יקרות שלי-שבת שלום!

אני שמחה שנתת את התייחסותך לנושא העבודה שכ"כ הציק לי. זה עזר לי .. אני אכן אנסה השבוע להתחיל עבודה חדשה.. בדיילות אם את מכירה פחות או יותר. זה אומנם עבודה ללא אנשים. <אני צריכה לעמוד בדוכן לבד ולאפשר לכל מיני אנשים לגשת ולנסות מוצר חדש> אבל אני חושבת שזאת גם התחלה בשבילי. צריך להתחיל מהקל אל היותר קשה. אני נורא מפוחדת. קשה לי להאמין שאצליח להחזיק מעמד. אני בטוחה שאקרוס ואתמוטט ומתחילה באמת להאמין שאולי עבודה זה לא בשבילי ושאולי יש לי נכות שתמיד תשיאר בגלל המחלה. אני רוצה להתייעץ איתך בדבר נוסף שעלה בטיפול שלי. סיפרתי על הקושי שלי מבחינה תעסוקתית. על הפחדים מעבודה ומלהתערות באנשים. ואז עלה הנושא של אחוזי נכות. אני לא יודעת כמה את בקיאה בזה אך חשבתי אולי באמת לברר את הנושא ולשקול את זה בחיוב משום שאני באמת מאמינה ואף יודעת שיש לי מוגבלות כלשהי בלכלכל את עצמי ולהיות עצמאית תוך כדי עבודה בחוץ. יש לי את כל המסמכים הדרושים אך דבר אחד מטריד אותי והוא עצם זה שברגע שאבקש את קצבת הנכות הזו אני בעצם אכריז על ניצחונה של המחלה מבחינתי. זה כמו לתת לה לצאת כשידה על העליונה. "הנה אני נכה בגללך". ככה זה משתמע אצלי. ואני באמת לא יודעת מה לעשות. לא יודעת אם יחלוף לי הפחד הזה מלעבוד בחוץ ולהסתדר, מעולם לא הצלחתי להחזיק הרבה זמן מעמד בעבודות בשוק החופשי. משום שתמיד סבלתי מבעיה כזו או אחרת. מסגרת העבודה הכי ארוכה שהייתה לי הייתה השירות הלאומי שהתברר גם הוא כלא מתאים לי. אני כבר לא יודעת מה לחשוב. האם להכריז על כך כנכות שלי או אולי לנסות ולראות עבודות אחרות שמיותר לציין שוב- שאני מאוימת עד העצ רק ממחשבה על כך. אני אתייעץ על כך עם העובדת סוציאלית שמטפלת בי ומכירה אותי גם קצת לעומק אך עדיין מעוניינת לשמוע את דעתך <לטוב או לרע>.. שלך, שירן

למיטב ידיעתי ה"א בדרגה קשה מזכה בקצבת נכות,לפחות זמנית(לשנתיים אם אני לא טועה,ואח"כ מתבצעת הערכה מחדש).את שואלת מה דעתי בנושא??אני לא חושבת שאענה לך ממקום אובייקטיבי כי גם אני ניצבת כרגע בפניי החלטה כזאת בגלל מחלתי ולוחצים עליי לעשות זאת כדי שאוכל לנוח ולהתמסר למלחמה במחלה.אז לי יש בעיה כרגע עם ההגדרה של נכה 100% ,כי עצם היציאה לעבודה(עד כמה שקשה לי פיזית כרגע) והאינטרקציה עם אנשים,קצת עוזרת לי לראות ולהתנהל מעבר למחלה שלי,כי אם הייתי נשארת בבית בוודאי הייתי שוקעת לתוך זה,לתוך הכאבים והפחדים.אז לי האחיזה בשגרה כמה שניתן שומרת עליי דווקא.לכן לא נראה לי שאני מתאימה לענות על שאלתך.
אבל אני כן חושבת שכדאי לך כן לנסות להתחיל עבודה השבוע,אבל חשוב שתבואי אליה עם ראש פתוח ולא עם תסריט אפשרי של כשלון,כי אז זאת תהיה נבואה שמגשימה את עצמה,כי את תחכי לזה..ואם כן ניסית ואת רואה שההתמודדות קשה מאוד עבורך,אז תשקלי את העניין הזה בחיוב,לפחות עד שתבריאי לחלוטין.
מחר יש לך פגישה עם העו"ס??אשמח לשמוע מה היא,שמכירה אותך,חושבת על זה.
תחליטי מה שתחליטי יקרה,אני איתך,השיקול העיקרי שצריך להילקח כאן בחשבון הוא רק טובתך האישית ,וכל דבר שהולך עם תהליך ההבראה שלך הוא מבורך בעיני.

ערב נעים יקירה,קרן אור.

שלומי דיי טוב. ב3 ימים האחרונים אכלתי קצת (ואולי הרבה) יותר ממה שהייתי אמורה. לא איזה בולמוס או התקף אכילה. פשוט כמויות יותר גדולות ודברים הרבה יותר משמינים. קצת מעבר למידה הרצוייה. פחות התרכזתי בארוחות מסודרות ואוכל בריא ואכלתי הרבה שטויות ופחות אוכל. אבל לא כעסתי על עצמי. הבנתי שזה היה הסופ"ש ואלו ימים שאני בבית כל היום, קרובה למקרר, משועממת קצת וסביר להניח שאני אתעסק הרבה באוכל. אבל נלחמתי בכל כוחי כדי להעלים את ייסורי המצפון. חשבתי עלייך וזה נתן לי כח. אכלתי ככה לאורך כל הסופ"ש ופיזית זה עשה לי הרגשה קצת כבדה, שזה פחות נעים, אבל אני מאוד סלחנית לגבי זה. כי זה רק הסופ"ש ומותר לפעמים גם לאכול קצת יותר מהמסגרת הרצוייה כל עוד זה לא הופך להרגל קבוע ופחות בריא. מחר אני חוזרת לשגרה, אני אהיה בבית בבוקר, בצהריים ובערב, ובין לבין אהיה מחוץ לבית, ככה שסביר להניח שאני יאכל די מסודר, כרגיל (: אני כלכך אוהבת לאכול טוב, לא יותר מידי ולא פחות מידי, להרגיש לא רעבה, אבל לא מפוצצת. זה נחמד. גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. אז חדשות טובות- הגוף מתחיל להתאזן. נשקלתי לפני הסופ"ש (אולי אחרי הסופ"ש זה כבר השתנה קצת) והמשקל שלי מתחיל לחזור לעצמו, בצעדים איטיים וכמעט בלתי נראים אבל באופן בריא ובטוח. בחיים לא הייתה לי יירידה כזו איטית. באיזשהו מקום אני רוצה שזה יקרה כבר והגוף יתאזן ויחזור למשקל האידיאלי ויעצר. אבל אני מבינה שזה לוקח זמן ואני ממתינה בסבלנות. כמה שזה קשה. בגלל ה אני רוצה כבר לחזור לשגרה ולחזור לתזונה הטובה שהתרגלתי אלייה כדי לא לקלקל את מה שעשיתי. חבל. זה דרש מאמץ רב.. אני רוצה לשמור על המשקל שלי לאורך זמן הפעם וזה קורה רק עם תזונה מאוזנת. אני סומכת על הגוף שלי. עם כמה שנלחמתי בו כל השנים- אני יודעת שהוא יהיה בסדר בסוף. רציתי לשאול אותך.. אני יכולה לכתוב לך משהו קטן למייל הפרטי? אני מקווה שאף אחת מכאן לא תפגע אם היא תקרא את זה, זה לא שאני מסתירה משהו מהבנות כאן, אני פשוט פרנואידית בדברים האלו, זה אתר שלאנשים שאני מכירה יכולה להיות גישה אליו. יש אנשים שלא הייתי רוצה שיידעו עלי דברים מסויימים וקצת מלחיץ אותי לחשוב שאולי מישהו שאני מכירה יקרא את זה ויישר יידע שזו אני.

אני שמחה שאת נושאת אותי בתוכך כדי להאיר לך רגעים פחות קלים..זה מאוד מחמיא לי.
שמחתי גם לקרוא שאת הרבה יותר סלחנית כלפיי גופך ועצמך,ומבחינתי זאת ההגדרה של איזון((הירידה במשקל היא בונוס)-היכולת לאכול בימים מסוימים טיפה יותר מבלי להרגיש רגשות אשמה או צורך בקיזוז למחרת.את יודעת מה אומרים על תהליך מהיר- easy come- 'easy go .
יקרה ,בוודאי שאת יכולה לכתוב לי למייל הפרטי,המייל שלי הוא: [email protected]

בנתיים המשך ערב נעים,
קרן אור.

תודה על האהבה והתמיכה... אני באמת מעריכה את זה... אני כרגע בתקופה לא קלה...מבחינה פיזית ונפשית.. הפסיכולוג דיבר על תרופות נגד דיכאון... אני עוד צריכה לחשוב על כך... איך את מרגישה? אני מקווה שאת בסדר!!! שירה

אין בעד מה,יקרה.אם כי את כותבת,ונסוגה לאחור.למה??ממה את מפחדת??למה שלא תאפשרי לעצמך טיפה לשחרר ולהוציא החוצה את מה שמעיק עלייך??
כמובן שאני מכבדת גם את רצונך לפרטיות,אבל יותר מאשמח אם תאפשרי לעצמך את הבמה הזאת כאן בפורום לפחות.
אולי תשתפי אותי מה את מרגישה בנוגע לתרופות נוגדות דיכאון??אולי נוכל לפרק ביחד את החששות ולאפשר לך להחליט יותר בקלות??
אני בסדר,יקירה.קשה לי יותר מתמיד פיזית,אבל מקווה שאתאושש בקרוב.

שלך,
קרן אור.

קרן אור יפייפיה... אכן נהנתי... שיתחיל לכולנו שבוע טוב וקל... נשיקות יקרה, תקווה לבנה

תודה-תודה.שמחתי לשמוע שנהנית.

שלך,
קרן אור.