לכל הבנות:

אני ממש שמחה בשבילך שהלכת לדיאטנית... זהו צעד חשוב מאוד! אני יודעת שבהתחלה התפריט נראה בלתי אפשרי, אבל לאט לאט תראי שהכל יהיה בסדר, ותתרגלי לכמויות שהדיאטנית נתנה לך... זה גם טוב שאת חושבת שהיא נחמדה- החיבור בין הדיאטנית לבינך הוא חשוב מאוד מאוד!. תעדכני איך הולך לך עם התפריט! בהצלחה!! היום היה קצת קשה.. הייתי מחוץ לעיר במיונים לצבא... ולקחתי איתי סנדביצים, ואכלתי את כולם... אני יודעת שזה טוב מאוד שלא דילגתי על ארוחת הצהריים או על הביניים, אבל עדיין אני מרגישה ממש רע עם עצמי... מרגישה אשמה שאכלתי אותם... שולחת לך חיבוקים וחיזוקים שירה

שמחתי לשמוע ממך ועוד יותר שמחתי לשמוע שאפילו שהיית במיונים,שאני יודעת מנסיון אישי שהם נוטים להיות קצת ארוכים ומעייפים, לא וויתרת לעצמך ואכלת הכל! אני ממש גאה בך באמת שכן! אני יודעת עד כמה זה יכול להיות קשה במיוחד עם הרגשת האשמה שמגיעה אח"כ, אבל מגיע לך לאכול ולהיות חזקה ובריאה וחשוב מאוד שתזכרי את זה. מגיע לך לאכול ועד כמה שזה קשה לומדים לארוך הזמן להתמודד עם רגשות האשמה.
למה את מתמיינת בצבא?,
אני מאחלת לך המשך יום טוב וחופשי מרגשות אשמה..
אשמח לשמוע עליך קצת יותר, כל מה שתרצי לשתף אותי בו, ואני חייבת לציין שוב שאני ממש גאה בך על זה שהתמדת ואכלת למרות כל הקושי!
שלך תקווה

את מדהימה!
אני נעלמתי בגלל נפילה לא נעימה שהיתה לי והייתי צריכה קצת לברוח, אבל עכשיו אני פה...
הרעידות חזרו לי רק עוד פעם אחת חוץ מהפעם ההיא, אני מניחה, כמו שקרן אור אמרה, שהכל נתון בתזונה ולפעמים זו יכולה להיות גם נפילת סוכר.. העיקר שעכשיו אני לפחות יודעת ממה זה נובע...
אני באמת שמחה לשמוע שהלכת לדיאטנית! תסמכי עליה ותעשי מאמצים להיות עיקבית עם התפריט שקיבלת ממנה, הכל זה רק לטובתך ואל תשכחי את זה..
ואיך עובר עלייך היום הזה?
שלך ובאהבה,
מאיה

תקווה יקרה- אני מצטרפת גם כן למילות החיזוקים של הבנות ורוצה לומר לך שאני גאה בך שהלכת לדיאטנית!
זה צעד ראשון לעבר החלמה.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהלכתי לדיאטנית <אגב, תמיד חשבתי בהתחלה שאני בכלל לא זקוקה לדיאטנית ושברגע שרק "יסדרו" לי את המוח והנפש אני ארגיש טוב. כמה שהתבדיתי!> וקיבלתי את התפריט הראשוני זה היה נראה לי כמויות עצומות של אוכל וחשבתי שהיא רק רוצה להשמין אותי..- אלו קולות המחלה בלבד! הדיאטנית רק רוצה בטובתך האמיני לי.
לאט לאט תנסי לפעול ע"פ התפריט או לפחות על רובו ואת תראי שלאחר זמן מה זה לא ייראה לך כ"כ מפחיד ועצום.
זה חשוב שאת הולכת לטיפול. ומה לגבי טיפול נפשי? אם הבעיה היא כלכלית, יש מקומות כמו למשל מרכזים לבריאות הנפש ששם זה ללא תשלום משום שזה ברשות משרד הבריאות. זה חלק מהשירותים שמקנים לציבור בחינם.
גם הטיפול הנפשי הוא לא פחות חשוב ורצוי שתחשבי גם על האופציה הזו.
האם במשפחה אצלך מודעים למחלה? את משתפת את אמא שלך בזה? חשוב שגם אחרים יידעו על כך ויתמכו בך.
עשית צעד חשוב, כל הכבוד. והלוואי ורק תמשיכי מכאן.


שירה- איך מגייסים אותך לצבא אם את סובלת מאנורקסיה? האם הם לא יודעים על מחלתך? את מרגישה בנוח עם עצם הגיוס?



שירן