שבת שלום יקרות שלי,

זה ,זאת עבודה שחייבת להיעשות,ותצטרך להעשות ולכן עדיף כמה שיותר מוקדם לפני שהסימפטומים שלה משתרשים עמוק יותר.כך או כך,אני מכבדת את החלטתך ואני יותר משמחה לגלות שבסה"כ את מצליחה לבד ואת יודעת להנות ולנצל את מה שאפשר להפיק מהחיים.זה ראוי באמת להערכה! ואגב,לא זוכרת אם כתבת,אבל איך עבר האירוע??ומה מחכה לך עד פברואר שאת לחוצה לקראתו??

כך או כך יקרות שלי,רוצה לאחל לנו שבת שלום,
שלכן ואיתכן,
קרן אור.

מחמם את הלב היחס שלך, הדאגה שלך והתמיכה שלך. אני כן אשקול בחיוב מאוד את עניין הטיפול לאחר שיעבור הלחץ אבל עושה לי טוב לדעת שתכבדי את החלטתי לא משנה מה תהיה. האירוע עבר טוב. הרבה אנשים מאוד צבועים פלצניים, מלוקקים ומטומטמים שאמרו לי שאני נראית טוב בלי להעיף אפילו מבט קצרצר על איך שאני נראית. אבל זה לא שינה לי יותר מידי. הייתי עם חברה טובה שתמיד גורמת לי להרגיש טוב עם עצמי. חזרתי ואכלתי ארוחה גדולה, וגם שוקולד. אני לא ממש טיפוס של ממתקים, במיוחד לא של שוקולד, ולכן הייתה לי הרגשה שהכמיהה לשוקולד בימים האחרונים מצביעה על הזמן ההוא בחודש. ואכן צדקתי והיום בבוקר התחיל שבוע ה"תענוג". כמו תמיד ה"תענוג" הזה מביא איתו רעב גדול וכמיהה למתוקים. והיום נהנתי (ולא בציניות) מארוחות גדולות ומסודרות, בנוסף חטיפי ביניים ואיזו גלידה על הדרך. ואכלתי עד שובע, ונהנתי לאכול ולא ספרתי קלוריות ואני גם לא מתכוונת. יש כלכך הרבה שאני לא הולכת לטרוח וזה גם לא ממש מזיז לי. בשבוע הזה אני כן יכולה לספק את החשק למתוקים הזה וכשהחשק יעבור, מן הסתם גם אני יחזור לסוג של שגרה, וזה בסדר. בכל אופן היום היה יום טוב. והערב אני רואה חברים טובים ואהובים אז בכלל יהיה טוב. ימים קצת עמוסים אבל אני מצליחה למצוא את עצמי בין המחוייבויות ולהנות מכל רגע. אוהבת אותך כלכך ושולחת לך המון אנרגיות חיוביות, היום יש לי המון מהן לתת. (: מקווה שגם אצלך דברים יותר טובים. אשמח מאוד לשמוע. נשיקות אהבה וחיבוקים, לונה.

הצצתי בהודעה שכתבת לקרן אור.. ועלה חיוך על פניי כששמעתי שיפור במצב רוחך, ושוב-שמחה שהלכת אחרי עצתי ולא הקשבת לאף אחד ולא הסתכלת לעבר אף אחד, והיית במחשבה ש"כל אחד יגיד כרצונו", טוב מאוד יקרה!!! :) שמחה לשמוע על האנרגיות החיוביות שלך, תטעיני את עצמך הרבה בהן, תראי איך בכל יום את מתמלאה מחדש באופן טבעי בהן! אז מה את עושה היום? יש תכנונים למשהו? או שאת סתם נשארת בבית עם השמיכה כי ממש קר... אגב לדעתי זה אחלה רעיון כי קר... זה מה שאני עושה למען האמת, התחלתי וירוס מעצבן ביותר, שיעבור כמה שיותר מהר כי אין לי זמן אליו. אור אור אור אור אנרגיות טובות ואהבה. תקווה לבנה

זה בדיוק מה שעשיתי נשארתי בבית. אבל אני הולכת לישון מאוחר לצערי כי היו אצלי חברים ומחר אני קמה מוקדם מאוד אז אני אלך לישון. נשיקות אהבה ובריאות. וירוסים- לכו! לכוווו!

אני שמחה שהלכת אחר צו ליבך וסיפקת לעצמך את מה שרצית,וזה לא משנה כרגע אם זה בגלל מחזור שצריך להגיע או בגלל שפשוט בא לך.לא צריך סיבות מיוחדות בשביל לפרגן לעצמנו שוקולד כשבא לנו.
אני שמחה שהאירוע בסה"כ סוכם מבחינתך כחיובי,ואת רואה שהחמיאו לך(אם כי את לא מסוגלת לקבל מחמאות,את חושבת שלא הסתכלו וסתם זרקו לך הערה..אני חושבת שאת ודאי ניראת טוב וכדאי שתלמדי לפרגן לעצמך ולראות את עצמך כמו שאנשים אחרים רואים אותך.הרי ברור לנו שזה נמצא בבסיס ה"א שלנו).
תודה על שליחת האנרגיות,אני מקווה שתמיד יהיה לך הרבה מהם גם לתת לאחרים,אבל בעיקר לעצמך,ושהם ימשיכו ללוות אותך כל השבוע וזה שיבוא אחריו.

נשיקות וחיבוקים,
קרן אור.

גם היום אכלתי מה שרציתי. אולי טיפונת הגזמתי. אבל לא התקף אכילה. הייתה אכילה רגועה ואיטית לאורך כל היום. ארוחות מרכזיות וגם קצת נשנושים בין לבין. גם היום למרות שאולי היה אפשר להרגיע קצת, אני בסדר. אני מרגישה די טוב, וגם אמרו לי שאני נראית יותר טוב ביומיים האחרונים. אני רוצה לחזור לשגרה של ארוחות יותר מסודרות ולהפחית מהנשנושים בין לבין כדי לא לעלות במשקל משמעותית ומעבר לזה, זה בסדר במידה אבל לא יותר מזה. אבל הכל ברגוע, בלי להגזים, ואם רציתי לאכול בצורה מסויימת ויצא שאכלתי יותר, כמו היום למשל, זה לא כזה נורא. מחר יום חדש והזדמנות חדשה- קצת להפחית בשטויות, להתמקד באוכל רציני, לספק לגוף שלי את מה שהוא צריך ומותר גם פינוק קטן מעל מה שהוא צריך. אבל הכל במידה ובגבול הטעם הטוב...תרתי משמע. אני חושבת שההערכה העצמית שלי יותר גבוהה ממה שאת חושבת. קודם כל הדימוי העצמי שלי (מה שאני חושבת עלי כאדם) הוא די בסדר. והדימוי גוף שלי פחות. אבל זה לא שאני חושבת שאני פרה, אני ממש לא חושבת שאני מכוערת. אבל אני לא מרוצה מהגוף שלי כרגע מבחינת משקל ומבחינת אחוזי שריר נמוכים. אבל זה דברים שאפשר לשנות או לעצב עם פעילות ותזונה בריאה, ואת זה אני מנסה להגיד לעצמי כל הזמן. לא צריך לרעוב כדי להרגיש בנוח. צריך כח רצון, צריך התמדה, אבל ממש לא צריך לפגוע או לסכן את עצמי בשביל זה. אוהבת ומאחלת לילה טוב ושבוע חדש, נקי ומוצלח.

זאת הגישה הנכונה,מאחלת לך שתמיד תשמרי על מורל גבוה.
ואגב,התייחסתי לדימוי גוף שלך ואיך שאת תופסת את עצמך,שהוא לא מנותק מהדימוי הכללי והתפיסה שלנו את עצמנו.תאמיני לי שאף אחת לא מרוצה מהגוף שלה,הסוד הוא בלשנות את הניתן לשינוי ולקבל באהבה את מה שלא.
לשאוף זה תמיד בסדר,אבל צריך גם להיות ריאליים .

שלך תמיד,
קרן אור.

אהבה אהבה אהבה אהבה שתעבור עלינו שבת טובה (כמו שאת כבר יודעת, אני מקווה שהוירוס הזה יעבור מהר)! וכמובן רגועה, שתטעין אותנו באנרגיות טובות לשבוע שיבוא... כל יום שישי אנחנו כותבות הודעה בסגנון הזה..כמה השבוע עובר מהר, אה?? שלך עם המון אהבה, תקווה לבנה

לא נעים לי להגיד לך אבל אני חושבת שהתגובה(ולא האופן) של הפסיכיאטרית שלך נכונה.היא הגיבה כפי שהגיבה כי אם היא היתה מגלה הבנה לרצון ולפחד שלך מעלייה במשקל זה היה כמו להסכים ולשרת את קולה של המחלה.ובקטע הזה היא צודקת,כי הדבר הכי חשוב הוא להחלים,ולא המשקל שלך.היציבות הנפשית שכרגע את מרגישה עד כמה היא התערערה היא הבסיס לקיום הבריאות הפיזית שלך.ואם זה אומר שתעלי מעט במשקל בגלל זה,אז זה המחיר שאותו תצטרכי לקבל ולשלם,אבל זה מחיר שלטעמי הוא קטן יותר מתחושותייך הקשות כרגע.את בוודאי יכולה להסכים איתי.
לגביי הירידה בתיאבון-אפשר להבין אותה כי את סובלת מבחילות ובחילות גורמות לתחושת גועל ולחוסר תיאבון.בנוסף לכך,התרופות שיפרו את מצב רוחך ובאין דכאון התאבון חוזר למסלול הרגיל והטבעי שלו.היעדר תחושת רעב פיזיולוגית היא לא מצב טיבעי.אוכל הוא צורך קיומי שלנו ואיתות על תחושת רעב מראה שהגוף שואף למקום בריא.אל תאבקי בו.יציבות ואיזון,זוכרת??
כולי תקווה שהרגשתך תשתפר בהקדם ובנתיים חשוב למזער נזקים וזה אומר לאכול את הארוחות הרגילות שלך,למרות ועם כל הקושי שכרוך בכך כרגע.אל תספקי לעצמך תירוצים למה לא,אלא למה כן.יש לך הרבה יותר להפסיד כרגע ובידך ההחלטה מה לעשות.אני בטוחה שאת יודעת מה נכון עבורך.

שולחת לך כוחות לשבוע קל יותר,
שלך,
קרן אור.

לא נעים לי להגיד לך אבל אני חושבת שהתגובה(ולא האופן) של הפסיכיאטרית שלך נכונה.היא הגיבה כפי שהגיבה כי אם היא היתה מגלה הבנה לרצון ולפחד שלך מעלייה במשקל זה היה כמו להסכים ולשרת את קולה של המחלה.ובקטע הזה היא צודקת,כי הדבר הכי חשוב הוא להחלים,ולא המשקל שלך.היציבות הנפשית שכרגע את מרגישה עד כמה היא התערערה היא הבסיס לקיום הבריאות הפיזית שלך.ואם זה אומר שתעלי מעט במשקל בגלל זה,אז זה המחיר שאותו תצטרכי לקבל ולשלם,אבל זה מחיר שלטעמי הוא קטן יותר מתחושותייך הקשות כרגע.את בוודאי יכולה להסכים איתי.
לגביי הירידה בתיאבון-אפשר להבין אותה כי את סובלת מבחילות ובחילות גורמות לתחושת גועל ולחוסר תיאבון.בנוסף לכך,התרופות שיפרו את מצב רוחך ובאין דכאון התאבון חוזר למסלול הרגיל והטבעי שלו.היעדר תחושת רעב פיזיולוגית היא לא מצב טיבעי.אוכל הוא צורך קיומי שלנו ואיתות על תחושת רעב מראה שהגוף שואף למקום בריא.
כולי תקווה שהרגשתך תשתפר בהקדם ובנתיים חשוב למזער נזקים וזה אומר לאכול את הארוחות הרגילות שלך,למרות ועם כל הקושי שכרוך בכך כרגע.אל תספקי לעצמך תירוצים למה לא,אלא למה כן.יש לך הרבה יותר להפסיד כרגע ובידך ההחלטה מה לעשות.אני בטוחה שאת יודעת מה נכון עבורך.

שולחת לך כוחות לשבוע קל יותר,
שלך,
קרן אור.

תודה,תודה..
רוצה לשלוח לך גם כוחות ואנרגיה ומקווה שבשעות אלו את כבר מרגישה טוב יותר ושהוירוס הסתלק לו כלעומת שבה.

אכן הזמן טס והשבועות עוברים מהר..אבל אני מאחלת לנו שכל שבוע יפתח לנו יותר טוב מקודמו...

שלך,
קרן אור.

תודה יקרה שלי, האנרגיות שלך אכן הגיעו...בטח אוטוטו יסתלק לו הווירוס!! ולך אהובה-לך אני מאחלת שיהיה קל עד כמה שאפשר, תעברי את זה כתמיד כמו גדולה, כי את מנצחת וכבר דיברנו על זה...ויש לך את כל הלגיטימציה שבעולם להישבר, אני אחכה לך בזרועות פתוחות. אוהבת אותך ומחבקת אותך כעת... תקווה לבנה

תודה יקרה שלי, האנרגיות שלך אכן הגיעו...בטח אוטוטו יסתלק לו הווירוס!! ולך אהובה-לך אני מאחלת שיהיה קל עד כמה שאפשר, תעברי את זה כתמיד כמו גדולה, כי את מנצחת וכבר דיברנו על זה...ויש לך את כל הלגיטימציה שבעולם להישבר, אני אחכה לך בזרועות פתוחות. אוהבת אותך ומחבקת אותך כעת... תקווה לבנה

את צודקת.. לאט לאט אני מבינה כמה הק"ג העודפים האלה זניחים לעומת המצב הנפשי שלי- שאותו הרבה יותר קשה לתקן!! אני לצערי עדיין עם בחילות פה ושם.. אם כי היום היו לי הרבה פחות. אך עדיין תחושת התיאבון ירדה בצורה משמעותית.. אני למרות הכל ממשיכה לאכול כרגיל..היום למשל אכלתי ארוחת בוקר למרות שלא היה לי תאבון והמחלה ישר צעקה לי בראש: "מה את עושה? את יודעת טוב מאוד שזו הזדמנות מצוינת עבורך לאכול משהו דל' קל' ולרזות.. איך את לא מנצלת את זה? הרי כ"כ רצית לרזות!" כאב לי לשמוע את המילים האלה של המחלה..כי מצד אחד היה נראה לי שהיא צודקת.. הרי באמת הנה הזדמנות אז למה לא לקפוץ עליה??..אבל ....ויש אבל גדול מאוד! למרות זאת החלטתי לאכול ארוחת בוקר רגילה כי הזכרתי לעצמי שהגוף שלי זקוק לאוכל..ושאני לא רוצה לחזור ולגרום לו להיראות כמו שלד דוחה שכל הבגדים נופלים ממנו..אני נגעלת מהדמות החולה שהייתי.. והיא תמיד לנגד עיניי.. ואז יצא שהסתובבתי וטיילתי בעיר ולא שמתי לב שהזמן עבר כ"כ מהר והשעה כבר 4 ולא אכלתי שום דבר מהבוקר..ותחושת הרעב- אינה.. זה הפחיד אותי מצד אחד..לא הבנתי למה עברו כמעט 7 שעות מאז אכלתי ושום קרקור לאוכל ושום קריאה מהגוף לא נשמעה..האם הגוף שלי עובר שינויים שצריך לעבור כרגע? האם הוא מתרגל לכמות פחותה של אוכל פתאום? <כמו שאמרה לי אז תקווה לבנה-תקני אותי אם אני טועה.. אני זוכרת שאז אמרת לי שיהיה שלב שהוא לא יצטרך כ"כ הרבה אוכל כדי להיות שבע> לא הייתה לי בחילה אבל עם זאת גם תיאבון לא היה..וכמובן שמיהרתי הבייתה ואכלתי צהריים.. אם כי הפחד שהרעב המטורף הזה יחזור שוב היה בעוכריי והפחיד אותי כל הארוחה.. אני פוחדת נורא שהרעב הזה שהיה לי יחזור שוב..שאולי מצבי כרגע אינו אידאלי <זה לא שאיני רעבה כלל וכלל.. אני כן.. אבל הרבה הרבה פחות מלפני כמה שבועות בהם נטלתי תרופות> היה לי נורא קשה להתנהל ככה בין קולות רעבים כל היום.. הרגשתי רעב "מוחי" בלתי פוסק וגם פיזי והדבר היחיד שהיה לנגד עיניי היה האוכל..24 שעות ביממה. עכשיו אני מרגישה הקלה.. אני אוכלת את הארוחות שלי אך לא ברעב מטורף.. פתאום הראש שלי מתפנה גם לעיסוקים אחרים ולא חושב רק על אוכל.. אוח אני כ"כ מבולבלת ומפחדת.. אני לא מבינה מה קורה ולמה זה ככה פתאום..אני מקווה שזה יישאר כך..כי אני פתאום מרגישה מנוחה.התיאבון המופחת הזה עוזר לי לגלות עוד דברים חוץ מאוכל ..וזה כיף.. זה תחושה שלא הייתה לי המון זמן.. מה ההשערה שלך קרן אור? אני שוב אשמח לשמוע מה את חושבת בעניין.. לדעתך כל עוד איני חוזרת לתרופות הללו אני אשאר עם סף הרעב הזה? יכול להיות שסוף סוף מדובר בסף רעב נורמלי לחלוטין אך אני פשוט לא רגילה לכך שהגוף שלי מסתדר בלי אוכל כמה שעות כמו אצל כל בן אדם ? מצטערת על אוסף השאלות זה נורא מלחיץ ומבלבל אותי כאחד.. שירן