קרן אור ושירן המתוקות!!

שמחה לשמוע שסיכמת את הביקור אצל הרופאה שלך בהרגשת הבנה,תמיכה "והתרוקנות".אכן כשאנו לומדות לדבר על הדברים האמיתיים שמציקים לנו,תחושת ההסתרה והלבד מתפוגגת ואת מקומה תופסת תחושת הקלה .לכן אין זה מפתיע שמיד לאחר מכן הלכת לאכול(וכל הכבוד!),כי התחלת להפנים שהאוכל הוא רק כלי משחק קטן במשמעות של כל החיים האמיתיים.
אני בטוחה גם שעם התחלת הטיפול שלך במרפאה המקרים האלו יהיו תכופים יותר וכך יקל עלייך להתמודד גם עם קבלת הגוף שלך במראה(בדומה למה שחווה שירן כרגע),כשהצעד הראשוני שאת מספרת עליו הוא באמת חוסר ייסורי המצפון אתמול לאחר האכילה(וכן ירבו!)
בנתיים,נראה שהרופאה שלך באמת מדהימה ואני מציעה לך לקבל את עזרתה הכנה(והמרשימה,יש לציין!) ולהיתמך בה בייחוד בימים הקלים פחות.

מי יתן וגם היום יהיה לך קל יותר עם עצמך,
שלך בהערכה,
קרן אור.

אני שמחה לשמוע שאט אט את חושפת את עצמך לדברים שכואבים לך ומדברת על מה שקשה לך. כפי שאת רואה וכמו שאמרה נכון קרן אור- האוכל זה רק כלי קטן שהעמדנו לרשותנו כדי להסוות את הכאב ואת הפחדים.. מצאנו לעצמנו כלי מאוד לא יעיל כמו שאת בטח יודעת אבל אני מאמינה שלאט לאט נדע להתייחס לאוכל כמו שכולם מתייחסים אליו ונלמד לחיות איתו בשלום ובאהבה כמו כל אדם.. אני כותבת את המילים הזה וזה נראה לי פתאום לא הגיוני.. לא הגיוני כל היחסים המופרעים האלה שפיתחתי עם האוכל.. אני, שהייתי שומעת על אנורקסיה בבית הספר והיו מרצים לנו על זה ומראים לנו כל מיני קלטות וידאו על בנות חולות מאושפזות שמסרבות לאכול וכמה מסוכן זה תת משקל וכו'..זה חלף לי ליד האוזן! ממש כך.. כששמעתי אנורקסיה אמרתי לעצמי תמיד בלב: "לי זה לא יקרה".."אני אוהבת לאכול, אין מצב שארעיב את עצמי" והיום אני לא מאמינה שאני בתוך הבור הזה.. שאני ביחסים מופרעים עם הדבר שהיה הכי שקט וטוב לי איתו- האוכל.. אבל השאיפה שלי היא לשנות את זה ואני רוצה גם להצליח.. את יודעת השבוע שמתי לב להרבה שינויים שמתחוללים בי..המכנסיים נהיו עלי פתאום פחות הדוקים ודי נהייתי מתוסכלת מעצם העובדה שבפגישה הקודמת אמרה לי הדיאטנית שעליתי במשקל.. אני רואה לפי הבגדים שחלה אצלי ירידה קלה..וחוסר הידיעה הזה מטריד אותי.. כמה אני שוקלת באמת..שוב נושא השליטה הזה.. אבל אני מנסה שלא להיגרר לזה יותר מדי ומחזיקה מעמד יפה בלא להביט במראה כשאני מתקלחת.. כבר שבועיים אם לא יותר שאני לא נזקקת למראה הזו :) אבל אני חייבת להודות שבתחילת השבוע נשברתי.. כשראיתי פתאום שהמכנסיים קצת נופלים נכנסתי למין מצב של אופוריה וסערת רגשות.. לא הבנתי מה בדיוק קורה ולמה בשקילה האחרונה נאמר לי ההיפך..<היא גם טענה שבאותו יום איפסו את המשקל אז יכול להיות שחלה טעות> ולמרות המחשבות שבאו לאחר מכן של להמשיך ולרדת במשקל עצרתי את זה והבטחתי לעצמי להמשיך ולהתנסות בכל המאכלים שתכננתי..<הכנתי רשימה ארוכה אגב> ובאותו היום הלכתי וחיפשתי ב-3 מאפיות סופגניות <בשביל ההתנסות> אבל לצערי כבר לא מכרו יותר אבל העיקר שרציתי והיה לי הרצון להמשיך לנסות..זה מה שחשוב לי באמת.. ואני עדיין מתנסה..מנסה כמה שיותר לשבור את עוצמת הצמצום והחד גוניות שחייתי בה עד עכשיו כי נמאס לי.. נמאס לאכול כל הזמן אותו הדבר ביראה מתמדת בבנאליות משוועת.. אני מאמינה באמת שאם תחליטי להפסיק להביט בראי כשאת מתקלחת זה יעשה את השינוי המתבקש.. את תראי שאת מקבלת את גופך ושהעיסוק במחלה פוחת אוטו'..את חייבת לנסות כדי לדעת.. עוד 4 ימים להתחלת הטיפול שלך נכון??? בטח את כבר ממש רוצה להתחיל ואני מאחלת לך שהטיפול הזה יתחיל ברגל ימין ויימשך כך! שיהיה לך סופ"ש קל ואני אשמח לשמוע מה איתך ואיך עוברים עליך הימים.. שירן