חגית מדהימה!

אני חייבת להודות שדמעות הציפו את עיני כשקראתי את מה שכתבת,ועדיין הן מלוות אותי.כי אני מכירה אותך כ"כ הרבה זמן,כ"כ הרבה שיחות נפש העברנו בציפייה מצידי שתגיעי לנקודה הזאת ושתרשי לעצמך להוריד את חומות ההגנה שבנית לעצמך במשך השנים,שהמשיכו והתעבו ולא נתנו לאנשים שבאמת רצו להראות לך שהם רוצים להיות שם,מבעד לחומות ההכחשה האלו. אני יודעת שהיתה לי חלק "בנפילה" הזאת שלך שלשום,אבל אני לא מצטערת על זה.אני יודעת שאולי הכאבתי,אבל זה בגלל שהצבתי לך מראה מול העיניים.ועכשיו כשאני קוראת את מה שכתבת,אני אפילו שמחה על כך.כי לפעמים בתוך ההתנהלות שלנו "בשגרה" שיצרנו לעצמנו אנחנו הולכות שבי אחרי העמדת הפנים של עצמנו,ואנחנו שוכחות בעצם מי אנחנו מבעד לכינויים שאנחנו מסתתרות מאחוריהם.את זוכרת כמה פעמים כתבת כאן הודעות וביקשת שאמחק אותם???(ואני שמחה שלא עשיתי זאת-כי זה נותן לך אפשרות להיות.מופלאה כמו שאת,דרך כל הקשיים שליוו אותך,להיות פשוט חגית.בלי תארים,בלי הצגות,בלי הבמה שאת מרגישה חייבת להיות חזקה כי אור הזרקורים מופנה אלייך.כאן זה דרך מוצלחת להתחיל,ואני שמחה שאת מאפשרת לעצמך לעשות זאת. חגית,כמה נפלא לקרוא בשמך והוא מספיק בעצמו,תני לאנשים להיות איתך ברגעים הקשים,ואז הנפילות כשיבואו(ולכולנו יש את זה,זה חלק מלהיות אנושי) יהיו רכות יותר,ולא יגרמו לך להרגיש את הקיצוניות שתיארת לי אתמול.תני לאנשים להוכיח לך שאפשר גם אחרת.אפשר להמשיך לעזור,אבל לא לשכוח גם לעשות לביתך..אנחנו כל הזמן אחרי החיפוש אחרי מהות החיים,אחרי משהו אחר..שאנחנו שוכחות פשוט לחיות.אנחנו מתכננות לנו את העתיד בונות מאווים,רצונות,תכלית אבל שוכחים שהעתיד כבר כאן ואנחנו אלו שיוצרות אותו ואח"כ קוראות לו גורל...אין מטרה חשובה יותר מפשוט לחיות.לאפשר לעצמנו להיות,בשמחה ,בצחוק ובקשיים.להכיר בהם ולקבל אותם,זה מושלמות בעיניי.העבר ילווה אותנו כל חיינו,אי אפשר לשכוח אותו(לצערי),אבל אפשר ללמוד ממנו ולמנף אותו למקומות טובים יותר בשביל עצמנו. היני תמיד רצית שאכתוב לך זוכרת??הגיע הרגע הזה כשאני כבר לא יכולה להיות אדישה,כי זה התהליך האמיתי שאת צריכה לעבור בו..ואני שמחה לקחת חלק בו. בואי ננגב את הדמעות,שלי כבר התייבשו והוחלפו באמונה.תקווה.כי קרה כאן משהו היום.ואני מזהה דרכו דרך אמיתית ללכת בה. שלך תמיד, קרן אור.