מחפשת מוצא אהובה!

הי, תודה לך על הביטחון הגדול שיש לך בי! אני מעריכה את זה מאוד!! את צודקת, אני עוברת תקופה מאוד לחוצה והיה לי קצת קשה להכינס לפורום, אבל החלק הקשה מאחורי. הייתי היום בפגישה ראשונה ויצאתי ממנה בהרגשה מוזרה קצת. זו אותה המטפלת שהיתה לי אז ככה שהרגשתי איתה מאוד בנוח, אבל התחלנו לדבר על נושאים שהיה לי קשה להתמודד איתם היום. אני חייבת לציין שבפנים היא היתה חסרה לי, היא טיפלה בי כמעט 3 שנים ופתאום אני רואה אותה אחרי חצי שנה וזה עורר בי געגועים. גם הייתי היום אצל הפסיכיאטרית ואצל הדיאטנית שנתנה לי תפריט מדוייק יותר ואפילו טיפה שונה משל הרופאה.. אני והמטפלת קבענו שיום שני יהיה יום קבוע למפגשים ואני מתחילה להרגיש קצת הקלה, כאילו שפתאום יש רשת מתחתי שתתמוך בי ותציל אותי עם אפול. היו לי גם 2 מבחנים היום ויש לי עוד אחד בעוד שבוע ואני מרגישה חנוקה.. כשהגעתי למבחן הראשון הרגשתי שאני כמו בלון שעוד שניה מתפוצץ. כשהתחיל המבחן הוצאתי במהירות את כל החומר על דף טיוטה וכשנכנסתי למבחן השני הרגשתי שאני ריקה ממידע. חרשתי למבחנים האלה ומרוב לחץ, של הכל, היה לי קשה ואני מאוד מקווה שעברתי. התגעגעתי גם אלייך ולבנות הפורום היקרות שאני מקווה שלא כועסות שנעלמתי.. מה איתך? איך עבר עלייך הסופ"ש? ואיך את מרגישה? שלך ובאהבה, מחפשת מוצא..

אני שמחה לשמוע שיצאת אתמול מהמרפאה עם הרגשה של תמיכה,של יציבות,של הגנה.(ואגב,מה אמרו לך על בדיקות הדם??ואיך היו המדדים החיוניים אתמול??) אני יודעת עד כמה תקופת המבחנים היא תקופה מתישה,אבל לא נשאר עוד הרבה וזה יסתיים ואת תוכלי להתמקד נטו בטיפול. מאושרת בשבילך,את בדרך הנכונה, שלך, קרן אור.

הי, את מקסימה! לא כל בדיקות הדם חזרו, רק חלק קטן מהם.. ברגע שתהיה לי תמונה כללית יותר מאשמח לשתף אותך. בינתיים אני ביום ראשון הולכת לעשות עוד כמה בדיקות שהם שכחו לבקש, בניהם: בלוטת התריס, סוכרים ואיסוף שתן! הם רוצים שאהיה בצום שוב גם בבדיקות האלה, אבל זה בסדר כי זה ל- 6 שעות שאני הולכת להעביר בשינה! הסמסטר הזה נשאר לי עוד מבחן אחד, אז ככה שאני די רגועה! תודה על העידוד!! :-) רציתי לציין, שקראתי את מה שכתבת, על החברה שלך וזה נגע לליבי. את ריגשת אותי מאוד ואני רוצה להגיד לך שאני פה, נותנת לך כתף כמו שאת נותנת לי (אם תרצי כמובן..). אני יודעת מה זה לאבד חברה קרובה.. את החברה שלי איבדתי בפיגוע קשה באוטובוס. אספר לך שבשנתיים הראשונות לא הייתי מסוגלת ללכת לאזכרה שלה, היה לי כואב מידי, היום אני כבר הולכת, כל שנה.. מדברת איתה ובוכה מהצער הכבד. אני מבינה לליבך!! באהבה, מחפשת מוצא..

אני שמחה שדברים מתחילים להכנס לשגרה ולהסתדר עבורך...
תודה על המילים החמות.אכן קשה לאבד חברה קרובה.התלבטתי אם לכתוב את זה כאן ולשתף אותכן אבל החלטתי שכן.דווקא ממקום שרוצה לספר לכן שה"א יכולות להסתיים בכאב גדול.ושאלו שנשארים מאחור נדרשים להתמודד עם אובדן שאין לו מזור.
אני מאמינה שאף אחד לא הולך סתם מהעולם,תמיד הוא משאיר משהו בלכתו.והיא השאירה בי את הרצון לעזור,לנסות לצמצם את הצער של מישהו אחר על המקרה הבא.
כל שנה החודש הזה הוא החודש הקשה ביותר עבורי,אבל היא לא השאירה אותי לגמריי לבד,כי באותה שנה יצרתי חיים אחרים,שמקלים עליי בהרבה רגעים שהמחסור בנוכחותה מורגש יותר.
פשוט היום דיברתי עם אחותה התאומה לגביי מיקום האזכרה,והרגשתי כאילו אני מדברת איתה.הן תאומות זהות,עם אותו קול..שזה פשוט מוטט אותי.
אמרה לי היום מישהי שמאוד יקרה לליבי שהאהבה כואבת מאוד אבל היא גם מחייה.וזה נכון.

תודה שוב יקרה,
אוהבת,
קרן אור.

אני רוצה להצטרף לאיחולים של קרן אור ולומר לך שגם אני מאוד שמחה שהתחלת טיפול! וגם אצלי יום שני הוא יום קבוע בו אני הולכת לטיפול :] אתמול כשסיימתי את הפגישה אצל הדיאטנית בדמעות לאחר שהתברר לי כי שוב עליתי, הייתה לי פגישה נוספת עם העו"ס והיא ממש הצליחה להרגיע אותי ולגרום לי לקחת דברים בפרופורציה. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הטיפול הזה. ואני בטוחה ומאמינה שגם אצלך זה יתפוס מקום ניכר בחייך ויקנה לך הרבה אמונה וכוח במקומות שהמחלה לוקחת אותם מאיתנו. את בהחלט בדרך הנכונה! ואגב אין לך מה להצטער על כך שלא נכנסת לכאן כמה ימים. בוודאי שאנחנו מבינות ואני רוצה שתדעי שבעיניי יכולת התפקוד היומיומית שלך מעוררת הערצה רבה!! שירן.

הי, את מקסימה... עניתי לך בשירשור שלך! שלך, מחפשת מוצא