שלום

גזר יקירה, שלום לך וברוכה הבאה לך יקרה, מקווה שתצליחי למצוא כאן את התמיכה שאת צריכה, וכן גם לשאוב מכן כוח כדי להתחיל בדרך להבראה. אפשר לצאת מזה..ולא אגיד לך שזה פשוט וברגע שתחליטי ע"כ לא יעבור זמן אחרי שכבר תהיי אחרי, ממש לא..יקח זמן ובעיקר עם כוח רצון והתמדה שלך. לגביי התחלפות הפרעה בהפרעה, זה אכן מוכר בהפרעות אכילה..אך לצערי זו אותה הפרעה בדיוק, רק עוד ועוד כאב נפשי יקרה. את אכן יכולה לצאת מזה... לקחת את השליטה לידיים שלך, זה אכן לא דבר פשוט, לאחר שהחלטת לתת את השליטה לאכול..אבל את יכולה, בדיוק כפי שנתת לו אותה, את תקחי אותה לידיים שלך, למחשבה הבריאה. בהתחלה זה אפילו יכול להרגיש מלאכותי ולא מובן לך כ"כ, אבל בסוף (וממש לא בסוף) תגידי לנקודה שבה הכל יראה לך כ"כ טבעי, לא תביני כיצד האוכל לקח לך את השליטה ממך. יקרה, אני לא כ"כ מרגישה טוב ולכן כותבת מעט. אמשיך לכתוב לך בהמשך.. מקווה שתמצאי כן את המקום שלך ותוכלי להיתמך ולקחת כוחות כדי להתמודד נכון. המשך שבת נעימה, תקווה לבנה

התופעה של החלפה בהפרעה אחת לאחרת הינה תופעה מוכרת ונפוצה,כל עוד שהתנאים שמאפשרים אותם לא עובדו לכדי טיפול וניתן להם מענה.זה אותו גיהנום,המטרה צריכה להיות הבראה ולא חזרה לאנורקסיה או פיתוח עוד תת של ה"א.בשניהן אין כוח או שליטה,רק הדחקה וכאב פנימי שלא יודע דרכי ביטוי אחרים.
את צודקת שקשה לך,אני מבינה לחלוטין את ההרגשה שמשהו השתלט עלייך,כי אכן כך הדבר.ה"א משתלטת על כל יישותנו,אנחנו לא בוחרות בה,היא בוחרת בנו.
יקרה,לא כתבת האם היית במסגרת טיפולית כזאת או אחרת או האם את עכשיו במסגרת כזאת.אבל חשוב שתעזרי באנשי מקצוע שזאת מומחיותם,יחד תצליחי להתיר את הקשרים ולהתחיל להניע את הגלגלים לכיוון בריא ושלם יותר.כי כרגע את חיה בגיהנום פרטי,אבל אפשר גם אחרת.את שואלת איך??לכל אחת יש את הדרך שלה ואופן הטיפול המותאם לה בהתאם למצבה הנפשי והפיזי,אבל דבר אחד משותף לכול החוזרים..-הרצון האמיתי לשחרר,להבריא,להילחם בשד הזה.כל עוד שאין את זה הטיפול לא יהא יעיל ולא משנה איזה טיפול או כמה הוא עזר למישהי אחרת.

אני שומעת את הזעקה שלך,גם אם היא חרישית, אבל האם את מקשיבה לעצמך?
הגיע הזמן לתת לה להשמיע את קולה האמיתי,לא בחשש, בשקט,כי אם בקול. כבר עשית את הצעד הראשון-פנית לכאן .עכשיו כל שניתן הוא לקחת את כל התמיכה שתינתן לך כאן(וראי את זה כהזמנה ברורה כמובן!)ולהתחיל בטיפול אמיתי בעצמך.את יודעת שהריפוי תמיד מתבצע מבפנים לבחוץ נכון??(באופן שונה מאופן התפתחות מחלה שקודם באה לידי ביטוי חיצוני וכשלא מתקבל המענה או הטיפול היא נכנסת פנימה לאיברים חיוניים).

אשמח לשמוע ממך פרטים נוספים,
קרן אור.

נחמד שיש אנשים שבאמת מקשיבי, הפתעתם אותי גם במהירות ושוב תודה. כשחליתי באנורקסיה הייתי -כפי שאני קורא לזה "בשילוש הקדוש"-דיאטנית, רופא, ופסיכולוגית. הבעיה שעם הפסיכולוגית הפסקתי כי לא היה חיבור ועד כה לא הייתי בטיפול פסיכולוגי כי אני לא מוצאת חיבור עם הבנאדם שיושב מולי. כרגע עקב יצאתי מהצבא אני מכריחה את עצמי לדבר עם אדם-תואר הנקרא גם פסיכולוג, אך אני לא מרגישה בכזאת עזרה. האדם יושב מולי ופשוט מהנהן אין דו-שיח,האם כך אמור להיות הטיפול? מלא בשקט מביך?! וזהו, בעיקרון כך מתנהל לו הטיפול שלי, כי מבחינת משקל אני תקינה ואך מעבר. וזה לא שאני רוצה לרדת למשקל שזוף, הבנתי את הטעות שלי ואיני רוצה לחזור למה הייתי חוץ מזה אני אוהבת את ישבנתי הנוכח, אני פשוט לא יודעת מה לעשות כשאני עצבנית, עצובה או שמחה האוכל קורא לי אני באמת מנסה לאכול נון אבל עבד לי כל ההיגיון , בשניות אני מוצאת את עצמי חסרת שליטה