כנות!

ריגשת אותי מאוד.הכנות,הרצון להיפתח ולא להסתתר יותר הם חלק חיוני ומאוד חשוב בתהליך ההחלמה שלך.אני מברכת על כך.
את אמיצה,יקרה!

ואני איתך כאן,כמו גם כל חברות הפורום,כדי לתמוך ולעזור עד כמה שאפשר.
אני בטוחה שבסוף תגלי שאוהבים אותך מאוד כמו שאת,מבלי המסיכות.

שלך בהערכה,
קרן אור.

גם אני אהבתי את השם שלך :) ואני מצטרפת למילות ההערכה והחיזוקים של קרן אור- עשית באמת מעשה מדהים עם הכנות הזו ובעיקר עבור עצמך!! המחלה גורמת לנו הרבה פעמים לעטות על עצמנו שקרים, להתרחק, להיעלם, לחוש כ"כ לא קיימות, נידפות.. ועכשיו את באה ועושה לה ההיפך! את מראה את עצמך, חושפת מה שהכי מפחיד ונחשפת לסיטואציה שעד כה הייתה קשה לך. וזה יפה מאוד מאיה את צריכה להיות גאה בעצמך! אני גם מעריכה מאוד את העובדה שאת אינך מכחישה את מצבך. אני זוכרת כמה זמן לי לקח להודות בתבוסה שאני סובלת מה"א.. כ"כ התביישתי בזה, לא האמנתי שזה קורה לי, לא האמנתי שמגיע לי על כך טיפול ולכן השתיקה והסבל שלי היו כ"כ ארוכים. אני יודעת שכרגע את מרגישה שאת במבוי סתום, שבטיפול לא הולך ואת לא מצליחה להתחבר אל הפסיכולוגית שלך. אבל תחשבי על כך שזה דבר שהוא די לגיטימי. לא לכל האנשים קל להיפתח ולספר על חייהם האישיים בפני מישהו זר ולא מוכר. אני בטוחה שעם הזמן את תלמדי לסמוך על המטפלת שלך יותר ודווקא תרצי יותר לשתף אותה בהרגשותייך. וכמו שקרן אור אמרה נכון, לפעמים קורה שאנחנו מפרשים את התנהגות המטפלת שלנו לא כראוי בכלל ונותנים לה פרשנות מעוותת!! ואני אומרת לך זאת מניסיון.. אספר לך שבהתחלה תמיד חשבתי שאני נטל על המטפלת שלי ושקשה לה מאוד לשמוע אותי ואת הדברים הקשים שאני מספרת..שיתפתי אותה בכך. והיא אמרה לי שמה שחשבתי היה בכלל לא נכון ושהיא מאוד אוהבת את עבודתה ושאיני מכבידה על אף אחד. רואה כמה המחלה גורמת לנו לפרש דברים אחרת?? שתפי אותה בזה יקרה, במה שאת מרגישה. התחילי בכך שאת אומרת לה שמאוד קשה לך להיפתח בפניה. מאוד קשה לך לדבר על דברים שכואבים לך בפניה. ותראי איך השיחה תתגלגל מכאן ולאט לאט היא תקל על תחושת הפחד הזו שלך. זה תהליך והעיקר שאת נמצאת בו ושאת בתוכו כבר!! עצם זה שאת בטיפול ואני תמיד אומרת זאת- זה כבר דבר שהוא חיובי מאוד ! עצם זה שאת לא נשארת לבד עם המחלה כמו הרבה אחרות, שאת פועלת ונאבקת כדי להיפטר ממנה, זה מצויין. לאט לאט מצבך ישתפר..מצבי גם כן השתפר אני עושה דברים שאני לא מאמינה שאני עושה אותם פתאום והכל בזכות הטיפול. <השבוע למשל העזתי לטעום מאכלים שבעבר לא הייתי חולמת אפילו על לטעום אותם כי המחלה הכניסה בי אימה נוראית כלפיהם!! אני מרגישה יותר גמישות לפתע ואין לי ספק שבסופו של דבר תוך כדי התהליך הזה את גם כן תגיעי למקום הזה> לאט לאט, אל תאיצי בעצמך..אל תשכחי שאת חולה במחלה הזו כבר 12 שנה ומאוד קשה לעקור משהו שנמצא איתנו 12 שנים! אבל זה אפשרי.. קרן אור הוכיחה לנו שזה אפשרי :) ובעניין מה שקרה עם החיות, זאת לא אשמתך!! וכן נכון שההרגשה היא אחרת ונכון שהייתה לך אחריות כלפיהם, אבל לא עשית זאת בכוונה. ראי כמה את אוהבת את החיות האלה ודואגת להם כך שלא הייתה לך טיפת כוונה לתת להם אוכל לא תקין. זה יכול לקרות לכל אדם גם לבן אדם שהוא סופר אחראי! אני ממש מזדהה אגב עם רגשי האשמה האלה שלך.

לצערי זה משהו שמלווה אותי יום יום ולא מרפה ממני. מעולם לא הרגשתי אשמה כזאת גדולה בעבר ואני מבינה לגמרי שזה כתוצאה מהמחלה. אבל אני מניחה שעם הזמן אני אדע איך להדוף את האשמה הזאת מעלי ולתת לה פחות מקום וגם את. בהצלחה יקרה , אני מאמינה בך!!! שירן

אתן מקסימות!! בהחלט הצלחתן לשים חיוך על פני- :-) אני שמחה שאתן פה בשבילי ושאתן מקבלות אותי.. מזה הכי חששתי! רציתי לספר לכן שקרה לי היום דבר נורא. אני מטפלת בילד בן 7, ילד מדהים, חמוד וחכם. כמו בכל ערב שאני איתו, הוא מבקש לאכול טוסט וירקות.. היום אמרתי שאכין גם לעצמי ואשב לאכול איתו, הרי מה זה טוסט- פרוסת לחם עם קצת רסק עגבניות וגבינ"צ?? והכנתי ותוך כדי שאני מכינה התחלתי לרעוד וזה לא הפסיק... והכי גרוע, עשיתי לעצמי נזק יותר גרוע.. איבדתי במעט את כושר הלעיסה. קשה לי ללעוס דברים מוצקים.. איזה בושה!! יש דרך להתגבר על זה? אפשר לצאת מזה? באהבה, מאיה.. :-)

קודם כל אני מחזקת את ההחלטה שלך לאכול עם הילד. זה מראה המון על הרצון שלך להתחזק ולהחלים! בעניין הרעד וכושר הבליעה, זה דברים שנגרמו כתוצאה מהמחלה עצמה או שזה נבע כתוצאה ממתח נפשי של אותו רגע? לפה ולפה, חשוב שתדברי על כך עם הרופאה שלך בטיפול ותדווחי. אגב את עדיין מטופלת אצל רופאת המשפחה שלך או שכבר עזבת? ואיך הדיאטנית שאת כרגע מטופלת אצלה במרפאה? שירן

הי מתוקה, אני הולכת פעם בשבוע למרפאת אכילה ופעם בשבועיים, בלי קשר, אני נפגשת עם רופאת המשפחה המדהימה שלי.. הרעידות וקושי הבליעה נגרם כתוצאה מהפרעת האכילה, כך לפחות המרפאה בה אני מטופלת אמרו לי.. תודה לך על החיזוקים! את נהדרת! ומה איתך? איך מתקדמים הדברים אצלך? באהבה, מחפשת מוצא(מאיה)

אין בעד מה, אני תמיד אשמח לעודד ולחזק אותך!!! אני מניחה שאפשר לפתור את בעיית הבליעה הזו ושהיא לא תמידית. איך אפשר לטפל בבעיה הזאת בכל אופן לפי מה שאמרו לך? לשאלתך, אפשר לומר שמבחינת האוכל אני די מסתדרת.. הכנסתי לתפריט שלי יותר גיוון כרגע, יותר מרחב מה שלא יכולתי לעשות לפני חודש בערך. כך שזו התקדמות יפה מצידי אני חושבת.. ומבחינת הנפש כבר כתבתי כאן שאני מרגישה שאני מיום ליום נהפכת לאדם חדש..קצת קשה לי עם זה אבל אני מניחה שזה חלק מהתהליך ושבסופו של דבר כולנו נצטרך לעבור את השלב של לקבל את האדם החדש הזה שהאנורקסיה יצרה בלית ברירה. איך את מתקדמת עם האוכל ואיך את מרגישה באופן כללי? שיהיה לך סופ"ש קל! אוהבת, שירן

הי מתוקה, הבעיה היא לא בבליעה אלא בלעיסה! הגעתי למצב שקשה לי מאוד ללעוס אוכל מוצק.. במרפאה אמרו שבהתחלה אני אאלץ לאכול מזון רך יותר כמו פירה ושלאט לאט נכניס לתפריט דברים מוצקים יותר כמו לחם או עוף ואחרי תקופה זה יסתדר.. עד לפני מספר שבועות הסתדרתי בצורה יחסית טובה עם האוכל והאכילה ואז נפלתי והיה לי בלאגן שלם ואני במאמצים לטפס למעלה שוב.. אני לא מוותרת.. את מתקדמת כ"כ יפה שאני מאמינה שעוד קצת וכבר תתחילי להרגיש שינוי בקבלתך כפי שאת באמת, אני מחזיקה לך אצבעות שהרגע הזה יגיע ומהר, כי משם זה רק הולך ונהיה קל! שיהי לך סופ"ש מדהים ואני שמחה שאת פה, מעודדת.. באהבה, מחפשת מוצא (מאיה)