שירן מקסימה!

תודה על ההתעניינות והאכפתיות שלך.. אני מעריכה זאת מאוד! אהיה כנה איתך לגמרי- אני במצב מאוד מאוד לא טוב.. כפי שאת יודעת הפסקתי עם התרופות בפתאומיות ולא ידעתי כמה יהיו לכך השלכות קשות.. במשך השבוע הרגשתי רע מאוד <פיזית ונפשית כאחד> ..היו לי סיוטים בלתי פוסקים <3-4 בלילה אחד> , חרדות והרגשה כללית רעה .. ביום שבת זה היה השיא.. הכל התפרץ לי..כאב לי הראש בצורה כרונית והרגשתי מסוחררת מתמיד..היו לי התקפי בכי חוזרים ונשנים, חרדה קשה ומועקה.. אי שקט.. הרגשתי זרות כלפי העולם סביבי..כאילו כולם מנסים לפגוע בי ולהזיק לי .. לא הכרתי את עצמי.. נכנסתי לאינטרנט אתמול ובדקתי האם התסמינים שאני חווה הם בעקבות הפסקת התרופות- ועיניי פשוט חשכו.. התסמינים היו אחד לאחד..והרגשתי נורא עם עצמי שכך, בסערת רגשות בעקבות שעליתי במשקל,- הפסקתי בפתאומיות וצייתתי לקול המחלה.. אני לוקחת אקמול במשך היום- אך ההרגשה הנוראית לא עוברת. יש לי כאבי ראש נוראיים ותחושה שמשקולות כבדות מונחות על עיניי..אני בוכה ללא הפסק ומרגישה חרדה עצומה אפילו לנוכח הדברים שאהבתי והייתי רגילה לעשות בכל יום.. אפילו לשבת כאן ולכתוב לך קשה לי.. היום אצל הדיאטנית הגעתי כמעט על סף עילפון עם דופק מואץ..היא יצרה קשר מיידי עם הפסיכיאטרית וקבעה לי תור באותו הרגע.. כשנשקלתי הפעם- מסתבר שהחצי ק"ג שהעליתי בשבוע שעבר- ירד..והסקתי ישירות שזה כתוצאה מהפסקת התרופות.. הרגשתי הקלה אך עם זאת אני מודה שעשיתי טעות איומה בכך שנתתי דרור למחלה והפסקתי כך על דעת עצמי.. היה עדיף לחכות ולעשות זאת שלב שלב.. נכנסתי אל הפסיכיאטרית כעבור חצי שעה בערך מסוחררת עם בחילה נוראית וסיפרתי לה הכל..היא נתנה לי קלונקס חצי כדור , ועוד חצי כדור של תרופת הרגעה אחרת. כדי להקל על החרדות והמועקה.. קופ"ח שלי הייתה סגורה היום אחה"צ, אז רק מחר אני אצליח לקנות את התרופות האלה.. בינתיים אני עוברת פשוט גיהנום עם כל התופעות האלה..אני לא ישנה טוב בלילה ואם לומר את האמת- אני מפוחדת עד מוות מלישון שוב היום..מפאת כל הסיוטים.. אין לי מושג כמה זמן זה עוד ייקח עד שהגוף שלי יתאושש..אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר כי נורא קשה לי ככה.. אני לא יכולה לתפקד.. עם זאת אני גם מתחילה לאבד תקווה שגופי יחזור להיות כשהיה לפני המחלה.. אני שמה לב שהוא עולה ממש מכל דבר קטן וזה מלחיץ ומעציב אותי מאוד.. אולי זה יישאר כך לתמיד ולא אקבל את חילוף החומרים שלי חזרה..מהיר כשהיה.. הפסיכיאטרית אמרה לי שהסיבה שאיני מצליחה להיכנס לבגדיי שלפני המחלה <שהם מלפני שנה בערך> נעוצה בכך שגדלתי והתפתחתי.. אך אני לא "בולעת" את זה ומתקשה להאמין.. אלו הם בגדים שאפילו היו עלי טיפה רחבים ומעל למידתי המדויקת.. מעציב אותי שלא אקבל את הגוף בחזרה אבל נמאס לי להילחם בזה..עייפתי מכל המלחמות.. ומיותר לומר שהייאוש משתלט עלי.. שירן

אני מצטערת לשמוע שמצבך הבריאותי לא במיטבו.. אני לא מבינה למה זה מגיע אדם טוב כמוך.. באמת..אבל כמו שאמרתי- ה' כנראה נותן דברים קשים לאנשים שמסוגלים לעמוד בהם.. ונסתרות דרכי האל ולעולם גם לא נבין.. אני מקווה שתרגישי גם את בנוח לשתף אותנו במצבך, כן גם הנפשי- כי חשוב לי ואני בטוחה שגם לשאר שתסמכי עלינו כפי שאנחנו עליך.. והייתי רוצה במעט להחזיר לך את התמיכה שאת מעניקה..כי זה מגיע לך ויותר.. אגב, איך מגיבים במשפחה למצב שלך? בעלך והילדים? את משתפת אותם? מאחלת לך רק בריאות וחוזק נפשי ופיזי כאחד! אוהבת אותך, שירן

הצטערתי לשמוע על מה שעובר עלייך בימים האחרונים,אבל אל דאגה,אני בטוחה שהקלונקס יתחיל להשפיע מהר ואז תרגישי איך התקווה,הפחדים והסיוטים הופכים לנסבלים יותר.
אני רוצה להגיד לך שלמרות שהיה לך קשה אתמול בשיחה,מגיע לך טפיחה על השכם,כי לא נכנעת,כי לקחת אחריות והיית כנה ובכך אפשרת לעצמך ולאחרים לעזור לך.והיני נמצא הפתרון.
החצי קילוגרם שירד אתמול כבר לא שיפר את מצב רוחך נכון??הרי מהו חצי קילוגרם לעומת קושי כ"כ קשה שאת מתארת??אני רוצה שתזכרי את הנקודה הזאת ואת הרגשתך,באם בפעם הבאה תעלי במשקל,ותביני שהחיפוש שלך אחר ירידה\איזון משקלי הוא זניח לעומת כל שאר הדברים שאת נדרשת להתמודד מולם.אז תרפי מזה,כמו גם מהשאיפה לחזור לשירן הקודמת.את לא תהיי אף פעם מי שהיית(ואל תשכחי שלא ממש היה לך טוב הרי לא סתם פיתחת ה"א),את תהיי שירן שתצליח להביא את עצמה לידי ביטוי,להניח לעברה ולהמשיך מהנקודה הנכונה ביותר כרגע בשבילך,והיא לא בהכרח מה שהיה בעברך.
לגביי יקרה-אני מתמודדת יום יום.ולא פשוט לי כ"כ,אבל גם אני לומדת לאפשר לאחרים להיות שם בשבילי,עד כמה שזה קשה עבורי.אבל אני יודעת שזה מצד שני,הכי נכון.

מקווה שהצלחת להירדם אתמול בלילה,ומי יתן וקמת ליום שהדברים בהם נראים לך פשוטים יותר,
שלך,
קרן אור.

שלום לך יקרה...שירן.. קראתי את מילותייך לקרן אור, וכאב לי לשמוע על כאבך העמוק והחוסר אונים שאת מרגישה. הלוואי והייתי יכולה לחשוב על משהו שיקל, אבל לצערי אני אכן חושבת שהתרופות יעזרו לך...או בתור התחלה לפחות יאזנו אותך, קודם כל לא מפסיקים תרופות כאלו בצורה כזאתי דרסטית, הגוף שלך מגיב בהתאם לטראומה שאת גורמת לו לעבור...והרי זאת לא הטראומה הראשונה, כי את המשפט הזה אמרתי לך בהקשר של הפרעות אכילה....את יותר מדי מעבירה את גופך שינויים חדים ודרסטיים, את חייבת להתחיל לחוש חמלה כלפיו, להבין שהוא חלק ממך...הוא בוגד בך ומתייסר, רואים את זה לפי כל התסמינים שאת מתארת. אגב מה גילית כאשר בדקת את התחושות שיש לך באינטרנט? שכל זה נובע מחרדה? אני מנסה להבין מה הולך אצלך.....את לא חייבת לשתף אם לא בא לך להיכנס לפרטים האלו. שירן, את חייבת בהחלט להתחיל לפעול למען עצמך..את צריכה מין הסתם התעייצות מקצועית, אם כי את חייבת לבדוק את כל האפשרויות שהם נותנים לך, לראות מה הכי יצמצם נזקים, לראות מה הכי פחות יפגע בך בעתיד, לראות מה הכי פחות התמכרותי. טוב יקרה, אני אסיים כעת, כי אני גם עם כאב ראש מעצבן שהתחיל לפני כחצי שעה, אני הולכת לבדוק מה אקח עכשיו על מנת לסיים אותו כמה שיותר מהר עם כמה שפחות כאב. שלך באהבה וחיזוקים, חגית

לצערי, גם הבוקר הכאבים לא נפסקו.. התעוררתי לכאבי ראש חריפים וחולשה רצינית..בחילות וחרדות. טילפנתי אל הפסיכיאטרית שלי כי זה היה ממש מקרה חירום והיא המליצה לי להעלות את הקלונקס ל-3 מ"ג..ואת האמת שאני די חוששת מזה וגם לא מעוניינת להעלות במינון .. אז לקחתי נורופן בתקווה שכאבי הראש הללו ייחלשו.. התרופות הללו מפחידות אותי..בייחוד לאחר החוויה הנוראית שאני נאלצת לחוות כרגע בשל גמילתן. אני פוחדת שזה יפגע בכושר ההיגיון שלי, במוח שלי, ושחס וחלילה אעשה לא שפויה..אני יודעת שאלו פחדים שאינם רציונליים ואני קושרת אותם את המצב הנוכחי שלי <שבו אני ללא תרופות> אך גם לשהות שלי במרפאה הזו שאני מטופלת, בה אני עדה להרבה מקרים שדי מפחידים אותי.. הכל מאוד לא רציונלי כרגע.. הפחדים והמחשבות שלי בעיקר..מחשבות של פחד לאבד שפיות, שמישהו עשוי לפגוע בי, שיקרה לי משהו, שאמות וכו'.. אני לא מבינה מאיפה כל אלו באו פתאום אבל אני כמעט בטוחה שזה תוצר לוואי של הזנק שגרמתי לעצמי בהפסקת התרופות בפתאומיות. קרן אור- מילותייך נגעו בי וכאבו כאחד.. הבנתי מהמילים שלך כמה דברים שכנראה הייתי צריכה להבין לפני כן..את צודקת שאין טעם שאשאף להיות מי שהייתי פעם- הרי המצב ההוא מעולם לא היה אופטימלי עבורי אחרת לא הייתי מגיעה למצב שאני נמצאת בו היום..אני פשוט במצב כ"כ רע עם כל האנורקסיה והדיכאון הזה שמה שעבר עלי פעם נראה לי לפתע פחות חמור מעכשיו..לכן אני גם כמהה לחזור לשירן של פעם..אבל שלא תביני אותי לא נכון.. איני מעוניינת לחזור לחרדות ולסבל שהיה כרוך בעברי.. אלא כשאני אומרת זאת אני מתכוונת שאני כמהה לחזור למשקלי הקודם ולהרגלי האכילה הקודמים שלי שהיו חפים מפני אשמה וייסורי מצפון- לשם אני מתגעגעת.. למקומות הטהורים הללו של האכילה.. לחילוף החומרים המהיר שהיה לי , למשקל שהבגדים שלי היו עולים עלי ונסגרים בנוחיות.. לשם אני שואפת כל הזמן.. ועכשיו אימרי לי - האם אלו שאיפות חסרות שחר? האם לא לצפות ולקוות שאחזור לשירן הזו שאני מתארת? למה כ"כ הרסני זה לדעתך הרצון העז הזה של לחזור למשקל ולמימדים הקודמים לי? עדיין לא הצלחתי להבין מה לא בסדר במה שאני עושה..ואם תתני לי הסבר מוצדק אני מבטיחה הפעם ליישם ולקבל בהבנה.. אשתף אותך שהיום קיבלתי החלטה. שמבחינתי היא די משמעותית. אני לא רוצה יותר להסתכל על החלקים בגוף שלי שעושים לי רע..לא מעוניינת יותר לבחון ולבדוק בקפדנות אם עליתי או ירדתי לפי ראות עיניי.. לא מעוניינת להגדיר את עצמי ואת כל יומי על סמך האבחנות הללו שאני עושה לעצמי כל יום.. לא מעוניינת לזרוק את כל הקושי העצום וההתמודדות הקשה שאני עוברת כל יום לנוכח עלייה במשקל..לנוכח הרף עין בודד שאני מעיפה בגוף שלי ולפיו קובעת אם עליתי או לא.. זה אבסורד וזה גורם לי להרגשה רק יותר רעה..לכן החלטתי להפסיק עם זה.. ואני חייבת לומר לך שזה עשה לי הרגשה טובה..הרגשה של קבלה ללא תנאים, של רוגע והיגיון. אך עם זאת איני

מצליחה להדוף את התקווה של חזרה למשקל הקודם. של הורדת ה-3 ק"ג האלה שמפריעים לי אין קץ. אשמח לשמוע מה דעתך. תקווה לבנה- את צודקת ואני מודה שלא הייתי צריכה להפסיק ככה את התרופות בפתאומיות עשיתי טעות שנבעה כתוצאה מסערת רגשות וייאוש. לא יכולתי לשאת את המחשבה שהנה אני שוב עולה ואין לי אפשרות להצביע על גורם העלייה הזה.. למדתי את הלקח ולהבא לא אחזור על המעשה הזה.. אני נמצאת במעקב..אני מטופלת במרפאה שכוללת עו"ס, דיאטנית ופסיכיאטרית. מאז שהפסקתי חרדותיי התעצמו ונהיו גם לא הגיוניות.. וזה מפחיד אותי אם לומר את האמת.. נהיה לי מעין פחד של לאבד שפיות..למה זה קורה לדעתך? ומה זה אומר לגביי? מפחיד אותי מאוד להתרסק ולהגיע לתהומות עמוקים יותר מאלו שאני נמצאת בהם כרגע.. תודה לכן בנות על התגובות והתמיכה.. שיהיה לכן רק טוב, שירן

שירן יקרה, את שואלת שאלות שאני יכולה להבין לגמריי שגרות אצלך במוח ומטרידות אותך. ההרגשה שאת יכולה להשתגע באה מתוך המקומות הנמוכים שהגעת אליהם, הרבדים הנמוכים...גם העיניין הזה סביב האנורקסיה, כיביכול הגורמים ש"עוטפים" אותך, כמו הפסיכולוגית, הדיאטנית והעו"ס...אך בכל זאת את מרגישה לבד, השקליה שמתבצעת כל השבוע שגורמת לך לפחד איום...אגיד לך את דעתי שכנרא היא כלל לא מקצועית, אני לא חושבת שאת צריכה בכלל את השקילה הזאת פעם בשבוע, האם היא מועילה לך? אני יכולה להבין שכרגע את מרגישה בתוך תהום, אבל בסופו של דבר זהיתי לא מעט ניצנים של רצונות להבריאה, דבקות במטרה, רצון לא לסוג אחורה, אז יש לך את זה יקרה..יש לך כוחות רבים, רק שכעת את קצת בירידה וזה בסדר. ובקשר לתרופות, יקרה ללא ספק התרופות הן גם גורם בהרגשה שעוברת עלייך, את מרגישה מאוד מבולבלת, את עוברת מכדור לכדור, מנסיון לניסיון אחר, מסתבכת במשהו ואז שואלת מה קרה ומנסה לתקן, קשה מאוד לעשות נזקים עם כדורים ואז לקחת כדור אחר שיתקן..זה יסתבך לך יקרה, את חייבת להתחיל לעשות סדר בדברים ולאסוף את עצמך, לדעתי את מאוד "מתפזרת" כרגע וזה כלל לא בריא לך, זה סתם יגרום לך לעוד בלבולים ויעצים את התחושות הלא טובות שלך. אני מבטיחה לך שהכל יהיה בסדר, אבל את צריכה להתחיל לבנות לעצמך תוכנית טיפולים שתהיה טובה בשבילך, לא לרצות אף אחד...רק שאת בסוף תרגישי מרוצה ושלמה עם מעשייך ודרכך שבחרת לך. אגב, למה את נפגשת עם עו"ס? הבנתי שכבר עברת את גיל 18, אז תרשי לי לשאול מה הקשר לעו"ס ולטיפול בך? אם כמובן בא לך לענות..סתם זה "קרץ" לי ועלתה לי השאלה לגביי זה. לילה טוב שירן יקרה, שתחלמי חלומות טובים.. ומחר תקומי ליום קצת יותר רגוע. שלך, תקווה לבנה

לשאלתך, מדובר בעו"ס קלינית..היא היחידה שמעבירה במרפאה הזו את השיחות לבנות עם הפרעות אכילה. התפקיד שלה הוא כמו של פסיכולוגית קלינית בדיוק.. לכן גם התואר שלהן דומה. ההבדל היחיד הוא שעו"ס קלינית לא מורשית להעביר אבחונים ומבחני אשיות ופסיכולוג כן.. ואני רוצה לומר לך גם שאני מעדיפה אותה על פני כל הפסיכולוגיות שהיו לי! כי היא באמת מדימה ועוזרת.. היא מנחה ומדריכה אותי.. גורמת לי לזהות כל מיני טעויות שאני עושה ומעודדת אותי לתקן אותן ולפעול באופן בריא יותר.. היא הראשונה שאני מרגישה שבאמת מצליחה לחולל בי שינוי מהותי. המעבר שלי מכדור לכדור באמת לא טוב..אבל איני עושה זאת על דעת עצמי.. הכדורים שהפסקתי איתם בפתאומיות <ויפאקס> במילא גם לא עזרו לי לבעיית הדיכאון כך שלא היה טעם שאמשיך איתם.. הפסיכיאטרית לכן נתנה לי תרופות להרגעה בינתיים במינונים נמוכים..ואני בטוחה שתפסיק לי אותם בשלב מסוים כי הם לא לטיפול ממושך.. לא הבנתי למה אמרת שאת חושבת שאני "מתפזרת" כרגע.. האם בגלל התרופות שהפסקתי? או בגלל סיבה אחרת? אגב מה שלומך? האם חלפה לה תחושת החולשה שהרגשת בתקופה האחרונה? שירן

שירן יקרה...שמחתי באמת לשמוע שאת בקשר טוב עם העו"ס, באמת שזה טוב.. אני יכולה להבין שגם היא יכולה להיות רבה יותר חמה מאשר פסיכולוגית. אמרתי לך שאת מתפזרת, משום שאינך יודעת כל כך כבר במה להתעסק, אם זה בתרופות ובהחלפתן והפסקתן, אם זה בעליה במשקל, בהחלמה, במחשבה שמתי בעצם תרדי את הכל.. זאת הכוונה... אני מבינה שלא את מחליטה להפסיק את התרופה , ברור שאני מבינה...זאת בדיוק הבעיה, לפעמים הפסיכיאטרים לא קולטים כמה טעויות הם יכולים לעשות, הרי שום דבר אינו וודאי, גם אם תשאלי את הפסיכאטרית שלך האם זה בטוח יעבוד, היא לא תגיד לך שכן, היא תגיד לך שנראה לה שזה יתאים לך ויהיה מעקב שיראה מה קורה. את מבינה? ומכמה תרופות אפשר לעבר עד שנגיע לתרופה המתאימה והנכונה שהכי פחות תעשה תופעות לוואי??? זאת באמת שאלה קשה. אבל אני שמחה שאת לא נתפסת בכדורים האלו, וחושבת על מתישהו שפשוט לאט ובהדרגה תפסיקי עם הכל, זאת מחשבה טובה. אגב, וכן, החולשה כבר עברה לי...מקווה שלא תחזור. שלך, תקווה לבנה.

אני רוצה לומר לך קודם כל שאני מאוד מעריכה את דעתך ואת הכנות שלך.. זה חשוב לי. ולומר לך את האמת- אני ממש אבל ממש לא מתלהבת לקחת תרופות ולא נהנית מעצם לקיחתן.. אני רוצה להפסיק איתן כמה שיותר מהר.. אפילו עם אלה שאני כרגע לוקחת שלטעמי הן גם זמניות <קלונקס וריספונד- לא יודעת אם שמעת עליהן> אתמול הרגשתי נפשית קצת יותר טוב ואני חוששת שזה אולי בעצם השפעת התרופה ולא שינוי חיובי שהראש שלי החליט לעשות פתאום.. אם כי אני נוטלת את התרופות הללו רק יומיים.. ויכול להיות שכבר אחרי יומיים יש שיפור כ"כ עצום? השיפור התבטא אצלי אתמול שכבר כמה ימים שאיני מביטה או בוחנת את הגוף שלי במראה..לא אכפת לי מזה יותר..זה גורם לי כך לקבל אותו .. התנסיתי במגוון מאכלים השבוע עם הרבה פחות חרדה.. היו עוד הרבה שינויים אך אני מאוד מקווה שהם לא בהשפעת התרופות אלא כתוצר טהור שלי..כי אחרת זה ממש יאכזב אותי.. אני שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר! שיהיה לך סופ"ש נעים, שירן

היי שירן יקרה, מכירה את ה"קלונקס" רק, והאמת שזו תרופה מאוד "נחמדה" יחסית לשאר התרופות.. היא מאוד קלה ולרוב מגיעה במינונים מאוד נמוכים, וכן גם אין לה תופעות לוואי, חוץ מאפשרות סבירה שתרדמי לאחר לקחית הכדור. אם היא עוזרת לך, אז זה בסדר גמור, כשתרגישי שאת כבר לא צריכה אותה, אני מניחה שתדעי זאת. יקרה, אני מרגישה לא נעים לומר לך את זה, אבל אני שוב מרגישה לא טוב..עכשיו תקף אותי וירוס של כאבי בטן מזעזעים וכל מה שמתלווה לכך, וזה בכלל לא נעים..ממש לא. חבל שדווקא בסופ"ש... טוב לא נורא. אתחמם לי בשמיכה עם תה טעים. שלך באהבה, תקווה לבנה

תקוה לבנה יקרה, אינך צריכה להרגיש לא נעים בגלל שאת לא מרגישה טוב...האם אני מזהה אצלך שוב את אותם ניצני אשמה ותחושות "לא מגיע לי"? גם את בן אדם כמו כולם עם חולשות ..אל תחמירי עם עצמך יותר מדי.. אנחנו כאן נקבל אותך גם ברגעי החוזק וגם ברגעי החולשה..אף אחד לא מצפה שתהיי מושלמת ..זאת רק את.. ואם בענייני בריאות עסקינן- גם אני עדיין מרגישה ממש נורא..אני כל היום רוצה להקיא והראש כואב לי בליווי של סחרחורות.. אני מוצאת את עצמי בוכה המון ואני מבינה שזה גם חלק מתופעות הלוואי של הפסקת התרופות.. אני רק מקווה שזה יישכך עם הימים שיעברו ושאני אחזור לעצמי.. מאחלת לך שתרגישי טוב! אל תדאגי זה בטח רק וירוס שיעבור בסוף.. אוהבת, שירן

כן, האמת שאני לא דואגת בקשר אליו, רק שיעבור כבר..... ומקווה שגם אצלך כל התופעות יעברו כבר, אני מניחה שזה לא נעים להסתובב ככה. שיתחיל לנו שבוע שמלווה רק בבריאות. שלך באהבה, תקווה לבנה