יקרות שאתן!

הי, אני עצובה לשמוע על הגידולים המגעילים שתפסו אותך. אני מקווה ומחזיקה לך אצבעות שהם יעלמו ובקרוב ושתחזרי להיות איתנו קצת יותר. :), אני באופן אישי מתגעגעת אלייך.. עוד 16 יום יש לי פגישה במרפאה ואפשר להגיד שאני אפילו מתרגשת. אני מפוחדת, אבל זה לא פחד שמסתובב סביבי כל היום. ישנם הרבה דברים, קטנים וגדולים, שכבר הצלחתי להתיר ושבהם כבר הבנתי שאני לא אשמה, אבל פה המצב הוא שונה ואני מקווה מאוד שבאמת יגיע היום בו אוכל לפרט על הנושא קצת יותר ולשחרר את זה ממני.. מחר אני נשקלת ואני די מבוהלת. אני מרגישה שעליתי ומפחיד אותי לדעת בכמה... מתי המצב יהיה קל יותר? מתי יגיעו ימים קלים יותר בהם המספרים לא יפריעו לי לסדר היום? אני רוצה להגיד לך שאני מודה לך על הכל, התגובות המעודדות שלך עוזרות לי ומחזקות אותי כשאני מרגישה כ"כ חלשה וקטנה. תרגישי טוב שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..

על תעצבי בגללי,אני בטוחה שעוד יגיעו ימים יותר טובים,עבורי ועבורך.אני ממש נאחזת בתקווה הזאת בזמנים קשים ואני רוצה שגם את תאמיני בכך בשביל עצמך.
אין משהו שאי אפשר להתיר או לפחות ללמוד לחיות איתו כמה שיותר בשלום,ונכון,זה לוקח זמן,אנרגיות ולפעמים לא רואים את הסוף או שהדרך נעשית לא ברורה,אבל בסוף זה קורה.
אז ספרי לי איך היה לך היום אצל הרופאה??
גם אני כבר מחכה לתחילת הטיפול שלך במרפאה,יותר אולי משתוכלי להבין..אבל מה זה 16 יום לעומת חיים שלמים אח"כ שיכולים להראות אחרת??זה עובר כ"כ מהר ובנתיים הכי חשוב שאת מתמודדת ושתגיעי לתהליך הזה במקום יותר טוב עם עצמך.האם היית מאמינה לפני חודש שתתחילי להילחם כך??כשאני קוראת את ההודעות שלך,לא מזמן כ"כ,אני רואה כמה התקדמת וזה באמת מעורר הערצה!

היאחזי במקום הזה ותמשיכי בראש מורם בדרך הנכונה,בשבילך.
ואני אהיה כאן כדי לתמוך בך ולהרים אותך כשתצטרכי..
שלך,
קרן אור.

כלכך צר לי לשמוע על מה שאת עוברת. מאחלת לך החלמה מהירה ובריאות בריאות בריאות! אני לא יודעת אם קראת אבל יש לי אירוע מאוד מלחיץ השבוע. וזה קצת ערער אותי. היה לי היום שיעור ריקוד ובנוסף ביקשתי כמה ימי נסיון במכון כושר ושרפתי רק במכון 500 קלוריות. היה לי דחף נוראי לצום אבל החלטתי שאין מצב שאני עושה פעילות ולא מכניסה משהו לפה. אז אכלתי בבוקר יוגורט, לפני השיעור תפוח, לפני המכון חטיף אנרגיה ואחרי המכון עוד חטיף אנרגייה. לא הרבה, ואיכשהו זה גורם לי להרגיש כלכך טוב ואף יותר גרוע- טיפת חרטה על שלא אכלתי פחות... אני מניחה שהרגשות האלו עוד יציפו אותי ביימים הקרובים, אבל זה נגמר עוד 3 ימים. כי אחרי האירוע הזה, אני יודעת שאני ארגיש בנוח לאכול שוב 3 ארוחות מסודרות ביום ולחזור למסלול ההחלמה שמוביל לאיזון כלשהו. סוג האירוע והאנשים בו הם ביקורתיים, גם לגבי מראה כללי, לבוש, שיער, פנים וגוף. ובכל יום רגיל, למרות שעניין המשקל הוא בכל מקום, האנשים שמקיפים אותי בשגרה היומיומית הם אנשים חמים, תומכים ואוהבים שמעודדים אותי לאכול ולקבל את עצמי. מאוד מרגיע אותי שזה רק 3 ימים. אני לא נהנית להיות במצב הזה. משהו בי אוהב את ההרגשה של לעשות משהו כדי שיהיה לי את הגוף שאני רוצה בו כלכך אבל אני לא אוהבת שזה קורה בלחץ, בחרדה ובהרגשה של ביקורת כלפי. אני רוצה לעשות זאת בדרך הנכונה- לעשות פעילות גופנית בריאה, לאכול מסודר ולרדת למשקל תקין שאני מרגישה בו טוב. וכשיעברו ה3 ימים האלו ואני ארגע, זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות.

היום יש לי שיעור ריקוד בערב, וכשקמתי הלכתי שוב למכון כושר ושרפתי 500 קלוריות. אכלתי כשקמתי חצי אשכולית אדומה, אחרי האימון במכון אכלתי חטיף אנרגיה, כשהגעתי הבייתה החלטתי לוותר על ארוחת צהריים ושתיתי תה ירוק אבל אז התחלתי להרגיש בחילה, חולשה וסחרחורת ואמרתי לעצמי שאני לא מוכנה שהדבר הזה יפגע לי בריקוד. אז אכלתי פרוסת לחם קל עם פסטרמה וסלט. לא ארוחה מפוצצת אבל לפחות אני כבר לא מרגישה חלשה. אני אקח איתי איזה תפוח לאכול לפני השיעור, ואחרי השיעור..... לא יודעת עדיין. אולי עוד משהו קטן.. אולי כלום.. אוף... אני רוצה שהיומיים האלו יעברו כבר ואני אוכל להרגיש שוב בטוב ובנוח....יחסית. אחרי זה אני די בטוחה שאני אחזור לאכול כמויות יותר גדולות אבל אולי את המכון כושר אני אאמץ לי כהרגל לכמה חודשים הקרובים. ככה אני בכלל יוכל להרגיש בנוח להרשות לעצמי לאכול ולהנות מזה. אני אחשוב על זה. כבר תקופה שלא היו לי בולמוסים, לפחות מזה אני די מרוצה. אבל לצערי אני עדיין לא מרוצה מהגוף שלי. אני כן רוצה לרדת, אבל לאט ובטוח ולעצור במשקל תקין. שולחת לך ולכולן אהבה וחיבוקים. הכי תודה על הדבר הנפלא שאת עושה פה. את באמת קרן אור..

קודם כל אני חייבת להגיד לך שאני מבינה אותך לגביי הלחץ מהאירוע.לצערי גם אצלי אירועי המשפחה תמיד מאוד מתוקתקים וגוררים בדר"כ הערות כלשהם..אבל דווקא מהמקום שאני מבינה אותך,ולא ממקום שיפוטי,חשוב לי כן להעיר ולהאיר לך כמה דברים.
אירועים תמיד יהיו,הם חלק מחיינו,תמיד יהיו "נפשות טובות" שיהיה להם מה להעיר לנו מבלי שיבינו כמה השפעה יש להם על חיינו,אין לנו שליטה על כך.אבל מה שיש לנו שליטה הוא על אופן תגובתנו,מבלי משים אנחנו נותנים להם את הכוחות והשליטה בחיינו ובאופן התנהלותנו בהמשך היום.זה בטוח לא מה שהתכוונת אליו,נכון??
דבר נוסף-אנחנו כל הזמן חיים במחר,בעתיד.ואנחנו לא שמות לב לכך שהעתיד כבר כאן ורק לנו יש את היכולת להחליט ומתוך כל לפעול כדי לעצב אותו עד כמה שאפשר עבורנו.אבל אנחנו מתעלמות מזה כי זה נותן לנו בונוס של לא להתמודד עוד יום..וכל דבר אנחנו דחות למחר(והמחר הזה הרבה פעמים לא מגיע או מצטבר לכדי רצף של מחר רחוק..).למה לא היום??ואם מחר יהיה עוד אירוע שוב תלחמי בעצמך ובכך תשליכי את כל מה שאת מנסה במאמץ רב לשנות??למה??מישהו שווה את זה??את הרי היא זאת שמתייסרת.אלו הם החיים שלך,ולא של אף אחד אחר!
דבר שלישי-אני מקווה שאני טועה אבל אני מזהה כאן החלפה של התמכרות בהתמכרות אחרת.הרי אם זה לא בולמוסים,זה הרעבה\צמצום,ואם זה לא זה אז התעמלות אובססיבית יום יומית.אל תשלי את עצמך שזה תקין.ולכן לונה,אני מאוד מעריכה את המאמצים שאת משקיעה,ואני רואה גם את ההתקדמות-בכ"ז לא פשוט להפסיק לבד עם הבולמוסים וההקאות,אבל אל תהפכי את זה לבעיה אחרת.כי אז את רק משנה את העטיפה וההגדרה אבל בפנים נותרת עם אותה הרגשה.וע"כ חשוב לי שוב להגיד-טיפול,טיפול,טיפול.אני יודעת שבטח נמאס לך כבר לשמוע את זה,אבל רק הוא יכול לעזור לך באמת להחלים,מבפנים,שם צריכה להתבצע רוב העבודה.
תודה על המחמאות והתמיכה,מקווה שהמשך היום עובר עלייך בצורה קלה יותר,
שלך ,
קרן אור(שמוכנה לשמש תמיד כזאת עבורך,אם רק תרצי לקלוט ממנה..)

כמה שאת צודקת. אני מבינה את העניין של החלפה של התמכרות באחת אחרת. אני כרגע מאוד מנסה לאזן בין הקטבים ולשמור הכל במידה בריאה. היום בסופו של דבר נגמר קצת יותר בריא ממה שהוא התחיל. אכלתי את מה שאמרתי קודם, אבל לפני השיעור הוספתי לקט ירקות מבושלים ואז אכלתי את התפוח וכשסיימתי שיעור החלטתי שאני דווקא כן יאכל ארוחת ערב אז הלכתי לבית קפה והזמנתי צ'אי לטה וסלט מאוד נחמד (ירקות נבטים וכאלה..) עם גבינות. זה אומנם לא סטייק ותפוחי אדמה. אבל זה משהו. את יודעת?.. ככל שאת אומרת לי שוב ושוב על הטיפול זה מתחיל להראות יותר ויותר הגיוני. אבל אני מרגישה לא מוכנה, אני מרגישה שאני לא מסוגלת. אני מפחדת שטיפול ותפריט יגרמו לי לעלות ואולי אפילו להיות מרוצה מזה והמחשבה הזו מחרידה אותי ומפחידה אותי ברמות לא הגיוניות. יש בי מקום שרוצה ללכת, אבל יש את עניין הלהודות בבעייה ולספר לאדם זר עלייה או להורים שלי, ויש את העניין של להפקיד את השליטה שלי במחשבה ובמזון ביידי אדם אחר. זה מרגיש לי נורא. אני יודעת שזו לא באמת שליטה שלי אלא של ההפרעות שלי אבל זה עדיין מפחיד אותי כלכך. אני הסתכלתי היום בשיעור במראה ורציתי לבכות ממה שראיתי. איך אני אמורה להופיע ככה באירוע? עם הבטן הבולטת והתחת הענק והיריכיים העבות האלה?? (אגב זה לא אירוע משפחתי, זה אירוע שהוזמנתי אליו ואני לא מרגישה בנוח להסביר בדיוק מהו אבל האנשים שם הם מתעשיית הבידור- כלכך אוהבת את הצד האומנותי שבזה, וכלכך שונאת את הקטע החברתי\ ביקורתי שבזה...). באמת שזה מסוג האירועים החד פעמיים. אני מניחה שעוד יהיו מכשולים כאלה ואחרים אבל המכשול הזה בא בטיימינג מחורבן. בדיוק כשאני מרגישה שאני בדרך נכונה, ואני אוכלת יותר מבדרך כלל ואני עולה במשקל, אבל זה יהיה בסדר.. בדיוק אז זה הגיע. מקווה שלמכשולים כאלה ואחרים בעתיד אני כבר יהיה מוכנה נפשית והם לא יפריעו לי. כלכך משמח אותי שאת והבנות בפורום הזה פה בשבילי. שוב כלכך הרבה תודות. ההתקדמות שעשיתי (אומנם קטנה אבל בכלזאת), נזקפת לזכותכן. אוהבת המון המון המון המון לונה.

את כותבת שזהו לא הטיימינג המתאים,הרשי לי לשאול אותך מהו הטיימינג המתאים??אני חושבת שדווקא עכשיו כשהדרך לא ממש ברורה..דווקא אז אסור לך לאפשר למחלה לשלוט בך.
את כותבת שמפחידה אותך המחשבה ללכת לטיפול נפשי ותזונתי כי זה כאילו לתת שליטה על החיים שלך בידי ידיים אחרת,אז הרשי לי לתקן.השליטה כרגע ממש לא בידיים שלך,וגם הדיאטנית והפסיכולוגית הכי מדהימות שיהיו ועם רצון אמיתי לא יוכלו לשלוט על חייך(ותאמיני לי שהן גם לא רוצות בכך,הן רק רוצות להוביל אותך בדרך שנכונה עבורך ולהפוך את הקשיים לקלים יותר),אלא רק להתוות לך את הדרך.אם תחליטי לצעוד בה או לא,זה באמת בחירה שלך.בדיוק כמו שאת לא חייבת את התודות,כפי שכתבת,לפורום הזה.אני רק כאן כדי לתמוך,לנסות לעזור,אבל את היא זאת שבאמת מתמודדת ובוחרת למנף את העזרה הזאת לשם התקדמות והבראה.הקרדיט הוא אך ורק שלך!
אני שמחה שאכלת אתמול ארוחת ערב למרות הקושי,אבל את לא באמת חושבת שזהו תפריט מתאים למישהי בגילך,נכון??זה בדיוק הדרך שיכולה להוביל אותך או לבולמוס בסוף(כי הגוף מנסה לאזן את עצמו) או לתת תזונה.(אין בתפריט שלך כמעט פחמימות דבר שיגרום יחד עם ההתעמלות המסיבית,לחולשה ולאובדן כוח).
בקיצור יקרה,אל תספקי לי ולעצמך תירוצים למה לא ללכת לטיפול.עמוק עמוק בתוך תוכך את יודעת שזאת הדרך,אז למה לדחות את הקץ??את האפשרות לחיים שפויים יותר שיאפשרו לך מרחב וקבלה עצמית,גם באירועים מעולם הבידור,חשובים ככול שיהיו?!

מאחלת לך שהיום שהפציע יאיר את דרכך ויהפוך את הדברים לקלים יותר עבורך.
ואני כאן,תמיד,ללוות אותך בדרך הזאת..
שלך,
קרן אור.

קמתי היום, אכלתי תפוז, בצהריים אכלתי סלט ולחם עם פסטרמה, הפעם החלפתי את הלחם הקל בלחם רגיל, הבוקר לא הלכתי למכון כושר. עולות בי מחשבות על ללכת בערב אבל רוב הסיכויים שאני אוותר על זה היום ואוריד מהעומס. גם ככה יש לי היום שיעור ריקוד. אז ירדתי ממש טיפה... הרבה פחות ממה שקיוויתי. שקלתי 60 ועכשיו אני 58.9. קילו 1..... טוב, אולי זו התחלה של ירידה איטית ומבוקרת לראשונה בחיי? אני מקווה מאוד. אני יודעת שהשליטה כרגע לא אצלי אבל זה כלכך קשה, כי זו הרי אני שעושה את הדברים האלו, אני יודעת שאני לא חושבת בהגיון בגלל שיש לי מין עננה מול העיניים אבל אני לא באמת מצליחה להבין איך זה יכול להיות. ומעבר לזה. שמתי לב שאני לא מסוגלת להגיד "יש לי הפרעת אכילה". זה תמיד דברים כמו, "אני לא אוכלת מסודר\ אני טוחנת\ אני בדיאטה\ אני פשוט בתקופה כזו...." וכך זה ממשיך. וזו אחת הסיבות שמקשות עלי אפילו לחשוב על טיפול. זה נראה לי אבסורדי. אני חושבת לעצמי "לא יכול להיות שאני פשוט מישהי בדיאטה!?!" "או מישהי שלא אוכלת מסודר? או מישהי שמרגישה מלאה לא כי יש לה הפרעה אלא כי היא באמת קצת מלאה!?" אני מסתכלת על בנות קצת מלאות שיודעות שהן מלאות ולכן שומרות על משקל עם תזונה מתאימה. ואני שואלת את עצמי "אז גם להן יש הפרעת אכילה!? זה פשוט לא הגיוני!" אני מבולבלת ואני לא יודעת מה לעשות. מרגישה שאני לא מסוגלת להגיד את זה להורים שלי, או למישהו אחר. ומרגיש לי הזוי שאני בכלל צריכה להגיד את זה. וכל פעם שאני חושבת שאולי יש בזה משהו אז עולות מחשבות נגדיות "למה טיפול? את לא מרוצה מהמשקל- אז תרדי כמה קילוגרמים, תשמרי על תזונה נכונה וכושר והכל יהיה בסדר". לא יודעת... זה מוזר לי מידי..

הגדרה של ה"א היא הרבה מעבר לדיאטה רגילה.כשיש לך הפרעת אכילה היא זו שמנהלת ומניעה אותך כל יום,כל היום.היא הדבר הראשון שאת חושבת עליו בבוקר והיא הדבר האחרון שאת מהרהרת בו כשאת נכנסת לישון.היא מונעת ממך לעשות דברים שתיכננת או לצאת למקומות בילוי בגלל הצורך לאכול\להמנע.היא קובעת האם היום תחייכי לעצמך בבוקר או תשקעי לדכדוך ,בהתאם למה שיראה מחוג המשקל.
כשאת "רק" שומרת דיאטה,את יודעת לאכול נכון,תפריט מגוון ולא מצומצם שמספק לך את כל אבות המזון בהתאם לצרכייך.את יודעת להפסיק כשהגעת למשקל הנכון(ולא לתת משקל) ואם פירגנת לעצמך ואכלת ביום מסוים טיפה יותר אז את סלחנית כלפיי עצמך ולא חושבת על דרכי היטהרות.
מה את חושבת,לאיזה משתי ההגדרות את משתייכת??
אני חושבת שברורה לך התשובה כמו שלי היא ברורה.
צעד קדימה הוא הכרה בבעיה.היא אפשר להילחם במשהו שלא מכירים בקיומו,ולכן כל עוד שזה לא קורה,באמת אין טעם שתיפני לטיפול.זה יקרה כשתביני באמת את גודל הבעיה ותביני עד כמה היא השתלטה לך על החיים.
מבלבל??לא בהכרח ההגדרה מבלבלת אותך,אלא הצעדים שמתבקשים מתוקף ההכרה בקיומה.בתוך תוכך את הרי יודעת שאני צודקת.
שלך,
קרן אור.

זה נכון. אני כן משתייכת להגדרה של הפרעת אכילה. הורס אותי לכתוב את זה אבל אין מה לעשות. אני מבינה שאני צריכה לעבור את התקופה הלחוצה ולבקש מההורים פסיכולוג. אבל אני לא יודעת איך הם יגיבו, לא רוצה שהם ידאגו לי. לא יודעת אם אני מסוגלת... אולי אני לא אמיצה מספיק. זו אחת הסיבות שנכנסתי לראשונה לפורום הזה. הייתי זקוקה נואשות לתמיכה והבנה אבל לא הייתי מסוגלת לבקש אותה ממישהו פנים מול פנים. במקום מסויים אני מרגישה שלמרות המעידה הקטנה עכשיו אני כן בדרך נכונה, עד לפני יומיים או שלושה אכלתי מה שאני צריכה, והייתי סלחנית כלפי עצמי, ולא היו לי בולמוסים ולא נסחפתי עם פעילות גופנית, ולא פצעתי את עצמי ולא נגעתי במשלשלים. בכל אופן.. אני חייבת לעבור קודם את פברואר כי יש לי כלכך הרבה מחויבויות שאני לא רוצה עוד משהו שיעסיק אותי. בינתיים אני אשאף למצב הכי מאוזן ואחרי פברואר...... אחרי פברואר אני מקווה שיהיה לי את הכח הנפשי לעשות את זה.. הפורום הזה הוא אוצר. את והבנות כאן- ההכרות עם כולכן היא נכס גדול. המון תודה על הכל. תודה שאיכפת לך. ואו.. אני בוכה. חחח מקווה שלא חפרתי. נשיקות וחיבוקים. לונה.

נראה כי את עוברת תהליך בריא עבורך...שגורם לך לאיזשהי הרגשה של שמחה, ככה אני קולטת ממך לפחות..אבל תזהרי לא להחליף הפרעה אחת בשניה..זה עלול להיות מסוכן, במיוחד שהגבולות עם כ"כ דקים, עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב ועלולים לדלג למקום אחר שהוא לא מקום יותר טוב מהשני. דבר שני, אני לא יודעת אם זה תפקידי לומר לך...אבל לדעתי בפורומים כאלו רצוי להימנע מלתת משקלים, ירידה במשקל שמתוארת במס' וכו....וכן גם תפריטים, אני מקווה שלא תעלבי ממה שאני אומרת, זאתי ממש לא הכוונה שלי.. אבל אני אכן מאמינה במה שאני כותבת, כל אחת פה שבאה לפורום נמצאת במצב אחר לגמריי, גם אם נדמה לנו שלאחרת יש אותה הפרעה כמו שלנו כיביכול, אף פעם זה לא אותו הדבר..ותמיד יש עוד המון דברים שאנחנו לא יודעים בהקשר הזה..ככה שלדעתי יהיה טוב להימנע מלתת סוג כזה של מידע, התמודדות זה מידע טוב עבורך ועבור מי שצופה.. :) ונחמד לי לקרוא את הודעותייך שמראות התקדמות במצבך...ובמצב רוחך!! :) המשיכי לכתוב ולעדכן, לדעתי את נותנת המון לבנות כאן! שלך באהבה, תקווה לבנה

צודקת לחלוטין. הייתי קצת עיוורת לגבי המידע שנתתי פה. לא יודעת איך לא חשבתי על זה... בכל אופן אני ממש מתנצלת. בשום פנים ואופן לא התכוונתי לגרום נזק לאף אחת!!!! המון תודה על התמיכה ועל שהקדשת מזמנת לקרוא ולהגיב. המון חיזוקים, חיבוקים ושוב מתנצלת מעומק ליבי. אוהבת, לונה.

לונה יקרה... הרגשתי התנצלות בהודעה שלך, וזאת ממש לא הייתה הכוונה שלי.. פשוט שתקחי לתשומת ליבך, אני יכולה להבין לגמריי שבכלל לא חשבת בכיוון הזה, וזה בסדר לגמריי...אולי גם לא היית צריכה לחשוב, אבל אני יודעת שיש בנות שבתהליך החלמה או בתוך המחלה, ויקחו את זה למקומות אחרים לגמריי, אמנם מקומות שהם שלהם ולא שלך, אבל עדיין יש לאנשים נטייה לקחת את זה לעצמם יותר מדי. אני ממש לא נפגעתי או לא נהיה לי שום נזק ממה שכתבת, אני בכלל לא במקום שאני לוקחת את הדברים האלה למקום אישי שלי שפועל עלי. את מקסימה ויקרה לונה, והחיזוקים שלי ימשיכו להיות מושמעים לך (או "קרואים"??) לך כל עוד תרצי בכך!! אהבה. ולילה טוב. תקווה לבנה

כתבתי את מה שכתבתי בתום לב לחלוטין אבל הארת את עייני לגמרי. פתאום כשהסבת את צומת ליבי לעניין נזכרתי במשהו שכבר קצת הדחקתי: בתחילת התפתחות התסביכי אכילה אצלי אני הייתי מחפשת את סוג המידע הזה, ולומדת אותו ממש כמו תלמידה חרשנית בשיעור מתמטיקה. ולא קלטתי שאני עלולה לספק מידע שלילי שכזה לאנשים אחרים. בכל אופן תודה על הכל. ולמרות שיש לי מחר אירוע מלחיץ, ולמרות שיש שם אנשים "חשובים" (כביכול), עשית לי כלכך טוב שאני עומדת לשים על כל זה *** חח ואני הולכת עכשיו לאכול משהו נחמד לפני השינה (: שיהיה גם לך לילה טוב ורגוע. עוטפת ומחבקת וכמובן גם פה בשבילך תמיד, לונה.

האמת היא שגם אני חשבתי אם להעיר על התפריט שאת מציינת,אבל הבנתי שאת כותבת אותו ממקוןם נכון עבורך שמחפש להראות שהוא כן מתמודד,ולא ממקום שמציין תפריט לירידה במשקל.מה גם שלנגד עיני עומדת הידיעה שמי שרוצה להרעיב את עצמה,יודעת בדיוק מה משמין ומה לא.בכול אופן,אני מקבלת את דעתה של תקווה לבנה ובואי ננסה להמנע מלציין תפריטים,כמו גם משקל,בפורום.
כך או כך-איך קמת היום בבוקר??אני מבינה שאת לחוצה קצת לקראת האירוע המתקרב בערב,ואני מאחלת לך שהוא יעבור בדיוק כמו שאת רוצה,ושמחר כשזה יהיה מאחורייך,יקל עלייך להתמודד טוב יותר עם עצמך.

יקרה,שהדמעות שירדו על פנייך תמיד יהיה ממקום שמרגיש שייכות,קבלה,הבנה ואהבה.
שלך תמיד,
קרן אור.

קמתי וישר נכנסתי לפה. קראתי עכשיו את ההודעה שלך ושוב דמעות מציפות את עייני. בזמן האחרון אני עמוסה רגשית. חזרתי מחו"ל לתוך כל מיני מחוייבויות ודברים לא נעימים שציפו לי, אחד מהם הוא האירוע, כל מיני פרוייקטים שלקחתי על עצמי ואני צריכה לסיים הכל בקרוב מאוד. גם העניין של לחזור ממקום כלכך יפה לסוג של שגרה. ובנוסף להכל גם חיכתה לי ידיעה לא כלכך נעימה. גיליתי שמישהי אהובה מאוד עוברת משהו ממש לא נעים. זה יעבור והיא תהיה בסדר.. פיזית בכל אופן. אני מקווה שגם נפשית. אבל למרות שהיום מתקיים האירוע. אתמול בלילה עשיתי החלטה ואכלתי. בשום פנים זה לא היה בולמוס, אלא ארוחה שהשלימה את כל החסר. ואכלתי עד ששבעתי. והאמת שהופתעתי כשבכלל לא היו לי ייסורי מצפון. הייתי רעבה כשהגעתי הבייתה וכשרעבים אז צריך לאכול וכששבעים אז צריך להפסיק. וזה בדיוק מה שעשיתי. ברגע שאני נותנת לגוף שלי את מה שהוא צריך לרוב אין לי ייסורי מצפון. המצפון תוקף בד"כ ברגע שאני אוכלת כשאני לא רעבה בכלל, ואז אני מרגישה שזה היה מיותר. היום אני מוותרת שוב על מכון כושר. החלטתי לא להרשם בינתיים, כי אני כבר עושה פעילות גופנית, ועוד פעילות אינטנסיבית היא מיותרת לי ברגע זה. אני רוצה לשמור על הפעילות הגופנית שלי בצד הבריא והיחסית שפוי שלה. לאט לאט אני מתחילה להרגיש שאני חוזרת למסלול שהלכתי בו קודם, ואף למקום יותר טוב. כי התזונה שהייתה לי אחרי שהפסיקו לי הבולמוסים היא מתקרבת לקיצוניות אחת והתזונה שהייתה לי בימים האחרונים היא קיצוניות שניה ואדם שיודע היכן נמצאים שני קטבים יכול בוודאות למצוא בדיוק היכן נמצאת נקודת האמצע שביניהם. הלוואי שלמצוא איזון בחיים היה קל כמו נוסחת מתמטיקה פשוטה של מציאת אמצע קטע. אבל בכל אופן אני מרגישה יותר טוב עכשיו. רוצה שהמחוייבויות יסתיימו אבל שהזמן לא יעבור. אני כלכך נהנית. אני חייה וחווה כל שניה ושניה של חופש ועשייה כייפית של דברים שאני אוהבת. יהיה לי קשה לשים את כל זה בצד לטובת המציאות. אני יכולה להעביר חיים שלמים בלראות נופים, ולקרוא ספרים, ולחשוב מחשבות, ולשמוע מוסיקה, ולרקוד, ולטייל, ולראות מקומות לא מוכרים, ולכתוב וללמוד. אני מקווה שבחלק בחיים שבו אני יוצאת החוצה יהיה לי את הזמן לעשות את כל אלו. קשה לי לחשוב שאולי אני אצטרך להחזיק עבודה שאולי אני לא יאהב, ולשלם חשבונות, ולהתעסק במספרים שזה משהו שאני ממש לא יודעת להתנהל איתו. ולהחזיק דירה ורכב וביטוח והמון אחראיות על גב של מישהי שלדעתי תמיד תישאר ילדה בת 15. גם כשיהיו לה ילדים משלה.. שוב הדמעות חוגגות. מצחיק אותי כמה אני בוכה בקלות בזמן האחרון. טוב, אני הולכת להכין לי קפה ואז לשים דיסק חדש שקניתי בחו"ל ולצאת למרפסת שלי עם ספר ולהנות מהבוקר הזה, כי עד אחה"צ, אין לי שום דבר טוב יותר לעשות! (:

לונה..לונה..לונה......כל כך הרבה יש לי לומר לך, קראתי את ההודעה שלך לקרן אור, כמה הבנה יש לך.....אני באמת חושבת שאת טיפוס משהו, באמת, אין לי דרך אחרת להגדיר אותך... אני האמת גם דומה לך בעיניין שכל חיי אני יכולה לשבת עם עצמי...למרות שבטוח יהיו לי הבזקים של רצון לעשות משהו חדש, אני מאוד אוהבת שינויים, אם כי לפעמים אני יכולה לסבול מאוד מהם...אבל בסופו של דבר, אני אוהבת חידושים לטובה....זה נותן לי מרחב להיפתח למשהו חדש וזה קצת כמו איזשהו אוויר לנשימה ומשמעות חדשה להוויתי. כל הכבוד לך על הגישה לגבי הארוע, יהיה בסדר..לא צריך להקשיב לאחרים, תהיי בדיוק כפי שאת, והאמיני לי שאף אחד לא יסתכל על המשקל שלך, על הגוף שלך... ומי שכן יסתכל, שיהנה לו....את לא צריכה אישור מאף אחד, העיקר שאת תהיי שלמה עם עצמך..ואת צריכה להתחיל להיות אם את לא, כי את באמת משהו, יש לך המון מבפנים, תהיי בטוחה בעצמך, לכל מקום שתלכי אליו. שלך באהבה, תקווה ךבנה

כלכך הייתי צריכה את החיזוק הזה לפני שאני הולכת היום.. היום איפשרתי לעצמי להנות מדברים כמו שוקולד וכאלה ואני הולכת אומנם טיפה בחוסר בטחון, אבל אני יודעת שאכילת שוקולד דווקא היום היא כדי להוכיח משהו. והמשהו הזה הוא הדבר הנכון בשבילי. אני יודעת שאני אהיה בסדר. אני רואה את המקום שאני צריכה להגיע אליו ואני די בטוחה שאני יודעת את הדרך. יש עוד הרבה עבודה אבל זה יקרה בסוף. המון תודה! אני לא בטוחה שאת מבינה כמה שמחה המילים שלך עשו אותי. מלא נשיקות, חיבוקים וערב נעים. לונה.