קרן אור יקרה:

אני מודה שלפעמים צריך אהבה קשוחה ואני מודה לך על זה שאכפת לך מספיק כדי לעשות זה... את צודקת בזה שעדיין לא החלטתי מה אני עושה אני יודעת שלאט לאט אני הורגת את עצמי אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות אני מנסה לאכול באמת שכן אבל פשוט כ"כ קשה לי עם זה, ושאני מנסה ובאמת אוכלת זה מוציא ממני כ"כ הרבה כוחות שלשאר היום אני פשוט משותקת יותר מאשר שאני לא כזה אוכלת.. לגבי הטיפול אני יודעת שאין תרוצים זה פשוט שההורים שלי לא תומכים בי בכלל, ובפעם הראשונה שהייתי בטיפול ממש סבלתי- פשוט לא יכולתי אפילו לשתף פעולה עם הרעיון ועד כמה שקשה לך להבין אני פשוט לא מוכנה לחזור לזה ולנסות שוב, אני פשוט לא יכולה.. אני יודעת שקשה לך להבין אבל עם משהי כמוני כדי שהטיפול יעבוד אני חייבת לרצות בזה ואני רוצה אבל אני פשוט לא יודעת איך להתנהג אחרת מזה ועד כמה שאין זמן זה מה שאני צריכה, כי לחזור לטיפול יוציא ממני את כל הכוח שאין לי.. אני מבינה שקשה לך לעמוד מהצד ככה ואני כן רוצה לבחור בדרך הנכונה אני פשוט לא יודעת איך.. תקווה