואולי באמת הרגעים הללו שאני כ"כ כמהה להם יגיעו בסוף.. שולחת לך חיבוק גדול חזרה! מחפשת מוצא- כ"כ הזכרת לי את עצמי!! גם אני הייתי מתיישבת כל ערב עם קערית קורנפלקס וצופה בתוכנית האהובה עלי. זה היה המנהג שלי.. אני נזכרת בזה עכשיו ובא לי פשוט לבכות..אני ממש מתאבלת על הזכרונות האלה!! הלוואי ויום אחד אזכה להגשים את החלום הזה של לחזור לאכול את המאכלים שאני אוהבת מבלי למדוד ומבלי לחשוש.. שהחילוף חומרים שלי יחזור לקדמותו ולא יעלה מכל דבר קטן.. זה כ"כ מתיש.. אני שמחה לשמוע שטוב לך בלימודים ובעבודה.. זה דברים שבלתי נתפסים אצלי במחשבה..שיהיה לי טוב במשהו..שאני ארגיש טוב בכלל.. אני לא מעלה את המילה "טוב" בדעתי.. אני עובדת אצל אחי 4 פעמים בשבוע לערך.. כל פעם 3 שעות.. איך עבר עליך היום יקירה? מקווה שאת בטוב.. אוהבת, שירן