יקרות שאתן!

שירן יקירה-אני שמחה לקרוא שקצת יותר טוב לך עם עצמך.לשאלתך בנוגע לכדורים,לתופעות לוואי שלהם,להפסקתם-אין לי תשובה וגם אם היתה לי אני לא חושבת שזה נכון לייעץ לך דרך האינטרנט מבלי להכיר אותך,אני הרי לא סמכות מקצועית.אני מציעה שתסמכי על הגורמים המטפלים שלך שיתאימו לך את הטיפול הכי נכון עבורך.
לגביי עניין התיאבון\חוסר תיאבון-לא יודעת ממש ממה הוא נגרם,אבל(וכאן האבל הגדול) זה לא טיבעי לא להרגיש רעב אחרי שבע שעות,ועוד בהתחשב בעובדה שארוחת הבוקר שלך היתה מצומצמת מהרגיל.אני יודעת שבאיזשהו מקום את מרגישה טוב עם המצב הזה,כי את לא מרגישה מאוימת,אבל חשוב שלא תיפלי בפח הזה,כי זאת הפרעת האכילה שלך.חשוב כן ולמרות חוסר התיאבון לאכול כרגיל ובהתאם לתפריט שהותאם לך.את לא חייבת לקחת תוספות,אבל כן לאכול את כל מה שנמצא בתפריט שלך,כי הדיאטנית התאימה לך אותו בהתאם לצרכים שלך ולמה שנכון עבורך.כל סטייה(ובמקרה שלך מדובר בצמצום משמעותי) פירושה הושטת יד לה"א שלך.אני מקווה שהיום דיברת עם הגורמים הרלוונטים על העניין הזה ושחזרת עם תשובות שסיפקו אותך.כמובן שאשמח לשמוע איך היה לך.
לונה ושירה היקרות-אתן מקסימות,וגרמתן לי לחייך(וזה הרבה בימים טרופים אלו).אני רוצה להחזיר מקצת הכוחות שקיבלתי ממכן אליכן,ואני בטוחה שתמשיכו לעשות בהן שימוש מושכל.
תקווה לבנה-את מצליחה כל פעם להפתיע אותי מחדש,עם התובנות החדשות שאימצת לעצמך לאחרונה.מחמם את הלב לקרוא כמה את עוזרת לבנות במצבך,וההכרות שלך עם מצבן מבפנים נותנת להן המון,כפי שיעידו כאן.שאפו יקרה! נוכחותך כאן מאוד מבורכת.

שיהיה לכולנו המשך יום נעים,איתכן תמיד,
קרן אור.

הי, אני קוראת את דברייך ומבינה את כוונותייך. אני מפחדת לנוח, לעצום עיניים ולהירגע, אני מפחדת שלא אתעורר מזה ואשקע. אני כן מרגישה שאני צריכה את המנוחה הזאת, כדי להתחזק ואולי גם בשביל שקט נפשי, אבל בגלל שאני מפחדת שלא אצליח לקום מהמנוחה הזאת אני מלחיצה את עצמי ולוחצת כדי שלא אפול. הבעיה היא שזה נוגד אחד את השני ואולי אפילו יוצר מצב שהוא הרבה יותר גרוע ממה שהוא יכול להיות.. אני כן מנסה בכל הכוח להיאחז בנקודות אור הקטנות שמחזיקות אותי ומצילות את החיים שלי, אני לא מפסיקה לחשוב עליהם ולפעמים הם אפילו מתחזקות עד לרמה שהם מחממות לי את הלב... יש ימים שאני לא מצליחה בכלל לראות אותם ואז אני מתחילה לבכות.. אני עוברת ימים לא קלים! לאכול, לא לאכול ואני לא מוכנה לוותר על האוכל כי זה חשוב ועכשיו אני מרגישה כמו פרה, לא בא לי להסתכל על עצמי ואני נגעלת ממה שעיני רואות.. זה מצב נוראי ואני יכולה רק להתחנן שזה יעבור. זה מתסכל וכואב עמוק בפנים.. עוד 4 ימים הייתי אמורה ללכת לפגישה וזה מדכא שהם דחו את זה, אני מבינה אותם ומבינה למה, אבל זה לא ממש עוזר.. קרן אור, אני לוקחת את שמך ומנסה להשתמש בו כדי לראות קצת תקווה בחיי וזה עוזר.. תודה שאת פה!!! מה שלומך? איך את מרגישה? איך עוברת התקופה הקשה שאת עוברת? אני רוצה לשלוח לך גם חיזוקים, חיבוקים ונשיקות בתקווה שזה יעזור לך.. תנוחי כמה שצריך ותכתבי כשתרגישי יותר טוב.. באהבה, מחפשת מוצא...

אותי למידו בעבר בספורט כלל שאולי תקף גם לכאן-לפעמים כדי לתפוס תאוצה צריך לקחת צעד קטן אחורה,ואז לפרוץ קדימה.אני חושבת שזה שהתעייפת אין פירושו שכל מה שהשגת בעמל רב בטל.את הרי נלחמת,לא ויתרת לעצמך בהרבה מקומות שלפני חודש כן ויתרת בהם,זאת התקדמות,גם אם היא קטנה ולא מורגשת,אבל אני רואה אותה בשבילך.קיראי את ההודעות שלך לא ממזמן ותזכרי על מה אני מדברת.יקרה,עברת דרך משמעותית,כשהצעד הראשוני והחשוב ביותר הוא הכרה בבעיה ומתוך כך גייסת את כל הכוחות לשם השגת טיפול שיהיה לך לעזר.טפחי לעצמך על השכם! נוחי מעט,זה בסדר,אני אהיה כאן בשבילך בשביל לדאוג שלא תשכחי כל הזמן למה לקום,כי יש לך למה.הפחד האמיתי ממנוחה נובע לטעמי ממקום אחר.מהשקט,אז המחשבות והפחדים עולים והם מבקשים הכרה,וזה בסדר,כי בקרוב את גם תטפלי בהם,וזה יקרה,אהובה.
אני נותנת לך בכיף את האפשרות להשתמש בשמי,ובכך אני רוצה שתזכרי שלקרן האור יש הרבה צבעים,ולא רק שחור או לבן.שום דבר לא אבסולוטי בחיים.למטרה יש כל מיני דרכים כדי להגיע אליה.כל אחת בוחרת איזה דרך מתאימה לה ביותר,אבל הנקודה החשובה הכי הרבה היא לסמן את המטרה ולהגיע לשם,בכל שביל או דרך שתבחרי.ואני כאן יקרה שלי,להאיר לך ימים קשים,כי את יודעת שהשעות הכי חשוכות בלילה הם ממש כמה דקות לפני שהשמש מפציעה.והיא תפציע גם בשבילך,אני בטוחה בכך.מאמינה לי???

אוהבת ומחזקת את ידייך,
שלך,
קרן אור.

הי, אני מאמינה לך!! אני רק מקווה שזה יגיע מהר... אני שמחה שאת פה מרימה לי את המצב רוח. מחר אני נפגשת עם הרופאה שלי שוב, בפעם השנייה השבוע ואני חושבת שאספר לה הכל בתקווה שזה יעזור לי לשחרר קצת מהלחצים שעטפו אותי.. את צודקת ואולי מנוחה רק תעזור לי לאסוף כוחות מחודשים כדי שאוכל להמשיך במלחמה הקשה הזאת. אני רוצה לספר לך שבאופן כללי, בחיים שלי, בדרך כלל אין רק שחור או לבן אלא מגוון צבעים וכל צבע עוזר לפעמים להגיע להחלטות שונות וטובות. תהיי בטוחה שאני רואה גם את הצבעים שבשמך כדי שיעזרו לי להאיר את ימיי הקשים. תודה שאת פה, אני מעריכה זאת מאוד.. ואם לא אכפת לך אשמח לקחת את מילותייך לתשומת ליבי ולהשתמש בהן במידת הצורך- כמו הליכון שאוכל להיתמך בו...? אני נכנסת לנוח, אני לא מרגישה כ"כ טוב.. אני שולחת לך החלמה מהירה ומקווה שתעברי את הכל מהר! באהבה, מחפשת מוצא

כואב לי לשמוע שעוברים עליך ימים לא קלים.. ובכל פעם שאני קוראת את המילים שלך ואת האופן בו את מתמודדת עם עצמך ומחתלתך אני אומרת לעצמי בלב: "כמה חזקה היא!" ואת באמת כזו! זה מדהים אותי אצלך כל פעם מחדש..ואני מאחלת לך שהחוזק הזה ימשיך להיות אצלך ולא ייחלש אף פעם.. אני מקווה שלמרות הכל את כנה איתנו ולא שומרת על חזות חזקה תמיד מולנו מהחשש להראות חולשה..תקני אותי אם אני טועה .. פשוט לא הייתי רוצה לדעת שקשה לך ושאת חלשה מבפנים ורוצה להוציא מתוכך המון דברים אבל נשארת חזקה רק בשבילנו.. הייתי רוצה שכשתרגישי צורך לכך תשתפי גם אותנו במה שעובר עליך- שתדעי שגם אנחנו כאן איתך .. מלוות אותך בכל התהליך הזה שאת עוברת..שולחות גם לך קרני אור כמו שאת תמיד שולחת לנו.. בנוגע אלי, נראה לי שהובנתי קצת לא נכון.. איני מקזזת בצורה משמעותית מהתפריט הנוכחי שלי בשל הירידה בתיאבון..ארוחותיי לא הצטמצמו למינימום האפשרי..אלא ממש שינויים קלים..האמיני לי שאיני נותנת להם להצמטמם יתר על המידה מהסיבה היחידה- שאיני רוצה לשוב להיות חולה.. אני חולה כבר עכשיו מספיק לא כך? אני נאחזת עדיין בתפריט ומגוונת המון כדי לשבור אחת ולתמיד את תחושת ה"אסור" שמנקרת לי בראש מאז התפרצות המחלה.. היום היה לי יום טוב לשם שינוי.. הדיאטנית והעו"ס היו גאות בי על התקדמותי..על כך שהתנסיתי בכ"כ הרבה מאכלים בשבוע אחד..הייתה ספונטניות רבה יותר בשבוע הזה.. ומוזר שהשינוי החיובי הזה קורה דווקא כשאני ללא התרופות הללו.. אומנם אני לוקחת קלונקס חצי כדור ביום אך אני חושבת שכמו שאמרת- את רוב השינוי אני עושה בעצמי.. היום נשקלתי כבכל שבוע ועליתי חצי ק"ג .. את אותו חצי ק"ג מרגיז שוב פעם.. אבל הפעם כפי שכתבתי למחפשת מוצא- קיבלתי זאת באהבה.. כשחזרתי הבייתה זה הדבר האחרון שהטריד אותי היית מאמינה?! נכון שלא? אני לאט לאט מגיעה לעוד תובנות לגבי עצמי ונהיית יותר גמישה עם עצמי ..אני מרגישה שאני מקדמת בצעדי ענק לעבר החלמה ואני מאושרת על כך.. אני לא נותנת לחצי ק"ג הזה להפריע לי בתכנונים שאני מתכננת השבוע ובהתנסויות שלי.. ואני מקווה לעמוד בזה הפעם במלוא העוצמה והכוח! ומאידך, יש משהו שעדיין מציק לי.. אתמול עשו לאחיינית שלי יום הולדת וכל המשפחה שלי אכלה עוגה ושאר מאכלים ומיותר לציין שישבתי בצד והרגשתי צער עמוק על חוסר מסוגלתי לאכול כמותם. רציתי למות..זאת הייתה ההרגשה פשוט.. רציתי כ"כ לגשת לשולחן ולאכול גם.. אבל נזכרתי שאכלתי כבר ארוחת ערב ושאין מצב שאני מרשה לעצמי לחרוג כך.. אני מקווה שהלאה בעתיד אני ארשה לעצמי גם חריגות כאלה.. בשבוע הבא יש לי אירוע משפחתי ואני מתלבטת אם ללכת מהסיבה הזו האמת.. איני רוצה לראות איך כולם אוכלים מכל הבא ליד, להיזכר בשירן שלפני המחלה שגם כן הייתה אוכלת באירועים בספונטנטיות ומנגד להתמודד מול המחלה בשעת האירוע ברגעים שצריך לאכול מול כולם.. אין לי מושג איך אצליח למזוג לעצמי לצלחת בספונטניות <אני עדיין אוכלת בצורה כפייתית

ואובססיבית..אני נורא חוששת ממבטיהם של האנשים באירוע שיראו שאני בלחץ בגלל האוכל.. אין לי מושג איך אעמוד מול כל המאכלים הללו .. המוח שלי בטח ישתגע וירצה לטעום מהכל! :( ומצד שני אני יודעת שלא ללכת זה גם לא פתרון.. כי זה שוב מצמצם לי את החיים להפרעת האכילה ואני לא רוצה בכך.. מה היית עושה במקומי? אשמח לשמוע את דעתך בנושא. מאחלת לך החלמה מהירה ככל האפשר ושיהיו לך ימים קלים!! אוהבת המון, שירן

כמה התמודדות,כמה רצון,כמה כוח!!!
אני יותר משמחה לקרוא את מה שכתבת אתמול,על השיפור בתפיסתך את עצמך,ואת סלחנותך לגופך.כל הכבוד על הדבקות בתפריט,למרות הכול,ועל היכולת המופלאה שלך להעיז ולנסות גם מאכלים אחרים,כאחד האדם,מבלי לייסר את עצמך אח"כ.אם יש הגדרה לאיזון,הרי היא מוגשת לפנייך.
לגביי היום הולדת והאירוע הצפוי-אל תייסרי את עצמך על שלא יכולת לאכול כלום ביום הולדת,את מתמודדת יפה עם נושא האוכל והמשקל,ואני בטוחה שעם הזמן גם זה יגיע.
לעומת זאת,לגביי האירוע אני כן חושבת שכדאי לך ללכת וכן לנסות לאכול את ארוחת הערב שלך,במינון ובקצב שלך.זה גם ימנע הערות על ההימנעות שלך,וגם תגלי שאירוע הוא בילוי חברתי כשהאוכל הוא אחד ממרכיביו.לכן אל תוותרי על האופציה הזאת.לנסות תמיד אפשר.וזוכרת שסיכמנו כבר שאף אחד לא באמת מסתכל לך על הצלחת??(לעומת זאת,חוסר אכילה כן גורר הערות).

שאלת לגביי-לא הכחשתי שקשה לי,ואני גם מתפרקת ומתמוטטת לא מעט,אבל גם יודעת לאפשר לעצמי את זה ולקום למחרת להתמודדות מחודשת.מה שאני כותבת לכן כאן אני הרבה פעמים אומרת גם לעצמי,כי אני באמת מאמינה בכך.ולפעמים גם לי אין יכולת להקשיב או שאני מתעייפת,אבל מוצאת תמיד מקום חם להניח עליו את הראש ולנוח.

יהיה טוב,בואי נצייר לעצמנו את העתיד שאנו רואות בדימיוננו,כי לשם פנינו.

שלך,
קרן אור.

גם אם קשה לך כרגע,אני יכולה להבטיח לך שהדברים יעשו עבורך יותר קלים עם הזמן.
אני שמחה שאת נפגשת עם הרופאה שוב היום,ואני כאן כדי לשמוע ממך איך היה.
בין שני הציורים שציירת(שאגב,מאוד מזכירים לי את מה שאני ציירתי בזמנו על עצמי) יש עוד מצבי ביניים,ואני מאחלת לך שעם הזמן תסגלי לעצמך את המקום המתאים לך,זה שאת יכולה לחיות איתו,אבל בצורה בריאה,ביניהם.(זוכרת את קשת הצבעים??)
אני שמחה להאיר לך ימים קשים,בתקווה שעם הזמן הם ילכו ויתמעטו.

שלך,
קרן אור.

"כמה התמודדות,כמה רצון,כמה כוח!!! " - המשפט הזה שלך עשה לי את היום :) אין לך מושג כמה זה חיזק אותי ועודד.. בהחלט העלית חיוך גדול על פניי.. אני שמה לב לאט לאט שאני אוהבת יותר את תשומת הלב של האנשים לנוכח ההתקדמות שלי מאשר את תשומת הלב שאני מקבלת מהם כשאני במצב לא טוב ובחוסר התקדמות.. כלומר, אני שמה לב שעושה לי יותר טוב לקבל קומפלימנטים על התקדמות ושגאים בי על צעדיי הענקיים שאני עושה מאשר לקבל תשומת לב שנובעת כאשר אני נמצאת במקום שלילי... ודווקא מילות העידוד והגאווה הללו- נותנות לי עוד יותר כוח להמשיך..עוד יותר מוטיבציה.. אני רוצה שביום שני הבא כשאגיע לדיאטנית והיא תסתכל שוב ביומן האכילה שלי -הדבר היחיד שהיא תחשוב ותגיד לי יהיה: "אני גאה בך!" כמו שאמרה לי אתמול.. זה גרם לי להבין כמה החלמה הרבה יותר עדיפה על חולי וכמה אור יש בהחלמה הזו! הלוואי ואני אמשיך כך.. את צודקת שאין טעם שאייסר את עצמי בתקרית יום ההולדת..בדיעבד אני מצטערת שבאותו הרגע לא לקחתי אפילו איזה ביס מהעוגה העיקר כדי לשבור את מחסום המחלה הזו ולהרגיש כמו כולם שגם לי מותר.. חבל שלא עשיתי זאת.. אבל כמו שאמרת יהיו לי עוד הזדמנויות.. ולאירוע שבשבוע הבא אני אלך.. עם כל הקושי. ואולי גם ארשה לעצמי להתנסות במאכלים שאיני יודעת כמה בדיוק קל' יש בהם.. ואחרי הכל הכי חשוב זה שאזכור כפי שאמרת שהאירוע עצמו הוא לא רק אוכל! ואזכיר לעצמי שיש דברים אחרים שהמחלה מונעת ממני לראות הרבה פעמים.. אני שמחה לשמוע שאת אותם מילים שאת אומרת לנו כאן, את גם אומרת לעצמך.. את בן אדם כ"כ אופטימי וזה יפה לראות שיש עוד אנשים כמוך. אני אישית מאוד אוהבת אנשים אופטימיים! הם עושים לי טוב על הלב ומרגיעים אותי..כנראה זה משום שזו תכונה שמאוד חסרה בי ואני מחפשת מישהו שישלים לי אותה..ואת תמיד מספקת את מנת האופטימיות הזו עבורי. ועל כך, תודה. ובלי קשר איך את מרגישה באופן כללי? אני מקווה שקצת יותר טוב! שלך, שירן