ילדה שגדלה

בוקר טוב לכולכן, אני מקווה שכל אחת מכן תתעורר לבוקר טוב יותר ומאיר יותר! ושנדע לאהוב את הילדה הקטנה בתוכנו, היא שלנו, היא חלק בלתי נפרד מאיתנו... זה אמנם כ"כ קשה..אבל גם אפשרי!! אני לפעמים שואלת את עצמי מאיפה נכתבו המילים האלה שלי פה...הן פשוט יצאו למען האמת...הן יצאו כי רצו לצאת והתאגדו ל"שיר" קטן... מאחלת לכן תחילת שבוע נעים וקל... שלכן, תקווה לבנה.

שתאהבי תמיד את הילדה שבך ושתמשיכי להתבטא בצורה ככ יפה! מאחלת לך בוקר נפלא ועוד המון ימי ייצירתיות ואושר. אוהבת לונה

את כותבת כ"כ מרגש ויפה! ואת צודקת במילים שלך..חוסר ההקשבה שלנו למה שהולך באמת בפנים הוא זה שהוביל אותנו להרס הזה ולפתח הפרעת אכילה. הלוואי וכולנו כאן נזכה להגיע למעמד כשלך בו את מקבלת את עצמך ואת שהנך..זה מרשים בעיניי!! שירן

מאוד אהבתי..אבל אני חושבת שהגיע הזמן דווקא לשחרר את הילדה הפצועה שבתוכנו,ע"י הכרה בסבל שלה ולהיפרד מהתקופה הזאת לשלום ובכך לפנות מקום לדמות הבוגרת שהפכנו להיות.כי זה לא נכון לחיות בעבר היום,הוא כבר לא מתאים למי שאנחנו,למי שאנחנו רוצות להיות.
אני חושבת שחשוב לקחת מהילדות רק את התובנות הנכונות עבורנו ולמנף אותם להווה ולעתיד חדש,כפי שהוא מצטייר בעיניי רוחנו.

מה שכן-שנדע תמיד לאהוב ושנרגיש נאהבות,מבפנים ומבחוץ.
שיהיה שבוע בריא וטוב עבור כולנו,
קרן אור.

תודה רבה על התגובות היפות שלכן..לרגע כבר שאלתי את עצמי למה אף אחד לא מגיב, שמא חשבתי שלא מוצא חן בעינייכן. תודה על התגובות המחממות..כרגע רק אני רואה אותן. וכרגע ריק לי ועצוב לי. היום הכלבה שלי מתה, הורדמה..או איך שלא אומרים את זה, כל כך קשה לי לומר את זה. זה עצוב כל כך וכל כך ריק לי כרגע. היא הייתה בת 14....כל כך הרבה שנים, היא הייתה נשמה מדהימה....היא בעצמה הצליחה לתת לי כוחות לא פעם ולהרים אותי.. בסוף לפני שלקחנו אותה, היא התחילה ללקק אותי...פשוט התחילו לרדת לי דמעות. טוב אפסיק לכתוב כי זה מחזיר את הכל... אני רוצה אותה חזרה...למה אי אפשר לחזור????

אני רוצה לחבק אותך כי אני יודעת שאין מילים כדי לנחם.אובדן בע"ח הוא קשה,הוא ממש נשמה קטנה,כמו בן אדם,ואני מבינה את הרגשת הריקנות.תני לעצמך להתאבל עליה,לי עצמי יורדות עכשיו דמעות,כי הספקתי להכיר אותי ובאמת היא היתה מקסימה.היא מאוד אהבה אותי ותמיד קפצה עליי בהתלהבות,זוכרת??ותמיד פינקתי אותה בעוגיות שאכלתי כי עשתה לי פנים כאלו7 עצובות שמתחננות ואני הרי לא יכולה לעמוד במבט הזה...
אבל אם זה מנחם במשהו,היא היתה כבר זקנה והיא סבלה מגידול ולא היה ניתן לעשות משהו כדי לרפא את זה,וכנראה שבמקומות האלו צריך לחשוב על טובתה,לא להאריך את החיים במחיר של איכות החיים כי לנו קשה להתמודד עם האובדן.אז לפחות עכשיו היא לא סובלת.(ואני כותבת את זה ויש לי צמרמורת בגלל הרגישות שלי בנוסף לנושא הזה..)

יקרה,אני מחבקת אותך ואיתך בכאב,עצוב שלא ניתן לעשות יותר,אבל היכולת שלך להתאבל ולבכות עליה היא יכולת חשובה.

שלך,
קרן אור.

יפה שלי יקרה ואהובה... לעולם לא תהיה אחת מדהימה כמוך, באמת..רק את מסוגלת להזדהות איתי ברמות כאלו, כמו תמיד..לא סתם אנחנו נמצאות במקום בו אנחנו נמצאות אחת אצל השניה. גם את גרמת לי לצמרמורת עם המילים החמות והעוטפות שלך...ועם החמימות שהרגשתי כאשר קראתי את מה שכתבת..תודה לך על המילים, אני יכולה להרגיש כמו תמיד את החיבוק החם שלך שרוצה לנחם ולהוציא ממני את כל העצב שקיים בדבר. תודה לך. חיבוקייך אכן הגיעו..כמו תמיד.. רציתי בהתחלה רק לכתוב " אני אוהב אותך" וזהו, אבל פשוט לא ייכלתי שלא להגיב במילים אחרות גם. אז אני אגיד את זה בסוף אני אוהבת אותך מאוד יקרה שלי. תודה לך על המקום העצום שאת תופסת בחיי, תודה לך על הכל. שיעבור עלינו לילה קל... אני באמת מפחדת ממחר שיבוא, אני רוצה כבר לעבור אותו ואת מחרתיים...ולהתרגל. אני לא רוצה את הכאב והחלל שהיא תשאיר לי. זה כואב לי מדי. נשמה קטנה ומדהימה היא הייתה..וכן יקרה שלי, היא מאוד אהבה אותך, והעיניים שלה לא עוזבות אותי...לא פעם היא הייתה אפילו מסתכלת עלי במבט דואג שרוצה לנחם. וכן..היא ממש חשבה שהיא בנאדם, דרשה ממך את האוכל, גם ממני...אבל אני יכולה לומר לך שבתקופות גרועות מאוד שלי-היא הייתה גורמת לי לאכול.... שלך באהבה ענקית, ושוב תודה. תקווה לבנה.

משתתפת בצערך על מות הכלבה שלך. ואני מצליחה להזדהות איתך כי גם לי קרה מקרה דומה לשלך. ואני יודעת כמה כאב כרוך בכך . אחרי הכל היא הייתה חלק חשוב בחיים שלך והיא עדיין חלק חשוב אצלך. היא תמשיך להתקיים בך לא משנה מה.. המוות לא ייקח את הזכרונות ואת החותם שהיא השאירה אצלך ובחייך. אני מסכימה עם קרן אור שאמרה שצריך להתחשב בעובדה שהיא הייתה חולה. אחרי הכל בטוח לא אהבת לראותה סובלת ומתענה. היא במקום טוב יותר עכשיו . היי בטוחה בכך. אגב, היא קבורה ליד בית מגורייך? היאחזי בזכרונות שלך ממנה היא תמיד תחיה בהם! מחזקת את ידייך, שירן