מקסימות שאתן!

(זה בסדר נכון..) :-) לא הייתי אתמול אצל הרופאה, היא חוזרת רק ביום חמישי וקבענו לשבוע הבא! הייתי היום במרפאה אליה אני נכנסת, הם התקשרו וביקשו שאגיע ללקיחת ממדים לפני הטיפול הראשון.. הגעתי היום בבוקר, לקחו לי גובה, לחץ דם, דופק ומשקל והדברים לא מזהירים. לחץ הדם שלי נמוך יחסית: 80 על 60 כשבדרך כלל הוא 110 על 70 והמשקל שלי נמוך יותר- האחות שקלה אותי 45 קילו. הדיאטנית גם פגשה אותי היום (אותה הדיאטנית מהטיפול הקודם) והיא אמרה שזה בגלל חילוף חומרים מאוד מהיר וגם בגלל שהתגובה של הגוף היא איטית וההשלכות של אי האכילה מלפני מספר שבועות מורגשות היום. היא אומרת שאין לי מה לדאוג ושלאט לאט הכל יסתדר. שבוע הבא, ביום שני אני צריכה לתת מדדים שוב ותהיה לי פגישה ראשונה אצל הפסיכותרפיסטית וזה מאוד מלחיץ... את הרופאה שלי אני פוגשת ביום שלישי.. אני כ"כ שמחה שנגמר הזמן ואני מתחילה כבר את הטיפול, קשה לי מאוד!! תודה על כך שאת מתעניינת ופה בשבילי באהבה, מחפשת מוצא..

כמה אני שמחה לשמוע שכבר התחלת את הטיפול במרפאה! נכון,המדדים אכן מאוד נמוכים,ואני מניחה גם שלקחו לך ספירת דם,אבל אני לא דואגת כי זאת הנקודה ממנה הדברים רק יתחילו להשתפר.ראית איך הזמן עבר מהר???
אני תמיד כאן,ואמשיך להחזיק לך אצבעות גם ביום שני!

ובוודאי שזה בסדר,
שיהיה יום מקסים,
קרן אור.

אני שמה לב שבתוך כל הקשיים הללו אני מעמידה במקום זניח את הצעדים הענקיים שאני עושה ונותנת מעמד גבוה לכל אותם קולות חולים והתנהגויות של המחלה. גרמת לי לראות בעצם שאכן הצלחתי ליצור סדק ואף גדול מאוד! במעטה ההרס הזה שנקרא הפרעת אכילה. בעצם זה שאני ממשיכה לאכול כרגיל ולא מעלה על דעתי הישנות של הרעבה או "קיזוזים". לעיתים אני מפרשת את חוסר היכולת הזה "לקזז" כחולשה שלי. ואני יודעת שלהיפך- זה מעיד על חוזק. אבל אני מדברת על סיטואציות שונות בהן למשל איני מרגישה כלל רעבה לאחר ארוחת צהריים טובה שאכלתי , אך למרות זאת כשמגיעה ארוחת הביניים איני מסוגלת לפספס אותה. אפילו שאיני מרגישה רעב. אבל כמו שאמרו לי בטיפול- לפעמים אנחנו אוכלים לא רק כשאנחנו רעבים אלא כי בא לנו משהו. וזו תחושה שאני עדיין מתקשה לקבל.. שבא לי משהו, שמותר לי -למרות שאיני רעבה. ההמחשבה האוטו' שנתפשת אצלי היא חולשה ובושה בצרכיי. "בואי נאפשר לעצמנו למצוא מקום חדש,בריא יותר שהוא יהפוך למוכר ולמרגיע שלנו"- המשפט הזה ישר משך את תשומת ליבי. אני מרגישה שאין מקום כזה אצלי- נטול ביקורת, תמים וטהור. אני באמת מאמינה ואף יודעת שיש לי ותמיד תהיה נטייה לדיכאון <וזה גם לפני המחלה> אני פשוט לא מצליחה לשבור את המחסום הזה, מאבקיי כושלים בזה אחר זה .. אבל אני יודעת שאני חייבת. כי הנפש והגוף שלי הם הדברים הכי חשובים שנמצאים ברשותי. אני רוצה לשאול אותך, זה הרי ידוע שבעקבות תהליך ההחלמה מהמחלה הזו מרגישים ריקנות עצומה וכוחות נפשיים מדוללים. "החברה" היחידה והקרובה שהיתה לי עד עכשיו הייתה המחלה ועכשיו איני מוצאת את הכוחות להקנות תשומת לב לאחרים לרבות חברותיי . אני מרגישה אשמה עצומה על כך שאני מסננת אותן ומסרבת להיפגש. איך את הצלחת לשאוב כוחות ולעצור את יצר ההרס הזה של הנפש? האם את מרגישה שהייתה איזו נק' מפנה שגרמה לך להיות חזקה יותר ? אני מתחילה להפנים שאולי משהו לא בסדר אצלי.. בנפש שלי..אולי היא פגומה.. :( ובתוך כל הבלגן הזה אתמול קרה לי דווקא דבר חיובי. התחלתי את החוג בציור וממש נהניתי! שמתי לב שממש מתמכרים לזה ברגע שיודעים איך, וזו תרפיה מצוינת עבורי. ומה איתך, איך את מרגישה?? שלך, שירן.

אני שמחה לשמוע שאת אוטוטו מתחילה את הטיפול שלך במרפאה!! אין לי ספק שזו תהיה אחת החוויות הטובות שקרו לך לאחרונה..אחרי הכל הטיפול הזה מטרתו היחידה היא לעזור לך ולהבריא אותך. המדדים הפיזיים ישתנו לטובה עם הזמן ואת תרגישי חזקה הרבה יותר! ואני מדברת עכשיו אל הקול הבריא שלך שרוצה להחלים ורוצה אותך במקום חיובי! ולא אל הקול החולה שוודאי שמח על כך. האם בן זוגך יודע שאת מתחילה טיפול בהפרעת אכילה עוד מעט? איך את מסתדרת בימים אלו עם האוכל ובכלל? שיהיה לך הרבה הרבה בהצלחה!! שירן.

הי, הקול הבריא שלי מקשיב לך! שומר את הכל בפנים ויודע שיבוא היום בו אתחזק ואשרוד את כל התהליך הארוך הזה.. אני תמיד מנסה להיאחז בחיובי כי אחרת, למה לנסות?? לקחו לי המון דם ומאוד מסקרן אותי לדעת מה קורה שם.. הבנתי שזה יקח עד שבועיים עד שכל התוצאות יהיו אצלי בידיים.. מה איתך? איך עוברים עלייך הימים האחרונים? אשמח לשמוע.. באהבה, מחפשת מוצא..

אני שמחה לשמוע שגרמתי לך לראות עד כמה בכול הקושי כן יצרת והובלת את עצמך למקום מאוד נכון ובריא.הקושי הוא טיבעי,ועם זאת את נלחמת בו ללא הפסקה וזה מה שאני רואה לנגד עיניי כל הזמן.והזמן אכן יעשה את שלו,לא פשוט ללמוד להתנהל אחרת ממה שהכרנו כל החיים(הדפוסים הרי התקיימו עוד הרבה לפני הפרעת האכילה שלך),אבל בהחלט אפשרי ושווה.
את שואלת איך עוצרים את יצר ההרס העצמי??אספר לך שגם היום אני לפעמים צריכה למתן אותו,כי זה הופך לפעמים לתגובה "אוטומטית" שהכי קל לברוח אליה כי לפגוע בעצמנו זה קל יותר מאשר להתמודד לעיתים עם אחרים או בעיות אחרות שמפריעות לנו.אני מזכירה לעצמי כל הזמן שזה רק מגביר את ההרס מסביבי ומרחיק אותי ממה שאני רוצה בשביל עצמי ולמען עצמי בהמשך.ואם פעם שמרתי בבטן והכאבתי לעצמי במקום להוציא החוצה,היום אני מגיעה מהמקום הכי ישיר ומדברת בצורה גלויה ולא מפחדת לומר לאנשים שהם פגעו בי.הרבה פעמים,אגב,אני מבינה עד כמה אני משליכה על אנשים רגשות פנימיים שלי ובכך שאני מדברת על הדברים זה עוזר לי לנטרל את התחושות הקשות .

מאחלת לך שכול יום תוסיפי להתעורר לעוד יום של התמודדות,עד שזה יהפוך להיות קל וחלק ממך.
שלך ,
קרן אור.

הי, תודה, גם אני פתאום שמה לב שהזמן עבר!! איזה כיף! :_) לקחו לי הרבה יותר מספירת דם.. הוציאו לי הרבה מבחנות. הם רוצים לבדוק ויטמינים, אינסולין, הורמונים ועוד.. כי בבדיקות הדם הרגילות לא תמיד רואים את הדברים.. אני ממש מתרגשת לקראת יום חמישי, מקווה שהכל ילך לי בסדר.. מה שלומך? איך את מרגישה? אשמח לעדכן אותך בהמשך.. באהבה, מחפשת מוצא..

אני שמחה שביצעו לך את כל הבדיקות ולאחר שיגיעו התוצאות יוכלו להתחיל לאזן אותך.אני מלאה באופטימיות עבורך.
וכמובן שאשמח לקחת חלק בתהליך המאוד חשוב ומרגש הזה.
אני בסדר,חטפתי כנראה שפעת,אבל זה באמת קטן עליי!

שלך,
קרן אור.

הי, מקווה שתרגישי טוב, אני יודעת שאת חזקה מאוד ותעברי גם את זה.. שיהיה לילה טוב ושינה מתוקה, שלך, מחפשת מוצא..

תודה רבה על התגובה היפה שכתבת לי! חיזקת אותי וגרמת לי להבין שאם אפגע ואקח ללב מכל תגובה כזו- לא יהיה לזה סוף!! כי אנשים באמת לא מבינים והם חסרי ידע בסיסי למה זו בכלל הפרעת אכילה וכמה היא פוגעת. אמרתי לאבא שלי שלא יתערב לי באוכל יותר אני רק לא בטוחה עד כמה זה נכנס לתודעה שלו ולהבנה הלקויה שלו. מה שכן אני אמשיך לומר זאת עד שזה ייחדר לו לראש. זה באמת לא עניינו. פשוט ממש כאב לי לשמוע אותו אומר לי לאכול פחות בעוד שלאחותי הגדולה הוא תמיד אומר : "למה את לא אוכלת כלום? תאכלי משהו!" .. כאב לי לראות את האפליה הזו בינינו. את תחושת המותר שלה לעומת האסור שלי. אני אקח את דברייך לתשומת ליבי ואיישם. שוב תודה. שירן

קרן אור מקסימה, אצטרך לקבל את האובדן...פשוט כרגע קשים ההרגלים שאין לי מה לעשות איתם.. והזיכרונות המתוקים שכרגע מרים. יהיה בסדר...לאט לאט, הבנתי כבר שאין לי לאן למהר... שיהיה לנו יום טוב יקרה שלי, יום טוב וקל, מבורך באור. שולחת לך את אהבתי, תקווה לבנה

אכן לא פשוט לקבל ולהשלים עם אובדן של משהו שליווה אותך כ"כ הרבה שנים,דרך כל הקשיים,הפחדים וגם הרגעים המאושרים שבהם.החלל שנוצר הוא מובן אבל אני מקווה שמיום ליום זה ילך ויעשה קל יותר ושאת המקום העצוב כרגע שנמצא בתוכך ימלא אור שיאיר לך את כל הרגעים הדוממים שאת חווה כרגע.

שיהיה לנו יום מואר וחמים,
קרן אור.

קראתי את ההודעה שלך אתמול מאוחר בלילה והוצפתי רגשית עד דמעות. מילאת את כל כולי בשלווה. את מקנה לי בטחון שמה שאני עושה זה טוב. שמה שאני רוצה זה נכון. אני אדם של תחושות בטן. בהרבה מקרים התחושות בטן שלי צודקות. אני מקבלת רושם מאוד מהר על אנשים. קרה לי 3 פעמים שראיתי נשים כבייכול רגילות, אחת ברחוב, אחת במסגרת לימודית שהייתי בה, ואחת בשדה תעופה. ומשהו בתווי פנים שלהם, בהחזקת שרירי פנים שלהם, בכיווץ\ הרפיית שפתיים, בהרמת גבות, בקיבוע\ תזזיתיות של העיניים ובכלל באנרגיות שהם שידרו, גרם לי להיות בטוחה ב99.9% שהן נשים מאוד מיוחדות עם סיפור חיים מאוד אחר\קשה ומעניין. 2 מהן לא ראיתי יותר, הן רק חלפו על פני, ואת השלישית היכרתי וצדקתי. וקרה לי 3 פעמים ששפטתי אנשים שאני לא מכירה ולא ראיתי מעולם על פי השם שלהם והתחושת בטן שלי וכשפגשתי אותם גיליתי שצדקתי לגמרי בשלושת הפעמים. אז השם שלך...פשוט אין דברים כאלה! ואני לא מכירה אותך יותר מידי. אבל אני כלכך בטוחה שאת בין האנשים המדהימים והייחודיים שהכרתי בחיי. אני נותנת לך עכשיו את השמות של שני האנשים שהכי השפיעו עלי והיו חלק בעיצוב מי שאני ואת השם של הבחורה\ אשה שאני הכי אוהבת בעולם. מעולם לא אהבתי מישהי ככה- לא אהבה רומנטית, לא אהבה לחברה טובה, לא אהבה כמו למשפחה- משהו שמתעלה על הכל. סוג של נפש תאומה. שימי לב: אור, קרן, אור. קטע, לא? אין פלא שיש לי חיבה מיוחדת לשם הזה... את יודעת מה? עכשיו כשאני חושבת על זה.. פתאום אני נזכרת שכתבתי משהו פעם. מכתב למישהי, וקוראים לו "מיס קרן אור היקרה". אוקי, הייתי חייבת לחפש את הדף הזה ומצאתי. כתבתי שם מכתב למיס קרן אור היקרה, שמתאר 2 נשים משני עולמות שונים, אחת מהן זו אני והשנייה זו היא. שהגיעו באופן מקרי לנק' מפגש מסויימת. במכתב הנק' מפגשת היא טיסה לפריז. אנחנו לא מכירות, אבל יש ביניינו נק' דמיון ובסוף המכתב אנחנו חוזרות כל אחת לעולמה שלה, אבל במובן מסויים, אנחנו בדיוק באותו המקום. את המכתב הזה כתבתי לפני שנתיים וחצי בערך ל2 נשים שהתחברו לאישיות אחת - קרן ואור. ומאז שהכרתי אותך, קלטתי שבכתיבה שלך ובחלקיק אופי הקטן שיצא לי להכיר, יש משהו שמאוד מזכיר לי כל אחת מ3 הנשים האלו. באמת קטע.. בכל אופן. שתדעי שקיבלתי ממך המון. למרות שאנחנו לא לגמריי מכירות. שיהיה לך שבוע טוב ומלא באור מבפנים ומבחוץ. אוהבת המון ומחבקת. לונה- שנראה לי שיום אחד, בעתיד הלא רחוק, תדעי איך קוראים לה באמת.

הפעם את חיממת את ליבי בתגובה הכ"כ יפה שכתבת לי,וזה באמת המון בכל התקופה הקשה שאני עוברת.וגם אני כמוך ניחנתי באינטואיציה מאוד חדה ואין לי מושג לפעמים להסביר למה אבל מספיק לי לראות אנשים לכמה דקות בשביל לקרוא אותם,ולא אחת אמרתי לבעלי שזה או זאת לא ניראים לי ולא יכולתי להסביר מדוע,ובדיעבד כשהתכחשתי לרגשותיי גיליתי כמה צדקתי.
הפתעת אותי גם עם ההקבלה והנקודות דימיון שמצאת בכול הסיפורים.אכן מדהים!
ומעל הכול-את יודעת שאני אשמח להמשיך לתת לך עוד הרבה כדי לראות אותך במקום שאת רוצה למען עצמך.וכמובן שאשמח להכיר את הדמות מאחוריי השם כשיתאים לך.

שלך,
קרן אור.