לבד

זה הרבה זמן שתהיתי מה איתך ומה שלומך.. אין לי מושג מה הסיבה שאת אינך משתפת יותר אך אני מכבדת את זה ורוצה לומר לך שלא משנה מה, תדעי שאנשים כאן רוצים ושמחים לעזור לך ולעודד אותך כשצריך. אני יותר ממבינה אותך ואת מה שאת עוברת. גם אני נמצאת בנק' שפל בחיי. כך אני מרגישה. הכל נראה שחור , מעיק ומכביד. אך הדבר הטוב שיש לך כרגע זה הטיפול שלך <את עדיין מטופלת נכון?> היאחזי בו ואת תראי שבסוף דברים ייראו אחרת. לי הטיפול נותן המון תקווה וכוח ואני בטוחה שגם לך. האם מאז שהפסקת לכתוב כאן חל שיפור כלשהו את חושבת? אפילו שעכשיו את נמצאת ברגע מאוד קשה , נסי להתסכל על כל מה שעברת אני בטוחה שתמצאי כמה נק' אור שיראו לך שלא הכל אבוד וכי היו מצבים לאורך כל התקופה הזו בהם נהגת אחרת והתגברת!! אסור לנו לשכוח את רגעי הניצחון הקטנים הללו על המחלה ולקחת אותם כמובנים מאליהם. ועצם זה שאת ממשיכה לתפקד כרגיל והולכת לבית הספר, זה גם הישג כשלעצמו. יקרה, אני בטוחה שגם אם זה לא נראה כך את יכולה נגד המחלה הזו. ואת תצליחי. זה תהליך ארוך אבל שווה לעבור אותו למען חיים אחרים שמגיעים לנו. איך הולך בטיפול בינתיים ואצל הדיאטנית? את לא חייבת לשתף אם אינך רוצה/מרגישה בנוח. ומה שלום אמך? אשמח לשמוע כל מה שתרצי לשתף, שלך ואיתך, שירן

בכ"כ מעט הצלחת לתאר כ"כ הרבה-כאב,עצב,ייאוש,חוסר תקווה.אבל גם במקום הזה בחרת כן לשתף ואני מודה על כך.
את לא לבד,גם אם זה מרגיש לך כך ברגעים מסוימים,אני כאן איתך ואני רוצה להקשיב,לדעת,להבין-רוצה לספר קצת יותר?????????

אני מחכה לשמוע ממך ועד אז,שולחת לך אהבה וחיבוק שיפיגו מעט את תחושת הבדידות.
את כאן וזה כבר מקום.....ביחד נמצא לו מילים ומשמעות.

חיבוק גדול יקירה,
קרן אור.

אין מילים בפי כדי להגיד לך כמה שאני מבינה, מכירה ומזדהה עם רגשותייך!!! הלוואי והייתי יכולה ללמוד ממך איך מוציאים את הדברים החוצה, כי אני לרוב, עוטפת את עצמי במסיכה, כדי שאך אחד לא ירגיש ולא ידע. גם כשאני מרגישה בדיכאון הכי גדול או הכי רע בעולם, אני מסתירה את זה וזה החיסרון היותר גדול שיש בי.. הרבה זמן לא היית כאן... לא שופטת אותך, רק שמחה לשמוע שאת פה! תמשיכי לכתוב, כי זה בטוח עושה לך רק טוב ותדעי שאנחנו פה בשבילך.. תמיד!! שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..