אשמח לעזור

אני שמחה לשמוע שבתור אשת מקצוע מצאת את הפורום הזה כמרגש.הקמתי את הפורום הזה מתוך כוונה לתת מקום חם ואוהב ,לתת במה לקשיים שעולים תוך כדי המלחמה בה"א,מתוך היכרות אישית שלי עם הפרעת אכילה בה נאבקתי במשך 11 שנים.בזמני לא היתה לי כל כתובת אליה יכולתי לפנות,למעט הפן המקצועי,שהיה אכן אמפאתי ותומך,אבל לא הבין את המצוקה הקשה,את הרצון לנוח לפעמים כדי לנשום אוויר ולהמשיך.
אני אינני סמכות מקצועית(וכל ידיעותיי הם רק מתחום הרפואה),ואני מברכת ומקבלת בברכה את הצעתך המחממת את הלב.זה ממש לא צעד שהוא ברור מאליו,זאת יוזמה מבורכת שאני בטוחה שתהיה לעזר לבנות כאן.דווקא מזוית הסתכלות קצת אחרת.
נעמי,האם את פסיכולוגית\פסיכותרפיסטית\עו"ס קלינית??לא שזה משנה הרבה,אבל רק בשביל שתהיה לי תמונה קצת יותר ברורה לגבייך.ובכלל אשמח לשמוע(אם תרצי להשמיע) איך הגעת לפורום הזה והאם עיקר עבודתך היא בתחום הפרעות אכילה?
אני בטוחה שחיבוקך הכנה הגיע אל כל אחת ואחת מאיתנו,
אליי לפחות הוא הגיע בדיוק למקום שנזקקתי לו עכשיו,
תודה וערב נעים,
קרן אור.

קרן אור, לשאלותייך, אני פסיכותראפיסטית . אני עובדת בעיקר עם חרדה, דכאון והפרעות אכילה. יש גם שהסמפטומיים האלו מגיעים ביחד.. אני מחזקת אותך. נראה שנתת מענה אחר , שאינו יורד בערכו ממקום מקצועי, מקום שלב מבין ללב אחר ממקום שמכיר...יש ריפוי במה שהבאת לפורום זה. אני בטוחה שישנם מקרים שבהם את הרגשת לא טוב ומצאת שלחזק אחרים מחזק אותך. אני מקווה ששלומך טוב ורוצה להעביר את האמונה השלמה שיש לי בריפוי. כוח החיים מדבר ממך. ומדבר מכל אחד/אחת שפונה לעזרה בפורום שיצרת. אני רואה כל "בעיה" כזאת כסימפטום למצוקה. אני בטוחה שיש כעס אפילו שינאה כלפי המקומות האלו. אבל אני באמת חושבת, שלמי שיש בולמיה נאבקת בכל צורך חייתי, טבעי ,יצרי שקיים בה כי היא למדה בשלב כלשהו בחייה שהוא אסור ובתוך המאבק הזה ישנם עיפות וכאב אבל אולי גם ניצחון קטן של אתמול או ניצחון קטן שיהיה מחר ואם תמיכה נכונה באמת אפשר לעשות שולם בינכם הבוגרות לילדות שבכן. מקווה לעמוד לרשותכן .נעמי

נעמי יקרה,
תודה על המחמאות,הפעם את ריגשת אותי.אני שמחה לשמוע חוות דעת מקצועית,ואני יותר משמחה שיש ביכולתי לתת מענה לפחדים,לקשיים,ללבטים לפני ובמהלך הטיפול,ואני אמשיך לעשות זאת ממקום שמאמין שכל אחת שכותבת כאן רוצה לחיות,אבל משהו במציאות החיים העכשוית שלה השתבש,והכיוון קצת אבד.זה לא קלישאה שאומרים שהחיים חזקים מהכול,רק שלפעמים צריך למצוא איך בנסיבות החיים הקיימות חיים מבלי שזה יכאב מידי,מבלי לפחד כ"כ וליצור כל הפרעה שתגרום לנו לא להתמודד עם מה שמפחיד אותנו באמת.
כל ה"א היא מעטה הגנה שיצרנו כדי לחיות,כדי שהנפש שלנו תוכל להמשיך ולהתמודד ולא להתמוטט.וברור לנו שכשאנו מנסות למוטט את מעטה ההגנה הזה שבנינו בעמל רב כדי להגן עלינו,כל חומות ההגנה פשוט "מתמרדות" וכל רגש שלא קיבל מענה אמיתי מתחיל לתבוע את זכותו להכרה.זה הבסיס לקושי בהחלמה.
פעם חשבתי שהצעד הכי קשה הוא להפנים שיש בעיה ולפנות לקבלת עזרה.עם הזמן למדתי שזה אומנם הצעד החשוב ביותר אבל חשובה יותר ממנו היא היכולת להביא את עצמך בטיפול ממקום כנה וכן,שבאמת מוכן לוותר על כל חומות ההכחשה האלו.להסתכל לאמת בעיניים ולא לפחד.להבין שהפחד הגדול ביותר הוא פחד מעצמך.וכן,ההחלמה האמיתית היא לגרום לחיבור בין הילדה שבתוכנו ולתת לה אפשרות להיות ולהרגיש,(ובכך לשחרר אותה)לבין החיים הבוגרים שלנו,שדורשים מאיתנו דרכי התמודדות אחרים מבלי לברוח מהם.
נעמי,אני מאוד מעריכה את הנכונות שלך.זה לא ברור לי מאליו שיש מישהי מקצועית שמוכנה לעשות מעבר,גם ללא תמורה.פשוט מתוך חמלה ורגישות למצוקות אחרים.

תבורכי,
קרן אור.

נעמי, אני בעצמי התרגשתי לקרוא את התגובה שלך, היה בה המון חום ורצון לעזור ממקום כנה ואמיתי..כמה נפלא זה לראות שעוד קיימים אנשים כאלו בעולם...לצערי לא מעט כבר "פספסו" את המטרה האמיתית של בחירה דווקא במקצוע זה, ורואים שאת ממש לא, כי לא כל יום קמה פסיכולוגית ומציעה את עזרתה, ועוד מספרת על התרגושה מסה"כ התכתבויות מאוד פשוטות בפורום של הפרעות אכילה, אך לדעתי זה הרבה יותר מפורום שנקרא בסה"כ "פורום הפרעות אכילה"-לדעתי זה הפרעות נטו. ודבר שני-התמיכה שמוצעת פה היא תמיכה בדרך, בהתמודדות, בעליות ובירידות...ולא דווקא בהפרעות אכילה, התמודדות מול המציאות על מנת שלא יהיה צורך ב"הפרעת אכילה" או להחליפה בהפרעה אחרת. אני אישית אומרת לך תודה, ושוב אומר לך שמאוד חימם את הלב לקרוא את תגובתך. שלך, חגית.