כואב...

הגבתי לך למעלה,ואני מקווה שהתחושות הקשות שליוו אותך אתמול התפוגגו להם בטיפול היום.
עדכני אותי.
קרן אור.

"למה אני"- אוו יקרה, איזו שאלה קשה...היום אני יודעת שתשובות ברורות וודאיות אותן אפשר להוכיח, אין. היום, אחרי שנים של חיפוש, ספק חיפוש ספק השלמה.. יקרה, דימעותייך זולגות כי נשמתך בוכה...דמעות הן הכלי של הנשמה, דרך הדמעות הנשמה מדברת איתנו, הרי איזה כלי אחר יש לה? דמעות...זו התקשורת שלה. מה קרה שפנייך נפלו ככה? האם קרה משהו מסויים? או סתם הרגשה פנימית רעה ומגעילה ואין איפה לשחרר ולהוציא? מחכה לשמוע מה קורה איתך.. ואיך התחיל לך היום..האם יש איזו הקלה ביום החדש שהתחיל? אצלי בעבר, ימים חדשים היו ממש נס, כמה הייתי מודה ע"כ שיש אותם... שלך, תקווה לבנה

השאלה שאת שואלת למה דווקא אני? היא שאלה שכולנו שאלנו בדרכנו אל ההחלמה... אני לא יכולה להגיד לך תשובה חד משמעית כי נסתרות הם דרכי האל אבל אני יודעת להגיד לך בפה מלא בבטחון שה' לא נותן לאדם משהו שגדול ממנו בהתמודדות.. אני יודעת שזה קשה ולא פשוט בכלל אבל יש אומרים שמי שסובל בעולם הזה לא סובל בעולם הבא.. יכול להיות שזה רוחני מדי בשבילך אני לא יודעת, פשוט כמשהי דתיה זה עזר לי ואני כולי תקווה שמשהו שכזה יעזור לך.. צר לי מאוד לשמוע שכואב לך אבל אני בטוחה מאוד שכשתצאי מהצד השני של זה את תהיי הרבה יותר חזקה ושלמה עם עצמך ומוכנה להתמודד עם החיים בשלמותם.. שלך תקווה

אני מרגישה בדיוק כמוך!! "למה זה קורה דווקא לי"- זו שאלה שאני שואלת את עצמי ללא הרף...זו שאלה שהורסת אותי כל פעם מחדש כשאני מביטה בבנות אחרות שחולפות על פניי ברחוב ושואלת את עצמי למה אני צריכה לסבול מהפרעת אכילה ולהרגיש אשמה על כל דבר שנכנס לי לפה והן יכולות לאכול בחופשיות?? זה אוכל אותי מבפנים..ואני כועסת על כך.. כועסת על עצמי, על כל מה שגרמתי לעצמי, על כל ההרעבה המטורפת הזאת, אני שונאת את עצמי על כך.. לא מצליחה לסלוח ולעבור לדף חדש. זה היה לי ברור כ"כ שבתהליך ההחלמה יהיו לך רגעי שבירה יקרה, אך זה לא אומר שאת נופלת! את בדרך הנכונה, בדרך בה את נאבקת על חייך, את עושה צעדים קטנים אל עבר המוצא שאת כ"כ מחפשת! ואת תגיעי לשם בסוף! עם הרבה אומץ ודבקות בדרך ובלבד שלא תחזרי להרעיב את גופך שוב- את תגיעי לשם! גם לי לפעמים הדרך נראית חשוכה וללא מוצא אך תקוות ההחלמה תמיד נמצאת לנגד עיניי ואני תמיד מזכירה לעצמי שעוד יבוא יום בו אני אוכל בספונטניות ללא רגשי אשמה מאכלים אהובים מבלי שאעלה במשקל..אני רואה לנגד עיניי את משקלי נעצר יום אחד.. ואין לי מושג אם התקוות הללו עוזרות לי או רק מביאות איתן עוד תסכול.. אך אני יודעת שאם לא יהיו לי את התקוות האלה לא יהיה לי גם כוח להמשיך.. ואני בטוחה שגם לך יש איזו פינה בלב בה את רואה את עצמך במקום שונה לגמרי- בריאה וחזקה! חופשייה לחלוטין מהפרעת האכילה הזו.. אני מאמינה שבסוף תגיעי לשם. את בטיפול וזה כבר צעד חשוב לעבר החלמתך! שולחת לך הרבה כוחות!! שירן

הי, קצת נעלמתי ולכן לקח לי זמן להגיב.. תודה לכן על התגובות, אתן באמת מדהימות!!! באהבה, מחפשת מוצא..

אני לא מנסה לדרום לכולם ללכת בדרכי שלי . הדרך החולה. אני רק מבקשת עזרה להרעבה.כי זה או שאני אקבל טיפים טובים או שאשעה זאת על דעת עצמי. אני לא רוצה שכולן עכשיו יסחפו אחריי , אנורקקסיה זו מחלה קשה , מלחת נפש קשה לפיתרון. רק עזרו לי להרזות

אולי במקום לחפש עצות כיצד לפגוע בעצמך,לוותר,תלכי את בדרכינו הנכונה והבריאה??
שום דבר אינו בחזקת "אינו ניתן לפתרון" השאלה היא כמה את רוצה,רוצה ללמוד לחיות ולא דרך הכאב,רוצה להילחם על חיים שמגיעים גם לך לחיות אותם,והם אינם כוללים סגפנות וצמצום.
אני מאמינה שנכנסת לפורום הזה כדי להשמיע קול צעקה לעזרה,כי דרכים כיצד לרדת במשקל בוודאי שלא תמצאי כאן ומן הסתם את יודעת אותם בעצמך.
אני רוצה לקוות שתבחרי בלפתוח את עצמך לכיוון אופציה אפשרית של הבראה,אבל אם לא כל שנותר לי הוא להצטער ולומר לך שכנראה בחרת בפורום הלא מתאים לתמיכה.

רק בריאות,
קרן אור.

נאלצתי למחוק את הודעתך הקודמת,כי כפי שכבר הבהרתי זה לא פורום פרו אנה,וכל הודעה שאינה מתאימה תמחק לאלתר.

קרן אור.