שלום לכולן אני חדשה:-)

קודם כל-ברוכה הבאה לפורום.אני מקווה שתמצאי בו את הכוחות להתמודדות הלא פשוטה שאת נדרשת אליה.
אין ספק,להיות במחלקה סגורה לה"א הוא משהו מהגיהנום,אבל לפעמים זה המוצא היחיד.אני שמחה שהמציאות שראית,בבחינת ראיית האמת מול העיניים,גרמה לך להסתכל לתוך עצמך ולהגיע להכרה שאת רוצה להיות בריאה,ושעדיף שזה יהיה בדרך שלך.
עליה במשקל לאחר תקופת הרעבה היא נפוצה מאוד,עד כמה וכמה שלפי דברייך היא אפילו מבורכת עבורך.והגוף מנסה לפצות את עצמו ולהחזיר את כל התפקודים לכדי איזון.אבל זה מתייצב בסוף.
אין לי מושג מהו גובהך ומשקלך,ויכול להיות שאת עדיין צריכה לעלות במשקל ולא יהיה זה נכון לייעץ לך מה לעשות כדי למנוע זאת.הדבר הכי טוב שאני ממליצה לך-הוא פשוט לקבל את זה,עד כמה שזה אולי קשה כרגע.
תרפי מהשאיפה להכנס לבגדים שמידתם לא נכונה עבורך היום,.על מה יש לך להאשים את עצמך ולשנוא את עצמך??בגלל זה שאת לא מתאימה במידות לאיזה שלד חסר חיים ושקוף היום??
אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מעריכה את היכולת שלך להרים את עצמך ולשקם את עצמך פיזית,אבל מה עם טיפול נפשי?מה עם לטפל בשורש הבעיה ולהבין למה את מייחסת חשיבות כ"כ גדולה לשתי ספרות שלא מציינות שום דבר??את שווה הרבה יותר מכך,נטע,הרבה יותר ממה שמראה מחוג המשקל.למדי להעריך את עצמך ולחבק באהבה את התכונות המופלאות שוודאי קיימות בך,ולהן אין מימד לא הגיוני או לא שפוי.

אני חושבת שדווקא במקום שאת נמצאת היום,עם כל התובנות ובכיוון הבריא,חשוב שתפני לטיפול.הן נפשי והן תזונתי שיקל עלייך כרגע עם איזון התפריט.

ואני כמובן כאן ואשמח אם תמצאי בפורום הזה את הבמה לפרוק את כל מה שיושב לך בפנים על הלב.
שלך,
קרן אור.

קרן יקרה! אין לך מושג כמה שעזרת לי...אין לך מושג כמה התעודדתי לקרוא את תגובתך המאירה והמהירה. את אכן צודקת בכל . קשה לי לקבל טיפול נפשי משום שהיותי מדחיקה את המצב... דיאטני יש לי ,אך כרגע אני נמנעת מלבוא אליו אני פשוט מפחדת לעלות על המשקל. פשוט מפחדת!!!! זה מרתיע אותי המחשבה הזו שהשמנתי כ"כ הרבה. היום אחרי שקראתי את מה שכתבת לי, הכנסת בי הרבה כוח פשוט רצתי למטבח ולקחתי קרקרים גבינה ודג, מי היה מאמין??? תודה על הכל:-) אין כמוך!

שמחה שיכולתי מעט לעזור,אבל הקרדיט הוא שלך בלבד.אין כאן כדי להאיר לך את הדרך,אבל את זאת שבסופו של דבר תחליטי אם לצעוד בה או לא.

בתיאבון עם ארוחת הבוקר!
שלך,
קרן אור

קראתי את הדברים שלך וזה באמת נשמע אחד הדברים המזעזעים והטראומתיים להיות סגורה במחלקה של הפרעת אכילה. כמה זמן היית במחלקה הזו? והאם הלכת בהסכמתך או שההורים הם אלה ששלחו אותך לשם? אני מבינה את הקושי שלך בנוגע לעלייה במשקל. יותר מדי מבינה לצערי.. גם אני עדיין עם משקל לא מאוזן וגם אצלי היו ועדיין מתרחשות עליות ...למרות שאני נצמדת לתפריט מאוזן שנקבע לי ע"י הדיאטנית. זאת המחלה. זאת בדיוק המחלה שגורמת לנו להעלות במשקל אחרי הכל. כל ההרעבה, הסגפנות והעינוי שחווינו בגללה- כל אלה מחפשים עכשיו פיצוי בהתגלמות של עלייה במשקל הכ"כ כואבת!!! הייתי נשקלת אחת לשבוע וזה עשה לי ממש ממש רע! היום אני נשקלת אחת ל-3 שבועות ובעוד חודשיים כשאני אראה שהמשקל שלי יציב <בתקווה רבה כמובן> אני חושבת להפסיק עם זה לחלוטין לפי המלצת הדיאטנית שלי שטוענת שזה יותר מזיק מאשר מועיל לי. אני מעודדת אותך כן להיחשף למה שמפחיד אותך- במקרה הזה לעלות על המשקל. אך אם את חושבת שזה יעשה לך רק רע ולא יקדם אותך אל תעשי זאת. מה שכן חשוב שתקבלי תפריט מאוזן שמכיל את כל אבות המזון- אחרי הכל אל תשכחי שהגוף שלך עבר טראומה והוא זקוק לכל מה שהיה חסר. טיפול נפשי חשוב גם הוא לא פחות ואף הכרחי. אי אפשר לטפל במחלה הזו ללא שילוב של השניים. זה יפה שאת ממשיכה לאכול בכל אופן. זיכרי שאם תחזרי להרעיב את עצמך את תכניסי את הגוף שלך אף יותר למצב של סטרס והוא יעלה אף יותר במשקל. וזה מה שאמרו לי בטיפול וזה גם הגיוני. תני לעצמך את האפשרות להבריא סוף סוף. זה או להמשיך הלאה או לחזור אחורה למקום הרבה יותר כואב והרסני. הבחירה בידיים שלך במקרה הזה. מקווה שעזרתי במעט. שירן

הי שירן, את ממש חמודה. אין לך מושג כמה עזרת לי!!! אני אתייחס למה שכתבת ברצינות רבה ואעדכן אותכן מה חדש אצלי... אז לשלאותייך-אני התגלגלתי למחלקה על ידי זה שחברה שלי הטובה ניסתה להפחיד אותי והכניסה אותי לשם "בכדי לבקר את חברתה"....זה סתם היה בלוף, היא רצתה שאקבל את המסר... אז מאד כעסתי על החברה שלי וכאב לי מאד על מה שהיא עשתה לי. לא הסכמתי לקבל את הטענה שהיא עשתה זאת למעני כי כידוע הכחשתי את המציאות... והיא לעומת זאת כל הזמן ניסתה ונדחפה ליצור קשרים אבל אני דחיתי אותה עד שיום אחד הבנתי שהיא הצילה אותי. הבנת? ומה קורה אצלך? נהנתי מאד ששתפת אותי. זה מאד עזר לי! בת כמה את? והאם את בולמית או אנוריקסית? יום טוב חמודה:-)

קודם כל הוקל לי לשמוע שלא אושפזת בסוף באמת בבית חולים כזה. כי זה באמת אחד הדברים הנוראיים. <לא שאושפזתי חס וחלילה אך יש לי חברה שכן הייתה שם ומהדברים שהיא סיפרה לי הזדעזעתי מאוד!> אני חושבת שבסה"כ לחברה שלך הייתה כוונה טובה , הרי תחשבי על זה, אם היא לא הייתה מביאה אותך לשם לא היית מתחילה לאכול. האם עכשיו את אוכלת או שאת עדין מרעיבה את עצמך ומגבילה? אני אישית לא אוהבת את ההגדרה "אנורקטית" , זה עושה לי רע אז עדיף שאני אומר שאני סובלת מאנורקסיה כבר שנה וחצי לצערי. זה כ"כ מוזר- פעם ממש אהבתי את הגדרת האנורקסיה, נתליתי בה כזהות שלי- היום אני כבר לא רוצה בה, אני שונאת את המחלה הזו בכל מאודי ורק מבינה כל יום מחדש כמה נזק היא גרמה לי ולגוף המסכן שלי. <אחרי כל ההתעללות שהעברתי בו הוא באמת מסכן> כיום אני בשלב שאני מאוד רוצה כבר להיות בריאה לגמרי! אני כ"כ מחכה ליום הזה שיגידו לי- "אין לך אנורקסיה יותר!" -זה יהיה פשוט חלום! אבל הדרך עוד ארוכה. יש לי המון עיוותים עדיין בדימוי הגוף והרבה הגבלות והתנהגויות שקשורות במחלה שקשה מאוד לעקור אותן. אבל אני מתקדמת..לפחות מנסה.. ומה איתך? האם את לפני גיוס? אני שמחה לשמוע שעזרתי לך ואשמח תמיד לעזור לך שוב ולתרום לך מהניסיון שלי. שירן

שירן יקירה, מקווה שאת בתקופה קצת יותר רגועה כעת. אשמח לשמוע עוד איך את ומה קורה איתך. אני מצטערת שאני "מתפרצת" להודעה שלא קשורה אלי, אבל אני חייבת לומר לך שהפריע לי לראות שכתבת "אני סובלת מאנורקסיה"-יקירתי-את אינך "סובלת" מאנורקסיה!! את יכולה לסבול מכאבי אוזניים, מכבי גרון, מכאבי פרקים..אבל מאנורקסיה, זה לא משהו שבא לך "פרום נו היר", -את שם ואת יכולה לצאת משם...אני לא מסכימה עם ההגדרה הזאת "אני סובלת מאנורקסיה"!! כי היא איננה נכונה..אנשים היום סובלים מכ"כ הרבה דברים חמורים בגופם, שאינם יודעים כיצד לרפא את עצמם, כיצד הם יתרפאו ואם בכלל..אני לא חושבת שיש זכות בכלל למי שקיימת אצלו הפרעת אכילה, להגיד שהיא סובלת מזה..כי אם באמת הסבל כ"כ קשה, אז לקום ולצאת משום..או לפחות להתחיל..להגיד "אני סובלת מאנורקסיה"-רק מקבע אותך בתוך משבצת כ"כ קטנה וצרה. היה חשוב לי להגיד זאת, מקווה שלא תראי את זה באופן פוגע, כי זו לא הייתה הכוונה... רציתי רק להאיר אצלך משהו..שנראה לי שמתוך כל ההתרגלות שלך למקום הזה, את רואה אותו כבר ככ"כ רגיל ונורמלי-וזה אינו נכון!! אף אחד לא "הטיל" עלייך את המקום החשוך והצר הזה. יקירה- המשך יום רגוע ונעים, אשמח לשמוע מה איתך ואיך עוברים הימים. תקווה לבנה.

הי. מה שלומכן בנות??? אני מצטערת שנעלמתי, הייתי ממש ממש חולה:-( עכשיו אני בסדר, מרגישה יותר טוב... מה איתכן? ולעניו שאלתך שירן-אני לא אתגייס לצבא ,הגוף שלי לא מאפשר זאת. ומה איתך?

שלום , אני בת 16 ,בכיתה י'. כבר שנה שאני חושבת על אוכל , הפרעות אכילה וכל מה שקשור בכך. הייתי רוצה להרזות אחת ולתמיד בכל דרך. אני לא ממש מצליחה. התחלתי בדיאטה רגילה בת 4 חודשים,ירדתי 6 קילו .נראיתי טוב ,קיבלתי מחמאות,אהבתי את עצמי אך מה ? רציתי עוד . . . החלטתי להפסיק לאכול ,נילחמתי בעצמי והתעלמתי מהרעב , ותמיד הגיע סוף השבוע המפתה שבו הייתי אוכלת בצורה כפייתית ומנסה להקיא . ראיתי שהקאות זה לא בשבילי וקניתי כדורים משלשלים. עברה שנה מאז , ואני עדיין מנסה , משלשלים , הקאות, הרעבות ובליסות.שום דבר לא עוזר. הייתי עושה ספורט בצורה כפיתית עד שנהיו לי דלקות בעצמות ברגלים. אני עובדת עצות,ולמרות הכל רוצה להיות אנורקסית. יש מישהי שמוכנה להצטרף?

אולי אחרי שנה הגיע הזמן להבין שהרעבה,הקאות ומשלשלים אינם הדרך הנכונה להרזיה???האם זה עבר לך בראש??
נראה לי שאת מנסה להתאים את עצמך לאיזשהי הגדרה,אבל את שוכחת שאנורקסיה היא מחלה וממש לא תואר שיש להתגאות בו.
שומר נפשו ירחק...

קרן אור.

רגע ורגע לפני שתכסי לקטגוריה הכ"כ לא נעימה (אנוריקסית) ולפני שיתחלף לו האור בירוק. לפני שידבק לך הבטן לגב ולפני כל הנקיפות והיסורים, עלייך להבין ומתוך הדפדופים, פה תוכלי לקרוא שלהיות רזה ,במידה שכבר לא יפה זו לא חוייה כל כך גדולה....ובכלל התחושה לא כזו נעימה והנפש כל כך כאובה כל כך מבולבלת. זה למה תכניסי את עצמך לשם???למה??? כל עוד את לא שם, הירחקי ילדה!

ראיתי את ההודעה שלך כבר אתמול וחשבתי איך להגיב ואם להגיב בכלל אבל אני יודעת שלהעלים עין לא יגרום לזה להעלם אז החלטתי להגיב כמיטב יכולתי ולקוות שהדבר יהיה לך לעזר... כפי שכבר הסבירו לך זהו לא פורום לעידוד ה"א ואת באמת לא זקוקה לטיפים כי כל אחת יכולה להסיק איך לרדת במשקל בצורה מזיקה ובלתי בריאה.. ה"א היא מחלה נפשית קשה מאוד משהו שאני לא מאחלת לאף אדם בעולם... יש דרכים טובות ונכונות לרדת במשקל בצורה בריאה. על האדם ללמוד לאהוב את עצמו לא משנה מה, אני חלילה לא אומרת שאל לנו לשאוף לדברים אני פשוט אומרות שכל אדם צריך להפיק את המיטב ממה שיש ולאהוב את עצמו עם המיד הנכונה של שאיפה בריאה ומאוזנת.. כולי תקווה שתביני שה"א זה לא הפתרון אלא רק חלק כואב מאוד של הבעיה! אל תעשי את זה לעצמך! כולנו כאן נשמח לתמוך בך עם כל הקשיים שאת חווה בחייך אך לא נעמוד ונתמוך בה"א... תקווה

אחת מהבעיות היא חוסר המודעות. אכן, הדרך המהירה ביותר לרדת במשקל היא צום, אבל השאלה איזה משקל את רוצה לרדת. חדשות לי אלייך: את יורדת ש-ר-י-ר!! את תשרפי את כל רקמת השריר שלך וברגע שתתחילי לאכול כרגיל את עלולה לעלות הרבה, ולמה? כי רקמת השריר היא הרקמה שצורכת הכי הרבה אנרגיה, ואם את מחסלת אותה - תביני לבד מה התוצאות. יותר מזה, ראית פעם גוף נטול שרירים? את לא נראית יפה, את נראית כ"כ שפופה ומדולדלת. את תעלי רק באחוזי שומן ותיראי כמו סמרטוט רצפה סחוט. יותר מזה, כשאת מרגילה את הגוף לא לאכול. מותק הגוף לא טיפש, הוא נכנס למצב של סטרס ואוגר את כל השומן, ולאט לאט חילוף החומרים שלך יורד. ואז את כמובן מעלה במשקל. הנה לך כל העובדות המדעיות. רוצה להיות סמרטוט רצפה נטול שרירים ולהסתכן בלעלות במשקל עוד יותר ממה שהיית? וולקאם. תוסיפי לזה את הכאב הנפשי המטורף. זה מה שאת רוצה? מאמי שלי כשאת תקבלי שכל זה יהיה מאוחר מדי, ושתביני מה עשית לגוף שלך, כשתאבדי את המחזור וכשלא תישאר לך טיפת אוויר לנשימה, אני לא בטוחה שתרצי להישאר בחיים. אל תעשי את זה לעצמך. תרחמי על הגוף שלך, ובמיוחד על הנפש שלך. צום זה בדיוק הדרך לרצות X ולהגיע לY.

אוח כמה שהמילים שלך צימררו אותי!!! זה כ"כ נכון! אם רק היה מישהו שהיה אומר לי את הדברים האלה לפני כן.. למרות שאם להיות כנה, אמרו לי שאני הורסת את הגוף שלי כ"כ הרבה פעמים אך העלמתי עין.. המצוקה הייתה גדולה מדי מכדי להפסיק עם כל הטירוף הזה.. אם רק הייתי יודעת את כל העובדות המדעיות האלה שהגוף מעלה במשקל אח"כ, שחילוף החומרים מאט בצורה משמעותית..אולי דברים היו נראים אחרת.. אני חייבת להפסיק להלקות את עצמי על העבר =/

היי שירן... כולנו חייבות, אני מניחה. לשמחתי העובדות המדעיות גורמות לאנשים לפתוח את העיניים, זה עד היום מחזיק אותי שוב ושוב לא לחזור חזרה, כי אני יודעת שבעצם אין טעם. אבל אם נחשוב על זה ברצינות... גם אם היינו יודעות, לא בטוח שהיינו מפסיקות. אז אין טעם להלקות. נכון? תרצי לדבר במייל?