מקסימות ואהובות שלי!

תודה תודה לך יקרה שאת!! גם אני שולחת לך איחולים חמים לשבוע יותר טוב, עם בשורות טובות ומרגיעות.. קצת שקט בנשמתנו, לא יזיק בכלל. נשיקות של אהבה וחיבוקים ענקיים, תקווה לבנה

רק שקט חיצוני ופנימי,לפחות לשבוע אחד....

אוהבת,
קרן אור.

הי, את מקסימה! תודה על התמיכה ועל הכל... היתה לנו במשפחה תאונת דרכים מאוד קשה ולכן נעלמתי.. ההרגשה של כמעט לאבד אדם יקר לך, אח, גורמת לשכוח את כל הצרות שבחיים!! אבל, עכשיו הכל בסדר, הלך האוטו, אבל כולם בריאים וזה מה שחשוב. הסימנים הכחולים והשברים יעלמו עם הזמן.. בינתיים יש לי מבחן מאוד גדול השבוע ומחר יש לי עוד פגישה במרפאה. אני חייבת להגיד לך שאני מרגישה קצת יותר הקלה באכילה שלי. אולי זה בגלל החזרה למרפאה? אין לי מושג. אני שמחה על כך וממשיכה במלחמה האין זופית הזאת! מה איתך? איך את? איך עבר עלייך הסופ"ש? מקווה שיותר טוב משלי.. באהבה, מחפשת מוצא..

תודה רבה לך... מילותייך כ"כ מנחמות ומעודדות... תאמיני לי שאני מנסה לחפש את הכוחות שבי, אבל אני פשוט לא מוצאת... היום רבתי עם החברה הכי טובה שלי ריב שהגיע לצעקות של ממש... הריב היה על זה שהיא לא אכלה צהריים ואני ממש נלחצתי כי גם לה היו תסביכים עם אוכל... והיא ממש התעצבנה עלי... אז זה גורם לי להרגיש יותר רע עם עצמי.. אני מרגישה כ"כ טיפשה שרבתי גם עם החברה היחידה שלי... אוףףף... אף אחד לא מבין... אף אחד לא מבין איך זה לחיות ולהתהלך כל הזמן עם מעין וילון שחור ועצוב שעוטף אותי... מה איתך? איך עבר עלייך היום? מחפשת מוצא- קראתי בתגובתך שמשפחתך עברה תאונת דרכים... את בסדר??? אני מאחלת לך ולמשפחתך החלמה מהירה!!!!

שמחה לשמוע שאת מוצאת את מילותיי מעודדות ומנחמות,זאת אכן כוונתי מתוך הבנה כמה לפעמים זה כל מה שאנחנו צריכות.אספר לך שגם אני בתקופה זאת לא תמיד מוצאת את הכוחות,לפעמים אני ממש מרגישה שהם הסתיימו ואז אני מקיצה לעוד יום ומשום מקום הן נאספות ומתקבצות..
אני יכולה להבין עד כמה הדאגה לחברתך גרמה לך להתעצבן עליה ובל נשכח שהנוש\א הזה הרי כבר טעון עבורך..אבל אני חושבת שגם אם היית טיפה אגרסיבית איתה או הרמת את הקול,אם היא חברה אמיתית היא בסופו של דבר תבין שעשית את זה ממקום דואג ואוהב(הרי על מי אנחנו מתעצבנים תמיד??רק על הקרובים והאהובים עלינו).
יקרה,אני מבינה איך זה לחיות עם וילון שחור כל היום עד שנדמה שזה כל מה שיש סביבנו,אבל החוכמה האמיתית היא לראות שגם הוילון חדיר לקרני אור בצבעים אחרים,אם רק נאפשר לעצמנו..
אני יודעת שודאי לא קל לך,אבל את מתמודדת,בדרכך שלך,וזה מה שחשוב.את יודעת גם תמונת הפאזל הכי גדול התחילה פעם מחלקים קטנטנים..

שלך,
קרן אור.

הי יקרות, אמא שלי ואחי היו בתאונה. הם נסעו ואחי איבד שליטה על האוטו בסיבוב בתוך מנהרה באיזורי. הוא נכנס חזיתית בקיר המנהרה ואז עף אחרוה וכנס בקיר השני. האוטו נראה רע מאוד.. הם היו במיון וחוץ מכמה שברים, חבורות, סימנים כחולים ועוד.. הכל בסדר עד כמה שאפשר. הם שניהם בטראומה קשה ואני מוצאת את עצמי מבינה שאני צריכה להיות חזקה בשבילם! ביום אחר לא הייתי מצליחה לאכול בכלל מהכאב והפחד והכוחות האלה שעוטפים אותי.. :) תודה על הדאגה והאהבה הרבה!! קרן אור- אני מצטערת לשמוע שהיה לך סופ"ש קצת קשה! מקווה שעכשיו את מרגישה יותר טוב.. תדעי שאני פה בשבילך, אם תרצי!! שירה- מה שלומך? איך עוברים עלייך הימים? שוב תודה!!! באהבה, מחפשת מוצא..

צר לי לשמוע על מה שעבר עלייך.מה שלומו כרגע??האם הוא באשפוז??אני רוצה לשתף אותך שאני בעצמי עברתי שני תאונות דרכים מאוד קשות,שמהראשונה לפחות יצאתי ממש בנס כי הרכב הלך טוטל לוס ואני חטפתי זעזוע מוח ושבר בחוליה..וזה אכן גורם לנו להבין כמה החיים שבירים,וכמה צריך לחיות את הכאן ועכשיו ולא את העתיד.אני לצערי לומדת את זה גם מהגידול כרגע.ויכול להיות שיותר קל לך עם האוכל בגלל שהבנת כמה עניין חיים מול מוות הוא לפעמים עניין של דקות.ויכול להיות גם שזאת באמת ההקלה שבאה בעקבות החזרה למסגרת המרפאה והתחושה שיש צוות שלא יתן לך ליפול.כך או כך אני מברכת על כך ומקווה שמגמה זאת תמשך תמיד.

לגביי-אני ביום שישי לא הרגשתי טוב.שכבתי עם תחושת לאות ותשישות במיטה והתעלפתי פעמיים.אבל נחתי וזה עבר וזה מה שחשוב כרגע.כבר חזרתי לשגרה המבורכת(עד כמה שניתן לפחות)

בהצלחה במבחן השבוע! בהצלחה גם מחר!
שלך,
קרן אור.