אני קורסת

שאני מכבידה עליכן יותר ממה שכבר יש לכן.. שאני גורמת גם לכן להיות מדוכאות כמותי..שלא מגיע לי יחס, תשומת לב.. שלא מגיע לי לחיות.. מעולם אבל מעולם לא חשתי אשמה כל גדולה ותחושות צמצום כ"כ חזקות כפי שאני מרגישה כעת.. המחלה הרסה את כל הזכות שלי לחיים- היא לקחה ממני הכל..גם את הזכות להתבטא.. וכעת אני נותרת אכולת אשמה בגללה.. מנסה להתגבר על המחלה הזו בכל הכוח שעוד נותר בי.. והבחילה הזו לא עוברת..ואני מרגישה שבא לי להקיא.. אני לא יכולה לעצור את הדמעות ..ולהפסיק להצטער על התגובה הזו.. כי אני מתחילה להצטער שבכלל כתבתי את כל זה.. כי יש לכן גם ככה משל עצמכן.. אני רוצה מאוד לעזור לכולכן.. כי חשוב לי.. לא הפסקתי אפילו לקרוא את כל מה שכתבתן ואת מה שעבר עליכן..מבטיחה מחר לקרוא הכל ולהגיב.. אני פשוט כרגע במצב ממש לא טוב.. והייתי חייבת לפרוק.. אני אלך עכשיו לישון בתקווה שהמחר שיגיע יקל עלי.. מקווה שלא גרמתי לכן להרגיש רע יותר.. מתי האשמה הזו תיעלם? מתי ארגיש שסוף סוף מגיע לי??? שירן.

בוקר טוב יפיפיה! כואב לי לשמוע שאת במצב קשה ובדיכאון. טוב שכתבת וטוב שהוצאת ואני מקווה שזה עזר קצת. תדעי שאת מדהימה ושאת עוזרת ומעודדת ואין סיבה שתרגישי אחרת, להיפך אותי את עודדת כשהייתי צריכה, אני בטוחה שישנם עוד בנות שעודדת אותן, ואני מקווה שתמשיכי. מתי הפגישה עם העו"ס או הפסיכולוגית? סלחי לי עם אני קצת נשחפת, אבל אני חושבת שכמה שיותר מהר שתיפגשו ככה תוכלו לעבוד מהר יותר על המצבך. ואולי תשקלי לקחת תרופות שוב? הרי שאם המצב מחמיר כשאת לא לוקחת אותם, אז אולי כדי כן לקחת ואפילו להחליף תרופה. ישנם המון תרופות שיכולות לעזור לך ואני אשמח לשמוע ולראות קצת חיוכים מדברייך! אני מקווה שהיום יהיה לך יום יותר קל ושתקומי ליום מלא באור.. את מדהימה, מתוקה, חזקה ותומכת ואני יודעת, אפילו שאנחנו לא כ"כ מכירות, שאת יכולה להתאושש ולצאת מזה. אני מאמינה בך!!! שיהיה לך בוקר מקסים ומדהים בדיוק כמו שאת.. שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..

אני כלכך שמחה לראות שיש לך את האומץ לכתוב ולפרוק, ולשתף, עם כל הקשיים. אני מבינה את ההרגשה שלך של להיות לא רצוייה או מעיקה אבל אני לא רוצה לשמוע ממך שוב "אני לא רוצה להפריע\ להעיק\ יש לכן מספיק צרות משלכן"! כמו שלך חשוב לשמוע ולעזור לכולן, כך גם לבנות האחרות בפורום הזה. בשביל זה אנחנו כאן, כדי לעודד ולתמוך אחת בשנייה. ולשמוע אותך פורקת את מה שיושב לך על הלב זה לא מפריע לעולם! להפך! זה נותן הרגשה טובה במובן מסויים, הרגשה שאני לא לבד, שיש מישהו שלצערי חווה דברים דומים לדברים שאני חווה. אני ממש לא רוצה שתחווי את הדברים האלו ולכן מצד אחד זה עצוב, אבל מצד שני יש מישהו שיכול להבין אותי. זה חלק מהעניין של הפורום הזה. ואת יותר משייכת אליו. לפחות מבחינתי (ואני בטוחה שגם מבחינת הבנות האחרות). עכשיו ברשותך אני אספר לך קצת משלי... אני חזרתי מחו"ל אתמול. היה מדהים, חוויתי, נשמתי, שמחתי, ומצד שני- אכלתי כמו פרה וזה עשה לי נורא רע, לא נשקלתי ואני מפחדת להשקל, וחוץ מזה יש לי אירוע השבוע שאני צריכה להראות בו ממש טוב. וזה מלחיץ אותי מאוד. אני יודעת שיהיו שם אנשים שיבקרו בנושא מראה כללי שלי ובנושא לבוש. שונאת את התחושה שמבקרים אותי, וזה אירוע שאני לא יכולה להמנע ממנו. זה מאוד מלחיץ אותי, והיום שקלתי להרשם למכון כושר, שקלתי לקחת משלשלים, שקלתי לצום, אבל בסוף אכלתי רגיל, והחלטתי לא לקחת משלשלים או לצום אבל זה כל היום היה לי בראש. יש לי בזמן האחרון הרבה דברים על הראש המון משימות שיש לי לעשות, דברים לא גמורים, עניין המשקל והמראה וכל מיני עניינים נפשיים שמרחפים לי בתודעה. אני רוצה להפטר מהכל כבר, מהמחוייבויות שמציפות במיוחד בתקופה הזו, מהאירוע הזה, מהעניינים החצי סגורים שמזמזמים לי בראש ומהמראה שלי. אני צריכה לרדת במשקל ומתסכל אותי שאני תקועה. אני כלכך רוצה לרדת 20 קילו אבל אני יודעת שאני אאלץ להסתפק ב10 כי מעבר לזה זה כבר תת משקל. אבל אפילו בקילו 1 אני לא יורדת, ועניין הקיצוניות נראה מפתה מתמיד. אבל אני עדיין מחזיקה. ולא נופלת. מקווה שתמשיכי גם להלחם בתחושות. אני רוצה אותך בריאה ומאושרת ויפה בכל המובנים האפשריים. כי יופי מתממש במלואו רק אם מכירים בו ונותנים לו להקרין ולזרוח החוצה. אוהבת, מחבקת ומחזקת. נשיקות וחיבוקים לונה.

בנות יקרות- חיממתן לי את הבוקר הזה.. ואין לי מילים לומר כמה שאני מודה לכן! החזרתן אותי קצת אל השפיות שחשבתי כי אבדה בגלל כל החרדות והמחשבות הטורדניות שחלפו לי בראש במשך הימים האחרונים.. הבוקר היה לי קשה מאוד..כל הלילה היו לי סיוטים אחד אחרי השני..בצורה שמעולם לא הייתה לי.. חלמתי על הדברים הכי גרועים שיש..ביניהם שאני עולה במשקל, מוות, שמנסים לפגוע בי ועוד שאר תרחישי אימה.. אני בטוחה שהמצב והקריסה הזאת שהייתה לי נבעה כתוצאה מכך שהפסקתי עם התרופות בצורה פתאומית מדי.. הרי אתן בטח יודעות שאסור להפסיק כך לקחת תרופות בצורה פתאומית ויש לעשות זאת בהדרגה.. אז הפעם אני מודה בתבוסה ובאשמה- האנורקסיה יצאה כשידה על העליונה..מבלי שאפילו שמתי לב שאני הולכת אחריה כמו עיוורת.. היא צרחה בראשי שאחדול מיד מלקחת את התרופות - כך אוכל סוף סוף לרדת במשקל והרגשתי רק תשתפר..והאמנתי לה.. וזה מה שעשיתי.. הפסקתי די בפתאומיות..ועכשיו אני חווה את התוצאות של זה- התוצאות החמורות בכך שהקשבתי למחלה ולא להיגיון הבריא.. אני מרגישה חלשה <נפשית יותר מפיזית>, מפוחדת, מבוהלת, כואב לי הראש ויש לי הרגשה כללית מאוד לא טובה.. אבל אני מקווה שזה יחלוף כי אחרי הכל אני כרגע גרמתי לגוף שלי "נוק אאוט" וייקח לו זמן להתאושש מהטעות החמורה שעשיתי.. אשתף אתכן שאני אכולת פחדים וחרדות.. בקושי הצלחתי לצאת היום מהמיטה.. ביטלתי את כל המחויבויות שלי ו"זרמתי" עם הדיכאון.. אבל אני נחושה לא לתת לזה לשבור אותי ולנסות כמה שיותר לעודד את עצמי ולהמשיך כרגיל בשגרת היום יום.. אפילו התיאבון נחלש אצלי.. שזה נדיר תאמינו לי! אני מתחילה להגיע למסקנה שאולי הרעב המטורף הזה שהרגשתי כל התקופה הזו נבע גם כן מהתרופות..וזה עוד יותר מחזק אצלי את האנטגוניזם כנגדן..יותר מאי פעם אפילו.. אבל הכרחתי את עצמי לאכול.. אפילו שהיו לי מחשבות של "לוותר על ארוחת הבוקר"/"לאכול משהו דל קל'" ..אכלתי כרגיל ואפילו קצת יותר מהמ שאני רגילה מבדר"כ.. אני מקווה שהתחושה הכללית הזו תחלוף ושאני אשוב לקדמותי כי אני כרגע מרגישה בן אדם אחר לגמרי.. מחפשת מוצא יקרה- המילים שלך מתקבלות אצלי תמיד בברכה!! את יכולה להרגיש חופשי לומר לי מה דעתך.. אני יודעת שכוונותיך טובות .. מחר אני נפגשת עם הדיאטנית שלי.. אספר לה בדיוק מה הנזק שעשיתי וכמה המצב חמור..אני מקווה שביחד נצליח למצוא פתרון..ושהיא תדבר עם הפסיכיאטרית שלי כמה שיותר מהר לגביי.. למרות שאני לא רוצה לחזור לתרופות האלה..אני רואה כמה נזק הן גורמות לי..קשה לי לעלות במשקל בגללן בכל שבוע..וזו דילמה נוראית! לא שמעתי עוד על תרופות נוגדות דיכאון שאין להן תופעה של עלייה במשקל אבל אני אברר בכל זאת.. אני רוצה לתת לגוף שלי להתאושש ולחזור לעצמו.. לראות את עצמי ללא תרופות אבל אם לא תהיה ברירה אז לא תהיה ברירה.. ומה איתך יקירתי? את מרגישה טוב יותר? איך עבר עליך הסופ"ש הזה?

שתהיה לך רק בריאות והרבה כוח! לונה יקרה- קצרה היריעה מלהכיל גם עבורך את מילות התודה שלי! אני שמחה לשמוע שלמרות הכל- הצלחת להינות בחופשה שלך..חווית ונחפשת לדברים ומראות יפים שמעולם לא יצא לך להיתקל בהם.. וזה מה שחשוב.. הזיכרון הנעים של החוויה הזו.. ולמרות הכל- אני מבינה לחלוטין את הקושי שאת נמצאת בו.. ואני גאה בך! שלא צמת, ולא קיזזת, ולא לקחת שום משלשלים.. זה אומר המון על ההתקדמות שלך! תמשיכי כך יקרה, למרות הקושי והמחשבות החולות שרוצות אותך שבר כלי- אל תתני להן את מבוקשן! את הרי יודעת שההמלצה אפילו של הרופאים היא אף פעם לא לצום או לקזז אפילו כשאכלנו הרבה מדי.. כמו בחגים למשל.. שימי לב שתמיד ממליצים לאחר מכן לחזור לשגרה ולאכול כרגיל! לגמרי כרגיל. כי "המשחקים" האלה שאנחנו עושים לגוף עם כל הצומות וההרעבות הללו רק הורסות אותו עוד יותר.. ומי כמוך יודעת את זה.. אנחנו צריכות סוף סוף לתת לגוף שלנו מקום מבטחים ולא תל חורבות.. לתת לו לבטוח בנו.. אחרת, אם נרעיב ונפגע בו כל הזמן איך נירפא?! והרי לשם מועדות פני כולנו לא כך??? חישבי על כך..את לא רוצה לגרום לו נזק יותר ממה שגרמת בכל ההרעבה החולנית הזו. חיזרי לאכול כרגיל.. וגם אם עלית קצת- אני בטוחה שהגוף יוריד את זה בחזרה..זה הרי דפוס חד פעמי ולא מקרה שחוזר על עצמו.. חישבי על הטיול- על כמה שנהנית.. וכמה טוב הוא עשה לך.. על החיים שעוד מחכים לך! ולגבי האירוע- אני לגמרי מצליחה להבין את חוסר הנוחות שלך.. אבל זיכרי שהאנשים שמהצד לא מבינים באמת מה עובר עלינו ומה זאת הפרעת אכילה.. הם מבחינתם היו רוצים לראותנו אולי רזות אבל מה שחשוב הוא שניתן לגוף את מה שהוא זקוק לו באמת..ואם הגוף שלנו מתעקש על משקל מסוים כנראה שיש לך סיבה את לא חושבת? הוא מנסה להגן על עצמו מפנינו- מפני האויב שהיינו לו תקופה כל ארוכה.. ולמרות האירוע הקרב- זיכרי שאף אחד לא באמת ינעץ עיניים רק בך ובמראה שלך.. אנשים יחמיאו ויעברו הלאה..אל שאר האורחים.. הם לא באמת מביטים אך ורק עלינו כמו שאנחנו תמיד חושבות.. לא באמת אכפת להם כמה אנחנו אוכלות איך ולמה..זה הכל בראש שלנו.. התלבשי יפה כמו שאת אוהבת , היראי הכי טוב שאת יודעת ולכי בראש מורם! ק"ג אחד או פחות לא ישנה אותך או את מהותך..את האדם הטוב והמקסים שאת.. ואני בכל זאת מתעקשת ואני מצטערת שאני מזכירה לך זאת שוב ושוב- אבל אני חובת שיהיה מעולה עבורך לפנות לטיפול..זה לא באמת כמו שאת חושבת.. לא מדברים אך ורק כל אוכל וקל'... זה טוב שיש אדם מקצועי שילווה אותך בדרך הקשה הזו.את לא צריכה לעבור את הכל לבד.. בנות יקרות- שוב תודה לכן על הכל.. אני מאחלת לכן יום מלא אור וחוזק! אוהבת, שירן

חיזקת אותי מאוד. עמוק בליבי אני יודעת שאת צודקת אבל איכשהו האירוע הזה כלכך מלחיץ אותי שזה קשה לי יותר מכל מכשול שהיה לי בתקופה האחרונה. הראש שלי מתקיף אותי כל היום- אני מרגישה שאקזז משמעותית, אני לא אהיה מסוגלת להסתכל לאנשים שם בעיניים. אבל זה שונה כרגע ממה שזה היה פעם. אני יודעת שגם אם אני אפחית בכמות או הסגנון אוכל, אני לא אצום את הכמה ימים האלו, ואני לא אפצע את עצמי אם משהו לא מסתדר, ואני לא אעניש את עצמי כמו שהייתי פעם. אני יותר חזקה עכשיו. ובקשר לייעוץ\ טיפול- אני בתקופה מאוד לחוצה עד סוף חודש הבא. אבל אחרי שהעומס יעבור יש לי כחודשיים עד הגיוס. בחודשיים האלו אני אקדיש את עצמי לטיפול בגוף שלי. אם ארגיש שהתזונה שלי לא התאזנה והמחלה לא מרפה אז גם אם לא ארגיש בנוח ללכת לפסיכולוג, אני כבר ביקשתי מחברה טלפון של תזונאי שמתמחה בהפרעות אכילה ואליו אני מרגישה מאוד בנוח ללכת. אני אנסה לעקוב אחר תפריט של תזונאי ואבקש שייתן לי הנחיות לגבי תזונה בצבא, אני אעשה מאמץ גדול להפחית משמעותית בעישון, אני אתנסה בסוגי פעילויות גופניות שונות כדי לשמור על הכושר ועל הבריאות. ובתקווה אני אשאיר את הדבר הזה מאחורי, או איתי אבל על אש קטנה ולא מזיקה.

הי, אני אשמח לענות על מה שתרצי. המפקד ישב בכלא שנתיים והיום, עד כמה שידוע לי, הוא מנודה מסביבתו. הוא היה דתי ואחרי הסיפור נידו אותו ואין לי מושג מה איתו היום. כשהוא השתחרר הודיעו לי. המקרה שיהי לפני כשנה וחצי לא היה קשור לתקיפה מינית אלא למשהו שיכל להיות מאוד חיובי וטהור אך נהפך לגיהנום ורוע. אני מתארת את זה ככה, כי כך אני מרגישה לגבי הנושא. כ"כ קשה לי לדבר בקול רם על מה שקרה לפני שנה שלא נדבר על לכתוב את זה! עבר עלי סופ"ש קצת קשה בגלל שהייתי קצת חולה, אבל עכשיו אני מרגישה טוב ואפילו חזרתי לתפריט הרגיל שלי. קצת קשה היה לי לאכול צהרים היום, אבל עמדתי בזה בגבורה רבה.. :) אני שמחה לשמוע שהיום קמת במצב קצת יותר טוב ושהתעוררת לבוקר קל יותר. אני מקווה שמחר תהיה לך פגישה קלילה ושתקבלי בה את מה שאת צריכה. גם אם יש עוד תרופות שלא יעלו אותך במשקל וגם אם אין, תמיד טוב לשאול. את חייבת את זה לעצמך ולבריאותך!! איך עובר עלייך היום הזה עד כה? מחכה לשמוע ממך.. שלך, מחפשת מוצא..

לונה - אני שמחה לשמוע שהיום את במקום חזק ובריא יותר.. אך עדיין שימי לב- שעצם העובדה של הפחתה באוכל וקיזוז -משאירה אותך במקום חולה.. נפשית.. זה מאותת לך שאת עדיין כבולה אל המחלה ושהיא די עושה בה כרצונך.. אומנם לא כמו פעם..אבל עדיין.. את צריכה לשים לב גם לסימנים האלה עם כל הקושי שבהם.. ואני מבינה שקשה לומר לה :"לא!".. אני מקווה שתשמרי על עצמך ולא תדרדרי את עצמך שוב להרעבה ..זה לא שווה את זה את יודעת נכון?? אני שמחה שאת לוקחת בצורה חיובית את הפנייה לטיפול..ואני מקווה שיילך לך טוב.. אגב, את מעוניינת מאוד להתגייס? לא היית רוצה לטפל בעצמך ולשקם עד תום בכל התקופה הזו במקום לעשות צבא? אומר לך מניסיון- התחלתי שירות לאומי כשהייתי מאוד מאוד לא בשלה.. לשום מסגרת.. הייתי בדיוק במצב של התאוששות ממצב אחר.. וכשנכנסתי לתוך מסגרת השירות הלאומי- הדרדרתי ישירות לאנורקסיה.. עכשיו בדיעבד אני מבינה שלא היה זה צעד נכון וחכם עבורי..לא ידעתי שכך יהיה.. הייתי צריכה לתת לעצמי עוד שנה להשתקם עד הסוף ולא לרוץ לעוד מסגרת העיקר כדי למלא את חובתי למדינה.. היה לי כ"כ חשוב לעשות משהו עם עצמי , שאותי- השארתי מאחור.. וגם כשסבלתי, שתקתי.. ועכשיו אני מצטערת שבכלל נכנסתי לשירות הזה..כי מי יודע אולי אם לא הייתי מתחילה אותו לא הייתי אנורקטית בכלל.. <אני רק אומרת את המושג הזה וחלחלה עוברת לי בכל הגוף> לכן אני מציעה לך לחשוב על כך שנית.. ואכבד כל החלטה שתקבלי.. אני פשוט לא רוצה שתחווי את אותה הטעות שעשיתי.. מחפשת מוצא- אני שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר!! ושחזרת לתפריט הרגיל שלך.. טוב שאת מתמודדת..אפילו שקשה..אח"כ יהיה קל יותר ..ברגע שתתרגלי לדפוס האכילה הזה דברים ייראו פחות ופחות מפחידים ומאיימים.. החשוב הוא שתחזירי את הגוף שלך כמה שיותר מהר לקדמותו ותחזקי אותו.. אני מצטערת לשמוע שהחוויה שהייתה לך הפכה לבסוף ממשהו טהור לגיהנום..ושוב, אם תרגישי בנוח ומתי שתרגישי בנוח- אני והשאר כאן כדי להקשיב לך ולשמוע את שעל ליבך.. אוהבת, שירן

המון תודה על החיזוקים. אני לא רציתי להתגייס לצבא אבל כרגע אני מרגישה שזה משהו שיכול לעשות לי טוב. אני עוד צריכה מסגרת, עוד לא מוכנה לצאת לעולם ולדאוג לעצמי. וקיבלתי תפקיד מאוד טוב שרציתי. ואני החלטתי (ואמא שלי מגבה אותי בעניין)- שברגע שאני מרגישה שזה עושה לי רע ולא טוב לי, או שאני מבקשת העברה למקום שטוב לי בו או שההורים שלי מצהירים שאני בדכאון ושאני לא אוכלת ולא ישנה וכאלה... הבנתי מהמון אנשים שאם אני מצהירה על מצב נפשי כזה אין סיכוי שלא נותנים לי ללכת. אני אהיה מאוד מודעת לעצמי ואם אני מרגישה שהמקום עושה לי רע ויכול לגרום לנזק, אני אפעל בנושא. יש לי עוד כמה חודשים לאזן את הגוף שלי, אולי ללכת לטיפול כלשהו (משהו שידרוש אומץ שאני לא יודעת אם יש לי), לרדת קצת במשקל (כמובן כמובן להשאר במשקל תקין!!!!!) לעבוד קצת על הבטחון העצמי שלי ולהיות הכי חיובית שאפשר. צר לי מאוד לשמוע על החוויה הלא נעימה שהייתה לך עם השירות לאומי. אני לגמרי אקח את זה לצומת ליבי ואזכור את זה ואם לא טוב לי אני לא אשתוק. מקווה שעוברים עלייך ימים יותר קלים. אשמח לשמוע איך הולך. נשיקות וחיבוקים אוהבת המון. לונה.