יקרות שלי!

אני רוצה להתנצל שלא ביקרתי כאן כמה ימים,יש לי שבוע קשה ואינטנסיבי מבחינת עבודה ואירועים שלאחריו,ולכן יכול להיות שהשבוע לא אהיה בתכיפות גבוהה כמו תמיד.אבל אני תמיד כאן,גם כמה ימים אחרי כדי לקרוא,להבין ולהגיב.
שירן-אני מתחברת לדבריה של תקווה לבנה.במובן החיובי של מה שכתבה.את כותבת שאת מרגישה שקופה,שאף אחד לא רואה אותך,שאת מכבידה,שאת לא מובנת ומוכלת.ואני רוצה להגיד לך שאני מכירה את התחושות הללו,אבל היום גם מכירה במה שהם עושות לסביבה שלנו.אנחנו כל הזמן מקטינות את עצמנו,לא עומדות על שלנו,תלויות על בלימה ומצפות מכולם שיתמכו בנו אם ניפול.ועכשיו כשאנחנו בתוך התהליך של לצאת לעצמאות,להכיר בדעות שלנו שלא בהכרח תואמות לאלו של סביבתנו,אנחנו לא מבינות למה הסביבה שלנו לא עוקבת אחר התהליך הזה באותו מהירות.שירן,זה לוקח זמן.אם תשדרי לסביבה שהיום את חזקה,יציבה,שאת לא מתעסקת כל הזמן רק בלהעלם ולברוח,הם יתאימו את עצמם ויתייחסו אלייך בהתאם.אבל את לא יכולה לצפות מהם לעשות זאת,כל עוד שאת עצמך לא הפנמת את התהליך והשינוי הזה.את כל הזמן מתנהלת בתחושה של לא מגיע לי,שאנשים נמאס להם,וע"כ יש לי להגיד לך-שלא נמאסת!ואנשים לא היו לצידך אם לא היית חשובה להם,למדי לקבל זאת.אל תתפסי לקולות המחלה כשהמציאות בשטח היא אחרת.אני חושבת שזה הבסיס לרגשות שלך שאובדים לך בינך לבין עצמך.ואני מאחלת לך היום בהצלחה במרפאה,ותעדכני איך היה.
מחפשת מוצא-שמחתי לקרוא שהמבחן עבר בהצלחה,לא היה לי ספק בכך.ואני מקווה שמפלס הלחץ ירד כרגע ושכוחותייך מגויסים לתהליך המדהים שהתחלת בו.אני מבינה את השינוי בהרגשה מלהפוך מעלה נידף למישהי בעלת רצונות,צרכים,מישהי שהיא את ולא המחלה.את נותנת לראושונה דרור לעצמך להיות את ,מופלאה כמו שאת.את לא צריכה להיות חלשה או חולה כדי שלאנשים יהיה איכפת ממך..אנשים אוהבים אותך כמו שאת,את צריכה לאהוב ולקבל את עצמך כמו שאת,ואת היא לא המחלה.ואני שמחה שאת מרגישה נוח בתהליך הזה.זה נקרא להתבגר.
ליאורה-שמחה שהפורום הזה מחזק אותך.את כותבת על ניסיון התמודדות שנכשל לפרקים וזה גורם לך לצניחה גדולה יותר,עד כי שכחת מי את באמת,מי זאת ליאורה.את עסוקה בלהטביע את הזהות שלך באכילה והקאה,וכל עוד שלא תלמדי לעשות את הניתוק הזה ולהתמודד באמת,המגמה הזאת תמשיך.דיברת לפני על לגשת לטיפול,לאן הרצון הזה נעלם??כתבת שתכתבי לי את המייל שלך,אני עדיין מחכה...בכול אופן יקירה,מה שהתכוונתי לומר הוא שזה אכן קשה מאוד לבד,ולכן את צריכה להעזר בצוות שכן מנוסה בכך,ולא רק פסיכולוג אלא גם דיאטנית.
שירה-לאן נעלמת??מילא אני,אבל מה קורה איתך,מעבר להסברים הרגילים על לחץ ותקופת בחינות..זוכרת את הלא מוותרת לך??
תקווה לבנה-מאחלת לך יום מדהים.

יקרות,אני כבר באיחור חייבת לסיים.
שיהיה לנו שבוע בו ההתמודדות תהיה קלה יותר ואיתה גם תהליך הקבלה העצמית,
שלכן,
קרן אור.