שבורה...

כואב לי לקרוא את דברייך. את כ"כ אמיתית ומרגשת. את חייבת להמשיך להזכיר לעצמך שאת עם גוף חדש ובריא יותר מהקודם, גוף שילך איתך כל החיים, גוף שתהני ממנו והוא ממך. אני לא יודעת כמה זמן את מטופלת, אבל אני יודעת שזה תהליך ארוך, שלוקח לו זמן כשבסופו הכל מסתדר. המשקל הופך יציב וגם האכילה מתייצבת. הרבה פעמים אנחנו בוחרים את הדברים שאנחנו עושים. אני נהנית מהעבודה ומהלימודים, לא רק בגלל שאני אוהבת את הדברים, אלא גם כי אני בוחרת לאהוב אותם. אני יודעת שזה קשה ולפעמים נראה גם בלתי אפשרי, אבל בשורה התחתונה, את תחליטי מה טוב לך וממה את נהנית ולכן, אני בטוחה שיגיעו ימים טובים יותר, בהם את תמצאי עבודה שתהני ממנה ותרגישי חופשייה. גם חילוף החומרים יסתדר. הוא משתבש כשאנחנו מפסיקים לתת לו אוכל ואז כשאנו מנסים לשקם את עצמנו הוא עושה ביות. אני אספר לך שהיתה תקופה שבה בלעתי משלשלים, תקופה די ארוכה. התחלתי בקטן, 2 כדורים ביום, אך אחרי חודש וחצי בערך, מצאתי את עצמי בולעת 20 כדורים ביום. פתאום קלטתי שאני הולכת לשירותים רק בגלל הכדורים והחלטתי שאני מפסיקה לקחת אותם. לקח לגוף שלי חצי שנה בערך כדי לחזור לתפקד, אבל בהתחלה הוא עשה לי הרבה בעיות. היה לי שבוע שאני כל הזמן בשירותים ושבוע שאני לא הולכת בכלל. אבל, זה עבר והיה. רציתי לשאול, כמה זמן את לוקחת כדורים? ואם אפשר לשאול איזה סוג ומה המינון? בטיפול הקודם, גם אני קיבלתי כדורים נגד דיכאון שנקראו פבוקסיל. הם היו אמורים להפחית את הלחץ והקולות שהיו לי בראש כדי שאצליח לאכול. בהתחלה גם אני חשבתי שזה לא עובד, אבל בסוף, איפשהו, זה כן עזר. הפסיכיאטרית שטיפלה בי אז, ציינה שרק במינון מסויים ואחרי תקופה מסויימת אפשר יהיה להרגיש שינוי והבעיה היא שכדורים נוגדי דיכאון לוקחים ומפסיקים איתם בהדרגה. הייתי צריכה להגיע למינון מקסימלי של 300 מ"ג כדי לראות קצת תוצאות ועד שהגענו למינון הזה לקח בערך 4-5 חודשים. תנסי לברר את הדברים ולראות מה הלאה וגם אם החלטת להפסיק, תדברי עם הפסיכולוגית שלך ותתיעצי איתה כי גם כשמפסיקים התהליך צריך להיות בהדרגה. אני בכל אופן הייתי נותנת לזה עוד צ'אנס. אתמול הייתי אצל הרופאה ונשקלתי.. המשקל נשאר אתו דבר שזה די מוזר לי כי הייתי בטוחה שהוא יהיה קצת יותר, אבל ללא שינוי. לפחות החודש הזה נגמר וחודש חדש בפתח. בעוד שבועיים בערך אני הולכת לפגישה ראשונה במרפאה ואני לחוצה מאוד. גם לחיוב וגם לשלילה. אתמול יצאנו לאירוע מהעבודה של חברי ואני "שמחה" להגיד שהאוכל היה מזעזע. למה "שמחה"? כי בעיניים האוכל היה נראה רע וידעתי עוד לפני שאכלתי שהוא יהיה רע, אבל אכלתי בכל זאת כדי לא לפספס ארוחת ערב ולמרות שהאוכל היה לא טעים, אני שמחה שאכלתי. אני מבינה אותך ומזדהה עם כל מילה שלך ומקווה שהיום תקומי ליום חדש וחייכני. אני מקווה שאת לוקחת אותי ברוח טובה, ומבינה שאני רוצה לשמח אותך ואת ליבך ולא לשפוט ולהרע ותדעי שהכל בראש. אם תחליטי שהמילה

"טוב" צריכה להיות בדעתך, אז היא תהיה ויהיי מה! את תחליטי את הדברים, את תשלטתי במה שעובר לך בראש. אפילו שזה קשה, תנסי לחשוב חיובי ושמח, גם קצת, ותראי שהדברים יראו אחרת... אני מלאה בתקווה אלייך ולכולן, שיגיע היום בו נצליח לקום ולהגיד שברנו את המחלה סופית!! זה הכל שאריות של המחלה איתם אנו נאבקות וזה יעבור. אני שולחת לך חיוכים וחיבוקים ושיהיה לך יום מקסים. :) זה היה קצת אורך, אבל אני מקווה שזה יתן לך קצת אור... שלך ובאהבה, מחפשת מוצא...

תודה רבה על התגובה המחזקת והמעודדת שלך.. אין לך מושג כמה אני מעריכה זאת..הצלחת לשכך מעט את החרדה שבלב שלי.. כ"כ עושה לי טוב לשמוע שאת אוהבת את הלימודים ואת העבודה שלך..זה נותן לי המון תקווה גם לגבי עצמי.. שלא הכל אבוד אולי..וייתכן שזה אפשרי גם עבורי.. לשאלתך, לקחתי המון סוגים של כדורים..בעבר לפני המחלה סבלתי מהתקפי חרדה ואז קיבלתי פבוקסיל- אותו הכדור שאת קיבלת- והוא עשה פלאים..הוא הפחית את התקפי החרדה שלי למינימום האפשרי..מה גם שהוא לא גרם לי לעלות במשקל.. לאחר מכן כשחליתי באנורקסיה הייתי כבר ללא הפבוקסיל..לא לקחתי שום תרופה ואז בטיפול החלטנו שאני אחזור לתרופות מחדש וניסינו שוב פעם פבוקסיל והוא לא השפיע..ניסינו ציפרלקס, רסיטל, וגם הם לא עזרו.. בעקבות הרסיטל התחלתי לעלות במשקל בהדרגה..שיערנו אני והדיאטנית שמקור העלייה היא לאו דווקא התרופות אלא הטראומה של הגוף.. כעת אני על ויאפקס 2 כדורים..בשבוע שעבר העלו לי מינון ל-3 כדורים וברגע שהעלו את המינון עליתי כמעט חצי ק"ג לאחר ש-3 שבועות רצופים משקלי נותר יציב.. <ובתפריט שום דבר לא השתנה.. זה לא שהוספנו עוד קל' או משהו בסגנון.> לכן אני משערת שזה באמת כנראה נובע מהתרופות.. ושאם בעבר הגוף שלי לא עלה מהתרופות הללו זה משום שחילוף החומרים שלי היה סדיר ודי מהיר למען האמת..וכעת אני כמעט בטוחה שהעלייה שלי היא דווקא כתוצאה מהתרופות הללו כי חילוף החומרים שלי די השתבש והואט וכנראה גם התרופות תורמות לעלייה הזו.. לכן החלטתי סופית להפסיק עם התרופות האלה כדי להבין אחת ולתמיד מה מקור העלייה שלי.. הולך להיות לי קשה אני יודעת.. כי הרי אני זקוקה לטיפול תרופתי..אבל אני מעדיפה לאזן את הגוף שלי כרגע יותר מכל דבר אחר בעולם.. אני לא יכולה לסבול כל פעם עלייה ועוד עלייה.. זה פשוט שובר לי את הלב..ואני לא עומדת בזה.. :( אני שמחה לראות שאת מתקדמת כ"כ יפה.. אני שמה לב כמה השתנית מאז שאת כאן וזה פשוט מדהים!! המשיכי ככה..אני מאמינה שגם כשתתחילי את הטיפול במרפאה את תרגישי טוב יותר ..את צריכה רק לשמוח על כך! אני כרגע גם נמצאת במרפאה של הפרעות אכילה..ואני מגיעה לטיפול פעמיים בשבוע...זה נותן לי המון כוחות ואני בטוחה שגם לך זה ייתן!! שוב תודה יקרה על המילים.. ואל תדאגי אני לא מפרשת את המילים שלך אחרת- אני יודעת שאת רוצה רק בטובתי..! אוהבת, שירן

אני שמחה לשמוע שאת לוקחת את דברי בהבנה. :) אני מכירה את הכדור שאת לוקחת ועד כמה שאני יודעת, מבנות אחרות שלקחו אותו הוא עוזר ולא אמור לגרום לעלייה במשקל. תסתכלי בפרוספקט המצורף לכדור ותבדקי בתופעות הלוואי האם יש גורם לעלייה במשקל. אני חושבת שאם תפסיקי עם הכדורים זה יקשה עלייך יותר ואולי כדי שתשקלי את זה שוב. אני מבינה אותך ואת הקושי שלך עם העלייה הזאת, הרי שכולנו חוות את זה, אבל עדיין, בשבילך, בשביל שתחלימי, שתחיי אולי כדי שתשקלי את הנושא שוב! על מה שלא תחליטי, אני כאן, לתמוך בך בכיף. אני מאמינה שגם אותי יחזירו לכדורים ואני די חוששת מכך, אבל יודעת שם בפנים שזה לטובתי. איך עובר עלייך היום בלי שום קשר? מקווה שהכל בסדר, באהבה, מחפשת מוצא..

את כותבת שאת רוצה להפסיק עם נטילת הכדורים כי את רוצה לאזן את הגוף.את שוכחת שהגוף יהיה מאוזן ויהיה לך קל יותר מבחינת התמודדות לאזן אותו רק כשהנפש תהיה מאוזנת אף היא.הרי אל תשכחי מה מניע אותך כרגע,את כובלת את עצמך,מונעת את האפשרות להרגיש טוב יותר נפשית,בגלל הפחד לעלות במשקל!!שירן,זה הזמן עבורי לשלוח לך תמרורי אזהרה שתיראי את מה שכרגע מחוג המשקל גורם לך לא לראות,אל תתני למחלה ולפחד מפני עלייה במשקל להחזיר אותך אחורה,כי אז את רק תתרחקי מהאיזון.אני גם מבינה מה עלייה במשקל עושה לך,ויכול מאוד להיות שזה אכן מהתרופות,אבל זה לא "הכול או לא כלום".כמו שהצעתי לך בעבר דברי עם הפסיכיאטרית שנתנה לך את הכדורים ותתייעצי איתה באופן הכי פתוח ואחראי,ואני יודעת בוודאות שעל אף שניסית תרופות אחרות יש עוד כאלו שטרם ניסית ואין להם השפעה על המשקל(לאלו שאת לוקחת יש דרגה 2 של השפעה על המשקל-כלומר הם מגבירים את התיאבון ע"י השפעה על הסרוטונין),כך שכדאי לא להפסיק ובמקביל כן לקבוע תור אליה בהקדם ולנסות טיפול תרופתי אחר.(ותאמיני לי שאני מבינה קצת בתרופות..).קחי אחריות גם על נפשך ואל תרפי עד שתמצאי את הטיפול הנכון עבורך.הן הנפשי והן הפיזי. יחד עם זאת,אני רוצה לשלוח לך חיבוק מרחוק כי על אף שקצת "הוכחתי" אותך למעלה,אני באמת רוצה עבורך את הטוב ביותר,ואני יודעת שאת מתאמצת מאוד כדי להגיע לשם.אני מאוד מאמינה בך,שירן. שלך, קרן אור.

היה לי כ"כ קשה לקרוא את שכתבתן לי.. ולא משום שאמרתן דברים רעים חס וחלילה אלא משום שאתן צודקות..וכואב לי לקבל את זה.. אני יודעת שכדי להרגיש טוב עם עצמי אני חייבת להתאזן גם נפשית אבל אני גם לא יכולה ולא רוצה לעלות יותר מדי ... בדקתי בעלון לצרכן של התרופה ולא היה כתוב שם על עלייה במשקל..ועד כמה שאני יודעת זה כדור שיש לו פחות את תופעת הלוואי הזו.. אבל משום שעליתי בשבוע האחרון לאחר שהגדלנו מינון אני נועצת את סיבת העלייה בתרופות הללו דווקא.. הרי על כל אחד זה משפיע אחרת. קרן אור- כבר לא מדובר בפחד מפני עלייה במשקל- מדובר בעלייה ממשית שמתרחשת ללא הפסקה..ואין דבר שאני רוצה יותר מאשר לעצור את זה.. אני לא מסוגלת להמשיך ככה יותר עם העליות הללו.. בהתחלה כששקלתי 3 ק"ג פחות <והייתי כבר בהחלמה אף מעל למשקל התקין> התחלתי לעלות בהדרגה ואמרו לי לא להפסיק עם התרופות.. והקשבתי למה שאמרו לי.. המשכתי.. ועכשיו עליתי עוד 3 ק"ג וחצי מאז אותו מקרה ואני לא רוצה בסופו של דבר להגיע למשקל שיהיה לי עוד יותר קשה איתו ושלא אוכל להתמודד.. הרי אם סיבת עלייתי נעוצה בתרופות הללו- אני לא רואה איך אני ארגיש טוב אם משקלי יעלה בכל פעם .. הרי זה אוטומטית יחריף את הדיכאון שלי..אז הכדורים במילא לא יעזרו.. אני יודעת שלא נתתי מספיק צ'אנס לויפאקס להשפיע..אבל העלייה של אתמול פשוט שברה אותי לרסיסים..אני לא מסוגלת לסבול עלייה נוספת..זה כבר יותר מדי עבורי..אני כרגע 4 וחצי ק"ג מעל המשקל התקין ובאמת שלא יכולה יותר.. אמרת שלכדור שאני לוקחת יש דרגת 2 מבחינת עלייה במשקל.. מה זה אומר? מה הדרגה הכי נמוכה ומה הכי גבוהה? זה משהו שאני שומעת עליו פעם ראשונה.. זו החלטה באמת קשה מה שאני לוקחת על עצמי אני יודעת.. אבל להמשיך לעלות זה גם סוג של החלטה ואותה אני לא יכולה לקבל כרגע :( אוהבת אתכן, שירן

אני קוראת את דבריך וליבי נצבט... אני יודעת שקשה לך כעת, ושאת מנסה בכל כוחך להקשיב לקול הבריא ולדחוק את הקול החולה.... אני מאוד יכולה להזדהות עם תחושת הזרות שלך בעולם, ועם הקנאה בכך שאנשים אחרים אוכלים בחופשיות...אבל עליך להאמין שיבוא יום, ואני בטוחה שהיום הזה יבוא בעבורך, בו תהי פחות בפחד, ותהי יותר ספונטנית באכילה...זהו תהליך, והוא לא קל, אבל אני יודעת שאת מסוגלת לעמוד בו, ואני מאמינה בכוחותייך להתמודד!. אני יודעת שזה מאוד מפחיד לאכול בחוץ ובעיקר ליד אנשים אחרים...אבל תני לי לספר לך משהו.. השבוע הלכתי עם אימא לאכול, ולקחתי מנת פסטה(!!!!!), ואחרי שליש בערך הרגשתי בחילה וגועל מעצמי, אבל אימא אמרה שאני חייבת לסיים, ואכן סיימתי עם כל הקושי... ואחרי שהגעתי הביתה ממש הרגשתי רע עם עצמי ושוב המחשבות מתרוצצות בראש, לקצץ בארוחת ערב וכדומה...אבל ברגע שהגעתי הביתה אכלתי תפוח, הכרחתי את עצי לאכול אותו... בנוגע לכדורים- האם את בטוחה בהחלטתך להפסיק עימם? כמובן שאם הם לא מועילים אז אין שום טעם לקחת אותם...אבל אולי כדאי שתשקלי לעבור לסוג אחר, או מינון אחר... אם אפשר לשאול- האם התייעצת עם מישהו לגבי הפסקתם? עם ההורים או הפסיכולוג? ומה דעתם על כך? ועוד דבר אחד- שירן לא מתה. והיא לא הולכת למות. אף פעם. את יודעת מה העובדה הכי חזקה ששירן עדיין חיה? זה העובדה שאת נלחמת במלחמה קשה מאוד, נלחמת להבריא, נלחמת עבורך, בשבילך, ואת לא מוותרת!. שולחת לך חיבוקים וחיזוקים שיהיה לך המשך ערב נעים שירה

בראש ובראשונה אני רוצה לחזק את עצם העובדה שהלכת לבית קפה עם אמא שלך.. הזכרת לי את עצמי כ"כ בחוויה הזו שלך.. לפני חודש בערך גם אני הלכתי עם אמי לבית קפה והזמנתי פסטה..ולאחר מכן הרגשתי רע והתרוצצו לי בראש מחשבות של להפחית בארוחת הערב אבל כשחזרתי- אכלתי כרגיל.. ושמחתי על הצעד הזה.. נכון שעכשיו נורא קשה לנו ללכת לבתי קפה ולמקומות מהסוג הזה אבל כמו שאמרת ואמרו כאן גם השאר- אני מאמינה שבסוף זה יהיה צעד של מה בכך עבורנו. ושאנחנו נלך לבתי קפה מבלי לחשוש.. בעניין התרופות, לנסות להחליף לכדור אחר זה גם בעייתי.. כי גם כדור אחר יכול לעשות את אותה פעולה של עלייה במשקל. <זו תופעה שנפוצה אצל כדורים מהסוג של נוגדי הדיכאון והחרדה> כבר ניסיתי כ"כ הרבה שאני מיואשת ולא רוצה להעלות בדעתי הישנות של עלייה נוספת. היום מהבהלה החלטתי לקחת כדור אחד במקום 3 שאני אמורה לקחת.. והמטרה שלי היא להפסיק עם הכדורים האלה לגמרי..אני רוצה להבין מאיפה אני עולה כל הזמן..הספק הזה פשוט הורג אותי.. לא התייעצתי עם אף אחד בנוגע להורדת המינון..הדיאטנית שלי כמובן המליצה שלא לגעת בזה ושאני אחכה ליום חמישי שיקבעו לי תור מוקדם אצל הפסיכיאטרית.. אבל אני לא יכולה לחכות עד אז.. אז לבינתיים אני אשאר על כדור אחד שאגב לא משפיע עלי בכלל.. כל הכדורים שנטלתי בתקופת המחלה ועד עכשיו לא השפיעו עלי.. אז אני לא רואה טעם להמשיך איתם או לנסות תרופה אחרת שמי יודע איך תשפיע עלי. איך עוברים עליך הימים? אם אינני טועה את בכיתה יא' נכון? איך את מסתדרת עם הלימודים? מקווה שאת בסדר ומחזיקה מעמד! אוהבת, שירן