מחפשת מוצא ושירן יקרות!

הי, הרבה זמן לא הייתי פה ואני חייבת לציין שאני מתגעגעת!! :-) עוברים עלי שבועות קשים, הרבה מלחמות מתישות, שגוזלות ממני את כל כוחי.. אני נאבקת ואמשיך להיאבק, למרות שהרבה פעמים נדמה לי שזה מלחמת סרק ושאני סתם מנסה ומתישה את עצמי.. הרבה מהמלחמה שלי זה לקבל את עצמי. אני לא מכירה אותי כמו שאני בלי המחלה וקשה לי לקבל אורך חיים שונה ממה שהיה לי עם המחלה, היא עדיין איתי, מסתובבת לי בראש, צועקת מתי שהיא רוצה, מנסה לחלחל בי רעל אנורקסי והיא נאחזת בי ולא מרפה.. אני מספרת לך את זה, מכיוון שהיום סיפרתי את זה למטפלת שלי והיא אמרה שזה לא המחלה שנאחזת בי, אלא אני שלא מרפה ממנה וחושבת שזאת היא שלא מרפה ממני. אני זאת שבעצם לא משחררת. אבל, היא אומרת שזה גם טבעי והיא אומרת שזה רק בגלל שאני לא מכירה את עצמי, לא יודעת מי אני ולא יודעת איך לחיות ולהסתדר ללא המחלה. היא אמרה שבסוף, עם הרבה כחות, אני ארפה ממנה והיא תרפה ממני ואני רק מייחלת ליום הזה שכבר יבוא.. בדיקות הדם שלי לא בסדר בכלל, למרות שאני אוכלת.. הדיאטנית אומרת שזה הגיוני מכיוון שרק עכשיו בדיקות הדם מראות את ההשלכות של המחלה ושאם הזמן גם זה יסתדר! בעוד חצי שנה הם יעשו לי בדיקות חוזרת כדי לראות מה קורה ובינתיים דוחפים לי עוד כדורים כדי לנסות ולאזן את הגוף. אני מתנצלת שקצת נעלמתי, אני פשוט עוברת תקופה מתישה ואתן באמת חסרות לי... מה שלומך? איך את מרגישה? מקווה שהכל בסדר!!! שלך באהבה, מחפשת תשובה...

קודם כל אני רוצה להגיד שאני שמחה שוב לשמוע ממך, היית חסרה והתגעגענו אליך... אני יודעת שהמחלמה הזאת היא קשה ביותר אבל באמת שזה שווה את זה - מגיע לך לחיות בשלום עם עצמך ולהפיק מכך את כל הרווחים ואת היכולת לחיות את החיים באמת ... נכון שנורא קשה להתחיל לחיות בלי ה"א כי תכלס זה הדרך שאנחנו מסתקלות על החיים לאורך זמן אבל את תראי עם כל הקושי שלחיות בלי זה לא רק שזה אפשרי אלא גם משהו שנותן הרבה יותר מכל ה"א. אני יודעת שיש בך את הכוחות להלחם בזה עד כמה שזה קשה, רק תתני לעצמך את ההזדמנות לראות ולחוות את זה.. שלך תקווה..

הי, תודה על התגובה המעודדת!! מה שלומך? איך עוברים עלייך הימים? שלך מחפשת מוצא..

שמחה שהפצעת כאן ופיזרת שבבים של תקווה אצל הבנות..
אבל מה קורה אצלך,בתוך ביתך פנימה??

קרן אור.

אני שמחה לשמוע על ההתמודדות על הפשוטה שאת עוברת.ונכון,אני חושבת שהקושי האמיתי שלנו הוא בלהרפות מה"א,להבין שחיינו יתקיימו בלעדיה(ותאמיני לי,הם מתקיימים יופי בלעדיה!) ,לאחר שהיא היתה חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו(או כך לפחות חשבנו).אז טיבעי שזה לא יהיה קל,אבל אפשרי ושווה.
אל תתעצבי מתוצאות בדיקות הדם,אם תמשכי בדרך הבריאה ,אין לי ספק שגם המדדים יתאזנו,בכ"ז לוקח זמן למלא משאבים ומאגרים שהתרוקנו..
וזה בסדר שאת נעלמת לעיתים,כל עוד שהסיבה היא בגיוס הכוחות למלחמה בה"א..רק חיזרי מידי פעם לספר לנו מה שלומך,כי אני דואגת ומתגעגעת...

חג שמח יקירה!
שלך,קרן אור.

הי, אני שמחה לשמוע שאת פה בשבילי, כי כרגע אני נמצאת במקום שבו אין יותר מידי אנשים תומכים ומחזקים. תמיד טוה לי ההרגשה שיש קרן אור קנן ששומר ותומך.. אני מתקשה קצת לישון, אחרי ארוחות הערב. אני לא רגילה ללכת לישון על בטן מלאה ובטח שלא אצלח לישון כשאני רבה עם עצמי, עם המחלה.. בינתיים אומר לך לילה טוב, באהבה, מחפשת מוצא

את לא רבה עם עצמך אלא עם המחלה,שהיא נפרדת ממך,בשביל להחלים.בואי ביחד נלמד להבין שה"א היא חלק ממך כרגע(שבבוא היום ילך ויקטן!) ,אבל היא לא מי שאת.היא כובלת אותך,עוצרת אותך,מונעת ממך להביא לידי ביטוי ומימוש את כל הרבדים הטובים והנוספים שקיימים בך.היא מונעת ממך לחיות,היא הסיבה שאת כואבת וסובלת כרגע.
אבל זה רק כרגע,כי זה ישתנה.
ואת בדרך הנכונה.
ואני כאן,יקרה.
שבת שלום,
קרן אור.

הדאגה והאכפתיות שלך כל פעם מרגשים אותי מחדש.. יפה שאת זוכרת תמיד שהיום זה יום הטיפול :) אני רוצה לספר לך שהטיפול היום עשה לי ממש טוב.. הבנתי כ"כ הרבה דברים חדשים על עצמי ועל המחלה שלא ידעתי קודם.. זה התחיל אצל הדיאטנית שם שיתפתי אותה בתחושות הקשות שמלוות אותי כבר תקופה ארוכה, בחוסר הגמישות שלי עם עצמי ועם התפריט, בפעילות הגופנית שעושה לי ממש רע, בתחושת האסור שאני מרגישה תמידית. היא שחררה לי טיפה את ה"רסן" כמו שאומרים ועודדה אותי שהשבוע כן אתחיל להתנסות גם בדברים חדשים ולא ללכת תמיד ישר כמו שהמחלה מצווה עלי. היא אמרה שרק כך יגיע מצב הרוח הטוב ותגיע תחושת המותר..רק כך אצליח "לסתום" את כל אותם חסכים שאני מרגישה בתוכי והסכמתי איתה . בעניין הפעילות הגופנית היא אמרה שלא כדאי לבצע אותה אם היא מגיעה ממקום של המחלה וזה אכן מגיע משם אצלי. זה לא מגיע מתחושות של כיף והנאה והחלטתי להפסיק עם זה <אלא אם כן אני עושה הליכה עם עוד מישהו שזה מקל עלי יותר> בשיחה שלי עם העו"ס הבנתי כמה אני רואה את עצמי מעוות <לאו דווקא מבחינת הגוף> וכמה לא נכון ושגוי אני מעריכה את עצמי. ואלו הם דברים שידעתי ממזמן אבל כל פעם מחדש אני נדהמת כמה אני מבינה את זה יותר לעומק. דיברנו על קבלת הגוף שמאוד קשה לי איתו עכשיו, שיש פתאום חלקים שהתמלאו שאיני יכולה לשאת אותם. היא אמרה שעלי לקבל זאת כי זה כרגע מה שיש. הרי אי אפשר לחזור חזרה לתפריט דיאטה ולשים עצמי במצב של סיכון בייחוד לא להכניס את הגוף שלי שוב לסטרס. ההסבר שלה היה נשמע לי הגיוני פתאום. לפתע הרגשתי שאני כן מקבלת את הדברים שלה, שיותר קל לי לקבל את זה.. חשבתי על זה היום הרבה..חשבתי שאם הייתי נפצעת כרגע בתאונת דרכים חס וחלילה ולמשל היד שלי הייתה נפצעת קשות והיה אסור לי לבצע כל פעילות שהיא ביד הזאת מלבד לתת לה לנוח. הייתי נאלצת לקבל את זה. הייתי אומרת לעצמי שזה מה שעלי לעשות ושאסור לי לאמץ אותה יותר מדי. וכמו שבדוג' הזו מדובר ביד, כרגע בתקופה הנוכחית מדובר בגוף שלי.. הוא זה ש"פצוע" כרגע ובו אני צריכה לטפל. אני מתכוונת לעשות כל שביכולתי כדי לקבע את המחשבה הזו בראש כי יש לי הרגשה שאחרי הכל היא תוביל אותי עוד צעד אל עבר ההחלמה. מה איתך יקרה ואיך את מרגישה השבוע? שירן

בכיף,יקרה.הדברים שכתבת נגעו בי במקומות עמוקים אצלי.בייחוד העניין עם התאונות דרכים.תראי,היום אני סובלת ממחלה שהיא פיזית ולכאורה היית מצפה שאגייס את כל המשאבים כדי להילחם בה,נכון??אז זהו,שלא.הלוואי והדברים היו פשוטים והולכים רק לפי הספר,אבל אין ספר כזה.לכל אחד יש את הסיפור שלו.וגם אני לעיתים נזרקת ברגעים הקשים לתחושת ה"עדיף למות",אני לא תמיד מעריכה את מה שיש לי בחיים(ויש לי הרבה,מסתבר),רק שלפעמים בתוך כל הקושי אנחנו כ"כ מרוכזות בו שאנחנו שוכחות לפרגן לעצמנו על הדברים הטובים שאנו עושות ועל כל הדברים המופלאים שקיימים בנו(ובכול אחת מאיתנו זה קיים!!).זה הכול עניין של ראייה והשקפה.כשנראה שחור,המעשים,הרגשות,התחושות יתאימו את עצמם בהמשך,כשלנמד לסלוח לעצמנו,גם גופנו ונפשנו יסלחו לנו..
הדגש הוא בלהקשיב לגוף ולנפש ואם נטיב לעשות זאת זה יספיק לנו בכדי לשמוע את התשובות לשאלות שאנו כ"כ מחפשות,והן נמצאות כאן מתחת לאף שלנו,רק שאנחנו מרוב חיפושים מפספסות אותן.
יקרה,שימרי על הגישה החיובית,רק היא תצליח לקדם אותך,ויחד נעבור עוד ועוד שבועות עד שגם בימי הסערה שיהיו נצליח להגיע למקום מפלט אמיתי ויציב.

חג שמח!
קרן אור