מחפשת מוצא

בוקר טוב מקסימה, תודה על המילים שלך, את פשוט מקסימה וזה מעודד אותי.. אני חושבת שכרגע אני נמצאת במקום שאני מרגישה שממנו אי אפשר לצאת ושהוא לא ישתנה, אפילו שאני יודעת, עמוק בפנים, שהדברים יסתדרו ויהיה יותר טוב, זה כ"כ חלש עד שנדמה לי שזה כ"כ רחוק ממני.. אני זוכרת שהיה לי יותר קל להתמודד עם המצב כשלקחתי את הטיפול התרופתי ולכן אני חוזרת אליו בהבנה וברצון, פשוט כדי שיהיה לי יותר קל. המצב הזה מכביד עלי מאוד. היו לי כמה ימים שפשוט שכבתי במיטה והרגשתי לא טוב, נפשית יותר מפיזית וזה מצב שקשה לי לקבל כי אני לא כזאת. בדרך כלל אני שמחה וחייכנית ואני בן אדם עם "קוצים בתחת"- קשה לי לשבת במקום אחד יותר מידי זמן, זה תמיד ללמוד, לראות דברים חדשים ולהסתובב. זה חסר לי!! בכל מקרה, אני זזה להתארגן לעבודה (המקום היחיד שאליו אני הולכת בזמן האחרון) ואני שמחה שאת פה בשבילי, מעודדת ותומכת, זה מחזק אותי מאוד!!! מה שלומך? מה חדש? איך את מרגישה ואיך עוברים עלייך הימים האחרונים? אני מקווה שהכל בסדר ואני מאחלת לנו יום קל ושקט וחייכני! שלך ובאהבה, מחפשת מוצא...

אל תכעסי ואל תחמירי עם עצמך- לכולנו יש ימים כאלה קשים .. אספר לך שלפני שבוע ממש, בדיוק כשהפסקתי על דעת עצמי את התרופות בפתאומיות , חוויתי בדיוק את אותם התסמינים שאת מתארת <אפילו שהנסיבות של שתינו שונות במקרה הזה> . לא יכולתי לצאת מהמיטה, הכל היה זר ומפחיד עבורי והרגשתי שזהו- שום דבר לא הולך להשתנות.. אני בטוחה שלאט לאט כוחותייך יחזרו אליך ואת תשובי לקוות ולהאמין שוב.. את בעצמך אמרת את התשובה- את יודעת שדברים יהיו בסדר אח"כ ..יש לך עוד את האמונה הפנימית הזו, את הנר הדולק הזה- שמרי עליו ואל תתני לו להיכבות.. זה בסדר שקשה אבל אני מבטיחה לך שדברים ייראו קלים יותר אח"כ.. בנוגע אלי- אני מרגישה הרבה יותר טוב לשמחתי.. חלים בי שינויים פשוט עצומים! הייתי היום בטיפול ולא הפסיקו להחמיא לי על התקדמותי לעבר החלמה.. זה עשה לי כ"כ טוב! אתוודה בפניך שאף עליתי חצי ק"ג ולא קיבלתי את זה קשה בכלל הפעם! היית מאמינה??? אני יושבת כאן וכותבת את זה ופשוט לא מאמינה.. החצי ק"ג הזה פתאום לא הזיז לי!! הבנתי שהגוף שלי הוא לא מכונה ושפעם זה חצי ק"ג יותר פעם פחות- אי אפשר לשמור על דיוק בדברים האלה.. אני חושבת שהשינויים החיוביים האלה שקרו לי השבוע חלו בעקבות הירידה בתיאבון שלי.. זאת אומרת - אני עדיין רעבה אך לא כבעבר בצורה אובססיבית וחולנית.. שכנראה התרופות גרמו לך אני כמעט בטוחה שכן.. פתאום כשהתיאבון הזה פחת התפניתי לדברים אחרים..מה גם שהחלטתי לא להביט יותר בגוף שלי ולבחון אותו..נמאס לי מזה ולכן גם הפסקתי.. והאמיני לי שהתחושה מדהימה! את תופתעי לשמוע שדווקא כשאיני מסתכלת במראה אני מרגישה יותר בעלת שליטה! וואי אני לא מאמינה אפילו למה שאני כותבת חח :) אני מרגישה שיש לי שליטה כי אני מחליטה מה לאכול ובמה להתנסות באותו שבוע ולא נותנת לחצי ק"ג הזה לשבש לי את ההתקדמות.. נמאס לי לתת לו דרור להרוס לי את החיים.. והלוואי וזה ימשיך כך ואני מאחלת גם לך שתגיעי לשלב הזה שלא תצטרכי לבחון יותר את הגוף שלך בראי .. נכון שיש לי פה ושם מעידות.. אני איני יציבה ואיתנה עדיין.. אך לשם פניי מועדות ולשם אני שואפת.. ולמרות שעליתי השבוע אני מתכוונת להמשיך ולסמן "וי" על כל מאכל "אסור" שאני רוצה להתנסות בו השבוע.. על הפרק עומדת סופגנייה :) <כן כן אני עוד עם רגשי נחיתות על כך שלא אכלתי בחנוכה =/> ואחרי כל החדשות הטובות נזכרתי במשהו שגרם לי ממש רע אתמול ואותו אני גם חייבת לציין. אני מרגישה צורך כי הוא חשוב.. לאחיינית שלי נערכה אתמול יום הולדת.. על השולחן הוגשו שלל מאכלים ביניהם עוגת יום הולדת.. ראיתי את כולם אוכלים ונהנים ואת עצמי יושבת בצד ומתבוננת.. רציתי למות באותו הרגע..לברוח, להיעלם.. למה אני צריכה כך לסבול? אבל איכשהו ישבתי שם ונשארתי.. ואין לי מושג אם טוב עשיתי.. אבל אני כ"כ רוצה להיות כבר בשלב שאני מרשה לעצמי לחרוג גם במקרים מיוחדים כאלה.. כ"כ כואב לי כשאני נזכרת באירוע הזה של אתמול..ובשבוע הבא יש לי אירוע

משפחתי ואני לא רוצה ללכת רק מהסיבה הזו.. שאני אצפה בכולם אוכלים מגוון מאכלים ורק אותי יושבת ואוכלת משהו אחד בלבד בנוקשות וקפדנות מבלי לחרוג אפילו טיפה.. מה דעתך על כך? האם כדאי לי בכל זאת ללכת? אוהבת ושולחת לך המון כוחות! שירן

אני ממש שמחה לשמוע שחזרת לטיפול התרופתי ושמצבך טוב ושאת ממשיכה לטפס למעלה והחוצה אל החופש. אני מקנה בך, הלוואי ואזכה לאות את היום בו אעלה במשקל ויהיה לי טוב! את מדהימה ועל זה אני תופסת ממך בן אדם חזק ואמיץ שמגיע לו! כל הכבוד :) תאמיני לעצמך, כי את עושה מאמצים מדהימים כדי להגיע לאן שאת מגיעה ואני שמחה לקרוא את מילותייך ולהרגיש שירן חדשה, את באמת נשמעת הרבה יותר טוב. אני הפסקתי להסתכל במראה ממזמן כדי להקל על עצמי, אבל כשאני נכנסת להתקלח ואני מביטה בעצמי אני נחרדת. אני מבינה שהתפיסה שלי מעוותת, אבל זה לא עוזר לי לראות אותי האמיתית. אני כן אספר לך שאני אוכלת, עדיין וממשיכה להילחם, למרות כל הקושי. גם אני מועדת לפעמים, אבל אני באמת משתדלת לא לפספס ארוחה ולאכול גם כשאני לא רעבה. לפעמים אני מרגישה שבזה שאני אוכלת גם כשאני לא רעבה, אני נותנת "בוקס" לאנורקסיה וזה עושה לי טוב כמה שזה נשמע מוזר. אספר לך אפילו קטע יותר הזוי, הרופאה שלי הפגישה אותי עם מטפלת באומנות והיא ביקשה ממני לצייר לה אותי כמו שאני חושבת שאני ניראת וציירתי אותי בצורה מעוותת מסתבר, ירכיים גדולות, ידיים גדולות וכו'.. אח"כ היא ביקשה שאצייר לה אותי כשאני מרגישה את הרצון להחלים וציירתי אותי, רזה, עור ועצמות כמו שאני באמת (וכמה שזה מצחיק, אני באמת מבינה את זה), בתוך כלוב קשור לעץ באמצע שום מקום. לא היה לי מושג מה אני מציירת עד היא העירה את עיניי והסבירה שהציור הראשון הוא התפיסה המעוותת, היא העמידה אותי מול מראה, שמה לידי את הציור ושאלה אותי עם ככה אני רואה את עצמי ופתאום הבנתי שהדימיון יותר פורה מהמציאות. הציור השני, היא הסבירה, הוא מי שאני באמת. רזה מידי, כלואה בתוך כלא האנורקסיה, מיואשת מהמלחמות ומהנסיונות להצליח להחלים. תביני שאני כותבת ך את הדברים ודמעות נופלות מעיני בלי הפסקה כי זה כואב. בסופו של עיניין, אני לא אפסיק להילחם וכמו שקרן אור אמרה לי, "תנוחי ואני אהיה פה בשביל להעיר אותך" אז זה מה שאעשה בתקווה שהכל יהיה בסדר!! שוב, אני שמחה לשמוע שאת במצב טוב יותר, חזקה מתמיד ומחזקת אותי. אין לך מושג כמה זה חשוב וכמה שזה עושה לי טוב בלב.. שיהיה לילה טוב וחלומות מתוקים.. באהבה, מחפשת מוצא..

בקשר לאירוע המשפחתי, אני הייתי הולכת וכן טועמת ומנסה. אל תתרחקי מאירועים, אפילו שהם גורמים לך להרגשת אי נוחות מסויימת כי לדעתי זה יעשה רק רע. תלכי, תהיי חזקה, תאכלי ותטעמי רק מה שבא לך ותהני כי זה מגיע לך!! אני מכירה את זה, אני חווה את זה כמעט כל שבוע כשאנחנו הולכים לארוחה עם המשפחה של חבר שלי, אבל אני אוכלת וטועמת ומנסה לשים את רגשות האשם בצד כדי שאלמד לנסות להיות כמו כולם, נורמלית ובריאה... על מה שלא תחליטי, אני פה כדי לשמוע אותך, לעודד ולתמוך בך!! שלך, מחפשת מוצא..

אני חושבת שאת באמת כזו! למרות כל מה שאת עוברת ועברת- את מעוררת הערצה בעיניי..באמת. יכולת ההתמודדות שלך היא דבר שאין להרבה אנשים ועצם זה שאת מתנהלת יום יום כרגיל וממשיכה את שגרת חייך- זה מדהים כשלעצמו.. זה לא קל אבל את עומדת בזה..עובדת לומדת ותוך כדי גם נלחמת במחלת האנורקסיה הקשה הזו..- אינך יכולה לומר שאת לא חזקה! הזכרת לי ממש את עצמי כשכתבת שבמקלחת את רואה את עצמך במראה ונחרדת.. אני בדיוק כך! ליתר דיוק אני גאה לומר שכך הייתי.. כי אני כבר שבועיים בערך שלא מסתכלת על עצמי בכלל בכלל במראה! לא על הבטן שכ"כ מציקה ולי ולא על שאר החלקים שאני חושבת ששמנים בי.. היה לי נורא נורא קשה לוותר על ההסתכלות הזו במראה.. היא ביטאה עבורי שליטה ולא האמנתי שאני אגיע אי פעם למצב שאני לא ארצה יותר ואחליט בתקיפות שאיני מביטה יותר בראי הזה.. והנה היום הזה הגיע ועכשיו המקלחות הן הרבה פחות לחוצות ויותר נעימות עבורי.. כי אני לא מצמצמת את היום שלי להרף עין או למבט מעוות של האנורקסיה שעושה אותי שמנה וענקית. אני לא נותנת למבט הזה בראי יותר מקום להפריע לי בהמשך ההתנסויות ובהמשך בניית הערך והביטחון העצמי שלי.. זאת הרגשה באמת טובה את חייבת לנסות.. אני מודה שזה יהיה קשה אבל את תרגישי נהדר שלא להסתכל גם במקלחת..תביני שזו הדרך שלנו להחלים ולקבל את הגוף כמות שהוא..המבטים ההללו לראי - תכופים וקצרים ככל שיהיו נותנים במה לאנורקסיה הארורה הזו שאומרת לנו את כל הזוועות הלא נכונות לגבי הגוף שלנו ולגבי עצמנו. ריגשת אותי מאוד כשתיארת את הפגישה אצל המטפלת באומנות..<אגב, כמה עולה דבר כזה? והאם גם אני יכולה לבקש טיפול מהסוג הזה במקום בו אני מטופלת?> זה רק מראה לך בטח כמה מה שאנחנו חושבות לעצמנו כ"כ לא נכון.. את יודעת היום בעבודה הסתכלתי במראה הגדולה שעמדה מולי ואמרתי לעצמי: "אני רזה לעזאזל! למה אני כל הזמן חושבת שאני שמנה אם כך?!?!" זה הכעיס אותי..זה תסכל אותי לחשוב שיש בי 2 קולות שחושבים לגמרי ההיפך! אבל לאט לאט אני מאמינה שאני אצליח להתגבר על הקול החולה הזה ואשאיר אותו מאחור. אני החלטתי בסוף כן ללכת לאירוע.. ואולי באמת זאת תהיה הזדמנות מצוינת עבורי לתרגל קצת ספונטניות באכילה.. אני חייבת זאת לעצמי.. יקירה, למרות שעכשיו קשה לך- זיכרי שאח"כ יהיה טוב וקל יותר..! ההתחלה היא תמיד קשה וכואבת..אבל אח"כ מגלים תובנות חדשות.. אני לא אומר לך שלא כאב לי לראות שעליתי השבוע במשקל ושלא התאכזבתי עד עמקי נשמתי.. הרגשתי רע אבל לקחתי זאת הפעם בצורה שונה.. לא רציתי לוותר על התחושה הטובה הזה שאני מרגישה בימים האחרונים.. תחושה של התקדמות לעבר החלמה ובריאות.. לא רציתי לתת לחצי הק"ג הזה הרבה מקום ולהשאיר לעצמי כ"כ מעט.. היה לי נמאס..וכעת מבחינתי החצי ק"ג נשאר בצד..אני מאפשרת לעצמי להמשיך כרגיל כאילו לא קרה דבר.. מקווה שהרגשתך השתפרה מאז הימים האחרונים.. רק עוד קצת ואת מתחילה טיפול! תחזיקי מעמד! אוהבת,שירן