שירן יקרה

הייתי בטוחה שרק אני מתנהגת ככה..ומצער אותי מאוד לשמוע שגם אצלך יש את התופעה "החולנית" <כך אני קוראת לזה> הזו..מה שכן מאוד הקל עלי לדעת שיש מישהו שכן מבין אותי ומבין את הפחד היומיומי הזה שאני חווה. הפחד מרעב.

אני רוצה להבין אצלך משהו, האם חרדת הרעב הזו התפתחה אצלך ברגע שחזרת לאכול? כי אצלי זה לא היה כך כשהייתי מרעיבה את עצמי כי תמיד הייתי בחסך. כעת אחרי שחזרתי לאכול ושיש לי שפע פתאום אני מתחילה כ"כ לחשוש שהשפע הזה יאבד לי ואני מחביאה אוכל בארונות, במגירות בכל מיני מקומות!!
וכמו שאמרת, זה אוכל ממש מסוים שאני אוכלת ואני תמיד שומרת למקרים שלא יהיה לי או שאני ארגיש קצת פחות מפוחדת ואצליח לאכול את המאכלים המסוימים האלה <לפעמים מדובר במאכלים עם קצת יותר קל' שאני שומרת לימים שיהיה לי יותר אומץ להעיז לנסות אותם .. כמה עצוב :( >

האם מלבד הפחד שלא יישאר לך את גם פוחדת לחוש רעבה? הכוונה לממש פחד מלהרגיש את הרעב הזה בגוף, בבטן...כי אצלי זה מתבטא גם בזה.. ברגע שאני מרגישה רעבה אני נכנסת למין מצב דיכאוני כזה ונסגרת בתוך עצמי..אני מתעצבת נורא, וזה יכול אף להביא אותי לכתוב דברים ממש קשים, זה מוביל אותי לתהומות כואבים מתקופת ההרעבה שאני פשוט לא יכולה לשאת.

כרגע לשמחתי תחושת הרעב הפיזית שלי התייצבה ותודה לאל אלף פעם על כך!!! כי גם לאחר הרבה חודשים מאז חזרתי לאכול הייתי ממשיכה לחוש רעב בלתי פוסק! וזה הכניס אותי ממש לדכאון ולמשבר! הייתי ממש בוכה מזה..

אך עם זאת יש מקרים כמו למשל לפני מחזור שאני מרגישה קצת יותר רעבה ואני פשוט לא מסוגלת לסבול את התחושה. זה מין תחושה של אבל/אובדן כזה..
ללא ספק מדובר כאן בטראומה רצינית שפיתחנו כתוצאה מהאנורקסיה.
איך לעזאזל מתגברים על זה??? :(((

שירן