בנות יקרות...

מאחלת לך ולכל אחת מאיתנו שבת רגועה ובריאה...
אמן!

קרן אור.

תודה על ההתעניינות והדאגה!! היום השני והשלישי לעבודה עברו עלי בעצלתיים..רק עכשיו בצאתי לשוק החופשי אני מבינה כמה הנפש שלי פצועה.. כמה היא עדיין מדממת, חולה וחלשה... כל דבר מפחיד אותה, כל דבר מאיים על שלמותה, היא בקושי מסוגלת "לעמוד" בכוחות עצמה. אני כבר לא יודעת כמה אצליח "לסחוב" אותה כך, עם כל החולי והכאב שהיא מכילה. איך לטפל בה ואיך לרפאה. הכל נראה כ"כ אבוד.. אני מרגישה שהיא פשוט צורחת אלי מכאב, מאובדן שליטה, מאימה..ואני לא יכולה לעזור לה..אני שומעת את קולות בכייה ומתאבלת יחד איתה , מזדהה עם כאבה ולא פעם חושבת אפילו לעזוב את הכל ולברוח איתה לאותם מקומות כואבים ובודדים שהיא מרגישה "מוגנת" בהם.. קשה לי בעבודה. נפשית.. העבודה היא באמת בסדר אך הקושי הנפשי הוא מאין כמותו. הפחד הוא מאין כמותו. השחור משתלט עלי והייאוש גם הוא. נשארו לי עוד ימים ספורים לפרוייקט הזה וטוב שכך. כי לא יודעת איך הייתי מחזיקה מעמד לולא כן. מיותר לציין שאני חסרת אמונה לגבי יכולתי לעבוד בעבודה קבועה. אני לא רואה את זה קורה. זה כך על קצה המזלג מה שעובר עלי בימים האחרונים.. לא מזהיר במיוחד.. ומה איתך יקרה? האם חלפו התחושות הכואבות שהרגשת כלפי עצמך? ואיך את מרגישה באופן כללי? שלך, שירן

היי שירן יקרה, דבר ראשון - אני מצטערת שאני רואה רק עכשיו את ההודעה שלך, לא שמתי לב מקודם שכתבת הודעה. אני בסדר, שלומי בסדר...מחר תחילתו של שבוע חדש. קודם כל אני חושבת שחוסר אמונה לא עוזר לך במצבך, את כן צריכה להאמין במה שאת עושה, לא לזרוע ניצנים של חוסר אמונה ותקווה, זה לא מה שיוביל אותך למקום יותר טוב!! ממש לא.... יקרה, אם אין לך תחושות טובות לגביי העבודה הזאת, אז וותרי, כי במילא לא ילך לך טוב כאשר עוד מההתחלה את פוסלת את המקום הזה, אז וותרי לגביי זה, חבל על המאמץ שלך אם את פוסלת, ואם את כן בכל זאת בוחרת להמשיך בעבודה הזאת, אז תתחילי לזרוע אמונה בעצמך לגביי זה. לגבי נשמתך הפצועה, יקרה אם זה באמת אני לא יכולה שלא להסכים איתך..אכן נשמתך פצועה והרוסה וכאובת ודואבת....אבל את תתחילי ללטף אותה ולתת לה חום ואוהבה, שזה מה שהיא צריכה...והיא תתרפא לך יקרה שאת, היא תתרפא... תני לה חמלה, היא צריכה אותך, את החמלה שלך..... היא צריכה אהבה ממך, היא לא צריכה שנאה והרס ממך, שזה מה שהיא קיבלה..היא צריכה שיאהבו אותה..כי גם אם הסביבה שלך תאהב את שירן שנמצאת בתוכך, עדיין היא לא תקבל את האהבה והחום שהיא צריכה ומגיע לה לקבל, כי את חוסמת את זה ממנה עם חוסר הקבלה שלך וההשנאה הבלתי פוסקת, וההתעללות בגופך...גופך זה המעטפת של נשמתך, את לא יכולה להרוס אותו. תמשיכי לכתוב, תפרקי כל מה שעליך, תתרוקני... אני פה, מוכנה להכיל אותך ברגעים שאת צריכה. לאט לאט תחברי את פיסות נשמתך שהלכו לאיבוד בחורבן ובהרס שהתקפת אותה. שלך, תקווה לבנה

את יודעת, זה ממש חימם לי את הלב לקרוא את המילים שלך :"אני לא מוותרת לך"... כבר הרבה זמן שאני בתחושה שכולם ויתרו עלי, התייאשו. גם אני במובן מסויים ויתרתי על עצמי.... אני לא רגילה שמתייחסים אלי, שפונים אלי... אני תמיד בתחושה שאני לא נשמעת, שאיש אינו רואה אותי... וזה באמת עושה לי הרגשה טובה שכל הבנות המדהימות בפורום הזה שואלות לשלומי... וכן, הדרך שלי להתמודד עם הדברים היא לברוח... להעלם זה הרבה יותר פשוט, לא? זאת למרות שאני יודעת כי זו לא הדרך הנכונה ושעליי להתמודד... אז אני נעלמת... ומנסיונות קודמים, לאף אחד גם לא ממש אכפת, אז זה הפך לדרך חיים בעבורי... לברוח. האמת, ימים לא קלים עוברים.... את רוב שנות ההתבגרות "ביליתי" בדיכאון, אך כעת, הוא ממש בולע אותי, אני מרגישה שהוא מתעצם ואני שוקעת בו... אני פשוט מגעילה את עצמי. ואין כבר כוח לכלום. לא לאוכל. לא למשפחה. לא לחברות, לא ללימודים. מה שלומך את? איך עבר עליך סוף השבוע?

אני יכולה לחזור על צמד המילים האלה כל הזמן.. אני לא מוותרת לך, אני לא מוותרת לך, אני לא מוותרת לך!!! קולך אינו נשמע כי את לא רצית להשמיע..ואת שואלת האם לברוח זה הכי פשוט? תלוי מתי ותלוי למי..אני חושבת שלך היה נדמה שזה הכי פשוט, אבל לא..ממש לא. כי כמו שאת רואה-הכל חוזר..האם את מאמינה שאם לא היית בורחת, המצב היה יותר חמור ויותר כואב מאשר היום? אם את שואלת אותי, ממש לא. לעניות דעתי, הדברים אינם נעלמים, ואם נטייח אותם הם עדיין לא יעלמו...רק ישבו להם באיזו פינה מוסתרת, אבל יגיע רגע (במוקדם או במאוחר) שנצטרך להתמודד עם הדברים ולהסתכל עליהם ולא לברוח. יקרה, להסתכל על עצמך, לתוך תוכך, לתוך עמקי נשמתך-ולא לברוח!! כי תמיד ברחת.. זה כמו שנסדר את החדר ונדחוף את הדברים שנראה לנו כי אין לנו כוח לסדרם, לאיזו פינה מוסתרת בחדר, יש כאלו שידחפו לארון, יש כאלו שיחדפו מתחת למיטה..אבל כמה זמן נוכל באמת להישאר בבלאגן הזה? נצטרך יום אחד להתכופף או לפתוח את הארון, ולסדר את הדברים שרצינו לברוח מהם. האם את יכולה להסכים איתי? אני אמשיך לשאול בשלומך, ואמשיך לשאול אותך ישירות כיצד את מרגישה.. אם תרשי לי אנסה להחדיר אלייך גרגירי תקווה ואמונה..משום מה אני מרגישה שעוד קיימים בך, אם כי את מנסה לכסות אותם מפני עצמך בכל כוחך, מפחדת להתמודד..אכן..אבל הכוחות נמצאים אצלך, ברגע שתתחילי את תגלי זאת, עעם כל תהפוכות הנפש והכאב שעלול לעלות..אבל סוף סוף הוא יצא, בינתיים לא העלמת אותו, רק החבאת אותו, הוא נמצא שם, וכל פעם עולה לך, בצורות חדשות שלא הכרת..לא הגיע הזמן להתמודד איתו בהסתכלות ישירה אליו, לאיך שהוא ומי שהוא..להוציא אותו את בעצמך, ולא שיעלה לך כל פעם עם פנים חדשות שאינך מזדהה, אבל עם אותו כאב שצובט ומרוקן. האם יש לי נקודה לגבייך?? או שדבריי נראים לך כזרים לחלוטין? ואיך עברי עלי סופ"ש? ככה, ייכל לעבור יותר טוב, לא נורא. יש לי את תחילת השבוע וכן גם את סופ"ש הבא..נכון? ויקרה, אם אין לך כוח לסובבים אותך, לא צריך, זה מה שאת מרגישה כרגע, וזה בסדר לגמריי, ומאוד מובן!! את כרגע צריכה להתמקד בעצמך, שירה, מה דעתך להתחיל להכיר את עצמך? ומתוך זה לצאת לעולם? להיות שירה, ולא להיות צלה של מישהי שלא רוצה את עצמה.. חישבי על דבריי...אולי משהו מכל "בלבולי השכל" שלי, יראה לך נכון...ואולי גם משהו יצליח לגעת.. שלך באהבה, תקווה לבנה.

המילים שלך כ"כ ריגשו אותי.. כשקראתי אותן דמעות זלגו מעיניי.. תיארת כ"כ טוב ומדויק את מה שאני עושה לעצמי ואת מה שעובר על הנפש הפצועה שלי.. רואים שעברת כברת דרך ארוכה כדי להגיע לתובנות כאלה.. בעניין העבודה, קצת צבט לי לקרוא כשכתבת- "וותרי"..כי זה מה שאני תמיד מרגישה שאני עושה.. נכון שאני נלחמת המון ואני זוקפת זאת לזכותי.. אבל משום מה במקומות עבודה מעולם לא הסתדרתי מעל לשבוע, תמיד הרגשתי חנוקה, כבולה, מבוהלת ומאוימת. אם מפאת חרדות או פחדים אחרים וחוסר יכולת שלי לתפקד בתנאי לחץ. אני באמת שלא רוצה לוותר לעצמי בעבודה הזו כי זה רק יחזק את תחושת חוסר המסוגלות שלי..זה הכי קל אם אוותר לא כך?? אני מעוניינת להמשיך ואקח עימי את מילותייך..להתחיל לזרוע אמונה במקום בו אני זורעת רק הרס.. למרות שמאוד קשה לי עכשיו וכשאני רק חושבת שביום רביעי אני צריכה שוב לחזור לעבודה הלב נצבט לי, אני מקווה לעשות את זה ולהוכיח לעצמי שאני יכולה לעמוד בזה.. כי אחרי הכל זו עבודה באמת בסדר..אין לי בוס ש"עומד לי על הראש" בזמן שאני עובדת ואני מרגישה די חופשייה במובן הזה. אני אנסה בתקווה שהחרדה תפחת עם הזמן.. אני לא יכולה לתת לאנורקסיה ולפחדים לנצח אותי גם בפרוייקט הזה שלקחתי על עצמי. תודה שאת כאן יקרה, המילים שלך עושות המון. שלך, שירן

כשאני קוראת את המילים שלך אני מבינה איזו משפחה יפה ותומכת יצרנו לעצמנו כאן.. זה מדהים בעיניי.. אני בהחלט אשקול להישקל אחת לחודש.. מחר אני בטיפול ואני אעלה את הנושא.. איך את מרגישה היום? האם השתפרה הרגשתך מאז יום שישי? ומה לגבי עניינים שבלב והתחושות הקשות שהרגשת? יש הקלה? שתפי אותנו.. מחפשת מוצא- הצטערתי לשמוע שמשפחתך עברה תאונה ואני שמחה לשמוע שבני משפחתך בריאים ושלמים. מאחלת לכולם החלמה מהירה.. מחר את בטיפול נכון?? שיהיה לך טוב מחר בטיפול!! <ואין לי אפילו ספק בכך.. לי תמיד עושה טוב על הלב ימים בהם אני הולכת לטיפול> ובהצלחה בבחינות! שירן

עכשיו אחרי שכולם כבר בבית המצב יותר טוב, למרות שההלם עוד לא עבר! מחר אני הולכת לטיפול ואני מרגישה נינוחה ורגועה עם הנושא, אני אפילו מצפה לכך בקוצר רוח. אני יצאתי משם בפעם האחרונה עם הרגשה טובה.. :) איך עבר עלייך הסופ"ש? ואיך מתקדם אצלך הטיפול? אני רוצה להגיד לך תודה על התמיכה והאהבה שאת נותנת!! לא דיברנו הרבה זמן ואני אשמח לשמוע מך.. באהבה, מחפשת מוצא..