אהובה שלי,

שעשיתי את כל שניתן לעשות.

אהובה שלי,קשה לי כרגע מאוד.הבדיקות כואבות,הכאבים מאיימים להכניע אותי,אבל אני מאמינה שאי שם את שומרת עליי,שלפעמים כשנדמה שכוחותיי אוזלים,אני קמה בבוקר לעוד יום של התמודדות עם כוחות מחודשים,בזכותך.

אני מקווה ששנה הבאה אוכל להרים סוף סוף כוסית ולספר לך בגאווה שהצלחתי.כי אם יש חיים מעבר,אני מאמינה שזה מה שאת רוצה עבורי.

שלך באהבה קרובה-רחוקה,
קרן אור.

דמעות זלגו מעיניי כשקראתי את המכתב הכ"כ כואב הזה.. כמה כאב!!! כמה אהבה יש לך לאותה חברה וכמה מצמרר לדעת שהיא עברה איתך כ"כ הרבה ושאת נאחזת כך בדמותה כדי להמשיך. תמיד כשאת מעודדת אותנו ומחזקת, אני תוהה במחשבותיי האם גם את רוצה לומר לנו משהו. האם גם לך קשה מדי או אף יותר, האם את רוצה לצרוח, לזעוק, להוציא מתוכך את כל הכאב שאת עוברת. כי אני יודעת שאת חווה כאב. והרבה. ואת מתמודדת בצורה מעוררת הערצה! את עובדת ומתמסרת למשפחתך, מטפלת בעצמך וממשיכה הלאה בצורה שמעולם לא ראיתי אדם שמסוגל להתמודד כך למרות הקושי. בורכת בחוזק רב! אני מאמינה בכך באמת. לאנשים כמוך מגיע רק טוב והלוואי וכולנו כאן נעניק לך את כל התמיכה שאנחנו יכולות לתת, כפי שאת מעניקה אותה לנו ללא תמורה. אני באופן אישי מרגישה שאני חייבת לך המון! כל תקווה שזרעת בי, כל חיוך שהעלית על פניי, כל פחד שהסטת מדרכי, כל נחמה שהרעפת, כל מילה טובה שאמרת, כל התמיכה שעטפת ושאת עוטפת אותי בה- כל אלה גורמים לי לרצות להעניק לך חזרה. כי באמת מגיע לך. לא יצא לי להכיר עוד בן אדם טוב כמוך עם יכולות כמו שלך. אני לא יודעת עד כמה זה מנחם כל מה שאני אומרת אבל היה לי חשוב להבהיר לך את הנק' שאת יכולה תמיד לספר ולשתף אותנו במה שאת עוברת אפילו שנראה לך שיש לנו מספיק משלנו- אנחנו כאן גם כדי להכיל אותך ולהיות שותפות לסבלך. לעודד אותך כשצריך ולמלא את אותם חללים ריקים שאת וודאי מרגישה. לנסות להעניק לך ולו במעט את הנחמה והתמיכה שכ"כ חסרה לך ברגעים אלו. אני לא מסוגלת אפילו לתאר כמה קשה זה וודאי לחוות מוות של חברה כ"כ קרובה. ממש בדרגה של אחות קרובה לפי מה שאת מתארת. אבל אני חושבת שיעשה לך טוב לדבר איתה. וכמו שאת כותבת לה וזה מצוין <אני בטוחה שהיא שומעת אותך!> , כך גם לכי לקברה. ואני מתארת לעצמי כמה קשה זה אך אני באמת חושבת שרק אם תפתרי את הנק' הזו ותתני לעצמך להתאבל עד הסוף , כך תסגרי איזה מעגל בתוך עצמך ותדעי שעשית את שרצית לעשות תמיד. אני בטוחה שאת רוצה לעשות זאת ומה שעוצר אותך זה הפחד והכאב. שלא תוכלי להתמודד, שלא תעמדי בכך. אל תלחיצי את עצמך. עשי זאת כשאת מוכנה ומרגישה צורך לעשות זאת. יקרה, אם זה עוזר, היאחזי גם בנו כחומת מגן כשאת צריכה. אנחנו נהיה כאן תמיד עבורך!! אוהבת אותך! שירן.

טוב היום זה יום הבכי שלי מסתבר,וזה בסדר,כי הרבה זמן עצרתי בפנים מפחד לגעת,להישבר שלא יהיה בי יכולת להמשיך.אז אני נותנת לעצמי.
תודה על המילים המרגשות שלך,אין לך מושג כמה חיממת את ליבי..
ואם תקראי מה שכתבתי בתגובה למחפשת מוצא תביני מה מקור הרגשת השליחות שאני מרגישה,ולמה כל התקדמות של כל אחת כאן מרגשת אותי ומעניקה לי את הנחמה ואת היכולת להתמודד עם האובדן,לדעת שבמותה היא גם השאירה והנחילה לי משהו שאני לוקחת איתי ברצון.
הפרעת האכילה שלה גרמה בסופו של דבר למותה.וזה היה מוות כ"כ מיותר.היה לה כ"כ הרבה לתת,היא היתה חכמה בצורה בלתי רגילה,כ"כ רגישה..כנראה שהחיים היו גדולים עליה.היא לא הבינה איך אנשים חיים ומתנהלים כשאיבדו את המהות,את החמלה..ואם רק אצליח לעצור מקרה אחד נוסף,עשיתי את שלי,גם בשבילה.

תודה יקירה,
קרן אור.

אני שמחה לדעת שהמילים שלי עשו לך טוב ואני אשמח להמשיך לעשות זאת תמיד! זה יפה וטוב שאת משתפת אותנו ברגשות שלך לגבי אותה חברה ולגבי עצמך בכלל. אחרי הכל הפורום הזה הוא תולדה של הקשר ביניכם באיזושהיא צורה. לא כך? המשיכי לשתף ולהיאחז בנו כשאת זקוקה, תמיד כאן בשבילך. שירן

תודה.אכן את צודקת.
שיהיה לנו בוקר קסום.אני כבר התחלתי אותו בהרגשה טובה יותר.

שלך,
קרן אור.

קרן אור יפייפיה שלי....קרן אור זוהרת ומדהימה... את יודעת כבר מה אני חושבת, את יודעת את הכל..יקרה שלי, כעת נותר לי רק להגיד לך שאני מאוד אוהבת אותך, והלוואי והייתי יכולה להצליח לעטוף אותך בכל האהבה שיש בעולם, בכל החום, בחיבוק החזק שאת צריכה, בחיבוק החזק שאנחנו צריכות...היה עולה לי חיוך גדול בפנים, ובעיקר יקרה-בעיקר בלב... אולי יום אחד אצליח..בנתיים אני בשאיפה.. אני שולחת לך נשיקות של אור שיצליחו לגעת בדיוק במקומת הפצועים שלך כרגע, במקומות שכנראה בתקופה זו (ולא סתם) נפתחו...וקצת שורף, ונראה כאילו מפזרים לך מלח על הפצעים.. ולא יודעת אם התחושה תהיה יותר קלה בעתיד, נראה לי שאני חושבת שלא, אבל אנחנו נצטרך להתמודד עם הרגעים שזה חוזר...ולא סתם אני אומרת "אנחנו", אני איתך..אם במקרה ובטעות עדיין לא שמת לב. אהבה לך פיית אור יקרה שלי.. תקווה לבנה

אני חושבת שאתמול הצלחת לעטוף אותי בהרבה אהבה.אולי יותר משתצליחי להבין,אולי יותר משאצליח להסביר במילים(ואת יודעת עד כמה בתקופה האחרונה קשה לי איתם).אז תתחילי לחייך,ואני רוצה להרגיש את החיוך הזה מתפשט גם אצלך בלב.
אכן,מפזרים לי מלח על הפצעים,בשעה שהחיטוט העצמי הוא קשה.אבל זה בסדר,התרגלתי לזה שאנשים נעלמים בדיוק בנקודות הקשות ביותר.אני לא נותנת לעצמי להישבר מזה,אני ממשיכה הלאה.כמו תמיד.
אנחנו נשברים לעיתים,כוח של התמודדות עם מציאות קשה וכואבת.ועכשיו זה קורה לי יותר מתמיד.אבל מהמקום הזה אני אדע תמיד לקום,מחושלת יותר ועם תובנות חדשות על החיים ובכלל.

את איתי,אני יודעת זאת,כשם שאני איתך נכון??
אהבה ועוד אהבה(מה צריך יותר מזה,לא??)
קרן אור.

אם אני מבינה או לא מבינה, זה באמת לא חשוב יקרה שאת..העיקר שאכן הצלחתי להכיל ולהיות שם וכן לחמם לך מקום בלב. ובטח שאני יודעת שאת איתי...שלא יהיה לך צל של ספק. וכן, אנחנו צריכים רק אהבה בחיים..מה מחייה אותנו יותר מאהבה וחיבה של מישהו? אבל מתוך ובתוך כל זה, נשלח גם קרני אהבה לתוכנו עצמנו, ולא רק לסובבים אותנו, לאחר זאת-האור והאהבה שנשלח לאחרים יהיה הרבה יותר גדול ומשמעותי, בעל עוצמות ואמיתי. אני מחייכת ומחבקת אותך כעת. תקווה לבנה