בולמית..עדיין...לא רוצה לתמיד..

זנ מוזר כשאני מדחיקה את המחלה ומאמינה שאני לא מקיאה יותר זה מחזק אותי הייתי שבוע שלם בלי להקיא אבל עכשיו 3 ימים ברצף שאני זוללת ומקיאה אני מרגישה שמנה אני חייבת לרזות ואני יודעת שאני רק משמינה מהזלילות וההקאות האלו ועדיין לא מצליחה לעצור את זה. זה מתסכל אותי כל כך אני מדוכאת לא יכולה לחשוב על כלום לא ללמוד..(אני סטודנטית) לא להנות מכלום ולא לחייך באמת. כל יום מחדש אני קמה ואומרת שלא אקיא לפעמים זה עובד אפילו שבוע שלם.. אבל בתוך תוכי אני כנראה יודעת שאפול מתישהוא וזה אכן קורה..! אחרי 3 ימים כאלה אני מפקפקת ביכולותיי להיות נורמלית... את חושבת שללא טיפול פסיכולוגי אי אפשר להצליח?? אני חושבת שזה הרבה בגלל שאני בבית עדיין. בגלל הבולמיה אני לא עצמאית והרבה דברים בחיי מעוכבים בגלל דימוי עצמי נמוך..בתקופות השמנות.. כי כשאני רזה אני נראית נהדר! אני לא מסתדרת עם ההורים שלי. אני כועסת על אבא שלי תמיד ..ואני לא יכולה לומר למה נמאס לי שהם מתעלמים מהמחלה שלי נמאס לי שחושבים שאני סתם פרה וחזירה למרות שלא אומרים נמאס לי שהם לא מבינים כלום!!!!!!!!!!!!!!! ואמא שלי מייעצת לי להגיד לעצמי שזה לא בריא??!!! מה ?? מה ?? מה הם לא מבינים??? אני שונאת את הטיפשות שלהם!!!!! אני מצטערת שאני כה זועמת... אף אחד לא מבין אותי ואני לא יכולה להסביר לאף אחד מה אני עוברת יום יום שעה שעה בלי שמחשבה על אוכל לא חוצה את ראשי... אני כל כך רוצה להבריא ועכשיו אני למרבה האירוניה יושבת וכותבת אחרי שאכלתי איזה 4000 קלוריות והקאתי!!! נמאס לי נמאס לי ! אין לי אמון בעצמי! וזה תוקע אותי בכל כך הרבה דברים בחיים! טוב ממחר אחשוב בריא ולא אקיא... המטרה עכשיו שבוע..מקווה....