יקרות שלי-פתחתי אשכול חדש..

צר לי לשמוע שהיית רוב הזמן בבית חולים. לא "דיברנו" עדיין מאז... אז נכנסתי לפה כדי למסור לך ד"ש חמה ולשמוע קצת מה קורה איתך. אני מבינה שאת עסוקה וטרודה.. אבל דעי שאני חושבת עליך ועדיין מחכה לשמוע ממך. תהיי חזקה כמה שאפשר... תחזיקי מעמד!!! הלוואי והכל יירגע בקרוב... אוהבת אותך! בלונדי.

קרן אור היקירה! כאב לי לשמוע שאת בביח זה כ"כ לא קל ואני מאמינה בך קרן יקרה שאם הצלחת לצאת מהמחלה הערורה אנוריקסיה את תצליחי לצאת גם עכשיו ותהי בריאה וחזקה!!! אני מתפללת בליבי שתחלימי מהמחלה מהר והעיקר שתרגישי טוב ושלא יהיה לך קושי וסבל. מספיק סבלת את האנוריקסיה מגיע לך עכשיו בריאות שלמה!!! עם כל הכוחות שבך ועם כל הזכויות עוד תראי את האור בקרוב... ומה קורה איתי? אז אכן אמש חזרתי ב6 לפנות בוקר הביתה. אכן הרגשה של אמא זו הרגשה....נתנו לי נוזלים עם מלח כמה שעות עד שהתאזנתי ואז הלכתי הביתה. (היא הרגישה כך כי אמרה שאני נורא חייורת ונראת סמרטוט) אני דווקא את ארוחת הערב המשפחתית לא הקאתי אז אני לא מבינה מה קרה לי פתאום שאבדתי מלחים ונוזלים כנראה כי לא שתיתי ואכלתי הבטן שלי נורא כואבת ולכן אפילו לשתות אני לא מצליחה. עכשיו אני שותה עם מזרק לאט לאט ומרגישה קצת יותר טוב תודה לכן על הכל אני אוהבת אותכן שירן שאלת אם הביצפר שלי יודע והמורים וכו? אז המנהל לא יודע והמנהלת יודעת המורים החברים שלי לא צריכים להיות סתומים בשביל להבין ורובם לא סתומים...(לצערי?!?!?!?) והשכבה? לא יודעת אם יודעים אם דיברו עלי אז יודעים ואם מישהו שהגיע או נגע בהמחלה או קרוב אליה הוא יכול לנחש... ואצלך כולם יודעים???בהצלחה לכולן וסופשבוע נעים:-) רפואה שלמה לקרן, אוהבת נטע אגב-אני מבינה שלא כותבים פה בשבת,זה נכון?

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב... שיהיה לך סופשבוע רגוע ונעים! אוהבת, שירה

נטע- הגבתי לך בפוסט הקודם שפתחת ורק עכשיו אני שמה לב שכבר הגבת על שאלותיי בפוסט הנוכחי.. האם חברים שלך תומכים בך ומבינים או שהם לוחצים עליך בכל זאת? אני יודעת שזה ממש קשה להסביר הפרעת אכילה לאנשים שאין להם מושג בכלל מה זה והם בטוחים שאנורקסיה זה מחלה שכל רצון החולה הוא להיות רזה ותו לא. <מה שכ"כ לא נכון!!> אני שמחה לשמוע שנשארת עם התחושות של ארוחת הערב עם המשפחה. אני יודעת כמה זה קשה ..אבל זה יעבור..זה עובר.. מניסיון.. טוב לשמוע שאת מרגישה קצת יותר בטוב ואם תמשיכי בדרך הזו אני בטוחה שתרגישי הרבה הרבה יותר טוב! לפחות במובן הפיזי שהוא הכי קריטי עבורך כרגע. קרן אור- מה שלומך היום?? האם חלה הדרדרות במצבך? מקווה שאת מרגישה טוב יותר. שירן

תודה על האיחולים.אני הרבה יותר טוב היום.שבוע קשה,אבל היני הוא מאחוריי ופניי מועדות קדימה לעבר שבוע חדש בתקווה שיביא איתו משב רוח רענן וחיובי(לכולנו).
נטע-שמחה שטיפלו בך ושחזרת הביתה.שימרי על עצמך!
תקווה-מעריכה את הכנות,את לא חייבת לענות כרגע,ברור לי שזרקתי לך שאלה שהתשובה עליה היא לא ברורה כ"כ,אבל כן הייתי רוצה שתקחי את הזמן ותחשבי על זה כי ברגע שתתני לעצמך להרגיש בדיוק מה את רוצה ומה יכול לעשות לך טוב אפשר יהיה להתקדם מהנקודה הזאת.
מחפשת מוצא-איך עובר עלייך יום שישי??ומה שלומך היום??
שירה-איך את מסתדרת עם האוכל מאז שכתבת כאן בפעם הקודמת כשחזרת מחו"ל??אני מקווה שאת מוצאת את הכוחות לעזור לעצמך בהתמודדות הלא פשוטה שאת עוברת.
שירן-שמחה לשמוע על הגיוון בתפריט ושבסה"כ עם כל הקושי את מאפשרת לעצמך להיות בתהליך ולהיפתח לחיים "הנורמטיביים".זאת הדרך יקירה! אני מניחה שההשפעה של הפרעת האכילה עלינו לא תעלם כ"כ מהר,וזה בסדר,כל עוד שהיא לא תנהל לנו יותר את החיים.
בלונדי-תודה על האיחולים.כתבתי לך עכשיו מיילון קטן,מקווה שקיבלת וכמובן שתרגישי חופשי לכתוב לי כמה שאת רוצה,בלי קשר לקצב שלי כרגע(והוא איטי..)

שבת שלום מקסימות שלי,
קרן אור.

כואב לי לשמוע שלא חשת בטוב והיית בבית חולים! מקווה שהכל בסדר עכשיו.. אני יודעת שבסוף הכל יסתדר ואצליח לאכול כמו בן אדם, אני לא מוותרת, אפילו שאני נופלת לפעמים... מקווה שיעבור עלייך סופ"ש נעים ובריא :-) באהבה, מחפשת מוצא

אני מקווה שהשבוע שיתחיל יהיה שבוע טוב, שמח ובריא! מאז שחזרתי מפולין, ישנה הרעה במצב, בעיקר בחשיבה שלי... הורדתי על דעת עצמי מהתפריט את ה-100 קל של ארוחת הביניים... לפעמים אני מורידה גם ממנת הפחמימה בצהריים... אני מרגישה כ"כ שמנה... והשבוע הלכתי עם אימא לקנות בגדים (חוויה טראומטית במיוחד) המכנסיים שמדדתי בקושי עלו עליי, גם כשהם היו במידה יחסית גדולה... מתסכל! נמאס לי כבר מכל ההתעסקות הזאת... רוצה להשתחרר מזה!. שיהיה לך סופשבוע נעים, אוהבת שירה

מה שלומך? ואיך עבר עלייך ספו"ש? את כ"כ צודקת שאנשים שלא ידעים על בשרם מה זה אנוריקסיה הם לא מבינים מה זה במובן האמיתי!!! וזה כל כך מתסכל! רק אנשים שעברו את זה או חוו מקרוב יודעים איך לעזור ואנשים שרחוקים מזה (למזלם) הם ממש לא יודעים איך לעזור למרות שהם מאד רוצים לעזור אבל אין להם שמץ של מושג איך לעשות את זה! וזה ממש מתסכל וגורם למריבות (לפחות אצלי זה ככה) יש לי רק חבר וחברה שבאמת באמת מבינים איך לעזור לי, הם אף פעם לא כופים עלי ולא מערבבים שמחה במחלה.כלומר הם לא מערבבים את המחלה עם כל נושא בחיים. הם מפרידים בין המחלה לבין מצבי החיים יודעים לא להכחיש את המצאיות ויחד עם זה להתמודד. יחד עם זה הם מעודדים אותי לוקחים אותי למסעדות קלילות שהם יודעים שיהיה לי יותר קל להתמודד שם(למשל צמחוני) או ביציאות של כל הכיתה אם כולם קונים גלידה הם מבינים שלי יהיה לא נעים שרק אני לא אוכלת אז בלי שישמו לב ואפילו בלי שאני מספיקה לשים לב הם קונים לי גלידה דיאט לא משנה אם אני אוכלת את זה בסוף לפעמים כן לפעמים כלא רואים אני זורקת את זה אבל אני יחד עם זה יודעת להעריך אותם) הם מבינים שזה מחלה שאני לא מצליחה לשלוט בה...פעם היתי מתרתחת שהם קונים לי, היתי יודעת מראש שאזרוק את זה ועיצבן אותי ש"כאילו" הם מחליטים לי לאכול ואז נרגעתי והחלטתי שבשביל שלא לאבד גם את החברים אני לא רבה איתם על זה בד"כ...

קודם כל אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתהיה לך החלמה מהירה אני הצלחתי מים שני עד יום שישי אצמול שוב נפלתי והיום לא הצלחתי לקום וגם הקאתי אני מרגישה עם זה זוועה כאילו שהמלחמה הזאת לא תיגמר לעולם אז לכתחילה למה ובשביל מה להילחם קשה לי כל הזמן שאני נופלת אז זה טירוף שמצריך ממני המון כח לקום שוב וניראה לי שכבר ניגמר לי הכח איך מצליחים לקום אם פעם אחת נופלים אצלי פעם אחת זה זהו זה עוד פעם ועוד פעם אני כבר לא יודעת אם יש לי תקנה תודה על ההקשבה

כ" כ כאב לי לשמוע שאת נופלת הרבה אבל כולנו ככה נופלות וקמות נופלות וקמות. וכל הכבוד לך שקמת עד היום, אני יודעת שזה לא קל!!! ואם הצלחת לקום עד אתמול את עוד תצליחי לקום גם היום ומחר. אני מאמינה בך אור יקרה אני הרגשתי ב ד י וק כמוך השבוע, חשבתי שלעולם לא אקום וחשבתי שהגיע סופי לא היתה בי שום תקווה וביטחון. חשבתי שלעולם אשאר ככה חולה עד שהבנות המדהימות פה בפורום עודד אותי תמכו בי וממש נתנו לי יד לקום מהנפילה. . . את יכולה לפתוח את האשכול אין לי ספק שגם את תקומי ממנו בזכות הבנות המדהימת פה. נשמח לשמוע שקמת עוד היום, זה לא קל, אבל את תהיי חזקה!!! אוהבת נטע

הבעיה אצלי זה שאני נופלת אז זה כזה אטרף היום הקאתי גם מ3 עד עכשיו אולי הפסקה של שעה אני מתביישת להגיד את זה כי זה כזהה בהמתי לאכול כל היום ולהקיא הצילו איזה מחלה זאת אתמול הייתי בלימודים והיה לי קשה שם קשה לי לשבת הרבה ככה כל יום אני מצליחה כי אני מאוד פעילה ואתמול ככ סבלתי בלימודים שוויתרתי על הכל ועכשיו שוב אני משלמת את המחיר הלוואי והייתי יכולה להקיא רק פעם אחת ביום אין אצלי פעם אחת זה לוקח אותי עד שאני מתמוטטת ד.א מזה אשכול? תודה על ההקשבה

אני כ"כ כואבת לשמוע איך קשה לך ותודה רבה ששיתפת אותנו. לכולנו קשה,ומזל שיש לנו פורום כ"כ חשוב ותומך בדיוק בשביל שאנחנו נעודד ונתעודד את יודעת כל אחת והחבילה שלה אבל את תהיי גיבורה אור יקרה. האם את מקבלת טיפול? זה כ"כ חשוב. וגם בנוסף לזה שאת מקיאה וזה קשה להקיא וקשה לא להקיא אני מבינה אותך נורא. זה כואב ומתסכל... וגם פוגע ביכולת הלימודית ( לפחות אצלי, כי אני חסרה המון...) בינתיים תשתי הרבה הרבה שחלילה לא תתיבשי מכל ההקאות ובינתיים תעשי לך מבצע בראש שאם לא תקיאי עד הבוקר מחר יהיה לך יום טוב תדמייני לעצמך כך אולי תצליחי להשתלט. מקווה לשמוע ממך שאת רגועה ובריאה:-) תספרי. אני דואגת לך! תרגישי טוב יקרה אוהבת נטע

אשכול זה כל הודעה (צבע כחול) עם תגובות. אז יש הודעה אחת שכתוב "שלום בנות, חזרתי" יש שם 19 הודעות סיעיפונים-תגובות שהבנות היקרות והמדהימות עודדו ותמכו... וזה יהיה לך טוב גם בשבילך לקרוא:-)

הנה יום חדש אין אני מותשת לגמרי מאתמול הקאתי ככ הרבה מהצהרים עד 1 בלילה זה מטורף אין שאני מתחילה עם זה זה לא נגמר אני היום חייבת בשביל עצמי לקום אני ככ נגעלת מעצמי אני תפילה להיום לאכול שפוי ועשות מה שצריך לעשות בשביל לחיות בתור בחורה מאמינה אני מאמינה שרק אלוקים נותן לנו את הכח לעשות דברים וכן גם להילחם במחלה אני רק צריכה להיות בקשר תמידי איתו ולעשות זה די כמה סבל אני לא יכולה לתאר במילים הלוואי והיום יהיה לכולנו יום טוב

נטע- יש לך חברים באמת מדהימים!! אני מקווה שאת יודעת את זה.. חברות שלי אף פעם לא הבינו את הבעיה שלי ויש לי חברה שאפילו סיפרתי לה על כך ממש לפרטים והיא לא ממש מתעניינת..היא חושבת שמדובר בסתם מצבי רוח חולפים ובכל מיני פחדים של מה בכך..בקיצור היא לא מבינה וגם לא רגישה למצבי.. ולכן אני לאט לאט גם פחות נמצאת איתה בקשר. איזה כיף לשמוע שיש לך כאלה חברים טובים שאכפת להם ממך.. אני מאחלת לך שעוד יגיעו ימים בהם תתחילי לצאת גם לבתי קפה איתם ולהינות..אני זוכרת את הפעמים הראשונות מתחילת המחלה שהתחלתי לצאת קצת לבתי קפה- ההרגשה נהדרת!! למרות כל הפחד והאשמה שמתלווה.. ויודעת למה ההרגשה נהדרת?? כי זו הרגשה שאת מנצחת את המחלה, שאת גוברת עליה..וכל התחושות הרעות חולפות אח"כ.. שירה- כ"כ הזדהיתי!! ביום שישי גם אני הלכתי לקנות בגדים וכ"כ התעצבתי למדוד בגד אחר בגד ולראות שהכל בקושי נסגר עלי ושאני כבר לא במידה שהייתי פעם :(((( וזה כל פעם קורה לי ככה, אותו הסיוט של ללכת לקנות בגדים..ממתי ללכת לקנות בגדים נהייתה עבורי חוויה כ"כ קשה למרות הכל? :(( אספר לך שבאתי למדוד איזה מכנס ופתאום יצא שמכנס במידה די גדולה ישב עלי ממש טוב. וזה היה נראה לי מוזר שמידה כזו מתאימה לי.. <מיותר לציין שהרגשתי שמנה וכל התחושות הקשות שמתלוות לכך..> שאלתי את המוכרת לגבי כך ואז התסבר שהייתה טעות במידות והמידה שלי לא הייתה כ"כ גדולה כמו שכתוב בתווית.. מצאתי את עצמי מתחבטת בשאלה הזו של המידה פעם אחר פעם, אפילו המוכרת שמה לב שאני יותר מדי אובססיבית בכל מה שקשור בזה ולא הבינה מדוע עניין המידה כ"כ מפריע לי..=/ את יודעת אבל , למרות הכל עם כמה שקשה לי עכשיו עם הגוף החדש הזה אני מנסה לקבל אותו ובטיפול די עוזרים לי עם הנושא.. אני חושבת שבשבועות האחרונים הצלחתי להתעלות על עצמי מהבחינה הזו ואני מרגישה שאני יותר מקבלת את הגוף שלי <וזה לא אומר שאני אוהבת אותו אלא פשוט מקבלת> כי כמו שאמרו לי- זה כרגע מה שיש ואי אפשר לחזור אחורה..אי אפשר לעשות לו דיאטה, להרעיב, לענות, לסגף.. אני רוצה לראות אותו בריא סוף סוף!! ואם אני רוצה שהחילוף חומרים שלי יחזור לעצמו אני חייבת לתת לו את תחושת הביטחון הזו גם תוך כדי התמדה בתפריט. וזה מה שאת גם צריכה לומר לעצמך..בכל ההפחתות האלה שאת מבצעת את רק מכניסה אותו עוד יותר ל"סטרס" מה שנקרא.. אין לי מושג עד כמה המילים שלי עוזרות וממחישות לך את הנזק אבל אני חושבת שאת כבר לבד רואה כמה נזק גרמנו לעצמנו עם ההרעבה הממושכת הזו..לא חושבת שהגיע הזמן להפסיק?.. אור- כ"כ כואב לשמוע שאת בתוך הגיהנום הזה..כל אחת יש לה כאן את הגיהנום הפרטי שלה לצערי וכואב לי לשמוע מה ההקאות האלה עושות לך.. מה לגבי טיפול יקרה? זה כ"כ הכרחי.. אינך יכולה להתמודד עם זה לבד! ואגב, האם מחלתך אינה בולימיה? אני יודעת שיש גם אנורקסיה שכוללת תסמינים של הקאות אך בכל אופן רציתי לשמוע ממך את ההבדל. שירן

להיום בחסד אלוקים הצלחתי היה לי ממש קשה היום לשרוד בעבודה הייתי רק שעה וכבר ראיתי נקודות שחורות הרגשת עילפון אמרתי לבוס שלי ביי ביי זהו הגעתי הביתה אכלתי צהריים ונלחמתי עם עצמי לא להקיא וגם חבר טוב שהיה איתי בקהילה היתקשר אלי וזה עזר לי להעביר לפחות חצי שעה דיברנו גם ארוחת ערב לא קל לי בכלל אז ישר עליתי על האופניים אני גם אובססיבית לספורט גם שאין לי כח אני עושה וזה גם משהו שאני צריכה לעבוד עליו די לענות את הגוף הזה לגבי השאלה שלך שירן יש לי את 2 המחלות ביחד והבולמיה נכנסת שאני מרעיבה את עצמי אז אני נכנסת לאטרף של בולמוסים והקאות מרובות שזה בלתי אפשרי לתפקד אחרכ זהו אני שמחה שהיום הזה עבר נשאר לי עוד ארוחה אין חייבת להצליח כי אני לא רוצה למצוא את עצמי באישפוזים נוספים שבעתי מכל האשפוזים האלה אני חייבת לעשות הכל כדי להצליח כי באמת כבר אין לי כח לאכול ולהקיא כל היום ,המחשבות על השומן תמיד נמצאות גם אם אני אוכלת שפוי וגם אם אני מקיאה זה לא משנה תמיד הם יהיו לצערי ומהם אני מתפללת להישתחרר ואני לא יודעת איך משתחררים מהאובססיה הזאת שגורמת לי לעשות עוול לעצמי זהו הלוואי ולכולנו יהיה קבלה עצמית ואהבה ועוד יום שפוי עם האוכל ועם הרגשות אמן תודה

אני כ"כ שמחה לשמוע שהיה לך מזל היום! איזה כייף לי לקרוא שהצלחת להתגבר על ההקאות היום. פשוט שמח לי בלב:-) כל הכבוד לך אור יקרה את גיבורה כל כך ואת תצליחי גם מחר. במיוחד את שיש לך אמונה באל את יכולה לחזק אותנו!!! את חזקה. תשמרי על עצמך ותשתפי אותנו:-) אוהבת נטע