שלום,

את כותבת שמדובר במצב חדש יחסית,אז לא חושבת שהייתי ממהרת להסיק מסקנות להמשך.לפעמים לגוף שלנו ישנם חוסרים שהוא מנסה למלא אותם ע"י הגברת התיאבון.אבל נשמע שאת מוטרדת בעניין הזה לכן עצתי לך היא לפני שאת אוכלת וברור לך שאת כבר מעבר לשובע הטבעי והרגיל שלך,עיצרי רגע ותני לעצמך להרגיש-אילו רגשות או חללים בפנים את מנסה למלא כרגע באוכל??והאם עוד פיתה עם שוקולד תצליח למלא אותם??אני מניחה ששאלות אלו יתנו לך איזשהו קצה חוט להתחלה.
בכל אופן אם מצב זה ממשיך,ואת ממשיכה להיות טרודה בעניין פני לייעוץ אצל דיאטנית ובהמשך תשקלו יחד אם יש מקום גם לטיפול נפשי.

בהצלחה,
קרן אור.

ההתפקים האלה באים פתאום. זה יכול להיות יום ככה ויום ככה, מה בבטוח זה שתמיד יש עניין סביב האוכל. כי גם כשאני לא אוכלת- זה מתוך החלטה, שנגררת לקיצוניות מהצד השני. אני לא מצליחה להגיע לאיזון בעיניין הזה. ונכון, ברור לי גם באותו רגע של התקף בליסה מהן הסיבות. זה לפעמים דרך להתחמק מדברים שאני לא רוצה להתעסק בהם, לפעמים אני פשוט רוצה להרגיש בפה את הטעם של האוכל, ולהתענג עליו, במשך שעות. לפעמים ההרגשה הזאת של ההתמלאות מספקת נחת, הרגשה שיש בתוכי עכשיו כוח להתמודד עם דברים מסובכים. יש עוד מלא סיבות לאכול, שהן מעבר לרעב בריא וטבעי. אז כן, האוכל בהחלט מספק צורך כולשהו, ואני לא בטוחה שיש סיפוק יותר נעים מזה. זאת הבעיה.

שלום לך יקרה, התסכול שלך לגביי חוסר ההבנה מדוע את כל הזמן מרגישה צורך לאכול ולאכול מובן לגמריי. אולי חישבי עם עצמך, האם את אוכלת רק כי את אוהבת לאכול? או שאת רוצה או חושבת שזה ממלא אצלך איזשהו חלל ריק? ולגביי שוקולד- אוי אני גם מתה על שוקולד, אני מציעה כן לאכול שוקולד, למה לוותר על שוקולד כאשר אפשר שלא לוותר?? וכמו קרן אור הקסומה- שיהיה לך בהצלחה בהמשך דרכך ואל תפסיקי לאכול שוקולד!! :)