אהובות שלי!

שגם את.
מחפשת מוצא עוד משהו-לגביי בעלך לעתיד אני חושבת שזה לא רע להפנים ולעבד לבד,אבל חשוב שתתני לו אח"כ את האפשרות להתמודדות יחד איתך,גם כי זה יהיה קל יותר שמישהו יבין אותך,גם כי הוא לא יתן לך ליפול אם יתעוררו קשיים,וגם כי הוא בוודאי רוצה בכך,ולא מתוך מחויבות,כי הוא אוהב אותך.היכולת לתת לאחרים להיות שם בשבילנו היא מאוד חשובה,כי הלבד שאנחנו יוצרות הוא קשה מידי(ותאמיני לי כי גם היום ברגעים הקשים שלי בהתמודדות עם המחלה קשה לי להראות לאנשים כמה רע ומפוחדת אני באמת מרגישה,אבל בסופו של דבר אני גוזרת על עצמי בדידות,שיכולה להימנע אם רק אשתף יותר.ואני עובדת על זה ועל שבירת "תדמית החזקה",זאת ש"יכולה להסתדר לבד")

שירה-אני יודעת "שברחת" קצת כי טיפה הוכחתי אותך (וזה מה שהרגשתי לנכון לאותו המצב,אבל קחי בחשבון שזה מגיע ממקום איכפתי ודואג) בפוסט הקודם,אבל כן חשוב לי להגיד לך הפעם-כל הכבוד!!(את רואה,גם הדברים החיוביים לא נעלמים מעיניי,וכן ירבו!!!) על ההתמודדות שלך בבית קפה.זה לא ברור לי מאליו...ואגב,אשמח לשמוע איך מתקדם לך הטיפול עם הפסיכולוג ועם הדיאטנית...ובאיזה תדירות אתם נפגשים.

אהובות,מה אאחל לנו לרגל השנה האזרחית החדשה שנפתחה??
אני רוצה לאחל לנו שפעם עוד נשב כולנו במסעדה,,ונחגוג ניצחון גדול עם שלל מאכלים(ותתחילו עם רשימות של מאווים..חחח..) בצורה שתהיה לנו הכי טיבעית וקלה!!!

מרימה כוסית לניצחון של כל אחת מכן על הפרעת האכילה שלה בשנה הקרובה...
שלכן באהבה,
קרן אור.

אם כי הודעה זו לא הייתה מיועדת אלי. כמה חום......

שלום לכן, אני מרגישה צורך להתנצל משום שאינני לוקחת פה חלק בהודעות בפורום בזמן האחרון....לא תומכת ולא מחבקת, רק מדי פעם עוברת ואולי נראה כאילו אני מותחת מין סוג של ביקורת. אך זו אינה כוונתי, ואני מצטערת אם מילותיי לא פעם נראו לא קשורות לתגובות שלכן ולא כ"כ הבנתן אותי, התכוונתי לעטוף אתכן ולשפר את הרגשתכן.. כעת אני מרגישה שאולי לא יהיה נכון להגיב לכן להודעות, מרגישה כבר קצת זרה.. וכאילו אני רק "חולפת" מדי פעם ואומרת כמה דברים.. אני גם מבובלבת קצת ולא יודעת מה לכתוב, אך כשנכנסתי לפה כעת אחרי כמה ימים שלא הייתי פה, וקראתי את כל מה שכתבתן, הרגשתי צורך עז לכתוב פה הודעה לכן.. אגב אם לא ברור אז קרן אור-את גם פה בהודעה, אני מתכוונת אל כולכן. בכל מקרה, אני מצטערת שככה אני עזבתי מבלי לומר דבר. כעת אני רק מאחלת לך בכל ליבי שיהיה טוב, שתצליחו להתגבר בעזרת כוחותייכן, כי יש לכן המון!! וגם אם לפעמים הכוחות קצת אוזלים..תזכרו שיום אחרי תמיד יכול להיות יום חדש שיביא עימו דברים יותר טובים. שאכן תתחיל לכולנו שנה לועזית טובה, שלכן, תקווה לבנה

אני מבינה את מה שכתבת,בניגוד למה שאולי תחשבי...אני חושבת שדיסקסנו כבר את הנושא,אבל למען הסר ספק אני חושבת שזה טוב לבוא ולעטוף ,לפעמים העשייה למען אחרים מחזקת אותנו גם מבלי שנתכוון לכך אפילו,מהווה עבורנו כמראה ...כל זאת בתנאי שאנו לא שוכחים גם לעשות בשביל עצמנו.וזה האבל הגדול...
אל לנו לשכוח שכולנו כותבות ממקום שאולי הוא מתאים עבורנו,מתוך האמת שלנו,אבל לאחרים יש את הנכון עבורם וכל אחת צריכה להגיע לאמת שלה ולמקום שנכון עבורה בדרך שלה.
וטוב שיש אנשים כמוך שכן נותנים במה לרעיונות אחרים,לאופן התמודדות ולטיפים שונים.אני בטוחה שהרבה כאן מוצאות את זה כמאוד עוזר ויעיל.כל אחת לוקחת מדברים של האחרת את מה שהכי מדבר אליה מתוך הפנים שלה.וזה מה שיפה בכול השיח שנקרא הפורום שלנו-לתמוך ולהיתמך,להיות אוזן קשבת,לעטוף ולחבק כשצריך.וכן,גם לא לשכוח "להטיף" כשמזהים כיוון שונה וסטייה מהמטרה הסופית.
כל אחת מוצאת את השייכות שלה.לפעמים זה מתחבר יותר ולפעמים פחות.אף אחד לא קובע את המינון,הוא נקבע לפי צורך והרגשה פנימית.
אני אישית אשמח אם תמשיכי לקחת כאן חלק.אבל גם אם לא,אדע לכבד זאת.
(אני שמה לנגד עיניי את הצורך שלך לעשות זאת ממקום שהוא לא בהכרח נכון עבורך וגם ברורה לי הסיבה,אבל רצונו של אדם-כבודו).

שלך,
קרן אור.

תודה על דברייך. אני קוראת את המילים שאת כותבת ואני מתמלאת ברגשות חמים. עכשיו אני מבינה שאני לא פסיכית, כי את שהחלמת עדיין חושבת לפעמים ברגעים קשים על הרעבה כפיתרון ואני מבינה שזה משהו שכנראה ילך איתי תמיד, אבל אז אדע למחוץ את המחשבה הזאת יותר בקלות מהיום. אני מאמינה שיגיעו ימים קלים יותר... היום קמתי עם חיוך ועם הרגשה שהיום הולך להיות לי יום קל יותר וכך היה עד לצהריים. מסיבה שלא היתה לי ברורה, רצתי לשירותים כל חצי שעה, הרגשתי לא טוב, בקושי הצלחתי לאכול, אבל על זה לא וויתרתי וכאבה לי הבטן מאוד. התקשרתי לרופאה שלי שמטפלת בי והיא הגיע אלי בערב כדי לראות מה שלומי ולהבין מה הבעיה. בסוף היא אמרה לי שכנראה חטפתי איזה וירוס ושזה יעבור תוך 24 שעות להערכתה. בינתיים, היא שינתה לי את התפריט לדברים טפלים, יבשים ובלי טעם וריח כדי לא להעמיס על מערכת העיכול, לכן גם הכפלתי, באישור שלה, את הכמות של ארוחת הערב. היא אמרה שזה מה שיעזור לי לעבור את זה וכל מה שיכלתי לחשוב עליו, זה שאני רוצה שזה יהיה מאחורי ולכן אני שמחה שהקולות החולים שבראשי לא תפסו טרמפ על המציאה. הייתי מספיק חזקה כדי למנוע את זה וזה היה מאוד קשה.. אני מקווה שמחר אקום בבוקר וארגיש יותר טוב. בינתיים השעה כבר מאוחרת ובגלל שאני לא ישנה כ"כ בזמן האחרון ובגלל שאני ממש לא מרגישה טוב, נרדמתי אחרי שהרופאה הלכה והצלחתי לישון קצת.. אני גם שמחה שאני נכנסת למרפאה עכשיו כשאני באמת באמת רוצה את זה ואפילו מצליחה לראות את זה ועושה שינויים בחיי. אני חושבת שכשאנחנו באמת רוצים משהו, כשיש את התמיכה, אנחנו נצליח ובגדול. גם בטיפול הקודם רציתי, אבל הפעם זה שונה והרבה יותר חזק!! אני רוצה להצטרף לאיחולייך לשנה החדשה ולאחל לכולנו שנה קלה יותר עם הישגים גדולים יותר! ועוד להגיד לך תודה על החיזוקים, זה עוזר, מעודד ונותן לי הרבה תקוות להמשך... שתהיה לנו שנה טובה ולילה טוב. באהבה, מחפשת מוצא...

קרן אור- "האמא" של הפורום הזה.. אני באמת מרגישה שאת כמו אם מגוננת ותומכת..ואין לך מושג כמה אני מודה על כך.. מאיפה הייתי שואבת כוחות והבנה כזו עמוקה אם לא בפורום הזה?? אני מצטערת לשמוע שאת עוד חולה..< האם מדובר בשפעת?> ומקווה שתבריאי כמה שיותר מהר..! איך את מרגישה היום?? לשאלתך, אתמול נפגשתי עם העו"ס יחד עם אמא שלי.. הפגישה עם הפסיכיאטרית עוד לא התקיימה ואני מקווה שתתקיים בקרוב כי אני כבר לא יודעת מה לעשות עם המוות הזה שאני מרגישה שמחבל בכל פעולה שאני רוצה לעשות.. אך עם זאת אני גם לא יכולה להעלות על דעתי לקיחת תרופה חדשה עכשיו כי רק המחשבה שאעלה במשקל שנית מחרידה אותי! הבנתי שכל התרופות ממשפחת SSRI יש להן את התופעה הזו של עלייה במשקל.. באמת שכבר לא נותרה בי אנרגיה לנסות מחדש...אני כ"כ רוצה להתנסות כבר במאכלים חדשים ולשבור את המחסום הזה שנקרא אנורקסיה, שאני לא מסוגלת להעלות בדעתי הישנות של עלייה נוספת ומשאלת ליבי הגדולה ביותר היא שהמשקל ייעצר כבר אחת ולתמיד! לגבי התחושות וההערות לנוכח האכילה- את לגמרי צודקת.. אני מודעת לכך שכשאני אוכלת ומתיישבים על ידי, לאף אחד לא באמת אכפת כמה אני אוכלת איך ולמה..ושהם לא חושבים שאני שמנה וזללנית כמו שהמוח שלי אומר לי.. זה דברים שאני אעבוד עליהם חזק יותר כדי לתקן.. קשה לי מאוד עם התפריט המונוטוני הזה.. אני מרגישה שאני על סף של התמוטטות עצבים.. המצב הזה שוחק את נשמתי.. אני כ"כ מקנאה באנשים שמנסים וטועמים מגוון מאכלים ללא ייסורי מצפון והלב שלי פשוט נאכל.. אני רוצה להתנסות אבל הפחד כובל אותי.. הקול הבריא שלי נותר מאחור ברגע שאני רואה שאני עולה כך במשקל..פתאום כל התקוות שלי מתנפצות והרצון להתנסות נשבר לנגד עיניי.. מה גם שהשבוע הזה טומן עוברי התמודדות קשה אף יותר כי התחייבתי בשיחה לנסות להתגבר על הדיכאון בכך שאסכים לפגישות חברתיות במקום לסרב.. אין לי מושדג איך אני אעמוד בזה :((( "אני רוצה לאחל לנו שפעם עוד נשב כולנו במסעדה,,ונחגוג ניצחון גדול עם שלל מאכלים(ותתחילו עם רשימות של מאווים..חחח..) בצורה שתהיה לנו הכי טיבעית וקלה!!! "-- חיוך גדול הועלה על פניי כשקראתי את המשפט הזה! :) והלוואי ונגיע למצב כזה שלא נחשוב פעמיים לפני שנרצה ללכת לבית קפה ונזמין מה שנרצה לפי החשק והרגש, ללא קולות המחלה זועקים בראש ומאיימים... שיהיה לך סופ"ש קל עם המון בריאות! אוהבת, שירן

טוב,אז עכשיו גם את גרמת לי לחייך....שמחתי לשמוע על ההחלטות החדשות שהתקבלו בפגישה עם העו"ס,אני מבינה שהיה לך קשה,אבל אני חושבת שאת חייבת לעצמך קצת לצאת ולבלות.בקצב שלך,כמובן.אל תשכחי שהמחלה גרמה לנו לבודד את עצמנו מהסביבה והיא היתה "החברה" הבלעדית שלנו,וחלק מתהליך ההבראה הוא לבקע את המקום הזה כדי שבזמנים קשים לא נתפס לשם אלא נסמוך על אנשים אחרים שיהיו שם בשבילנו ולא נגרר למקומות ההרסניים שכ"כ קל לנו לשקוע לתוכם..את עוד זוכרת כמה עזרו לך בעבר שיחות נפש עם חברות??מילה טובה,חיבוק וקבלה ??חוץ מזה,שעצם השינוי הזה הוא חיובי כי זה גורם לנו לראות שלא כל החיים סובבים סביב משקל ואוכל,ולהיזכר שיש הרבה דברים שאפשר להנות מהם ולא במושגים של "אכלתי-מגיע לי להענש.צמתי-כל הכבוד",זה הופך את ההתמודדות לפחות קשה. מול מי את הולכת לאכול הערב??חשבתי שדווקא אצלך בבית כן מקפידים על ארוחות משפחתיות,לא??בכול אופן,מאחלת לך המון בהצלחה(אני כותבת את זה אבל בטוחה ביכולת שלך להצליח!) ולגביי תרופות נוגדות דיכאון-יש תרופות שלא משפיעות על המשקל,אבל בואי נמתין בסבלנות עד ליום שני ונשמע מה בפיה של הפסיכיאטרית ואח"כ תקבלי החלטות.חשוב שבפגישה הזאת תשאלי אותה ותדברי איתה על כל החששות שלך בצורה פתוחה,כי יש לזה מרכיב חשוב בשיקולים שהיא תקח בחשבון. לגביי-אני כבר יותר טוב,פרט לקוצר נשימה ולחולשה אני מקווה שאפיזודת המחלה כבר מאחוריי... שבת שלום ובהצלחה, קרן אור.

אולי כבר כשמצאת את המוצא נשקול להחליף לך את השם??כמובן רק אם תירצי..חח.. הצטערתי לשמוע על הוירוס שתקף אותך,אבל אכן מסתובב וירוס הרוטה וגם אני סבלת ממנו לפני כמה ימים,אבל החדשות הטובות הן שהוא עובר מהר יחסית(24-48 שעות),כמובן שעם כלכלה נכונה.אני שמחה שדיברת עם הרופאה שלך ושהחלפתם מעט את התפריט ושאת עומדת בו.כי במצבך מאוד קל כרגע להדרדר,ואני מאוד מעריכה את יכולתך להתמודד ולא לתת לזה יד. אני מקווה שבשעה שאני כותבת לך את כבר יותר טוב.אל תמהרי לחזור לתפריט הרגיל מחר,אלא בצורה הדרגתית ותמשיכי עם מזון "עוצר" כדוג' אורז,תפו"א,בננה,גזר מבושל עוד יום לפחות כדי לתת למערכת העיכול להירגע.אני יודעת שזה תפריט תפל,אבל אין ברירה וחשוב שתעברי את זה כמה שיותר מהר במינימום הוצאה.... לגביי הסיוטים-זוכרת אותם עדיין,לצערי..זה כ"כ מפחיד עד שקמים בבוקר ולא יודעים מה קרה במציאות ומה היה חלום.אבל אם זה מנחם אותך,זה עבר לי ממזמן.וגם אצלך זה יעבור ברגע שתחזרי לתפריט מאוזן והאוכל לא יהווה פחד עבורך.. יקרה,סופרת יחד איתך את הימים עד לחזרתך למרפאה.אני בטוחה שזה יטיב איתך ויקל על ההתמודדות(שאת עומדת בה יפה!).אבל כמו שכתבת(ואם זה נכון עבורך אשמח אם תרצי לפרט יותר על זה) יש כמה קשרים להתיר שמודחקים כרגע,וההתמודדות איתם היא הכרחית כדי למנוע מצב של נפילה חוזרת... תרגישי טוב יקירה, שלך, קרן אור.

קראתי את המילים שלך וכל מילה בסלע... את צודקת עד עכשיו המחלה הייתה "החברה" הכי טובה שלי.. ואוי כמה שהתבדיתי :( "את עוד זוכרת כמה עזרו לך בעבר שיחות נפש עם חברות??מילה טובה,חיבוק וקבלה ??" - אם לומר לך את האמת, מעולם לא היו לי קשרים איטנסיביים עם חברות או קשרים מאוד טובים.. החברה הכי טובה שהייתה לי ניתקה עימי קשר וגם אני איתה.. היא השתנתה לרעה לבלי היכר עד שנאלצתי להודות שיש דברים שפשוט נגמרים ושכדאי לעזוב ולסיים את הקשר הלא מועיל הזה.. ובכלל, מעולם לא הייתי בחורה שהיה לה מעגל חברים גדול..לא הייתי אף פעם בליינית ולא נהגתי לצאת כמעט..וזאת משום שסבלתי מדברים קשים אחרים שמנעו זאת ממני..וכן,גם האופי שלי השפיע.. עד עכשיו, אחותי הייתה אשת הסוד שלי והתמיכה הכי ענקית שלי.. עד שלאחרונה קרה איזה מקרה בו היא הצליחה לשבור אצלי את כל התקוות ואת כל האמונה שלי בה ובאנשים בכלל.. היא התפרצה עלי בעקבות משהו שעבר עליה באופן אישי והעירה לי הערות מאוד כואבות על המחלה..היא "שיחקה" במידע שהיה לה עלי ועל הרגשות שסיפרתי לה שהמחלה מעוררת בי- כדי לפגוע בי באותו הרגע ומיותר לציין שזה שבר אותי לגמרי..לא דיברנו כמעט חודש..עד שהיא התנצלה על מה שקרה ואמרה שהמילים לא היו מכוונות להרע באותו רגע ושהיא פשוט הייתה במצב מאוד לא טוב.. אני כבר לא סומכת עליה כבעבר ומספרת מה עובר עלי כמו פעם..אני מעדיפה כך עם המרחק הזה.. זאת לא פעם ראשונה שהיא משתמשת במחלה שלי כנגדי ברגעי ריב וזעם ולכן אני חושבת שעם כל הקושי הכי טוב כך.. אמא שלי היא היחידה שיודעת עלי את כל מה שעובר לפרטי פרטים כרגע.. אך גם עליה אני לא רוצה להעמיס יותר מדי.. כמה אומר לה שקשה לי ?? כמה אומר לה שאני לא יכולה יותר?? אני לא רוצה שגם היא תקרוס בסוף :(( אצלנו בבית אין אף פעם ארוחות משפחתיות..רק בחגים..כך שבאופן כללי כל אחד אוכל מתי שבא לו..הבעיה העיקרית שלי היא לאכול ליד אנשים שבוהים בי ממש.. כמו למשל אחייני הקטנים.. הם באים לבקר אצלנו לעיתים קרובות ובשעות שאני אוכלת קשה לי קושי עצום! כבר קרו כמה מקרים בהם סירבתי לאכול איתם או על ידם עד שהם לא יעזבו את ביתנו.. אני יודעת שהם לא אשמים.. מדובר בילדים וילדים אוהבים לבהות במה שמסקרן אותם.. אבל לי אישית נורא קשה.. אני מרגישה איום ונורא.. אז בפגישה החלטנו לעשות היחשפויות קטנות לנושא הזה.. והיום העזתי לאכול מול אחיינית שלי..פעם ראשונה מאז המחלה שאני יזמתי את זה..פחדתי נורא אבל זה עבר בסדר..ואני שמחה שעשיתי את הצעד הזה.. היא הביטה בי פה ושם אבל כל ההתנסות שמתי לב שגם המבטים שלה חולפים..ולא נשארים "תקועים" רק בי..שהיא גם מתעסקת בדברים אחרים חוץ מלהסתכל רק עלי וזה הקל עלי.. אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב! והלוואי ורק ימשיך כך! שלך, שירן

אני מרגישה הרבה יותר טוב מאתמול, אבל עדיין רצה מידי פעם לשירותים. אני שמחה לשמוע שאת כבר מאחורי זה, גם אני מחכה להיות שם. אני באמת מקווה שהסיוטים גם יחלפו להם עם הזמן, זה גומר אותי ומחליש. השעה 2:30 ואני לא מצליחה לישון, אולי מהפחד לחלום, אין לי מושג.. זה נכון שיש הרבה קשרים שצריך להתיר כדי להתקדם. זה מה שתקע אותי בטיפול הקודם. עד היום אני חושבת על זה וחולמת על זה וזה לא מרפה ממני. הייתי צריכה לעשות משהו שנגד את כל האידיאולוגיות שלי לגבי אותו הנושא כי לא היתה שום ברירה אחרת וזה קרע אותי והכניס אותי לדיכאון ממושך. במקום לשבת לדבר על זה, לפתוח את הנושא עם כל הכאב והצער בחרתי להשתמש, אז במה שאני הכי מכירה, הרעבה, אנורקסיה. אני אשמח לשתף אוצך ואת כולן בתקווה שאולי זה שחרר במעט ויעזוב. על מה בדיוק דיברת כשכתבת שאם זה נכון עבורי אז שאפרט? קרו לי כ"כ הרבה דברים קשים בחיים.. לימדו אותי שהדרך לצאת מהפחד היא להתמודד איתו וזה קשה, אך אני יודעת שאני מסוגלת... אני יודעת שמוצא כבר מצאתי, אבל אני רק בתחילת הדרך, אז בשביל לא לשבור את "המזל הטוב" אשאר בינתיים אם השם הנוכחי... בינתיים, שיהיה לילה טוב וחלומות מתוקים! שלך, מחפשת מוצא..