אנורקסיה

שלום שיר ,שמי נטע ואני סיפרתי את הסיפור שלי ועל הקושי שלי כמה הודעות למטה... הבנתי שהית מאושפזת,איך זה ש 4 חודשים הית בבית חולים ולא קיבלת טיפול פסיכולוגי? זה ממש מוזר. אני ממש מתפלאה ! ואני מקווה שאת מצליחה לעלות במשקל כרגע עם כול הקושי ויחד עם הקושי שאין לך פסיכולוג. דיאטנית, יש לך??? איך את מרגישה מבחינת גופנית? ונפשית? איזה טיפול קיבלת בביח אם לא פסיכולוגי? תרגישי טוב ונשמח לשמוע ממך:-)

שלום נטע אני היתי מאושפזת במחלקת ילדים לפני 14 שנה שהיתי בת 16 היום אני בת 30 וסיפרתי שאני מבחינת משקלעומדת ב47 קילו ועד היוםאני לא מצליחה להבריא נפשית כול הזמן אני סביב המשקל תודה שרשמת לי

אני מעריכה את האומץ ואת הגילוי לב.את מעלה שאלות תמוהות בעיניי ועם זאת כואבות,כמו למה חשבו שמעבר לעלייה במשקל שהיתה צריכה להתרחש לא לתמוך בך בדיוק לשלב של אחרי באמצעות מענה נפשי.
יקירה,אין פלא שאת מצב הזה היום.כי לכאורה פתרת רק את בעיית המשקל,אבל הראש נשאר חולה באנורקסיה ומשם הדרך למטה שוב היא באמת קצרה..(לצערי).בואי נעצור זאת,והיום כשאת מרגישה על סף התהום,פני בעצמך(ואל תחכי שיעשו זאת במקומך..) לסיוע נפשי.ארוך,מייגע ולפעמים לא קל.אבל שם נמצא המפתח לחופש שלך מהפרעת האכילה.

אני כאן איתך,אל תוותרי שוב על עצמך,קודם כל בשבילך!
קרן אור

אני בסדר. מנסה לצאת מהמסכה "המאושרת" ולהראות כלפי חוץ כזו אבל באמת מבעד למסכה זה לא קל...מקווה שיהיה לכולנו חג פורים שמח אבל עם שמחה אמיתית ושלמה!

מאחלת לנו שנקבל את החג הבא-חג החירות,בחופש וחירות אמיתיים לנפשנו.
שלך,
קרן אור.

תו דה רבה לך על הדברים הנכונים שאת אומרת אני חדשה בפורום היתי רוצה לדעת איך את קשורה להפרעות האכילה ואיפשר לצאת מזה לעולם כי אפילו שאני היום בת 30 אחרי 14 שנה שהיתי אנורקסית בפועל לא עוברת הבעיה בראש אני אחרי לדות והתעסוקה במשקל כול יום בראש תודה על ההקשבה

איך אני קשורה לה"א??לצערי,יותר מידי שנים חולות.גם אני היום בת 30 ,נשואה+2.אבל הסטטוס לא באמת חשוב,ואולי לפעמים רק יכול להעצים את ה"א שלא טופלה,כי אפשר בקלות להגרר למקום של טיפול במשפחתנו וילדינו,ובכך להעמיק את חוסר ההקשבה לצרכיי גופנו ,ולמה שנפשנו אומרת לנו:"אני לא מאושרת".
היום אני בריאה,ובריאה עבורי אומר שהמחשבות לעיתים כן עולות,אבל אני יודעת להקשיב לעצמי ולמה שאני צריכה באותו רגע באמת,ולא להגרר למקום המוכר אבל ההרסני שאנחנו כ"כ מכירות.אין מה לעשות,תמיד תהיה לנו את הנטייה(בייחוד אחרי כ"כ הרבה שנים) ,ותמיד נצטרך להיות עם האצבע על הדופק,אבל הנקודה היא שהיום אני לא מנוהלת ע"י הקולות האלו.אני מנהלת את חיי,ולא הם אותי.
שיר יקירה,למה את מתנגדת עדיין לטיפול??היום כשאת במקום אחר עם עצמך ועם התובנות שלך והידיעה שה"א לא נעלמת ללא טיפול(היא רק מחמירה ככל שהזמן עובר)??מה מפחיד אותך כ"כ בלקבל טיפול??ממה את בורחת??
אל תשארי בגיהנום הפרטי הזה עוד יום נוסף.מושלמות בעיניי זה להכיר במגבלות ולבוא ולומר:"אני לא מאושרת,אני צריכה עזרה".
פורים מחר יסתיים,בואי נניח את המסיכות במקומם עד לשנה הבאה,ונפנה מקום לבוא החג הקרוב,חג החירות.מי יתן והוא יהיה החירות האמיתית לגופנו ולנפשנו.

קרן אור.