מה לעשות?

זעקתך נשמעת למרחוק,גם אחרי שהמילים מסתיימות..
אני מבינה אותך,יקירה,זה תהליך קשה מאוד והרבה פעמים רוצים לוותר ונשברים,וזה בסדר כל עוד שלא שוכחים לקום.
את שואלת מה עושים.אני מבינה שאת נמצאת כבר בטיפול-מה את מרגישה לגביו??האם את גלויה עם המטפל\ת??באיזה מסגרת את נמצאת??בת כמה את??
אני יודעת שזה לא יעודד אותך כרגע,אבל מעבר לטיפול צריך סבלנות וזמן עד שהתהליך קורה.עד שמחלימים ומוכנים באמת לקבל החלטה לוותר על הפרעת האכילה.הקולות לא יעלמו ביום,ולצערי גם לא תוך כמה שבועות,ובזמן הזה צריך לאפשר לקרובים אלייך שרוצים רק בטובתך לעזור לך,תני להם לקחת אחריות עלייך ולקבל החלטות עבורך,אולי זה יקל עלייך את ההרגשה שאת "מורדת" בה"א.
ביום שתביני שה"א היא לא את והיא חלק נפרד ממך,זה יהיה היום בו תגייסי את כל האנרגיות כדי להילחם נגדה,אבל עד אז,קבלי בברכה את הידיים המושטות אלייך באהבה ותני לעצמך להיתמך בהם.
את מסוגלת לשנות את הכיוון,את יכולה למצוא את השקט שאת כה כמהה אליו,אבל ראשית צריך להילחם בשבילו.
יקרה,אני כאן.כיתבי כאן כל אימת שהרגשות והתחושות הקשות עולות,כי המקלדת סופגת הכול ואני כאן כדי לעזור לך לעבור את זה.

שלך,
קרן אור.