מופרעת אכילה

אור יקרה.אני שמחה ששתפת אותנו. אין לך מושג כמה אני מזדהה איתך בכל מילה. הלב כ"כ שבור הנפש רסוסה. כולם שמחים בחג הפורים ואני? ? ? אני בתוך מסכה שמחה מבחוץ אבל מבפנים?!?!? קשה קשה:-( מקווה איתך שנקום מחר ליום חדש יום מלא בהפתעות טובות.

אני טיפוס שהכי מפחד להיכנס לעצב ולדיכאון אבל ביומיים האחרונים אחרי שנפלתי שוב עד שכבר הרגשתי טוב פזית שוב הרסתי אז כן אני עצובה וחבל שכך הנטיה להרוס ולהרוס ולפגוע בעצמנו אשכרה התעללות עצמית כמה כאב יש לי בפנים ושאני כן מצליחה לפחות יש לי קצת שמחה שאני משוחררת מהאטרף הזה של האכילה וההקאות עכשיו אחרי היומיים האלה אני מפחדת לחזור לתפריט שלי כאילו מה אני אעלה עוד 3 קילו אין צריך לוותר על השליטה בגוף ובאוכל אם לא נוותר על זה לא ניצא מזה אני משתמשת הרבה בתפילה לאלוקים כי אני מאמינה שרק הוא יכול לשחרר אותי מההיתנהגות החולנית הזאת והוא עזר לי הרבה פעמים היו לי תקופות ארוכות שהייתי בסדר והרגשתי שכח גדול ממני ומהמחלה שלי עוזר לי חבל מאוד שאני הורסת וגורמת לעצמי נזק רב גם לגוף וגם לנפש לצערי פורים וגם אני עצובה לא מצליחה אפילו לשים מסכה של שמחה שזה אני מצליחה לעשות די טוב בדרך כלל ביומיים האחרונים אין מסכות האמת שלי כואבת ומשדרת כלפי חוץ אין לי לאן וממה ליברוח אני חולה במחלה שאף אחד לא יכול להבין עד כמה היא קשה חוץ מימי שיש לו אותה הרבה פעמים אני חושבת אשכרה עדיף סרטן לפחות הם מתים מזה ואנחנו שנים יכולים לסחוב סבל שהורג לאט לאט מוות רוחני יותר קשה ממות פיזי כי זה למות בתוך החיים זהו אז אני שוב אתפלל ולכל מי שסובלת שהיום נצליח לאכול שפוי ושתיכנס שמחה אמיתית לחיינו

אני מבינה מאוד את המצוקה שאת מרגישה,חווה את הכאב.אבל חייבת להגיב למשהו שכתבת וצרם לי(האמת היא שהירהרתי בזה לא מעט בזמן האחרון)-המשפט על שהיה עדיף אם היה לך סרטן..אין לך מושג כמה פעמים אמרתי את זה בשנותיי החולות,רציתי משהו גופני שיהיה לי כדי שיראו את המצוקה,שיבינו עד כמה קשה לי,שיעזרו לי..והיום,היום יש לי סרטן.(אם היית שואלת אותי מה יש לי לפני יומיים,סביר להניח שהייתי אומרת "גידול").הקושי לא נעלם,אף אחד לא יכול להבין את גודל המצוקה שאני מרגישה,את הלבד עם כל הפחדים,הצורך לגונן על היקרים לי כדי לא להשקיע גם אותם..הניתוחים,ההקרנות,ההרגשה המרוסקת-הן של הגוף והן של הנפש,שנדרשת היום לקבל שינוי של 180 מעלות ממה שהייתי רגילה.אני ההיפרית,השמחה,זאת שלחמה בה"א וחשבה שבכך אני מוגנת..האדמה נשמטה מתחת לרגליי בלי שהבנתי מה קרה או שהיה לי את הזמן לכך.
אור,שמחי שאת בריאה פיזית.ליחמי כדי להבריא נפשית.אני היום מבינה שהן הסרטן "הרגיל" והן הנפשי שניהם ממאירות בפני עצמם.אחת אוכלת אותך מבחוץ,השניה מבפנים.אבל נקודת האור היא שזה בידייך,לטוב ולרע.זה קשה,אבל עדין בשליטתך וברגע שתעשי את הסוויץ' הנדרש את תוכלי להבריא.
ממני נשללה זכות הבחירה.אני קמה בבקרים למציאות שאין לי מושג איך היא תתחיל או איך היום יסתיים,או איפה.
סתם נקודה למחשבה...אין סבל אחד נושק למישנהו,וההשוואה לא מקדמת אותנו אלא רק מקבעת אותנו באותו מקום,של כאב,של גידול שרק מחמיר בלי טיפול.

קרן אור.

קודם כל באמת כאב לי לשמוע שיש לך את המחלה הנוראית לא ציפיתי לתגובה כזאת ואני בשוק וברור לי שאני לא רוצה שום מחלה אמרתי את זה מרוב שיברון וחוסר היכולת שלי להתמודד עם המחלה אני מתפללת בשבילך להרבה כח ואמונה לצאת מזה אחד הסיבות שאני שבורה זה כי מצאתי דרך להיתמודד עם המחלה דרך הקהילה שהייתי בה הכרתי את הקבוצות של 12 עשר הצעדים של מכורים אבל עכשיו נאבדתי כי זה כבר לא עוזר לי חצי שנה אני הולכת לקבוצות ונופלת בגדול והנפילה יותר קשה נאבדתי איפה אני שייכת מאיפה לשאוב כח אפילו התמכרתי לקבוצות האלה אבל מבעס אותי ללכת לשם ואני עדיין בשלי ןמפעם לפעם יותר מסטולה לא יודעת כבר מה יכול לעזור לי כי כח הרצון לא מספיק כדי לצאת מיזה כמה פעמים עשיתי סוויץ בראש ושוב חזרתי למוכר והידוע לחצים מקיאה עצובה מקיאה פגועה מקיאה ושאני בהקאות ועובר הזמן אז ניכנס פחד ההשמנה וכל הסרט מחדש כל פעם מה יכול כבר לעזור לצאת מהמחלה הזאת ? מה עזר לך ? ותודה שהקשבת וששתפת שיהיה לך החלמה מהירה מהמחלה הנוראית באמת כאב לי השיתוף שלך שולחת לך חיבוק אוהב

זה בסדר.דווקא בגלל שאני מבינה את הקושי והסבל אותם את עוברת,החלטתי להגיב מאותו מקום כדי לזרוק לך עוד נקודה נוספת למחשבה.
אני חושבת שמה שיכול לעזור לך הוא לפנות לטיפול פרטני.רק הוא יוכל לעזור לך להבין ולטפל בכל המכלול שגרם להיווצרותה של הפרעת האכילה שלך.ואני חושבת שאת מספרת לשתינו שהקבוצת תמיכה לא משמשת תחליף לטיפול שצריך להיות,והיא לא אמורה להיות כזאת,כי כשמה היא רק תמיכה,בה את יכולה להיעזר בין לבין.אבל חשוב כן לפנות לטיפול אישי.
עשי את מה שנכון עבורך,פני לקבלת עזרה,חבל על כל יום של חיים בגיהנום הפרטי הזה.
את יכולה,אם רק תרצי בכך באמת.

שלך,
קרן אור.

אני רק חוזרת ואומרת- אני אוהבת אותך. החוזק הוא בין שפתייך, בין מילותייך, ממש בתוכך..שלעולם לא תאבדי את עצמך, זה הדבר היקר ביותר שיש לך....כ"כ הרבה חוזק, שכל פעם אני נפעמת ממך מחדש. תקווה לבנה שלך.

החוזק קיים בכול אחת מאיתנו,צריך לדעת לחשוף אותו ולהשתמש בו נכון.

נשיקות,
קרן אור.

כאבתי לשמוע שאת עוברת מחלה קשה. ויחד עם זאת שמחתי לשמוע שאת מתגברת בגבורה.יקרה. אשרייך שנתנו לך הכוחות. אשרייך שאת כאן תומכת בנו יחד עם כל הקושי... תודה לך על היד החמימה והמלטפת המרגיעה והתומכת....אין אין מי שיבין אותנו אם לא אחת כמוך שהתמודדת ועוד מתמודדת עם קשיים .הן הנפשים והן הגופניים.הלוואי ונלמד ממך להתחזק ולהתחזק!!!! תרגישי טוב תשמרי על עצמך ואנו ננסה לשמור עלייך מרחוק.נקווה בשבילך ונתפלל לרפואתך השלמה! אנחנו צריכים אותך בריאה ושלמה עד 120!!!!

אור יקרה. מה שלומך?אני כ"כ מבינה אותך כל כך מזדהה איתך...תאמיני לי! איך את מרגישה היום יקרה? אתמול היה פורים, איך הרגשת?איך עברת היום הזה? הצלחת לנשנש משהו??? איך את מרגישה לאחר ההקאות?אני אחרי ההקאות חצי מתה:-( לא מצליחה לזוז. מוזר לי השבוע חברה שלי שלצערי היא גם א, סיפרה לי שאחרי ההקאות היא מרגישה הרבה יותר טוב...גם את ככה? שיהיה לך המשך יום טוב מתוקה!

אני את פורים עברתי גהנום והיום הצלחתי בנתיים עד עכשיו לעבור אכלתי והאוכל בפנים ככ קשה אבל זה המחיר שאני משלמת כל הזמן שאני מקיאה שוב להיתרגל לאוכל שישאר בפנים ועוד כל המחשבות שמתלוות והחשבונות של הקאתי עכשיו אני אעלה במשקל כל המחשבות האלה שלא נותנות מנוחה והרעב אחרי הארוחות כי כן הגוף מורעב להקאות הוא מתרגל מאוד מהר אבל להשאיר בפנים לוקח לו זמן והרבה כאבים וייסורים נפשים ועד שכבר אני מתאוששת שוב אני נופלת ככה אני כבר חצי שנה זהו יהיה בסדר אה נטע רצית לדעת מה אני מרגישה אחרי הקאות תחשבי שאני מקיאה לפחות 15 20 פעמים ביום תחשבי איך אני מרגישה רק הקאה ראשונה משחררת השאר זוועה סמרטוט וללכת ולקנות אוכל בקיצור מחלה משפילה כמו סמים לדאוג כל היום שיהיה לך במה להישתמש זהו אני כאן ועכשיו סובלת מכאבים כריזים כאלה שלא נותנים מנוחה השד הזה מבפנים שאומר לך ילה תאכלי עוד ותקיאי תפתרי את ההרגשה הזאת בהקאה אחת אבל זה אשליה כי זה יגמר בהקאות שלא ייגמרו עד שאני ארדם ולקום שוב ליום שחור סחרחורות הקאות בקיצור זה לא נגמר אני תפילה לי לך ולכל מי שסובלת שנעבור את היום הזה בשלום ונקום ליום לבן בלי הקאות אכילה שפויה וראש שפוי ושנמשיך לשתף במקום להקיא תודה שהקשבתם

מה שלומך? כאב לי לשמוע על המצב הקשה שאת עוברת. שתדעי לך שאת ממש ממש לא לבד!!! אני גם כמוך סובלת מאד. מה את אוכלת בעיקרון? אני , כמו שכתבתי כאן כבר לא היתי אוכלת שום דבר המכיל פחממות ושומן. את מבינה שזה לא כולל כמעט כלום!!! ואחרי שהיתי במחלקה הפסיכיאטרית ולאור כל הטראומה שעברתי שם התחלתי לאכול קצת פחממות ושומנים והצלחתי לעלות במשקל מעט. הבגדים של פעם כבר לא טובים עלי ועדיין אני צריכה לקנות בגדים במחלקת ילדים ולא נשים.ואני ממש מתוסכלת עוד יותר ממש סיוט. ועוד פעם אני מפחדת לחזור חלילה למצב הקודם ולהיות עוד יותר בלתי נראת. אני מתחילה לחזור למצב של חוסר אונים!!! החיים כל כך לא פשוטים שכל היום מה שבראש שלך זה אוכל אוכל ואוכל... איך את מקיאה אור יקרה? איך את גורמת לעצמך להקיא? אני מקיאה די בקלות רק מהמחשבה שהכנסתי לפה משהו... פעם זה היה לי קשה לפלוט הכל החוצה היתי צריכה לעשות זאת ע"י גורמים חיצוניים אבל היום הגוף שלי התרגל לזה לצערי הרב וכבר הרפלקב עובד. ואיך אצלך? אשמח לשמוע! אוהבת וחושבת עלייך,

בחסד האלוקים הצלחתי לעבור את היום עם אכילה שפויה וללא הקאות לא מובן מאליו בכלל הייתי בחופש היום ואמרתי לעצמי מחר את צריכה לעבוד ויהיה לך יותר קשה תתחילי מעכשיו ודי בצהרים היה לי קשה אז סימסתי לתזונאית שלי וכן הייתי בספורט זה עוזר לי לעבור יום יותר בשקט אני יודעת שזה ממקום חולה אבל עדיף לי מלהקיא כל היום את הנשמה וזה גם עוזר לי לא להיכנס לדיכאון טוב או לא טוב אני כבר לא יודעת העיקר שהיום הזה עבר ותודה לכן שאתן פה ונטע נשמה לגבי השאלה שלך אני 15 שנה עם הפרעות אכילה התחלתי להקיא מגיל 16 בהתחלה זה קשה להקיא אבל כיום גם אחרי שהייתי בסדר שנתיים רצוף וגם שנה שעברה היה לי שנה רצוף שאני חוזרת להקיא זה אוטומטי אני צריכה להלחם היום להשאיר את האוכל בפנים הן בראש והן פיזית הגוף שלי הורגל להקיא גם שהיו לי תקופות יותר טובות שנים היתעללתי בו וזה מה שהוא יודע הכי טוב לעשות אבל הצורך להקיא הוא יותר נפשי להקיא את הכאב להקיא את העצב את העבר את הלבד את פחד את כל הרגשות את מבינה קשה לי להכיל רגש ובעבר ההקאות עזרו לי לפחות 10 שנים זה עזר לי עד שניגמרתי זהו לצערי אני כל הזמן חוזרת על הטעות הזאת ושוב להיגמל כל הזמן מחדש לקום מצריך המון כוחות ויותר כאב וסבל הלוואי שמהיום שכבר יש לי יום אחד שאני רק אמשיך ואת וכל מי שסובלת אנחנו בתור אנורקסיות ובולמיות צריכות לוותר על השליטה בגוף ובמשקל וזה הקושי שלנו הפחד מלעלות כמה קילוגרמים יכול לשתק וכל היום אני נלחמת עם הראש החולה שלי כי עליתי מה שאני צריכה לעלות ואני ככ מפחדת לעלות עוד בגלל ששוב הקאתי זהו אסור לי להישקל לראות מספרים זה די כמה המחלה הזאת ערמומית כל הזמן מחכה בפינה אנחנו צריכות להיות עירניות כל הזמן זהו אני תפילה לקום ליום חדש מחר שפוי ולכולנו לאכול להפסיק לפחד מהאוכל ומהמשקל שנצליח לעבור עוד יום אוהבת ותודה שהקשבתן