שלום

לא פירטת הרבה על עצמך ולכן די קשה להבין מהמעט שכתבת מאיזה הפרעת אכילה את סובלת ולמה לא לפנות דווקא לטיפול פרטני,שהוכיח את עצמו יותר בטיפול בה"א.
אבל רשימת מרכזים ומטפלים עצמאיים בה"א ניתן למצוא באתר של סהר או באתר של אביב תחת הלינק של מרכזי סיוע.

בהצלחה ורק בריאות,
קרן אור.

אני סובלת מאנורקסיה. אני מתחרטת על כל שנייה.... אחרי חודשיים של צום איבדתי את המחזור, שעדיין לא חזר, למרות שנטלתי כמה וכמה פעמים כדורים... והבטן, הבטן שלי חסרת תקנה. חטפתי תסמונת המעי הרגיז. כיום אני לא יכולה לעשות כלום כלום בגלל כאבי בטן כרוניים מדי יום ביומו. אני מטופלת אצל פסיכולוגית מדהימה שעזרה לי המון המון, אבל אני עדיין מרגישה שאני זקוקה לשיחה עם אנשים כמוני, כי אף אחד מסביבי לא מבין. אמא שלי עצמה עיניים. גם היום היא מעדיפה לדעת כמה שפחות. החישובים מטרפים אותי. אני מנסה כ"כ חזק אבל אני נטרפת... אני עושה המן ספורט, 3 פעמים בשבוע אימוני כוח ו2-3 אירובי. אני תלמידה מצטיינת אבל אני מוכנה לוותר על למידה בשביל ספורט, זה הדבר היחיד ששומר עלי שפויה. כיום, אחרי שהבנתי מה עוללתי לגוף המסכן, אני מנסה לשקם אותו אבל נופלת, ומי יודע מאיפה מוצאת כוחות להמשיך. הרצאתי בכיתתי על הפרעות אכילה וסיפרתי את הסיפור שלי, ומעתה והלאה עד שאסיים י"ב אני אעביר סדרת הרצאות בכיתות ט'-י' (ביה"ס אהל שם ברמת גן). לא מוכנה לתת לעוד אנשים ליפול לזה. לא אתן.

מה שלומך היום?
אוי,כמה ליבי יוצא אלייך.אני מכירה מאוד מקרוב את מה שאת מרגישה כרגע.
מצד אחד,הרצון החזק להבריא,מצד שני,באין מענה החלפה של הפרעה בהפרעה אחרת(התמכרות לספורט).
אני שמחה שהפסיכולוגית שלך עוזרת לך ומקווה שאת משתפת אותה בכול מה שקורה איתך,כי רק כך תוכלנה להתקדם עוד.
אני לא מכירה קבוצות תמיכה בה"א,אבל מציעה לך את הבמה כאן כדי לחלוק,לשתף ולקבל תמיכה והבנה תוך כדי התהליך החשוב שאת עוברת.

חג שמח יקירה,
קרן אור.

אני רוצה לצאת מזה כ"כ חזק... אני לא יכולה להאמין שזה פשוט לא מספיק. זה חייב להיות מספיק. אבל אני פשוט לא מסוגלת לתאר לעצמי איך אפשר, פשוט לשכוח מהחישובים (המחשבון ביד שלי 4-5 פעמים ביום), לא להישקל יותר או לפחות לא להיטרף מכל גרם שעולים. והכאבי בטן הנוראיים האלה, כבר כ"כ הרבה זמן. אני מתעוררת כל יום בחמש-שש בבוקר בגלל כאבי בטן. אם הייתי יכולה הייתי מנפצת את כל המראות בעולם... ביום חמישי הקרוב אני מרצה בפעם הראשונה לכיתה ט' של מורה שהייתה מחנכת שלי שלוש שנים והייתה לצידי בכל צעד וצעד שעשיתי. ממש, באש ובמים. היא סיפרה לי שיש אחת בכיתתה שסובלת מהפרעת אכילה. אני כ"כ רוצה לעזור לה. אני יודעת איך אני צריכה מישהו שעבר את זה ומבין על מה אני מדברת.

אני מבינה שבגלל המחסור שאת עצמך חשה כרגע,את רוצה לעזור לאחרים.אין ספק שעזרה לזולת הוא משהו מאוד מבורך ומחייה.אבל מהצד השני,הוא גם דורש אנרגיות,שאין לך לתת כרגע.או לפחות-עלייך לשמר אותם בשביל עצמך,קודם כל.
לא יעזור לנו לנפץ את כל המראות בעולם,כי המראה המעוותת נמצאת בתוכנו,ותמיד תשאר כזאת שאי אפשר לנפץ.אני יודעת שהחוויה הנוראית בלהסתכל במראה הוא לאו דווקא לראות את הגוף שלנו,אלא את הדברים האחרים שאנו רואות(ואגב,אנחנו היחידות שרואות אותם) כשאנחנו מסתכלות במראה.הפתרון נמצא כנראה בלקבל ולחבק את הדמות שהמראה מראה לנו,זה להיות מושלם.אבל עד אז,השאיפה שלנו למושלמות דווקא מרחיקה אותנו מההגדרה האמיתית שלה וגורמת לנו לתסכול וכאב נוסף.
יקירה,אני באמת מבינה.אבל לא מספיק כאן רק הרצון,צריך לקום ולפעול.הכוח הזה קיים בך,רק שאת צריכה לשנות את הכיוון,ולהפסיק להילחם בעצמך,להילחם באויב האמיתי-והיא הפרעת האכילה שלך.זה אפשרי.

קרן אור.